סיבוב בשכונה שתכנן בליון האדריכל טוני גרנייה

מי שמתעניין בעיירות הפיתוח בישראל וירצה לחפש את מקורות ההשראה של המתכננים, יוכל למצוא אותן בין השאר בשכונת מגורים שתכנן האדריכל ומתכנן הערים טוני גרנייה (Garnier, 1948-1898) בעיר ליון שבצרפת. אור אוויר ושטח נרחב, ניקיון, בריאות ונוחות היו העקרונות מאז אמצע המאה ה-20 שיושמו בדיור הציבורי בצרפת. אך דרישת הרשויות להזדרז בתכנון והמגבלות התקציבית באו לא פעם על חשבון האיכות, והתוצאה היתה הבלוקים האפרוריים. אך מי שבישר את התכנון המודרני בצרפת היה גרנייה שהגה ערים חדשות, כאלה שמתוכננות מראש עם דגש על איכות סביבה, תנועה, סדר וארגון.

ב-1904 פרסם גרנייה את תכניתו הרעיונית לעיר תעשייתית חדשה, וב-1917 לאחר שתכנן בליון מבני ציבור מרכזיים, קיבל את ההזדמנות לממש את הרעיונות העירוניים החדשניים שהגה ונחשבו עד אז לאוטופיים. במאה ה-19 הפכה ליון לעיר תעשייתית הודות לאזור תעשייתי גדול שהתמסד לאורך הנהר (ובחלק משטחו נפתח מוזיאון קונפלואנס עליו כתבתי כאן שבוע שעבר). נהירת עובדים לעיר דרשה הקמת דיור מתאים, ובעקבות זאת קיבל גרנייה מהעירייה הזמנת עבודה לתכנן שכונת מגורים ברובע השמיני, אזור שהיה עד אז שטח חקלאי עם מבני חווה בודדים. הוא תכנן בשכונה עשרות מבני מגורים משותפים, דומים זה לזה, כששדרה רחבה עם חזית מסחרית חוצה את האזור. ב-1985 נפתח בשכונה "מוזיאון אורבני".

ועל כך ברשימה זו.

.

הרחובות ממריאים לאט

.

את ביתו בנה טוני גרנייה בקצה השכונה כבר לפני תחילת הבנייה ובו הוא גר עד לפטירתו. במקור תכנן האדריכל בתים בני שלוש קומות, אך בשלב מוקדם של הבנייה ראה ראש העירייה ודרש להכפיל את הצפיפות

.

ציור הקיר הראשון נמצא ממש ליד המוזיאון וביתו של האדריכל

.

שלט

.

.

חזיתות הצד האטומות שלה בניינים נוצלו לצורך התקנת ציורי קיר שהם חלק ממסלול תיירותי בשכונה

.

1930: במקור המרפסות היו פתוחות. לימים כשהן נסגרו אז העבודה בוצעה באופן אחיד ואיכותי

.

תנועת הולכי הרגל מתבצעת בעיקר בגינות שבעורף הבניינים ולכן ברחובות יש רק מכוניות

.

.

סיבוב בשכונה מאפשר ללמוד פרק חשוב בתולדותיו של התכנון העירוני. אך יותר מכל מה שמרתק בשכונה היא העובדה שלמרות שרוב אוכלוסייתה מורכבת ממהגרים, בדומה לשכונות כמו שפירא ונווה שאנן, והמעמד החברתי-כלכלי נמוך, השכונה נקייה ומתוחזקת באופן מרשים. אין כתובות גרפיטי, אין אשפה, אין טיח מתקלף, אין מזגנים בחזיתות, לא כל אחד מתקין תריס או הצללה לפי ראות עיניו – הכל נשמר היטב. גם רצועות הגינון בין הבתים מטופחות.

ההשוואה לישראל מתבקשת ומעוררת את השאלה: למה אצלנו התחזוקה והטיפוח כל כך נמוכים – גם באזורים חלשים בפריפרייה וגם במרכז תל אביב העשירה? האם זו התחזוקה וחוקי העזר העירוניים או שמא אלה הדיירים? הבחורה במוזיאון הסבירה לי שהטיפוח בשכונה נובע לא רק מניהול של העירייה, אלא גם ממעורבותם של התושבים.

גרנייה תכנן בלוקי מגורים בפריסה של רשת רחובות צרים יחסית. הבלוקים מתנשאים כולם לגובה של שש קומות וכוללים כ-2,500 דירות בנות שניים, שלושה וארבעה חדרים וגם מרפסת קטנה. מערכות של מים זורמים וגז היו גם הם בשעתו חידוש בבניינים למעמד הנמוך. כל בניין, לפי החלטת האדריכל, הכיל טיפוס אחד בלבד של דירות, כשלעצמו בנה גרנייה וילה עירונית בה התגורר כבר משלב מוקדם ועד לפטירתו.

הבניינים תוכננו במקור לגובה של שלוש קומות. אך בשלב מוקדם של הבנייה, כשראש העירייה סייר באתר, הוא דרש לצופף את השכונה וכמעט להכפיל את מספר הדירות מבלי להגדיל את שטחה וכך בוצע. חזית ראשית בקו אפס של המגרש פונה לרחוב. חזית אחורית פונה לרצועה של גינה ציבורית שמקושרת לרצועות המשכיות ומקבילות.

גינות אלה היו חדשניות היות ועד אותה עת הגינות של הבניינים היו סגורות בטבעת בנויה. באמצעות פתיחתן ויצירת רצף בין הגינות העניק גרנייה לשכונה ערכים נוספים. הגינות מכילות ספסלים, מעט מתקני משחק, פרגולות, עצים ושיחים. תפקידן של הגינות הוא לשפר את החזות המקומית, לאפשר מקומות שהייה לפנאי בקרבה מידית, לגבש סביבן קהילה, לשפר את איכות הסביבה ובעיקר לאפשר מערכת של שבילי הולכי רגל. התוצאה מוצלחת אך כפילות מערכת התנועה הפכה את הרחובות למקומות דלים. דגם "העיר הקורנת" שהגה לה קורבוזיה כעשרים שנה לאחר שגרנייה הגה את העיר התעשייתית נוצר בהשראתה ואף פיתח אותה, אך ניתן למצוא דמיון צורני לשכונה שתכנן גרנייה בה יש בינוי זהה והפרדה בין תנועת הולכי רגל ותנועת רכבים.

הרחוב עצמו מכיל רק כביש ומדרכות, ללא מסחר או מבני ציבור. שתי חזיתות הצד הצרות הן אטומות. בהתאם לגישתו של גרנייה שסבר שיש להפריד באופן מוחלט בין שימושים, מבני הציבור הוקמו בנפרד ממבני המגורים. הוא עצמו לא תכנן את מבני הציבור אלא הם תוכננו מאוחר יותר בידי אדריכלים אחרים. 

.

1930: בלוקי מגורים זהים משני צידיה של שדרה מרכזית. הבניין הנמוך יותר בקצה העליון של השכונה הוא הוילה העירונית שבנה לעצמו האדריכל טוני גרנייה

.

.

ב-1998 במסגרת שיקום כללי של השכונה, תהליך שבו נטלו חלק משמעותי התושבים, נוצלו קירות הצד האטומים של הבניינים ועליהם הותקנו 24 ציורי ענק שיחד הפכו ל"מוזיאון אורבני". הציורים עוסקים בשלושה נושאים עיקריים: (1) דגם העיר התעשייתית שהגה גרנייה, (2) פרויקטים נבחרים שהוא תכנן בליון (3) ודגמי ערים אידאליות אחרות בעולם. למרות שחלפו עשרים שנה מאז התקנתם, הציורים לא דהו, לא קשקשו עליהם, אלא הם כולם במצב מצוין כאילו צוירו אתמול. קשה ליהנות מהציורים ללא הדרכה, ולכן ניתן להאזין באמצעות אפליקציה להסברים גם באנגלית. אפשר גם לוותר על ההסברים ושפוט להתרשם מהמקום ומהתנהלות האנשים בגינות וברחובות, ובעיקר מהתחזוקה הגבוהה.

להשלמת החוויה של המוזיאון האורבני, הוקם מוזיאון קטן בשתי דירות שאוחדו בקצה השכונה, בצמוד לנקודת ההתחלה של הסיור בין ציורי הקיר. בתשלום סמלי אפשר לבקר במוזיאון הקטן וגם לקבל חוברת המעוצבת בצורת תיק קטן ובו הסבר קצרצר על השכונה ועל כל אחד מהציורים על הקירות.

לעצמו בנה גרנייה סוג של וילה עירונית שמשתלבת בבלוקים שתכנן בשכונה, והיא ממוקמת ממש מול המוזיאון. הבלוקים דומים אך אינם זהים, היות והשכונה נבנתה לאורך 14 שנה (1935-1921) והעיצוב מעט השתנה. אך בכל מקרה, בהתאם לגישתו של גרנייה, המבנים נקיים מקישוטים או פלסטיות גושנית ובכך הם מזכירים או אפילו מבשרים את האדריכלות והעיצוב שבא אחרי מלחמת העולם השנייה, ובין השאר שטף את ישראל. המוזיאון מנגיש רעיונות של עירוניות וסגנון חיים לקהל הרחב, החל משיחזור דירות מתחילת העידן התעשייתי ועד דירות עכשוויות, והצגת סוגיות שונות הקשורות לסביבת המגורים. אפשר לוותר עליו, בעיקר אם אתם מבינים דבר או שניים בנושא ואתם לא דוברי צרפתית. אפשר גם לבקר בכל זאת ולחשוב אם כדאי להקים כזה מוסד בישראל, שיחנך את דור העתיד. בתל אביב כבר מופעלת תכנית "לחיות בעיר" וגם למרכז "העיר הלבנה" יש תפקיד חינוכי שאני מקווה שימשיך ויתפתח.

שדרה רחבה שחוצה את השכונה נקראת ארצות הברית, כהוקרה להצטרפותה לצד הצרפתי במלחמת העולם הראשונה ולמעשה כל השכונה נקראת על שמה – Cité des États-Unis. השדרה היא לא רק ציר התנועה המרכזית בשכונה הכולל גם רכבת קלה, אלא היא הרחוב המסחרי. מקום טוב להפסקת עוגה. מבני הציבור מצויים בקצותיה ואותם תכננו כאמור אדריכלים אחרים. ב-2003 הוכרזה השכונה לשימור.

.

הכניסה למוזיאון

.

יש גם חנות קטנה

.

בחנות

.

חלק משטח המוזיאון מוקדש להצגת דירות מגורים בתקופות שונות – כמו הדירה הזו שהיתה מורכבת מחדר אחד ובהן גרו משפחות שלימות ממעמד הפועלים

.

סלון בדירה מודרנית

.

עבודות וידאו המתייחסות לחזיתות של בתי המגורים המודרנים

.

סגירת המרפסות בוצעה באופן אחיד

.

פרספקטיבות של מבני מגורים שהגה טוני גרנייה לעיר התעשייתית: מרפסות, פתחי חלונות גדולים, עצים וספסלים

.

בציור הזה שבראשו מתנוססות דמויותים של טוני גרנייה וראש העירייה שהזמין ממנו את העבודה מציג את שלבי ההקמה של השכונה, דרך שנות ה-50 כשסבלה מהזנה ועד היום

.

האדריכל טוני גרנייה מימין וראש העירייה

.

קטע בציור המתאר את השכונה המטופחת כיום

.

חלק מהלוח שמציג את דגם העיר התעשייתית שהגה טוני גרנייה. הוא לא מימש את תכניתו מעולם אך מתכננים אחרים, גם בישראל, אימצו את רעיונותיו. קרית גת היא אחת כזו.

.

את העיר התעשייתית תכנן גרנייה על בסיס של רשת רחובות צרים כששדרה מרכזית חוצה את העיר

.

מיד מופיע הקצה של קיר שמוקדש להצעתו של טוני גרנייה לבית ספר: מבנה מוקף פארק שבו גם גג הבניין משמש כחצר פעילות. מימין בלוק מגורים משנות ה-60 שתוכנן בהשראת לה קורבוזיה

 

אחידות

.

קצת צהוב

.

קצת ורוד

.

סימטריה

.

.

בכניסה לכל גן יש פרגולת בטון ייצוגית בצורת שער

.

יש קצת מתקני משחק בסיסיים

.

בגן יש ספסלים מבטון ואף פעם לא נראה שחסר כאן מקום מתחת לעצים

.

דירות בקומת הקרקע משקיפות על הרחוב ועל הגן האחורי ומשרות ביטחון

.

בכל בניין יש כניסה נעולה ומבוקרת. למרות שחיפשתי דלת אחת פתוחה, כל הכניסות לבתים היו נעולות.

.

שדרות ארצות הברית כוללת חזיתות מסחריות. מקום נהדר להפסקת עוגה. אני לקחתי עוגת פלאן

.

בדגם העיר התעשייתית שהגה גרנייה היתה למסילת הרכבת תפקיד מרכזי, כאן זו הרכבת הקלה שחוצה את השכונה ומשרתת באופן מצוין את התושבים

רשימות נוספות על צרפת:

.

(1) מתחם מגורים במולוז'

(2) סדנת רכב בפריס

(3) מרכז מחול בפריס

(4) בית שוויץ בתכנון לה קורבוזיה ופייר ז'אנרה

(5) בית ברזיל בתכנון לה קורבוזיה

(6) מוזיאון קונפלואנס בליון בתכנון קופ הימלבלאו

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • amitaisandy  ביום 30/06/2018 בשעה 21:55

    נכון, אין לכלוך והזנחה, יש רק בניינים זהים משוכפלים מאופק עד אופק, שיממון ודיכאון.
    אני לא בטוח מה עדיף.
    גרפיטי היה יכול לפחות להחיות קצת את השממה האורבנית.

  • אסתר  ביום 01/07/2018 בשעה 9:04

    הכל ממושטר ומסודר, העצים בשדרה עומדים בטור ישר ממש כמו המכוניות ברחוב, מתקני המשחקים ישנים ונטולי עניין ממש משנות החמשים והשישים. אפילו אמנות הרחוב ממושטרת ובחסות הרשויות. נראה לי שכאן ניתן למצוא את כל הזרעים של התכנון הרע. לא פלא שהאדריכל בחר לגור בבית שונה לחלוטין מזה שהוא תכנן לאחרים. מצטרפת לפליאה שהמקום מוחזק כהלכה. כי באמת, לא כל מקום משעמם חייב להיות גם מלוכלך וסדוק.

  • אורלי  ביום 02/07/2018 בשעה 18:41

    חלק גדול מהציורים בשכונה פרי מכחולם של ציירי הקיר שציירו ברחבי ירושלים ובטבריה
    cite de la creation

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: