סיבוב בחצר הפנימית של ספריית בית אריאלה

לב ליבה של ספריית בית אריאלה היא חצר פנימית. חצר של בטון, זכוכית ואור. המבקרים בספרייה יכולים לגלות אותה רק אם יתקרבו למסכי הזכוכית המצויים בשוליים של אולמות העיון, הם יכולים לראות אותה אך לא לחדור לתוכה. עובדי הספרייה הם היחידים שגם יכולים להיכנס אליה ישר מהמשרדים שמקיפים את החצר.

בניין ספריית בית אריאלה שנחנך ב-1977 בתכנון האדריכלים משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) הוא מבנה הציבור המרשים והגדול ביותר שתכנן המשרד שפעל בתל אביב במשך יותר מ-40 שנה. השניים זכו בתכנונו לאחר שהצעתם נבחרה למקום הראשון בתחרות אדריכלים שהתקיימה ב-1967 ואליה הוגשו יותר מארבעים הצעות. זה גם הבניין המורכב והבולט שלופנפלד וגמרמן תכננו, ועל כל אחד מחלקיו ניתן לכתוב כאן רשימה. הפעם אסתפק בחצר הפנימית.

ועל כך ברשימה זו.

.

אברותיה קלות

.

חזית הספרייה הפונה אל הכיכר

.

בקומת הקרקע פונים חדרי המשרדים אל החצר ובקומה העליונה אלה אולמות העיון

.

1977: ללא פסלים אבל יש עציצים ואווירה ירוקה (אוסף לופנפלד גמרמן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

בשוליים המערביים של החצר גוש בטון המסתיים בשיפוע ופתחים שנועד להוצאת אוויר מחדר המכונות שמתחת לאולם, מעליו פתח החלונות של ספריית המוסיקה

.

בחצר ניצבים פסלים שנתרמו במהלך השנים לספרייה

.

.

בתקופה האחרונה הייתי שקוע במחקר וכתיבת ספר על האדריכלים לופנפלד וגמרמן. מדובר באחד ממשרדי האדריכלים המרתקים שפעלו כאן, והיקף הגילויים שנחשפו במהלך המחקר היה גדול ומשמעותי, ולכן אני שמח שנכנסתי לסיפור הזה. רוב הבניינים שתכננו, ובעיקר אלה המרתקים שנבנו בין השנים 1980-1960 נראים היום על הפנים. אבל החזון והגישה החדשנית שהם הובילו מאירים את יצירתם באור חיובי ויכולים להעביר שיעור או שניים לעת הזו.

גם המצב של ספריית בית אריאלה היה חלש. הירידה במעמדו של הספר, העובדה שהבניין לא עבר שיפוץ וחידוש מקיף מאז פתיחתו ב-1977 – לא סייעו לשמירת מעמדו כמוקד עירוני. לאחרונה פתחה את הכיס עיריית תל אביב המחזיקה ומפעילה את הנכס, והחלה בשדרוג והתאמת הבניין אל המאה ה-21. את העבודה שמתכנן משרד האדריכלים מייזליץ-כסיף אני ממליץ לראות כבר היום, למרות שעדיין נותרו אולמות המצויים בעבודה או לקראת שיפוץ. בחצר לא נגעו וכנראה שגם לא יגעו.

.

הדופן המזרחית של החצר מורכבת מקיר בטון אנכי עליו נתלתה עבודת מתכת. לעומת האפור של הבטון בולט הזהב של מסגרות האלומיניום של מסכי הזכוכית

.

.

החצר בבית אריאלה היא מהחצרות הפנימיות המרהיבות שתוכננו באדריכלות ישראל. אופיה הוא מובהק הודות לשימוש בבטון חשוף בשילוב מסגרות אלומיניום מוזהבות. לופנפלד וגמרמן הכירו היטב את איכויותיו של הבטון כחומר שניתן לממש בו מגוון של צורות וטקסטורות. השפה הפלסטית שהעניקה לחצר את אופיה הפיסולי באה לידי ביטוי בין השאר בארובת האוורור הצמודה לדופן המערבית של החצר, וכן הודות לפרגולת בטון המכסה על כל החזית החמישית של החצר. הפרגולה הורכבה מרשת ריבועים, שנועדו ליצור סינון של קרני שמש ישירות מבלי למנוע מהיושבים תחתיה מבט ישיר לרקיע.

לאורך כל שעות היום מוארת החצר באור קבוע ונעים. היא מאפשרת שימוש רב-תכליתי שנראה שבספרייה לא השכילו לנצל באופן מלא, ואם בעבר היא היתה מלאה בעציצים שהעניקו לה מראה ירוק יותר, הרי שכיום נטועים בה באופן אקראי קבוצה של פסלים שמעניקים לה אווירה תרבותית שמזכירה גן פסלים במוזיאון ישראלי אך לא שימושית.

החצר הפנימית לא רק מאפשרת אוורור ויציאה ישירה להפסקה לעובדים באגף המשרדים המצוי בקומת המרתף, אלא גם מחדירה אור ומאפשרת קשרי מבט ליושבים באולמות העיון המצויים בשתי הקומות העליונות של הבניין. קומה אחת מפנה מסכי זכוכית אל החצר והקומה העליונה מפנה רק פתחים צרים.

בספריות רבות ניתן למצוא חצר דומה, כמו זו בבניין ספריית הילס (Hilles Library, 1966) שבמכללת רדקליף (Radcliffe College) באוניברסיטת הארוורד במסצ'וסטס שתכננו האדריכלים מקס הריסון ווולך אברמוביץ (Wallace Harrison & Max Abramovitz). אין בה אמנם את הפרגולה המסננת את קרני השמש אך נעשה בה שימוש בחומרים ובחתך דומים, וסביר להניח שלופנפלד וגמרמן שהכירו אותה היטב קיבלו ממנה השראה. 

פרגולות כאלה היו פופולריות באותן שנים והופיעו בחצרות פנימיות בפרויקטים רבים בישראל, גם עם בשינויים קלים. האדריכלים אריה אל-חנני, יגאל אל-חנני וניסן כנען השתמשו בהן באופנים שונים בבניין המנהלה (1968) ובבניין הספרייה (1968) באוניברסיטת בר אילן ברמת גן. בבניין "כלל" בכיכר אתרים (1975) בתל אביב בתכנון האדריכלים ורנר יוסף ויטקובר ויעקב רכטר ובתיכון אורט בגבעת רם בירושלים (1978) ובבית אגד בתל אביב (1963, כיום נטוש ולקראת הריסה), שניהם בתכנון שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל.

נוסף על החצר הזו, יצרו האדריכלים חצרות שקועות בהיקף הבניין בצמוד לחזיתות דרום ומערב, שאפשרו לעובדי המשרדים להנות מחדירת אור טבעי ואוורור טבעי וגם ממקום שהייה להפסקות או להתכנסות. ייעוד עיקרי לחצרות פנימיות ושקועות אלה, שהקמתן היתה כרוכה בעלויות לא מבוטלות היה לשפר את סביבת העבודה של אגף המשרדים, ו"לבטל את תחושת החיים במרתף, העשויה להעיק על מי שעובד או שוהה במקום שעות רבות", כפי שציין לופנפלד במאמר שפרסם על התכנון.

הספר על לופנפלד וגמרמן יצא בעוד שבעה חודשים. עד אז אפרסם ספר שיוקדש לבניין ספריית סוראסקי. השקתו תתקיים ב-2 למאי – ועל כך אספר ברשימה נפרדת בהמשך.

.

הפסלים ועבודת המתכת הם תוספת מאוחרת שלא תואמו עם האדריכלים אך משתלבים בהצלחה ומעניקים לחצר אופי של גן פסלים במוזיאון ישראלי

.

האור החודר עמוק אל קרקעית החצר הוא לא ישיר אלא כזה המפוזר באופן שווה הודות לרשת הבטון המסננת את קרני השמש

.

בטון ואור (וגם קצת חלודה)

.

שמיים אפורים

.

1977: אור טבעי בחצר, אור מלאכותי בספרייה (אוסף לופנפלד גמרמן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חדרי המשרדים פתוחים אל החצר ומאפשרים לא רק מבט אלא גם מעבר

.

1977: משמאל מסך הזכוכית בספרייה ממנו משקיפים אל החצר הפנימית (אוסף לופנפלד גמרמן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

בספריית מוסיקה שבקומה העליונה דממה, מבעד לזכוכית נשקפת החצר

.

מבט אל החצר

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • j  ביום 24/03/2018 בשעה 19:46

    מילה אחת על תורם הסיפריה: מר בנו גיטר, יו"ר בנק דיסקונט לפיתוח. אריאלה הייתה בתה שנפטרה מאסטמה. בנו נולד ברומניה, עשה כספו בהולנד כסוחר עורות, ירד לארגנטינה בזמן מלחמה ובהמשך עלה לישראל. תרם הרבה לפיתוח התעשייה בארץ. כיהן גם כיו"ר חבל הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. במשרדו היה תלוי על הקיר מסמך בגרמנית שעליו להתייצב פעם בשבוע במשטרה כזר בלתי חוקי ללא מולדת ללא לאום. היום כאשר ספרים כמוצרים פיזיים וסיפריות כמבנים יוצאים מכלל שימוש, מה תהיה ספריית אריאלה?

    • מרטינה בובר  ביום 25/03/2018 בשעה 7:33

      הספריה תשאר ספריה, כל עוד יש אנשים שחייבים להחזיק ספר, לעלעל, להריח אותו. אין תחליף לספר, לא מסך אלקטרוני, לא אוזניות. וטוב שכך.

  • ורד  ביום 25/03/2018 בשעה 9:23

    תודה מיכאל, פשוט מרתק. מחכה לספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: