סיבוב בחנות הספרים שתכנן ג'יימס סטרלינג בביאנלה של ונציה

חנות הספרים בגני התערוכה של הבינאלה בונציה, היא המבנה הבולט ביותר בסביבת הכניסה. הגג המצופה בלוחות נחושת ירקרקה והגוף המוארך מרכיבים יחד מבנה שלא מפספסים. אבל הגימיק העיצובי לא עוזר. המבקרים מדלגים עליו וממשיכים לביתנים האטרקטיביים, ואת חנות הספרים הם מותירים ריקה מאחור. 

האדריכלים ג'יימס סטרלינג (1996-1926) ומייקל ווילפורד (נולד ב-1938) תכננו את המבנה כביתן קבוע שנפתח ב-1991 לכבוד הביאנלה החמישית לאדריכלות שנערכה באותה שנה. כך למזלם של חובבי האדריכלות, הצטרף ביתן חדש וייחודי לביתנים הקלאסים שהוקמו במתחם, ובראשם אלה שתכננו האדריכלים קרלו סקרפה, אלוור אלטו, סברה פן וגם זאב רכטר.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבעד למראה

.

חינוך: במשך היום תלמידי בתי הספר מאזור ונציה ממלאים את ביתני הביאנלה

.

הביתן משלב גוף בסגנון בינלאומי עם גגון פח ירקרק

.

כמעט כל חזית הבניין מורכבת מלוחות זכוכית המחדירים אור טבעי אל הפנים

.

חזית

.

הדופן הדרומית זהה לדופן הדרומית – אין התייחסות מהותית לכיווני השמש

.

החזית המזרחית: הגגון מצל באופן מלא על הפתחים ולמרות השקיפות לא מאפשר לראות את המתרחש במבנה, אלא יש להתקרב

.

ורק כשמתקרבים ממש – רק אז אפשר להציץ פנימה, וגם לגלות שהחלק הפנימי של גג הפח הירקרק מחופה כולו בלוחות עץ

.

המיכל שעל הגג הוא חלק בלתי נפרד מהמבנה למרות שנראה כמו תוספת של אמן לא כשרוני

.

חזית הכניסה חופשת את חתך המבנה המורכב מאוסף של צורות משולשות, מלבניות ועגולות

.

המבנה הוא מחווה פוסט מודרנית לאדריכלות הבינלאומית

.

דלתות הכניסה במבט מבפנים

.

כנהוג בפוסטמודרניזם מתאפיין הבניין בציטוטים מוקצנים מהעבר, בעיקר כאלה מהסגנון הבינלאומי, שרבים מהמבנים במתחם נבנו בסגנון הזה. הוא נמתח לאורך 30 מטרים ורוחבו 6 מטרים, כשהוא מורכב מקירות נמוכים התופסים כשליש מגובהו וחזיתם מטויחת בלבן. שני שליש נותרים מורכבים מלוחות זכוכית. גג המבנה הירקרק מצל על מסכי הזכוכית מפני חדירת קרני שמש ישירות, וגם מונע מהעוברים ושבים בחוץ להסתכל פנימה. מי שרוצה להציץ צריך להתקרב ממש עד לחלון עצמו ואז לגלות את הנעשה בפנים וגם נחשף אל פנים הגג שמבחוץ נראה ירקרק והדופן הפנימית שלו מחופה בפסי עץ.

בעוד שהקצה המזרחי של הביתן מסתיים בהתעגלות, הרי שחלקו המערבי חתוך כמו סלמי וניתן היה להמשיך את המבנה ללא פגיעה במידות הבניין ובאופיו. בחזית הזו נמצאת הכניסה למבנה, כשלצידה חלון עגול – ציטוט נוסף מאדריכלות הסגנון הבינלאומי. על הגג, מעל אזור הכניסה, ניצב גליל ועליו סמל הוצאת הספרים electa שיזמה את הקמת המבנה ומפעילה בו מאז את החנות. ההוצאה שהוקמה ב-1945, מתמחה בפרסום ספרי אמנות, עיצוב ואדריכלות, עורכת תערוכות ומתמחה בהפעלת חנויות ספרים במוזיאונים ובתערוכות. בישראל "התרבותית" אין לה מקבילה.

ארונות ספרים מכסים את חלקו התחתון של האולם. שני חדרים זעירים ונסתרים מצויים בצמוד לדלת הכניסה. שאר השטח פתוח, כששלד פלדה חשוף הנושא את הגג, תופס את מרב תשומת הלב. האור הנעים והלא ישיר שחודר אל החנות לאורך כל שעות היום, מייתר את הצורך בתאורה מלאכותית שהותקנה לצורך שעות החשכה וימים אפלים במיוחד. האור החודר פנימה מתפזר על הריצוף והריהוט שכולו מורכב מעץ בגוון בהיר חמים ומזמין.

.

גם את האקסונומטריה בחר האדריכל לבצע באופן הפוך והמבט הוא מהרצפה

.

בקרתי בחנות פעמיים. החנות היתה ריקה למעט שתי העובדות. הספרים לא היו מעניינים וגם לא היה נוח להתכופף ולחפש, כך שלמעשה המבנה הוא יותר אדריכלות של ראווה מאשר חנות ספרים שנועדה לחשוף בפני המבקרים את הספרים ולפתות אותם לפתוח אותם, להיחשף לערכם ולרכוש אותם.

סטרלינג היה הזוכה השלישי בפרס הפריצקר (הנובל של האדריכלות) ב-1981, אבל יותר מכל אדריכל אחר, העבודות שלו נתקלו בביקורת עזה ועד היום לא הפכו לחלק ממסלולי הביקור של אדריכלים. מבנה חנות הספרים הוא טיפוסי לגישתו של סטרלינג שהשפיע באופן משמעותי בשנות השמונים והתשעים בין השאר על האדריכלים הישראלים. בניינים כמו בית המשפט העליון בירושלים בתכנון רם כרמי ועדה כרמי-מלמד, המשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע בתכנון סלו הרשמן, מרכז מונארט באשדוד בתכנון משה לופנפלד וגם בית הכשרת היישוב במנשייה בתכנון לואיס קרול (שהוא למעשה יותר דרום-אפריקאי מישראלי אבל היה פעיל כאן במשך תקופה ארוכה). כשהתחלפה האופנה, הזדרזו האדריכלים להתנער ממנו ולאמץ סגנונות אחרים.

.

בפנים מתגלה אולם אחד גדול ופתוח לכל אורכו המואר באופן מלא בתאורה טבעית וללא שימוש בתאורה מלאכותית

.

בשונה מחנויות ספרים בהם מכסים כונניות את הקירות – כאן נותרו הקירות חשופים ומאפשרים מבט אל החוץ, בעוד הכונניות תופסות רק את חלקו התחתון של האולם ובמקום שולחנות עם "מבצע 1+1" יש מקומות ישיבה לקריאה או התבוננות

.

לעומת השילוב של לבן וירקרק המאפיין את חזיתות הבניין, בפנים שולט העץ החמים והמזמין

.

גג המבנה נשען על שלד פלדה המהווה מרכיב משמעותי באולם, כשבקצה העליון משולבת מערכת למיזוג אוויר

.

בסוף עידן הספר לא פלא שהחנות ריקה לרוב. גם הספרים המוצעים בה למכירה לרבות שיטת החבאת הספרים בחלק התחתון ולא בגובה העיניים לא מפתים את העיון והרכישה

.

גופי תאורה זעירים משולבים בשלד הפלדה

.

מפגש

.

הקטלוג

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • bennyyacobi  ביום 18/03/2018 בשעה 1:31

    אכן, אתה צודק בביקורתך. חנות ספרים, כמו כל מבנה אחר, נועד ראשית לכל לשרת את האדם ורק אחר כך להוות צורה אדריכלית נאה. חוץ מישבנה הנאה של הספרנית, באמת קשה למצוא חיוב בתמונה.
    וביתר רצינות – גם המיקום של חלון ענק מעל כונניות הספרים, שמחייב את העין לעבור מאור עצום לחושך, מקשה מאוד על הקונה. האור צריך להיות מוקרן על הסחורה וזה לא קורה.

  • אליעזר  ביום 18/03/2018 בשעה 8:19

    תודה על הפוסט המענין. נזכרתי במוסיאון המענין בעין חרוד, גם שם ישנה תאורה טבעית טובה.. יש לך מושג מדוע גגות כאלה מנחושת לא תפסו? ולפחות בישראל ממשיכים עפ רעפים? אני הייתי שמח לגור בבית/דירה עם תאורה טבעית. ומזכיר על הבנינים המיוחדים של מכון וויצמן. אדמח אם תארגן שם סיור מודרך. שוב תודה על הפוסט

    • מיכאל יעקובסון  ביום 18/03/2018 בשעה 8:49

      זה תלוי בכשרון של האדריכל ובתקציב. שבוע שעבר גיליתי שפרמידת הזכוכית הגדולה הסוגרת על מוזיאון אשדוד תוכננה במקור מפח. במקרה הזה אני לא יודע מה יותר גרוע.

    • bennyyacobi  ביום 18/03/2018 בשעה 22:26

      אליעזר, במחילה ממך, מדוע אתה משווה חנות ספרים למוזיאון או לדירה בה אתה היית שמח לגור? לכל מבנה יש תיפקודים משלו – ועל כן גם תכנון שונה. לגבי גגות רעפים לעומת נחושת… לדעתי מדובר בקיבעון מחשבתי, שנובע בעיקר מנוסטלגיה. אתה צודק שבישובים מסויימים, כמו הר אדר ליד ירושלים, התב"ע מחייבת גגות רעפים (בנוסף לבניה באבן, כמקובל באזור ירושלים).

  • doritdotmalin  ביום 22/03/2018 בשעה 22:50

    חיוך וצחוק משוחרר. גגות הפח יקרים יותר מרעפים ומיספרם לפיכך מועט. מעניין לבחון את ונציה לפי חוקי קו הרוחה מהמתאים. כול הביקורת לגבי הספרים מדוייקת ובפרט שיש לשמור על הספרים מקרינה ישירה. בנוסף אם למבנה יש פונקציה משובשת הוא נעלם מחוסר עניין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: