סיבוב בספרייה העירונית ובמרכז המוסיקה בכרמיאל

בהמשך למרכז העירוני של כרמיאל שתוכנן בשנות ה-60, תכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן חלקים ממתחם הפנאי והספורט של העיר החדשה. המתחם כלל את בניין הספרייה העירונית ואת מרכז המוסיקה (קונסרבטוריון) ולצידם תוכננו המתנ"ס, מרכז אמנויות, בריכת שחייה עם מגרשי טניס, אצטדיון כדורגל ואמפיתאטרון.

כמתכנני ספריית בית אריאלה (1977), שהיתה הספרייה העירונית הגדולה עד אותה עת (נראה לי שהמדיטק בחולון שנחנך ב-2004 הוא עדיין קטן ממנה), הוזמנו לופנפלד וגמרמן לתכנן ספריות עירוניות בערים אחרות כמו קרית גת, קצרין. ב-1986 נחנכה הספרייה בכרמיאל. את בניין הקוסרבטוריון הסמוך תכנן האדריכל חנוך שפירא שגם משפץ אותו עכשיו.

האוכלוסייה הערבית בכרמיאל הולכת וגדלה, אך לא מצאתי בספרייה ספרים בשפה הערבית. בעיר גם גדלה האוכלוסייה החרדית אבל לא מצאתי בספרייה ספרי קודש. יתכן והם נמצאים אך פספסתי אותם. באולם העיון ישבו בעיקר אנשים מבוגרים בעלי חזות רוסית שהיו שקועים בקריאה. זה נחמד לראות שיש עוד חיים לספריות כמו של פעם. במרכז המוסיקה לעומת זאת היו רק ערבים. הוא עובר עכשיו שיפוץ והפועלים היו עסוקים במלאכתם.

ועל כך ברשימה זו.

.

צל ומזגן

.

גשר בטון חשוף חוצה את הגינה ומוביל אל פתח הכניסה לספרייה

.

בשונה מהגשר מבטון חשוף, מחופה הבניין כולו בטיח שפריץ גס. היצירה האמנותית שמשמאל היא תוספת מאוחרת.

.

הודות לגשר אין צורך במעלית בתוך הבניין כי יש גישה ישירה לספרייה מהרחוב (בתמונה) וגם לספריית הילדים שבמפלס התחתון יש גישה ישירה בהמשך הרחוב

.

בשונה מספריית בית אריאלה בתל אביב שמפנה חזיתות אטומות לסביבה, כאן השכילו האדריכלים להבין שאנשים לא רוצים לגמרי להתנתק ואפשר לפתוח חלונות רחבים ומוצלים אל החוץ

.

.

(1) הספרייה העירונית

העיסוק בעיצוב גוש הבניין היה נושא מרכזי בתהליך התכנון של האדריכלים לופנפלד וגמרמן. תכנית הבניין לא היתה פשוטה כמו בספריות אחרות שנבנו בישראל (הספרייה הלאומית, ספריית סוראסקי) וכך גם מערך התנועה שיצרו. כאדריכלים שהתמחו בתכנון מבני ציבור, ההיבט החזותי של הבניין היה מרכזי. לכן, באופן עקבי לא תכננו האדריכלים מבנים קובייתיים ופשוטים, אלא כאלה שמפנים חזית ייצוגית באופן המושך את תשומת ליבו על החולפים על פני הבניין ברחוב. בפנים הבניין התמקדו האדריכלים בפונקציות השונות שהמבנה חייב לענות עליהם.

המבנה שנוצר הוא יצירה מורכבת בהיבט הגושני. מבנה שתוכנן כמסה שגרעו ממנה חלקים כדי ליצור פתחים והפניות רצויות. למשל את הפתחים הם הפנו לשני כיוניים: צפון-מזרח ודרום-מזרח – הכיוונים מהם חודרות קרני שמש ישירות רק בשעות הבוקר המוקדמות בהן הספרייה לא פעילה. לצורך כך, הם יצרו בגוש חיתוכים אלכסוניים, כשהפתחים עצמם נקבעו בזוית לחזית הגושנית ופונים לצפון או לדרום.

בשונה מהגישה שאפיינה את עבודתם בתכנון ספריית בית אריאלה בתל אביב, שם בחרו האדריכלים לנתק בין פנים ובין חוץ ולסגור את האולמות בקירות כמעט אטומים, כאן הם השכילו למנוע ניתוק ולפתוח פתחים רחבים ככל הניתן. האווירה בפנים נעימה בעיקר הודות לאותה פתיחות. הספרייה ממוקמת באזור מגונן, בו העצים הוותיקים מצלים על הסביבה וגם על הבניין, ולכן נוצרת אווירה רגועה ופסטורלית. עדיין, עיצוב הפנים שבוצע במקור בתקציב דל ועבר חידוש בטעם רע (וכנראה שעדיין בתקציב דל) פוגעים באווירה של הספרייה שנראית במקרה הטוב כמו מחסן ובמקרה הרע כמו מרכז גריאטרי כשהאחיות יושבות וצופות על המתרחש מעמדות הספרניות שבמרכז.

זו ספרייה שפועלת במתכונת של הספריות של פעם: בקומה העליונה האולם המרכזי הוא אולם עיון בו תופסים ארונות הספרים כמחצית משטחו, ומחצית שנייה מוקדשת לשולחנות עיון כשבטווח ממוקמות עמדות הספרניות.. בקומה התחתונה אולם ספרייה לילדים וחדר רב-תכליתי. בעת הביקור בשעת בוקר מאוחרת היה אולם העיון מלא יחסית, בעיקר בפנסיונרים. ספריית הילדים הממוקמת בקומה התחתונה סגורה בשעות הבוקר ונפתחת רק לאחר שעות הלימודים.

.

(2) האדריכלים

השותפים משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) פתחו משרד אדריכלים משותף ב-1960 לאחר שכל אחד מהם עבד במשרד מצליח: לופנפלד במשרדם של האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון וגמרמן במשרד של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. העבודה הראשונה שעשו היתה הקמת שכונות מגורים לערבים. פרסומם הראשון הגיע הודות לזכייתם בתחרות לתכנון מגורים בבאר שבע, שם הציעו ותכננו את מגדל המגירות ואת בית הפירמידה שהיו חלקים מאותה תכנית גדולה שלא בוצעה.

הם הפכו לאדריכלי הבית של מכון וינגייט ותכננו שם את כל המבנים (למעט השניים הראשונים אותם תכננו שרון-אידלסון). הם התמחו בתכנון מתקני ספורט קטנים וגדולים (אצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף, איצטדיון בת ים), בתי ספר (תיכון מקיף שרובר בבית שמש, תיכון ברנר, כפר בתיה) ספריות (בית אריאלה, קרית גת, קצרין) ומתנ"סים ובתי תרבות (בית דני, בית אדית בקרית גת). הם גם תכננו בתחום המלונאות את כפר הנופש הצרפתי באשקלון. עבודתם האחרונה היתה תכנון מרכז התרבות של אשדוד, פרויקט שבמהלכו נפרדו ולופנפלד תכנן לבדו את מרכז מונארט בו שוכן מוזיאון אשדוד. בעוד כחצי שנה אפרסם מונוגרפיה על פועלם.

.

המבנה המתנשא לגובה שתי קומות מנצל את הטופוגרפיה הטבעית ולכל קומה יש כניסה נפרדת וישירה כשמדרגות פנימיות מקשרות בין הקומות

.

ההשראה לעיצוב הבניין, בעיקר בעיצוב הגושני ובעיצוב הפתחים באה מהאדריכל פאול רודולף שהמבנים שתכנן נראו כמו פסלים שנוצרו כתוצאה ממשחק של גריעה בחומר. הבניינים האלה נראים נהדר כשניתן לצפות בהם ללא הפרעה, אך לרוב הצמחייה מכסה חלק מהחזיתות והאפקט החזותי נפגע

.

לספרייה מבואה קטנה המוקפת מסכי זכוכית. אם היו מסלקים את כל הרעש הויזואלי שיצרו כאן ומטיל על המבואה אווירה של מחסן, יכולים לקבל מבואה אלגנטית ומרשימה.

.

אולם הספרייה מורכב משני חדרים מרכזיים המקושרים זה לזה: חדר אחד בו מדפים פתוחים וחדר אחד לעיון. בשעת בוקר המקום מלא בקוראים מבוגרים

.

חדר ארונות הספרים

.

חדר העיון

.

רוב הספרים ברוסית ובצרפתית

.

פנטזיה

.

בקומה התחתונה יש ספריית ילדים שפתוחה רק בשעות אחר הצהריים וכן אולם רב-תכליתי

.

.

(3) מרכז המוסיקה (הקונסרבטוריון)

את מרכז המוסיקה הסמוך לספרייה תכנן אדריכל מקומי – חנוך שפירא, שתכנן בין השאר את בניין עיריית כרמיאל וכעת אחראי על שיפוץ וחידוש הבניין לאחר שלושים שנות פעילות. עדיין, הגישה התכנונית דומה בשני המבנים הסמוכים: עיסוק בגושניות מורכבת – כזה המתייחס להיבטים של ייצוגיות ופונקציונליות. התוצאה היא קשה לקריאה. יש למבנה כניסה ראשית וחגיגית שלא פונה לכיכר ציבורית. כאן הבניין מפנה את הכניסה הראשית לרחבה צרה אליה מטפסים מהשביל החוצה את אזור הפנאי והנופש העירוני או יורדים במדרגות מהכביש הראשי שחוצה את כרמיאל, תלוי מאיזה כיוון באים.

את החזות חמורת הסבר שמאפיינת את הספרייה, מחליפה כאן חזות קלילה יותר. את השפריץ הגס מחליף טיח עדין יותר, כשמשני צידי הכניסה יצר האדריכל באמצעות בטון חלק יצירה גרפית לה הוא הוסיף ושילב צבעוניות. את המשחק הצורני שמופיע בתכנית ובחזית הבניין ניתן למצוא גם בחלוקת השטחים הצבעוניים שבחזית הבניין, מהלך שחוזר ומופיע כשנכנסים פנימה ומגלים אולם המתנשא לגובה שתי קומות ומואר היטב הודות למסך זכוכית גבוה אליו הפנה האדריכל מדרגות רחבות לישיבה או לעריכת התכנסויות וקונצרטים קטנים. מסך הזכוכית פונה לחצר פנימית הסגורה מכל עבריה באגפי הבניין, למעט רצועה קטנה שנותרה פתוחה ומקושרת לחורשה העוטפת את הבניין.

לאחר שלושים שנה החליטה העירייה לחדש את מרכז המוסיקה באופן יסודי. כל הפעילות בו הופסקה ועברה לבניין אחר בעיר, וכיום נערכים כאן שיפוצים.

.

.

הכניסה לבניין היא דרך רחבה קטנה

.

בחזיתות שולבו צבעים וצורות לקישוט

.

הבניין הוא סימטרי ולכן יש כניסה דומה נוספת

.

במרכז הבניין אולם המתנשא לגובה שתי קומות ובו אמפי קטן

.

באמפי אפשר לעשות קונצרטים קטנים או סתם לשבת ולצפות על החצר הפנימית שמקושרת לחורשה

.

אפשר גם להשקיף מהקומה העליונה

.

כמעט ואין מסדרונות אלא מעברים שהם מקומות

.

החצר פנימית מקושרת לחורשה העירונית

.

כתה

.

תווים שנשכחו

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • amitaisandy  ביום 29/05/2018 בשעה 23:24

    האולם המרכזי של המרכז למוסיקה והקומות המקיפות דומים להפליא לאלה שבצמד חטיבות הביניים התאומות שרת ושז"ר בכפר סבא. מבנים שמדכאים את הנשמה של כל אדם שנכנס בשעריהן – אתה בטח תמות עליהן.
    וכמובן, כרגיל: צמחיה לא מסתירה בניינים יפים, בניינים מכוערים מסתירים צמחיה יפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: