סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה

התור הארוך בו עמדו מאות רבות של אנשים בכניסה למוזיאון דגון ביום שישי האחרון, הוכיח עד כמה יש עניין באירוע "בתים מבפנים" בחיפה. לא רק חיפאים הגיעו, אלא גם (ואולי בעיקר) מבקרים מאזורים אחרים בארץ. בדגון לא ידעו איך להתמודד עם רבבות המבקרים. הביקור הסטנדרטי לא כלל את חדרי ההנהלה שכיכבו בכתבה שפורסמה באקסנט. היה מאכזב אבל מבטיח לעתיד. נטשתי את התכנית לבקר בעוד שני מבנים שהוצעו במסגרת האירוע (עצרתי רק לרגע בבית שומאכר במושבה הגרמנית), והעדפתי ללכת לתערוכת הבוגרים של ויצו חיפה.

ועל כך ברשימה זו.

.

רפלקטור

.

בניין המכללה

.

מבקרות

.

ויצו בלי גרשיים

.

מיתוג התערוכה בוצע על ידי עופרי גיל ומירב לרך במסגרת קורס מיתוג

.

בכל קומה תערוכה למחלקה אחרת

.

לצד תצלום של מתנחלים המניפים דגלי ישראל מופיע ציטוט של יגאל תומרקין

.

בקומה הראשונה מופיעה עבודת קיר שיצרו עורפי גיל ומירב לרך שמיתגו את התערוכה. הם מסבירים: הרעיון שהוביל את מיתוג תערוכת הבוגרים הוא שילוב בין האופי של חיפה כעיר ועלים פשוטה, ישירה וגולמית, יחד עם התנועה החדשה, האקספרסיבית והצעירה שהבוגרים של ויצו מכניסים לעיר. את ההשראה הויזולאית קיבלנו מתבליטי מתכת ואומנות בכל רחבי העיר"

.

פרט 01

.

פרט 02

.

בתערוכת בוגרי המחלקה לצילום בלטה התערוכה של מיכה קיזנר. הוא פגש בחורות שהכיר ברשתות חברתיות וצילם אותן במקום הכי פרטי שלהן, בית, בסלון, בחדר השינה, במיטה

.

וזו לדעתי התמונה הכי שווה

.

בשער

.

.

כשסיימתי להסתובב בין כל העבודות, בדרך החוצה לרחוב, מצאתי שלא היתה עבודה אחת שהיתה מאכזבת ולא היה שווה לעצור ולראות אותה. היתה כאן יד מכוונת שמנעה מסטודנטים ליפול למחוזות להם רגילים ליפול, להתחרבש חצי שנה בחיפושים ושטויות ולבזבז את הזמן. זו מכה שפוקדת סטודנטים ובאה לידי ביטוי בעבודות לא מגובשות. העבודות בתערוכה לא יומרניות כמו למשל אלה בבצלאל. ההגשות הוצגו בשפה ברורה תוך שימוש בהדמיות ובדגמים פיסיים מושקעים ומרשימים, כאלה שהצליחו להסביר את הרעיון.

בחרתי להביא כאן חלק נכבד מהעבודות. מנחי פרויקטי הגמר הם האדריכלים אירית צרף נתניהו, אודי כסיף, שחף זית, אייל מלכא, פרח פרח, דני שומני, זיוה קולדני, וד"ר הדס שדר.

.

הילה רחימה בחרה לטפל בכיכר רבין ולנצל את המרחב התת-קרקעי שמתחת לכיכר. את משרדי הפקידים היא פינתה אל שטחים חדשים שמיקמה מתחת לכיכר, כשארובות אור מחדירות אליהן אור ואוויר והם מקושרים ישירות לתחנת הרכבת הקלה של הקו הירוק. את בניין העירייה המרוקן היא הפכה למבנה ציבור לשירות תושבי העיר. לא בטוח שסביבת העבודה הרצויה צריכה להיות מתחת לאדמה, למרות שרבים מתושבי תל אביב היו שמחים להתנקם כך במערכת הפקידותית הכבדה והלא תמיד ידידותית ולקבור אותה עמוק באדמה.

.

חתך בעבודה: אולם מליאת המועצה מתחת לאדמה בעוד בניין העירייה הופך לזירה פתוחה וצבעונית

.

חוק הלאום מייצג את האשפה האנושית שמייצגת את עם הסגולה בכנסת. פרויקטים רבים מנסים לעשות בדיוק ההיפך ממה שהחוק שואף אליו. נצרת היא להיט אצל סטודנטים שחוזרים ועוסקים בעיקר באזורים המחברים בין הקבוצות השונות. פה בחר אלון אקהויז לעסוק באזור של בית ההבראה (כיום מלון) ומצודת הטיגארט (כיום בסיס צבאי) ולפתח בו סביבת מגורים משותפת ליהודים ולערבים.

.

מזכיר אמנם את מוזיאון השואה אבל הרבה יותר מורכב. המבנה עצמו מזכיר בחתך וברעיון הכללי את מבנן 3 שתכננו לופנפלד וגמרמן בשכונת גילה באמצע שנות השבעים. גם שם יש רחוב הולכי רגל צר כשמשני צידיו בנייני מגורים המקושרים בין השאר באמצעות גשרים קטנים. אבל כאן נראה שהעבודה מוצלחת יותר כי היא יוצרת מגוון גדול יותר לעומת המבנן בגילה שכל חלקיו נראים זהים ויוצרים חוסר התמצאות. אכתוב על המבנן הזה בגילה בהמשך החודש.

.

גם שכיכר המדינה היא פרויקט שסטודנטים אוהבים לחזור ולנסות להתמודד אתו. כאן החליט יותם קנובל ללכת עם התכנית להקים שלושה מגדלים במרכז הכיכר. אלא שבכך לא מסתיים הטיפול והוא מעשיר את התב"ע והופך את המגדלים למבני ציבור כשהמגורים עוברים למרקם בנוי, צפוף ונמוך המכסה את כל שטח הכיכר ומורכב ממבנים בממדים דומים לאלה של האזור הקיים. חלופה שהיה ראוי לאמץ ולפתח גם במציאות.

.

אל הסוגיה של עיר שנחצית על ידי מערכות תנועה מורכבות שקוטעות את הרציפות העירונית צללה אלה מנשה. הבעיה היא משמעותית בעיקר בחיפה שם טיפלה מנשה במבואות הדרומיים של העיר. הפתרון משלב פיתוח נוף, מגורים ופתרונות תחבורתיים

.

מגורים

.

שיוויון הוא אחד הערכים היפים בתערוכה. כל סטודנט קיבל שטח אחיד וזהה. אין העדפה בגודל או במיקום. הייתי בסרט הזה.

.

עם אילת ממעטים להתמודד וכאן שיר משה בחרה לפתור את שטח שדה התעופה המתוכנן להתפנות. היא נמנעת מליפול לפרויקטים המלונאים האנונימיים שנבנו בה בעשורים האחרונים, אלא ממשיכה את העבודות המוקדמות שנבנו בעיר (אלה של אלחנני, אלוויל וקיסלוב). הפתרון שלה מציע מרחב שמחבר בין המלונאות ובין המגורים.

.

כמו תכנון בריכות ציבוריות שקושרות בין הים האדום ובין בריכות המלח התעשייתיות. ישראל מפגרת לגמרי בתחום של תיירות תעשייתית. הפתרון כאן הוא מורכב וחדשני יותר.

.

תכנית גדס ההזויה לא מתאימה למרכז מטרופוליני למרות שיש כאלה שמוכנים להרוג כדי לשמור עליה. התוצאה של השמרנות היא עליית מחירים שמאלצת את כל מי שלא ירש דירה או אין לא מספיק כסף למצוא את מקומו מחוץ לתל אביב. יעל בן דוד לקחה את הנוסחתיות של המרקם הקיים במרכז תל אביב, הלכה לשוליים כי גם היא נזהרה לא לגעת בקיים ויצרה סביבה חדשה של עירוב שימושים מנצלת באופן טוב יותר את הקרקע. עבודה קלאסית של עיסוק בסביבת מגורים, פנאי ותעסוקה.

.

דגם

.

ניצול שטח של מסילת רכבת הוא עניין מתבקש. בתל אביב מקדמים תכנית לקירוי נתיבי איילון וכאן מציעה מתת גומא להקים בניין מעל מסילה וכביש. הפתרון פשטני אבל עשוי יפה

.

באופן כללי הדגמים מושקעים וגם התכניות וגם בלי כל המלל שרבים שוקעים בו, ניתן להבין את הפרויקט. לפעמים עדיף לא להבין.

.

דגם ריק של פלטות אופקיות

.

דגם של שכונה על קו המים בחיפה שמציעה עינת ליבוביץ. בימים אלה ניתן לגשת למכרז לתכנון העתקת המש"אות מכל רחבי הארץ לבסיס אחד, וכאן במש"א שבדרום חיפה המתפנה, מוצעת שכונה שכל אחד ישמח לגור בה. השאלה שנותרה היא איפה יעבדו כולם.

.

תכנית

עירוניות לילית היא הנושא שאתו מתמודד עופר פוקסברומר. הדגם בהתאם צבוע כולו בשחור, כי זה צבע הלילה (למרות שכבר מאה שנה שהערים באזור מוארים גם בלילה). ההתמודדות מתוחכמת יותר ממה שזה נשמע ומשלבת על תוואי הכרמלית במרכז חיפה בילוי, תעסוקה, שירותים, מסחר ותחבורה

.

תכנית

.

במעברים המקיפים את החצר הפנימית של הבניין נתלו ציורים שיצרו תלמידי המחלקה. שיר משה ציירה את מוזיאון חיל האוויר בחצרים

.

את אזור תחנת הכוח רדינג בתל אביב מציע אורי רפופורט להפוך לפארק ציבורי ששומר על אופי תעשייתי שאפיין את המקום ומשלב בו בינוי חדש

.

דגם

.

דירות להשכרה הם לא עניין חדש, אבל כאן מציע אריה חיון לעקוף את עלויות הקרקע הגבוהות בכך שהוא לא בונה על הקרקע אלא לצידה…

.

הסבר

.

רעיון דומה מציע יגור אדמוביץ'

.

חוף שמן הוא גהנום. פח אשפה של מדינת ישראל בכלל ושל חיפה בפרט. קרן זיסמן מציעה לפתח את האזור, להכניס לו חיים, בינוי חדש, לשתול עצים. אוטופיה שבקטע של העצים היה צריך לעשות מזמן.

.

הסבר

.

השמשת המכלים הענקיים לטובת שימושים אחרים כמו מגורים

.

אל מחוזות הפנטזיה צולל רונן טוקר שסביר להניח שבדובאי יביעו עניין ברעיון

.

האנונימיות היא אומנם אופנתית אבל בפרויקט גמר היא רק מחלישה את העבודה. הפרויקט הזה יכול להיות כל דבר: מלון, מפעל, מגורים או בית זונות. רצוי לחזור אל הקרקע.

.

תכנית

.

בריכות הדגים שבסביבת קיבוץ מעגן מיכאל מקבלות אצל שרון ברק טיפול מקצועי ורציני, שהוא בעיקרו פרויקט נופי שיצר סטודנט לאדריכלות עם כל היתרונות שבדבר: רגישות חברתית ופיסית עם הגשה מושקעת. בגשר יש אגב מרחצאות.

.

דגם 01

.

דגם 02

.

אולי לקמפוס שתכנן פרנק גרי לאפל יש השפעה גדולה על הסטודנטים. כמות העבודות שהציעו מבנה עגול היא גדולה. רחוק שנות אור מהקמפוס הטכנולוגי של אפל בקליפורניה, מציעה תמר קפלן פתרון מגורים לתושבי הפזורה הבדואית בנגב

.

תאמר חטיב בחר להתמודד עם נושא קשה לפיצוח: השטח הציבורי הפתוח בכפרים ערבים. הוא למעשה כמעט ולא קיים. חטיב מציע לפתח שצ"פ בו הוא יוצר למעשה מקום שמגשר לדבריו בין הקהילה למקום והתוצאה מראה יצירה נופית שמקשרת בין הסביבה הבנויה ובין זו החקלאית והטבעית.

.

דגם

.

הדמיה

סטודנטים לרוב נמנעים בפרויקטי גמר מלהתמודד עם סביבות חינוכיות. כאן מציע רון אשואל דגם של כפר נוער בעיר כפר סבא כמודל של קולקטיב. אשואל מציע לחדש את כפרי הנוער העירוניים כסביבות שלא רק נתמכות על ידי העיר אלא גם תורמות לה

.

דגם והדמיה

.

דגם

.

מינהל התכנון והוועדות המחוזיות לא ממש מתעניינים במועצות האזוריות שאפשר להכניס לשניים או שלושה רחובות בעיר. מה זה כפר? מה זה מושב? קיבוץ? השאלה נשארת ללא מענה ברור הנסמך על מחקר מעמיק. נמרוד גרף לא יצר כאן את המחקר הנדרש (אותו יש לבצע בתארים גבוהים יותר), אך כן מעניק למושב פרשנות חדשה ועדכנית

.

תכנית

.

דגם

.

פרספקטיבה ידנית, טכניקה שנעלמה

.

בינוי חדש בשטחים לא מנוצלים

.

פתרונות לאוכלוסית העובדים הזרים היתה להיט בשנים האחרונות אבל בויצו חיפה מצאתי עבודה אחת בלבד שעוסקת בנושא. גילה מרגולין בחרה בגינת לוינסקי בדרום תל אביב. את המרחב הדו-ממדי הפכה מרגולין באמצעות בינוי חדש אך תוך שמירה על המרחב הפתוח למקום שמעודד את התפתחותה וקיומה של קהילה מקומית גם לאלה שזרים

.

מתבוננת בהגשה של מרגולין

.

דגם

.

סכמה שמציגה את פריסת הבינוי בגינה בתצורה המזכירה גלים בים

.

הדמיה של הבינוי מכיוון הרחוב

.

הדמייה

.

הבינוי למטה והגן נשאר למעלה

.

דגם 01

.

דגם 02

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: