סיבוב בבית קאהן במפגש הרחובות לואי מרשל ובודנהיימר

במפגש הרחובות בודנהיימר ולואי מרשל שבצפון תל אביב יש בניין אחד בולט וצבעוני שתכנן עבור משפחתו האדריכל סלו הרשמן (מתכנן הסינמטק). קל לפספס את הבניין שנמצא מולו – בניין מגורים משותף שתכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (מתכנני בית הפירמידה ומגדל המגירות בבאר שבע, ספריית בית אריאלה ובית דני בתל אביב). הבניין שתוכנן ב-1970 מייצג את המאפיינים של עבודתם כמו פירוק התיבה המודרניסטית ויצירת פתחי הצצה אקראיים בחזית. משרדם של השניים שכן ברחוב הסמוך ולופנפלד בעצמו בנה לימים את בית משפחתו ברחוב המקביל.

בית קאהן שקרוי כך על שם המשפחה שבנתה וגרה בו, מייצג את גישתם הייחודית של לופנפלד וגמרמן שלכל אורך דרכם נמנעו מלשכפל מוצרי מדף. לבניינים שיצאו תחת ידם העניקו השניים אופי מיוחד שהעיד על התלהבות, סקרנות והעזה, הם התחילו עם בתי מגורים לערבים ב-1960 וסיימו את המילניום ואת הקריירה עם מרכז תרבות ומוזיאון בצורת פירמידה באשדוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

כותל המזרח (צילום ועריכה: חגי פרגו)

.

מפת התמצאות

.

חזית צפונית לרחוב לואי מרשל: במקור סגרו תריסי עץ על מרפסת אורכית שנסגרה עד מהרה והפכה לחלק מפנים כל אחת משתי הדירות שבבניין.

.

מבט ממפגש הרחובות: הבניין כולו מצופה בטיח גס למעט מגדל המדרגות מבטון חשוף. לופנפלד וגמרמן תכננו גם את הבניין הסמוך מימין (ב-1966). יש לו תכנית דומה אך החזות חסרה את הייחודיות המופיעה בבניין שלפנינו

.

מדפי בטון אנכיים מפרידים בין הפתחים בחזית הצפונית

.

למגדל המדרגות יש חלק במכלול הצורני של הבניין ומהווה גוף פיסולי הן בצורתו הכללית והן בפרטיו כמו החריץ הצר המסתיים במרזב בולט

.

בחזית המזרחית הפונה לרחוב בודנהיימר מופיעים פתחים אקראיים שחזרו והופיעו בבניינים אחרים שתכננו האדריכלים לופנפלד וגמרמן והפך לסימן היכר שלהם

.

אין לבניין הזה עדות באוסף וברשימות האדריכלים ובתיק הבניין שבעיריית תל אביב מופיע תצלום בודד שלו מעת הבנייה: הטיח הגס עדיין לבן, הקיר בקומת הקרקע חשוף ואינו מוסתר בצמחייה, הפתחים בחזית הצפונית פתוחים אל המרפסת האורכית

.

.

(1) הבניין

שתי דירות שכל אחת מהן מתפרסת על קומה שלימה בשטח של 150 מ"ר. קומת הקרקע היא קומת כניסה וכוללת שטח מפולש ויש גם מרתף ובו מקלט ומחסנים. הדירות מרווחות ויפות: נכנסים אל מרכז הדירה אל מבואה קטנה – בחלק הצפוני הפונה לרחוב לואי מרשל ממוקם סלון גדול, מטבח ומרפסת עמוקה לכל אורך החזית. בחלק הדרומי הפונה לעורף המגרש ממוקמים חדר שינה מרווח במיוחד להורים ושני חדרי שינה נוספים הפונים שלושתם למרפסת הנמתחת לכל אורך החזית וכן חדרי רחצה. כפי שניתן לראות בתמונה בודדת שמצאתי בתיק הבניין וצולמה בעת הבנייה, תריסי עץ כהים סגרו על המרפסות ואפשרו פונקציונלית אינטימיות מלאה, אך היה להם גם תפקיד עיצובי בהדגשת פירוק הגוש התיבתי של הבניין, כשגם בשאר פתחי החלונות בחזית נקבעו תריסי עץ שהדגישו את אלמנט הגריעה מהמסה התיבתית. החלפה מאוחרת של התריסים המקוריים שעיצבו האדריכלים, בתריסי פלסטיק לבנים וגנריים פגעה בעיצוב החזותי.

כמו בשאר הבניינים שתכננו לופנפלד וגמרמן לכל אורך דרכם המקצועית, גם כאן התיבה המודרניסטית היא אלמנט הבסיס ואותו פרקו השניים לתתי-גושים וצורות. הבניין ניצב על קומת עמודים דקים כשקירות נמוכים יוצרים הפרדה בין החוב ובין מבואת הכניסה. הפתחים בחזיתות צפון ודרום הפונים למרפסות וממשיכים וחודרים לחזיתות האחרות גורעים גם הם מנפח התיבה, וכך גם מגדל המדרגות הצומח מתוך פיר רחב הסמוך לחזית המזרחית כשקיר החזית סוגר עליו אך מותיר פתחי הצצה מסקרנים לכל גובה הבניין. כיום נסתרת קומת הקרקע באמצעות צמחייה ומראה הבניין הכולל אינו אפשרי עוד. לופנפלד וגמרמן תכננו זמן קצר קודם לכן, ב-1966 את הבניין במגרש הסמוך, ברחוב לואי מרשל 36. התכנית דומה וכך גם החזית הפונה לרחוב, אך הוא חסר את הייחודיות החזותית המאפיינת את הבניין שלפנינו.

המרכיב הבולט בבניין אלה הפתחים האקראיים המופיעים לגובה ולאורך החזית המזרחית וגם בקיר שבחזית המערבית. פתחים כאלה היו מוטיב חוזר באדריכלות התקופה ולופנפלד וגמרמן הרבו להשתמש בה לאורך שנות הששים. ניתן למצוא פתחים כאלה בבניינים אחרים שתכננו כמו תיכון מקיף ע"ש שייבר בבית שמש, בכפר הנופש הצרפתי ובחדר האוכל במכון וינגייט. מהלך עיצובי נוסף שניתן לזהות בבניין ובולט היטב בשרטוט של החזית הצפונית, הוא הדמיון, ההשראה או המחווה שהעניקו השניים ל"וילה סבואה" שתכנן לה קורבוזיה בעיירה סמוכה לפריס.

.

1970: חזיתות (מתוך תיק בניין, עיריית תל אביב)

.

1970: תכנית קומות א'-ב' (מתוך תיק בניין, עיריית תל אביב)

.

.

(2) האדריכלים

משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) פתחו את משרד האדריכלים המשותף ב-1960 לאחר שכל אחד מהם עבד במשרד מצליח: לופנפלד אצל האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון וגמרמן אצל אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. העבודה הראשונה שעשו היתה הקמת שכונות מגורים לערבים. פרסומם הראשון הגיע הודות לזכייתם בתחרות לתכנון מגורים בבאר שבע, שם הציעו ותכננו את מגדל המגירות ואת בית הפירמידה שהיו חלקים מתכנית גדולה שלא בוצעה. תחום המגורים לא היה הטור דה בלאנז' של המשרד, ולמעט פרויקטים בודדים ולמרות שהשניים תכננו פרויקטי מגורים רבים לאורך השנים, אין להם כמעט עדות באוסף המשרד. למעשה, "בית קאהן" לא תועד בעיזבונם של שני האדריכלים. במקרה עליתי עליו אחרי שחגי פרגו העלה לחשבון האינסטגרם שלו את התמונה שמוצגת כאן בראש העמוד. כך הפרויקט נכנס לספר שאני כותב עליהם ויצא בעזרת ה' באביב הקרוב.

לופנפלד וגמרמן הפכו לאדריכלי הבית של מכון וינגייט ותכננו שם את כל המבנים (למעט השניים הראשונים אותם תכננו שרון-אידלסון). הם התמחו בתכנון מתקני ספורט קטנים וגדולים (אצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף, אצטדיון בת ים), בתי ספר (תיכון מקיף שייבר בבית שמש, תיכון ברנר, כפר בתיה) ספריות (בית אריאלה, קרית גת, קצרין וכרמיאל) ומתנ"סים ובתי תרבות (בית דני, בית אדית בקרית גת). הם גם תכננו בתחום המלונאות את כפר הנופש הצרפתי באשקלון. עבודתם האחרונה היתה תכנון מרכז התרבות של אשדוד, פרויקט עליו זכו בפרס ראשון בתחרות ובמהלכו נפרדו.

.

כמו כתר מופיע במרכז החזית מגדל המדרגות

.

פתחים אקראיים כאלה הופיעו בתיכון מקיף בבית שמש, בחדר האוכל במכון וינגייט ובמבנים שונים בכפר הנופש הצרפתי

.

קומת הרחוב מפולשת וכוללת חדר מבואה המקשר למעלית ולמדרגות וכן חדר קטן לאחסנה. התקרה מטויחת בלבן והריצוף מאבנים

.

רחבתה כניסה המקורה מדופנת בקירות ובהם פתחים אקראיים בדומה לאלה שמופיעים בחזית המזרחית

.

הקירות אינם מגיעים עד לתקרה

.

בצדו השני של הרחוב ניצב ביתו של האדריכל סלו הרשמן

.

מבעד

.

מגדל המדרגות ניצב בפיר ובו יש פתחים המאירים ומאווררים באופן טבעי את חדר המדרגות

.

נפתחים קוטמים את פינת מגדל המדרגות

.

בחדר המבואה לבניין מסך זכוכית נמתח לכל רוחב החזית הפונה למבואה

.

המבואה מעוצבת כמו בית דירות רגיל למרות שבסל הכל יש כאן שתי דירות

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  ביום 08/07/2018 בשעה 6:01

    כל הבניין הזה עם חדר הכניסה והרחבה הוא רק לשתי משפחות?
    מוזר שהדיירים לא נכסו לעצמם וחילקו בינהם את שאר שטחי הבניין וכל משפחה לא עשתה לה איזו גינה בקומת הקרקע, או לקחה חלק מהמבואה.
    נראה כמו בזבוז של שטח משותף עם שטחים לא מנוצלים, בשביל מה 2 משפחות בסך הכל צריכות רחבת כניסה כלכך גדולה?

  • אסתר  ביום 08/07/2018 בשעה 7:52

    אם הבנתי נכון אז הבניין תוכנן בתחילת שנות השבעים ללא חשיבה על מיזוג אוויר. חבל, כי המזגנים מקלקלים את החזות. כנ"ל המרפסות הסגורות.

  • נילי גרייצר  ביום 18/07/2018 בשעה 7:32

    גם הבית הדו-משפחתי השכן ברחוב לואי מרשל 30 בתל אביב, בעל חזית ייחודית, תוכנן בידי האדריכלים לופנפלד-גמרמן עבור משפחות כהאן וטורקניץ׳. הקונסטרוקציה של שני המבנים תוכננה בידי משרד מהנדסים מורצקי-רוזן מתל אביב.

  • נילי גרייצר  ביום 18/07/2018 בשעה 7:43

    טעות שלי, התכוונתי לבית השכן ברחוב לואי מרשל 36 תל אביב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: