סיבוב בבית קלמרו ברחוב ראש פינה 26

לפני עשר שנים השתתפתי בסקר מבנים לשימור בסביבת נווה שאנן. בהתחלה היינו בטוחים שיהיו עשרים או שלושים מבנים. כבר בשלב הראשון שיצאנו לשטח התברר שרק בחצי רחוב הגענו למספר שקבענו. בסופו של דבר סקרנו 220 מבנים, ואת הסקר לקחו בעירייה וכנראה זרקו לפח. את השכונה הכרתי מצוין עוד בתור ילד כי פקדתי בקביעות את חנות הספרים המשומשים תגא ששכנה ברחוב סלומון ואחר כך בהגר"א. בכל מקרה, בעקבות ההיכרות האינטימית עם כל אחד מהמבנים בסביבה, קשה לי שלא לחזור ולהתעכב לפחות על חלק קטן מהם. בעבר כתבתי כאן בעיקר על היבטים חברתיים בנווה שאנן, כאלה של מבקשי המקלט, (הסתובבתי אז בשכונה עם רוני). ברשימה זו ובאלה שאפרסם בהמשך אתמקד בבניינים.

בית קלמרו שנבנה ב-1935 במפגש הרחובות ראש פינה, איילת השחר והגר"א, נכלל בתכנית השימור של עיריית תל אביב והוא מגודר כבניין לשימור מחמיר, ולכן אסור לערוך בו שינויים החורגים מהתכנון המקורי כמו גם להוסיף קומות. תכנן את הבניין האדריכל אריה כהן שתכנן בנווה שאנן כמה מהמבנים הבולטים ביותר. כהן לא בנה מבנה סטנדרטי אלא ניצל את מיקומו הייחודי של המגרש במפגש רחובות ויצר מבנה מעוגל המתייחס לרחובות השונים שבדופנות המגרש. למרות ייחודו, ולמרות איכות התכנון, הבניין כמו כל המבנים בסביבה סובל מהזנחה קיצונית. מאז נפתחה התחנה המרכזית הישנה בקצה השני של השכונה ב-1941, הדרדר הרחוב בכל היבט, היות ומרבית האוטובוסים עברו ברחוב ראש פינה בדרכם מהכניסה לעיר אל התחנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אינטרנשיונל

.

מבט על הבניין מכיוון המדרגות העולות ל"בית האוניה"

.

כמו חלק נכבד מהבניינים גם בית קלמרו בנוי על במה מוגבהת שמעידה על הטופוגרפיה המקורית שהיתה כאן

.

האדריכל השכיל לנצל את המגרש ולעצב את הבניין בהתאם למיקום ומכאן צמח אופיו המיוחד

.

לבניין הובילו מהרחוב במקור שלושה גרמי מדרגות: שניים מכל צד ואחד במרכז שנהרס ורק היציאה למדרגות שרדה וקבורה מתחת לצמחייה

.

החזית המעוגלת בה משולבות מרפסות שקועות מדגישות את המפגש של הרחובות שבדפנות המגרש

.

הבניין מורכב משתי זרועות כשבכל זרוע חדר מדרגות המקשר לדירה או שתיים בקומה

.

.

הפיתוח האדיר שחוותה תל אביב בשנות ה-30 (עלייה חמישית, כניסת הון פרטי, אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים) לא פסח גם על שכונת נווה שאנן. בשטח שהיה עד אז מחוץ לגבולות תל אביב, הוקמו בתים חדשים – כולם בסגנון הבינלאומי שהיה האופנתי והעדכני ביותר בעיר. היזמים היו בטוחים כי ההצלחה תאיר להם פנים והשקיעו בעיצוב הבתים שהכילו לרוב דירות קטנות של חדר וחצי עד שלושה חדרים. המאפיין המרכזי, לבד מהטיח הלבן והפלסטיות של המבנים, היה השימוש במרפסות: לא היתה דירה ללא מרפסת. כך גרמו האדריכלים לחיזוק הקשר בין הדיירים ובין הרחוב, ובעידן בו אנשים לא הסתגרו בדירותיהם מול המסך, הקשר החברתי היה דבר נגיש שהאדריכלות נטלה בו חלק משמעותי. אלמנט נוסף שמייחד את הבתים באזור על פני אלה שבמרכז העיר, היה גודל הדירות הקטנות. היות ולכל דירה היתה מרפסת שפנתה לרחוב אז נוצר מצב של ריבוי מרפסות והקשר בין הרחוב ובין הבתים היה הדוק יותר.

הבניין הוא מונולית המורכב למעשה משתי זרועות: זרוע אחת מצויה על דופן רחוב ראש פינה ובה יש חדר מדרגות המקשר לדירה אחת בכל קומה. בזרוע המצויה בדופן רחוב איילת השחר חדר המדרגות מקשר לשתי דירות, ובסך הכל יש בבניין 9 דירות. בנות שניים עד שלושה + מרפסת. המטבחים וחדרי השירותים פונים כולם לחצר האחורית. עיון בתכניות מגלה כי החלוקה הקיימת בבניין היא גמישה ובמקור איפשר האדריכל ליצור 4 דירות בקומה. לפי האדריכלית פני גולדשמיד שערכה תיק תיעוד מקדים לבניין שלושת היזמים שחברו להקמת הבניין היו הנרי קלמרו, שלמון אמיר ויצחק אררה (פועל בעיריית תל אביב שעבד במשתלה העירונית).

.

1935: תכנית קומת א'

.

.

לאכזבת היזמים השכונה לא הצליחה לשגשג. ב-1941 נפתחה בקצה השני של השכונה התחנה המרכזית (שפעלה עד אז בשדרות רוטשילד). האוטובוסים ניצלו את רחוב ראש פינה שתוכנן כרחוב רחב במיוחד ומצבה של הסביבה הדרדר מיד. את הבתים אכלסו לרוב מהגרים שזה מקרוב באו והתקשו להשתלב במקצועות להם הוכשרו בארצות המוצא מהן הגיעו והידרדרו לעוני. לימים, הצליחו רבים מילדי אותם מהגרים להגיע להישגים במקצועות אותם בחרו ועזבו את השכונה. הוריהם נותרו מאחור וכשגם אלה הלכו למקום שכולו טוב, תפסו את הבתים מהגרים אחרים.

סיפור משפחתי לדוגמה מבית קלמרו: ב-1937 הגיע לדירת הקרקע בבית קלמרו אביו של איתי. הוא הגיע מברסלאו שבגרמניה (כיום בפולין) יחד עם ארבעת אחי והוריו – רואה חשבון ואחות מוסמכת. לדבריו, הם חיו בצמצום. בין הזיכרונות שלו מהחיים בנווה שאנן, הוא מספר כי בשנים הראשונות חפרו התושבים יחד עם פועלים, את הרחובות בסלע הכורכר. כך נוצר המצב בו הבניינים היו גבוהים ממפלס הרחוב, וכדי להגיע אל קומת הכניסה של הבניין, צריך היה תחילה לטפס במדרגות חיצוניות שקישרו בין מפלס הרחוב ובין מפלס הכניסה. הוקמו קירות תמך מבטון המתנשאים לגובה של שלושה מטרים כדי שהבניין לא יקרוס לרחוב, וכך נוצר נתק מיוחד בין הבתים ובין הרחוב. לבית קלמרו יצר האדריכל לא פחות משלושה גרמי מדרגות שקישרו אותו למפלס הרחוב: אחד מכיוון רחוב ראש פינה, שני מכיוון רחוב איילת השחר ושלישי מכיוון מפגש הרחובות. שני הראשונים עדיין קיימים והשלישי נהרס באמצע העשור הקודם בגלל מצבו הרעוע.

.

1935: חזית לרחוב ראש פינה (מתוך תיק בניין בעיריית ל אביב-יפו)

.

כמו רבים משמות הבניינים, נקרא גם הבניין הזה על שמו של היזם שרכש את הקרקע ובנה את הבניין. אלא שכאן היו שלושה יזמים. כיום לכל דירה יש בעלות נפרדת ורק דייר אחד בבניין הוא גם הבעלים של הדירה וכל השאר שכורות. עברי באומגרטן שגר בדירה בקומה העליונה מספר שבקומה שלו גרים דיירים ישראלים ובקומה השניה והראשונה גרים פיליפינים ואפריקאים. "הקושי הגדול הוא ההזנחה של הבניין וגם הרעש כי חומת הבטון במפלס הרחוב יוצרת בעיה אקוסטית קשה, אבל מצד שני לכל דירה יש שלושה כיווני אוויר". באומגרטן הוא מורה לקולנוע, שעבר לתל אביב מהמושבה הגרמנית בירושלים וגר כאן כבר עשר שנים. המצב בשכונה מטריד אותו ובתגובה הוא פועל לשפר אותו ככל הניתן. בין השאר ארגן את אירועי "מנורת לילה", דאג לשיפוץ המדרכות באזור שלא עמדו בתקנים, דאג לגינון שטחי בור יחד עם החברה להגנת הטבע, הקים ועד רשמי בשכונה ולפני כחודש הצליח בשיתוף אחרים לפתוח מחדש את המתנ"ס השכונתי לאחר שהיה סגור שלושים שנה.

הוא מגלה שלאחר שנים שלא נעשה צעד משמעותי לשיפור מצבו של הבניין, לפני שלוש שנים התארגנו בעלי הדירות. הם התקשרו עם הקרן לשימור בעיריית תל אביב והחלו בפעולה שתוביל באמצעות ניוד זכויות למימון שיפוץ מעטפת הבניין, חדרי המדרגות והתשתיות. לטענתו עלות השיפוץ בסטנדרטים של שימור מחמיר תגיע לחמישה מיליון שקלים. אם יישאר כסף אז ימשיכו וגם ישפצו חלק מהשטחים בדירות עצמן. הם כבר סיימו את שלב המדידות והוחל גם בהכנת תיק תיעוד על ידי האדריכלית טל אייל, שהשתתפה בהכנת התערוכה "לגור על החולות" העוסקת באדריכלות הסגנון הבינלאומי בתל אביב ובין השאר חידשה את ביתו של הנשיא חיים ויצמן ברחובות. לדברי באומגרטן התהליך איטי באופן מייאש אבל בינתיים נראה שזה לא מה שיעצור אותו.

עבודתו של האדריכל אריה כהן שתכנן את הבניין טרם נחקרה. לפי האדריכלית פני גולדשמיד כהן היה יליד ירושלים שאת הכשרתו כאדריכל רכש באוניברסיטת פריס. ב-1932 שב לארץ והחל לתכנן בתל אביב בתי מגורים משותפים. מקבץ מרשים במיוחד שתכנן כהן נמצא לאורך רחוב ראש פינה וסביבתו, אך בתים שתכנן ניתן למצוא גם במרכז תל אביב. המשותף לכל הבניינים שתכנן היה הדגש על הפלסטיות של המבנה וייחודו. הוא נמנע מלשכפל בניינים ודאג להעניק לכל מבנה את אופיו הייחודי, תוך שהוא מנצל את הנתונים של המגרש.

.

כשעולים למעלה מגלים חצר צרה עם גדר בנויה שמתפוררת

.

המעבר צר ונקבר מתחת לענפי העצים

.

הריצוף הרוס לגמרי אבל העצים הוותיקים שרדו יפה. מתברר שהמעברים האלה הם בבעלות העירייה ובאחריותה

.

גאווה סמוכה

.

חדר המדרגות הפונה לרחוב איילת השחר: חלון צר ואנכי המלווה את חדר המדרגות

.

הבניין עצמו בנוי מלבני סיליקט שנחשפו בגלל הזנחה בחלק נכבד מקומת הקרקע

.

דלתות הכניסה דו-כנפיות מעץ והן הדלתות המקוריות

.

ההתפוררות של הבניין מתקדמת ובגישה כזו הבניין בסוף יקרוס

.

 

מדף בטון מדגיש את הכניסה. במקרה הזה הוא הופך למרכיב מסוכן

.

מבואת הכניסה היתה פעם לבנה

.

תיבות הדואר שקועות בקיר קומת הכניסה

.

למרות שהבניין מבחוץ נראה סימטרי, יש הבדל משמעותי בין שתי הזרועות. חדר המדרגות הפונה לרחוב ראש פינה מרווח יותר לעומת חדר המדרגות שפונה לרחוב איילת השחר

.

מבט מלמעלה

.

החלון מחדיר אור ואוויר טבעי. הזכוכיות כבר מזמן נשברו והאוורור מלא

.

מנגנון פתיחת וסגירת החלונות נותר שלם

.

המדרגות והמעקה: עבודת פירזול שלא מוצאים כבר היום בבתים חדשים

.

המדרגות משולב בהם כתם צבע ירוק

.

טראצו זה הכי טוב

.

בכל קומה חדר המדרגות מקשר לדירה או שתים ובסך הכל יש 9 דירות בבניין

.

על דלת דירה

.

כלובים בקומה העליונה

במגרש הסמוך בונים בניין חדש וסתמי

.

בניין נוסף שתכנן האדריכל אריה כהן נמצא בהמשך הרחוב וגם פה יש התייחסות למפגש הרחובות

.

ועוד בניין שתכנן אריה כהן וגם בו התייחסות לרחוב. זה לדעתי הבניין הכי חשוב בשכונה: כאן גדל חנוך לוין

.

מבט מלמטה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  ביום 16/05/2018 בשעה 14:50

    כל כך הרבה הזנחה ועדיין אלמנטים רבים שרדו את הכל התלאות. מסופתקני כמה שנים יחזיקו בניינים שנבנים היום באיכות ירודה ופיקוח הנדסי ואדריכלי ירוד אם בכלל.

  • איה  ביום 16/05/2018 בשעה 21:32

    יש לי דגם של הבניין מפורצלן שרכשתי בחנות BAUHAUS בדיזינגוף. מקווה שהבניין ישוקם וישוב לתפארתו…

  • עדי  ביום 17/05/2018 בשעה 19:47

    שלושת הבתים (המפורט והשניים הנוספים) כל כך מיוחדים וחד פעמיים, מתקשרים עם הרחוב ומתייחסים למיקום שלהם בתוכו, זה כל כך יפה אני לא יודעת איך אתה לא מתפוצץ מעצב למראה ההזנחה. תודה על עבודה חשובה שלך בבלוג!

  • עוזי צור  ביום 11/07/2018 בשעה 11:58

    ראשית רציתי להודות לך על ההנאה הרבה שהבלוג שלך מעניק לי ולאחרים.
    שנית יש לי שאלה הקשורה למיקום הזה של רח' ראש פינה – יש לי זיכרון כילד של גשר לבן בקצה הרחוב לכיוון רח' המסגר שעליו עברה הרכבת לירושלים, ומתחתיו עברו האוטובוסים לתחנה המרכזית, כל מי ששאלתי לא זכר את הגשר ואף פעם לא נתקלתי בצילום שלו. האם היה גשר? ואם היה האם יש עדות כלשהי? בתודה – עוזי

    • מיכאל יעקובסון  ביום 11/07/2018 בשעה 12:00

      שלום עוזה, תודה על המילים החמות. אכן היה גשר והוא תועד לא מעט בתמונות. בקרוב אפרסם רשימה על הבניין שבקצה רחוב לבנדה בנווה שאנן ואז הוא גם יופיע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: