סיבוב במוזיאון העתיקות הגאלו-רומי בליון

לנוסעים לליון: עתיקות של רומאים יש לנו בישראל כמו זבל ולכן העניין לבקר במוזיאון שמוקדש לממצאים ארכאולוגים מהתקופה הרומית הוא לא מה שמשך אותי, אלא הבניין. האדריכל ברנרד צרפוס (Bernard Zehrfuss) היה מבכירי האדריכלים הצרפתים במחצית השניה של המאה העשרים, תואר שניתן לו בקלות הודות לחידושים המורפולוגים והטיפולוגים שיישם בעבודותיו השונות.

כאן למשל יצר צרפוס מוזיאון בו ניתן דגש ליצירת קשר הדוק לאתר בו הוא הוקם באמצעות עיסוק בגלוי ובנסתר, בזמן, בתנועה, באור ובחומר. בהיבט התפקודי תכנן האדריכל למבקרים מסע אל בטן האדמה שתחילתו בין הממצאים הנבחרים וסופו במחסן העתיקות וביציאה אל האתר עצמו. הבניין, Musée gallo-romain, נחנך ב-1975 ומייצג את אחד משיאיו של תחום תכנון המוזיאונים, תקופה בה אדריכלים ביקשו להתמודד באופן מעמיק עם השאלה מהו מוזיאון ונמנעו מלפתור את העניין בפרויקט מרהיב וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

התיאטרון הרומי וברקע פס בטון דק של הקומה העליונה במוזיאון המשתלב ברובו בתוך צלע הגבעה

.

המוזיאון נסתר ברובו בצמחיה

.

חלונות

.

לוח בכניסה למוזיאון המציין את מועד חנוכתו – 15 בנובמבר 1975 ושם האדריכל ברנרד צרפוס

.

בקצה אולם המבואה פתח עגול בתקרה המאיר ומדגיש ירידה את בטן האדמה – תחילת המסע במוזיאון אל העבר של ליון

.

סדרה של כדים דומים עוטפת את המדרגות

.

בטון

.

המעקה הלבן והדק מקליל ומזכיר כי מדובר בעידן מודרני ולא הכל בטון אפור

.

המדרגות הלוליניות משבשות את האוריינטציה ומנתקות מהעולם החיצון. למעשה המהלך המתבצע במדרגות האלה ממשיך ומלווה את המבקר לאורך כל הביקור במוזיאון שמבוסס על מהלך תנועה ספירלי

.

מזכיר את הפנתאון

.

המסע מתחיל כשנחשפים למעבר רחב ומשופע שקצהו לא נראה. התאורה מלאכותית אך אור טבעי מצליח לחדור מפתחים נסתרים

.

מבט לאחור

.

.

חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו החל מ-1933 במעלה ההר שלמרגלותיו שוכנת העיר ליון, השלישית בגודלה בצרפת. 14 שנה נמשכו החפירות ובמהלכן נחשף המרכז של העיר הרומאית ששכנה כאן לפני 2,000 שנה. כבר ב-1938 הוזמנו תכניות אדריכליות למוזיאון שירכז תחת קורת גגו את הממצאים. התכניות הציגו מבנה בסגנון נאו-קלאסי, אך משברים כלכליים ופוליטיים, מקומיים ולאומיים הביאו לדחיית העבודה. ב-1957 הוזמנו תכניות חדשות מאדריכל אחר אך גם הן נגנזו.

ב-1966 בעקבות ביקור שערך באתר האדריכל ברנרד צרפוס, הוא הוזמן להציע תכנית למוזיאון בשוליים של מתחם העתיקות. הדרישה היחידה שעמדה בפניו היתה לשלב את הבניין באתר באופן שיהיה בלתי נראה. צרפוס הגיש למועצת העיר הצעה מאתגרת ומלהיבה שהצליחה לשכנע את מקבלי ההחלטות לאשר את הפרויקט, וב-1969 הוחל בהקמתו. התקציב הראשוני עמד על 12.5 מיליון פרנק שצמחו עד לתום הפרויקט ל-21.5 מיליון פרנק. בגלל בעיות של יציבות הקרקע נמשכה עבודת החציבה, ייצוב הקרקע והנחת היסודות יותר משנתיים ורק ב-1972 החלה בניית הבניין עצמו.

הבטון היה חומר הבנייה המועדף על צרפוס ובמרבית הבניינים שתכנן לאורך השנים היה לחומר הבנייה העיקרי. בעזרת המהנדסים הפך צרפוס לאדריכל מוביל בדורו שהצליח לשלוט בבטון באופן וירטואוזי וליצור מבנים עם קונסטרוקציה מרשימה וחושפה שהפכה למרכיב עיקרי בבניין. המפורסם בין אותם בניינים שתכנן הוא המרכז לתעשיות חדשות (Centre des nouvelles industries et technologies), שבנייתו הושלמה ב-1958 והיה לאחד הבניינים הראשונים שהוקמו בלה-דיפנס שבסמוך לפריס. צרפוס יצר בניין שמורכב כולו מבטון גלוי, בפנים ובחזית, כששלד הבניין נותר חשוף ומהווה חלק בלתי נפרד מעיצוב הפנים, כך בלה-דיפנס וכך גם כאן.

.

השביל הרחב ממשיך ומתפתל לאורך כל הביקור כשבדופן אחת שלו מצוי אולם תצוגה רציף וגמיש לשינויים

.

.

חזות הבניין היתה אחד משני המרכיבים להם העניק האדריכל את מרב תשומת הלב. מתוך כוונה לשלב ככל הניתן את המוזיאון באתר באופן שיהיה בלתי נראה, תכנן צרפוס רק את הקומה העליונה של הבניין באופן חשוף לעין מן החוץ. קומה זו מלווה את הרחוב הסמוך לה ומשמשת את מבואת הכניסה ומשרדי ההנהלה. כל שאר הבניין תוכנן באופן שיכוסה באדמה ובצמחיה וידמה את המדרון שחוסל לטובת הקמת המוזיאון. לעומת החזית האטומה של הבניין הפונה לצלע ההר, בחזית הפונה אל אתר העתיקות ושכוסתה כאמור באדמה ובצמחיה, פתח האדריכל שני פתחי צפייה רחבים, כאלה שמן החוץ נראים כמו פורצים מתוך המדרון. במבט מן החוץ קל לפספס אותם, אך ברגע שמזהים את הפתחים הם מסקרנים ומושכים את המבקרים. בתוך הבניין פתחי החלונות מופיעים לפתע בדרכו של המבקר, הם הפתעה נעימה שמזכירה במהלך הביקור בין כל הממצאים את מקורם.

מהלך התנועה של המבקר נפתח באולם מבואה נמוך, מוארך וריק, רק שורה ארוכה של כדים מלווה אותו עד למדרגות לוליניות המוארות באור טבעי החודר מבעד לצוהר הממוקם מעליהם. המדרגות מובילות למטה אל עומק הבניין הלא נודע. הסיבוב במדרגות והמעבר מהחוץ המואר והפתוח אל הפנים האפל והסגור דרמטי ומושך. מהלך המדרגות יוצר חוסר אוריינטציה אך עיצובם החומרי והשליטה בחדירת האור הטבעי הופכים את הרגע בו יורדים במדרגות לחוויה בלתי נשכחת ורבת רושם שנותרת לאורך כל הביקור במוזיאון וגם לאחר שעוזבים את הבניין. בקצה המדרגות אולם המוביל אל תחילת המסלול במוזיאון.

המסלול מזכיר במשהו תחנת אוטובוסים מרכזית: רמפה גדולה ורחבה מובילה את המבקר ודרכה הוא יכול לחוות את הבניין, וכשחשקה נפשו הוא יכול לפרוש מהרמפה ולפנות אל אולם רחב המלווה אותה לכל דרכה ונועד לתצוגת הממצאים. לעומת הרמפה המשופעת, שטחי התצוגה מישוריים ובאמצעות מדרגות ממשיכים ומלווים את הרמפה. אין כאן אולמות תצוגה סגורים, אלא שטח פתוח לכל אורך הבניין. הגמישות לשינויים מלאה וכשהאוצרים ביקשו לתחום אזור, הם הקימו קירות נמוכים שהגדירו סביבה, אך לא יצרו חדר סגור בבניין המנותק מסביבתו. בסך הכל יש במוזיאון 4,000 מ"ר שטחי תצוגה, שטח דומה מוקדש למחסן, משרדים ואולמות נוספים. הבניין כולו מתנשא לגובה של 20 מטרים, אורכו 120 מטרים ורוחבו 30 מטרים. התאורה בבניין נשענת ברובה על תאורה מלאכותית ממוקדת ונסתרת, אך אור טבעי חודר גם ממספר פתחים בתקרת הבניין וכן מבעד לשני הפתחים שבחזית. המרכיב הקונסטרוקטיבי בולט לעין באמצעות שלוש שורות של עמודים הנושאים קורות ענק ודרכן עובר מסלול התנועה ואזור התצוגה.

.

קירות לבנים ונמוכים יוצרים הפרדה בין אזורי התצוגה הנושאיים

.

.

המהלך מורכב מרמפה רציפה ומשופעת כשבקצה שלה פונים חזרה אל מהלך מקביל הממשיך ויורד. קשרי מבט מאפשרים לצפות על הקומות שלמעלה או אל אלה שלמטה, כשבשני מקומות במהלך המסע העניק האדריכל כאמור למבקרים את האפשרות להיחשף אל החוץ באמצעות חלונות גדולים וייחודיים המשקיפים אל האתר הקדום. בקצה המסלול תכנן האדריכל את המסלול באופן שחוצה את מחסני העתיקות ומסתיים בפתח רחב בתחתית הבניין והמבקרים יוצאים הישר אל האתר הארכאולוגי. הרעיון היה שניתן גם להכנס מהפתח התחתון אל המוזיאון ולערוך את הסיור בבניין מהתחתית ולמעלה. כך ניתנה למבקרים אפשרות הבחירה לבקר קודם באתר העתיקות ורק אז לבקר במוזיאון, או לבחור את ההפך. חשיפת מחסן המוזיאון, מקום שהוא לרוב חסום לעין, העניק למבקרים את ההזדמנות ללמוד על היקף הממצאים המרשים שהתגלו בחפירות ומאפשרת להוסיף וללמוד על עולם הארכאולוגיה והמוזיאון.

הנהלת המוזיאון החליטה בשלב מסוים למנוע את המשך התנועה דרך המחסן. כיום ניתן רק להשקיף על המחסן הגדול והמרשים. מאותה נקודה נדרשים המבקרים להכנס למעלית, לעלות חזרה אל אולם המבואה ולצאת החוצה מלמעלה. קצת דפקו את העסק.

מאז פתיחתו לציבור לפני 43 שנה, כמעט ולא נערכו שינויים בבניין. אולמות התצוגה המרווחים והגמישים לשינויים, והעיצוב המוקפד המורכב כמעט רק משלד הבניין ללא חומרי גמר נוספים, מנעו שינויים לאורך השנים. את הבטון האפור והקשה ריכך האדריכל באמצעות קוים מעוגלים שחוזרים ומופיעים במהלך התנועה. הקווים המעוגלים הם גם מוטיב חוזר במסגרות שמרכיבות את הבניין הן בחלק הקונסטרוקטיבי והן בפתחים. אפילו אזור המעליות שהודגש בחומרי גמר אופנתיים לזמנם וכולל שעון קיר, לא השתנו ונותרו כפי שהותקנו ב-1975. הביקור במוזיאון הוא למעשה מנהרת זמן אל שיאו של הברוטליזם הווירטואוזי שיצר ברנרד צרפוס.

שנות ה-70 היו שנים בהן זירת המוזיאונים הפכה לכר נרחב לניסויים אותם הובילו אדריכלים. בליון היה זה המוזיאון לעתיקות, שנתיים לאחר מכן בפריס היה זה מרכז פומפידו שתכננו במשותף האדריכלים רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס. השלישי והחדשני שהוקם בצרפת היה המוזיאון הפרהיסטורי של איל-דה-פראנס בנמרוס שתכנן האדריכל רולנד סימונט ונחנך ב-1980. סיבה טובה להמשיך ולבקר בעוד כמה מקומות.

.

שני פתחי חלונות רחבים המזכירים תמונה באינסטגרם מאפשרים להשקיף על אתר העתיקות ממנו נשלפו הממצאים במוזיאון

.

פתח החלון הגדול מאיר את סביבתו הקרובה במוזיאון. מהלך התנועה יורד אט אט אל המפלס התחתון

.

רצפות הפסיפס הם מרכיב מרכזי בתצוגה ולצורך כך פתח האדריכל פתחים ברצפת המוזיאון המאפשרים מבט על הרצפות מלמעלה, לפני שיורדים ונפגשים איתם מקרוב

.

מבט ממסוגר מלמעלה

.

וכך זה נראה מלמטה

.

התאורה המלאכותית חמה ולא ישירה וממוקדת בעיקר על הרצפה

.

השביל הרחב משופע אך אזורי התצוגה שלצידו מישוריים ומקושרים זה לזה במקבצי מדרגות רחבות ונוחות

.

המדרגות מופיעות במקבצים של קטנים ונוחים

.

רצפת הפסיפס הגדולה והיפה במוזיאון לא נפרדת מהמסלול ויש בה גם צלב קרס

.

ויש גם אחלה מוצגים

.

על המערכות משולבות בעמודים המצויים במרכז המוזיאון בין שני מהלכי המעבר

.

פתח נוסף המשקיף על אתר העתיקות

.

הקשר בין הפנים ובין החוץ ממוסגר ומתוזמר היטב

.

לאורך הביקור יש מקומות ישיבה המעוצבים כמו ספות נוחות עליהם ניתן לשבת ולהשקיף על הנוף או פרטים מודגשים במוזיאון

.

המסלול ממשיך ויורד למטה אל מחסני המוזיאון בהם שמורים עתיקות נוספות ולמבקרים ניתנת ההזדמנות להשקיף עליהם

.

אך הכניסה אל אולם האחסנה המואר כולו במנורות פלורסנט סגור לתנועת מבקרים. בכוונת האדריכל היתה לאפשר למבקרים לחצות את המחסן ולצאת אל אתר העתיקות מפתח שלישי שהוא פתח ברכס, כך שיצאו ישר אל אתר העתיקות. אלא שבסופו של הדבר הנהלת המוזיאון החליטה לחסום את הכניסה למחסן ולהחזיר את המבקרים במעלית חזרה אל הפתח העליון דרכו גם נכנסו

.

שלד הבניין חשוף לכל העומק

.

עתיקות ארוזות

.

המעליות המעלות את המבקרים חזרה אל אולם המבואה חזרה החוצה אל העולם. העיצוב נותר מקורי כאילו שנת 1975 לא הסתיימה

.

מבט אל אתר העתיקות ממרפסת גדולה התופסת את כל שטח גג הבניין

.

הפתח המאיר את המדרגות הלוליניות

רשימות נוספות על צרפת:

.

(1) מתחם מגורים במולוז'

(2) סדנת רכב בפריס

(3) מרכז מחול בפריס

(4) בית שוויץ בתכנון לה קורבוזיה ופייר ז'אנרה

(5) בית ברזיל בתכנון לה קורבוזיה

(6) מוזיאון קונפלואנס בליון בתכנון קופ הימלבלאו

(7) שכונה שתכנן בליון האדריכל טוני גרנייה

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עדי  ביום 19/07/2018 בשעה 5:59

    מבנה נפלא!! (זה לא צלב קרס). תודה!!!

  • נילי גרייצר  ביום 20/07/2018 בשעה 8:20

    מזכיר בתפישה עקרונית, במקצת מן הקצת, את אדריכלות היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים. לא יודעת האם הרצפה שבה משולב דגם ׳׳מיאנדר׳׳ [צלב קרס] היא מקורית, או שמא רצפה מודרנית עם הדגמים הקדומים.

  • iochi2004  ביום 20/07/2018 בשעה 18:42

    השתכנעתי. אסע לראות בעצמי את הפנינה הזו. תודה

  • דוד לב  ביום 23/07/2018 בשעה 10:22

    צלב הקרס סימל משמעות שונה לגמרי בדתות שונות לפני ש"גויס" על ידי המפלגה הנאצית. ואריאציות על הנושא קיימות בהרבה פסיפסים מהעולם העתיק.
    השימוש של הנאצים בסמל עושה לו שירות רע.
    הרחבה: https://en.wikipedia.org/wiki/Swastika

  • דוד לב  ביום 23/07/2018 בשעה 10:24

    עיקר שכחתי. פוסט מרתק ומוזיאון לתפארת.

  • amitaisandy  ביום 05/08/2018 בשעה 23:54

    אולי אפתיע אותך, אבל אהבתי, למרות הבטון.
    יש פה משהו עתידני-רטרואי שכזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: