סיבוב בבניין המועצה האזורית עמק חפר

בשנה האחרונה יצא לי במקרה להיתקל כמה וכמה פעמים במועצה האזורית עמק חפר. זה התחיל עם חשיפת התנהלות לא מקצועית של אגף ההנדסה והפיקוח במועצה במקרה של מיקי גנור שבנה לעצמו בית במכמורת. המשיך בסגירת חשבונות מלוכלכת של האגף והנהלת המועצה בבחירת מתכננים. אחר כך ראיתי איך הם מתחמקים מלהתייחס לאתרי מורשת – כמו "בית מנחם" בקיבוץ מעברות. אבל בינתיים נראה שהקשר מקבל תפנית חיובית – מה שהוביל אותי לבקר בבניין משרדי המועצה, הצמוד למכללת רופין.

את הבניין שבנייתו הושלמה ב-1990, תכנן האדריכל מנחם באר, חבר קיבוץ געתון שליווה כמה קיבוצים בתחום המועצה, העוגן, המעפיל, מעברות, וכך גם נוצר הקשר שהוביל לתכנון הבניין. במקרה, גם יחול בסוף החודש יום השנה הראשון לפטירתו של באר, שהספיק בשנתיים האחרונות לחייו ללוות פרסום ספר על עבודותיו וגם שתי תערוכות שמאדריכל אנונימי שכמעט נשכח, הצליחו למצב אותו בזכרון של חזית העשייה האדריכלית.

ועל כך ברשימה זו.

.

0-0

.

מבט מצפון: חזיתות הבניין דומות, למעט שני שינויים עיקריים – ניצול השיפוע הטופוגרפי שאיפשר יצירת קומה חפורה, ועיצוב פתחים מסוגננים מעט יותר בשתי החזיתות הפנימיות הפונות לכניסה הראשית לבניין. חריגה נוספת נמצאת משמאל בצורת מדרגות לולייניות

.

מבט ממערב: הכניסה הראשית לבניין

.

כך נראה הבניין כשעמרי טלמור צילם אותו לספר על מנחם באר, 2015

.

מדרגות רחבות וחגיגיות מובילות לכניסה

.

.

(א) הבניין

בניין המשרדים של המועצה אינו גדול יחסית לרשויות דומות אחרות, למרות שהמועצה שהוקמה ב-1940 היא מהגדולות כיום בארץ מבחינת כמות היישובים שבתחומה – 44. עד 1988 היו במועצה גם 4 כפרים ערבים שנפרדו ממנה אז, ורק מ"א מטה יהודה גדולה ממנה עם 63 יישובים. מועצה אזורית עמק חפר היתה הראשונה שהוקמה בארץ, ולרגל שנת ה-50 להיווסדה הוחלט על הקמת בניין מועצה חדש. באר תכנן אותו כבר בתחילת שנות ה-80, אך הבנייה הושלמה כאמור רק כעבור 10 שנים, ומשרדי המועצה ששכנו עד אז במבנה בכפר ויתקין (והוסב מאז למרכז קהילתי) עברו במהלך מלחמתה מפרץ למתחם החדש הצמוד למכללת רופין.

באר שהיה מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית, התנסה במהלך דרכו המקצועית במגוון רחב מאד של מבנים ולכן הוא גם לא התקשה לתכנן בניין למעוצה. ב-1965 תכנן את בניין המועצה שבתחומה הוא גר – מועצה אזורית געתון שכיום נקראת מטה אשר והבניין עצמו הממוקם בכניסה לקיבוץ עברון הוסב למתנ"ס.

את בניין המועצה תכנן באר מגוף מרכזי הכולל מסדרון רחב המקושר לארבעה אגפי משרדים. בכל אגף מסדרון המקשר לשתי שורות משרדים משני צידיו ובקצהו פתח לחדירת אור ואוורור טבעי. המדרגות שהיו האלמנט החביב לפיתוח של באר מוקמו משני קצותיו של המסדרון המרכזי. מדרגות מילוט נוספות, חיצוניות לבניין, הוקמו בסמוך לאולם מליאת המועצה, ואותן עיצב כמדרגות לולייניות פיסוליות שכמוהן ניתן למצוא גם בכמה מחדרי האוכל והמועדונים שתכנן באר בקיבוצים.

הגבעה הקטנה עליה הוקם הבניין, אפשרה את ניצול הבדלי הגובה להוספת קומה חפורה. כתוצאה מכך הבניין מתנשא לגובה של שתי קומות בלבד מעל הקרקע, אך כולל קומת משרדים רגילה החפורה בקרקע ומוארת באמצעות פתחי תאורה צרים הפונים לצפון.

כמו מבני הציבור בקיבוצים שאליהם נכנסים מכל שביל, מכל כיוון והם לב ליבו של הקיבוץ, גם בניין המועצה תוכנן כך שניתן יהיה להכנס ולצאת ממנו מכל אגף. היתה זו גישת תכנון בה היה רגיל באר ומערך תנועה שנשמר גם היום. כניסה ראשית ורשמית קבע בחזית המערבית. חזית זו מתאפיינת במדרגות רחבות וחגיגיות המקשרות את כביש הגישה אל רחבה מוגבהת המגוננת משני צידיה, כששתי זרועות הבניין סוגרות אט אט על המבקר עד לכניסתו לבניין.

מעל פתח הכניסה קבע באר גוש מלבני מוארך הבולט מקו החזית ועם פתח רחב במרכזו המייצג שקיפות שלטונית. כיום הצמחייה שנשתלה ברחבה לא מעוצבת בהתאם למקום, וגם מעל הגוש המלבני נקבעו בחוסר סדר וארגון תרנים בגבהים שונים, אנטנות, מערכות כריזה וצפירה שפוגעים כולם בחזותו הנאה של הבניין. בנוסף, בצמוד לכניסה הותיר באר, כפי שנהג לרוב בבניינים שתכנן, קיר חשוף בו ניתן לשלב קיר אמנות. במועצה בחרו לצבוע אותו בצבע אדום-ורוד ולתלות עליו עבודה חובבנית שלא אומרת כלום חוץ מהאמירה הפשיסטית "יחד". היה ראוי שהמועצה תזמין עבודת אמנות ראויה מאחד מהאמנים שגרים בתחומה. אני יכול להמליץ על יובל דניאלי, חבר קיבוץ המעפיל שבתחומי עמק חפר, אמן שמשקף ביצירתו את נוף עמק חפר וגם שותף בעריכת הספר על האדריכל מנחם באר.

.

שנות ה-80: פרספקטיבה של בניין המועצה (באדיבות נעמי מורג)

..

 

.

(ב) האמנות

פרספקטיבה שהכין באר בהזמנת המועצה, לקראת התכנון המפורט, מציגה את כוונותיו של האדריכל שחלקן לא התממש. החלק העיקרי שלא התממש הוא שילוב האמנות בבניין, נושא שהיה קרוב ללבו ודאג לשלב בכל אחת מעבודותיו. כפי שניתן לראות כאן למעלה, באר ייעד שני קירות לאמנות: הקיר שמעל הכניסה הראשית לבניין, והקיר המעוגל שבחזית הדרומית. בשניהם ניתן למצוא הד לעבודתו של האמן יחיאל שמי בחזית בניין תיאטרון ירושלים שתכנן משרד האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל (שמי התגורר בקיבוץ כברי בגליל המערבי, הסמוך לקיבוצו של באר, געתון). הטרסות שמלוות את הטופוגרפיה בחלק המערבי של המגרש מבוצעות באופן גרפי, וסביר להניח שככה גם באר רצה שהם יפותחו.

שיחה קצרה עם יובל דניאלי גילתה כי תכניתו של באר לשלב אמנות בבניין המועצה, בוצעה בחלקה. עם הקמת הבניין רכשה המועצה יצירות מאמני העמק. מדניאלי עצמו נרכשו 4 עבודות והן נתלו במסדרונות הבניין יחד עם עבודות של אמנים אחרים. אלא שבשלב מסוים נראו למקבלי ההחלטות העבודות ארכאיות, הן הוסרו (לא ידוע מה עלה בגורלן), ובמקומן נתלו כרזות שיצרו גרפיקאים בינוניים.

האמן שרגא ווייל (2009-1918), חבר קיבוץ העוגן שבתחומי המועצה, נבחר במכרז ליצור את קיר האמנות שמעל הכניסה הראשית. באוסף ווייל שמורה הצעתו לעיצוב הקיר, ורן עמית המופקד על האוסף דאג לשלוח צילום של ההצעה המופיע כאן למטה. התבליט מציג אלומות חיטים בשדה, מחרשה, אבן ריחיים וגלי ים – המייצגים את אופייה החקלאי של המועצה השוכנת לחוף הים בין נתניה וחדרה.

"אלה המוטיבים הסימבולים האופייניים לווייל", מציין דניאלי שהכיר את האמן ויצירתו מקרוב. "חוץ מההקשר החקלאי, ווייל לאורך כל דרכו ניסה לחבר בין הווה לבין עבר מקראי. השיבולים כאן מזכירים לי את אותן שיבולים שהוא עשה בהגדת הקיבוץ הארצי ב-1951. אלה שיבולים שנראות כמו בחלום יוסף המקראי, או בעיטורים שווייל למד להכיר בטיול שהוא עשה מיד לאחר שהגיע לארץ וביקר בבית הכנסת העתיק בכפר נחום שליד הכנרת. הוא נודד בין הווה לעבר ומחפש שורשים". באלומות מוצא דניאלי סמליות גם לרעיון הקיבוצי, או לעובדה שהעבודה יועדה להופיע בכניסה לבניין המועצה, אותו גוף המאגד יחד קבוצת יישובים חקלאיים. כך רצה האמן להביע את האחריות הקולקטיבית שהבניין מייצג, רעיון דומה אותו הביע ווייל בעבודה אחרת שיצר – שערי הכניסה למשכן הכנסת בירושלים. עוד מציין דניאלי, שכמה מאות מטרים בודדים מבניין המועצה שוכן במרכז האקדמי רופין, מוזיאון ארכאולוגי קטן המחזיק בתצוגה של אבני רחיים שנמצאו באזור עמק חפר, ויתכן ווייל שאב את השראתו גם מאותה תצוגה מקומית.

התקציב לביצוע העבודה לא הושג, היא לא מומשה וכל מה שנותר ממנה הוא הרישום שכאן:

.

1999: רישום הכנה לתבליט בטון בחזית בניין המעוצה האזורית עמק חפר שיצר שרגא ווייל (מקור: אוסף שרגא ווייל, באדיבות רן עמית)

.

מנחם באר במשרדו בקיבוץ געתון, 1985 (באדיבות נעמי מורג)

.

.

(ג) האדריכל

מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה, אחרי ששרד את השואה היגר לארץ אך הבריטים מנעו את כנסתו לארץ והוא נשלח לתקופה של שנה במעצר בקפריסין. זמן קצר לאחר הגיעו, הקים עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל העליון ושם גם שהה במהלך מלחמת העצמאות. באמצע שנות ה-50 סיים את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של עבודות בעיקר בקיבוצים ובכל רחבי הארץ. הוא המשיך ותכנן גם לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה. הוא הקים משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי. בימיו האחרונים, כשהוא כבר בן 92, תכנן אולם ספורט חדש למועצה וגם כמה בתי מגורים. בינואר 2017 נפטר.

ב-2015 פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "אבני דרך, אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר" (הוצאת יד יערי. את הספר שיצא במהדורה מצומצמת ניתן להשיג בחנות "מרכז באוהאוס" ברחוב דיזנגוף 77 בתל אביב). הספר חושף בעיקר באמצעות תצלומים חדשים של עמרי טלמור, את הבניינים שתכנן באר החל משנות ה-60 המוקדמות ועד תחילת שנות האלפיים. בעקבותיו פרסמתי כאן וב-Xnet מספר לא מבוטל של מאמרים, גם אצרתי שתי תערוכות והמועצה לשימור אתרים ערכה סיור מקצועי בגליל המערבי שהתמקד בעבודותיו.

עוד כמה מאמרים שפרסמתי על עבודותיו של באר: (1) אולם ספורט בקיבוץ כרמיה, (2) אולם תרבות בקיבוץ יקום, (3) חדר אוכל בקיבוץ געתון, (4) חדר אוכל בקיבוץ בית זרע, (5) חדר אוכל בקיבוץ יחיעם, (6) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שניר, (7) חדר אוכל וספרייה בקיבוץ זיקים, (8) חדר אוכל בקיבוץ עמיר, (9) קן השומר הצעיר בפתח תקוה, (10) המרכז ללימודי סביבה באקדמית גליל מערבי, (11) חדר האוכל והמועדון בקיבוץ שמרת. באתר xnet פרסמתי הספד עם פטירתו.

.

סרט קצר שיצרתי על מנחם באר:

.

.

היום מאד אופייני לעצב כך והגוש הנראה כמרף מעל הכניסה עם פתח החלון הרחב מכונה "טלויזיה" בגלל צורתו, תכלס עשו את זה כאן קודם כבר לפני שלושים שנה. על החזית הזו תוכנן להציב תבליט בטון מאת שרגא ווייל חבר קיבוץ העוגן

.

הבניין מורכב מארבע זרועות כשבכל אגף מסדרון עם חדרים משני צידיו, שתי החזיתות הפונות לרחבת הכניסה הראשית כוללות מתחת לפתחי החלונות אלמנט מעוגל שכיום מוסתר מאחורי הצמחייה ונועד להדגיש את המקום ולרכך את סדרות החלונות האפרוריות והשגרתיות. החזיתות הפונות למזרח ולמערב אטומות למעט פתח צר המאיר ומאוורר את המסדרון.

.

חזית הפונה לרחבת הכניסה: המודול הקבוע שעל פיו תוכנן הבניין מאפשר לערוך שינויים וחלוקות שונות בפנים הבניין מבלי לפגוע בחזית

.

פרט

.

החזיתות החיצוניות חסרות את האלמנט המעוגל והן סולידיות יותר

.

החזית הצפונית (צילום: עמרי טלמור, 2015)

.

במרכז החזית הצפונית אלמנט מעוגל המדגיש את מיקומו של חדר המדרגות הממוקם בין שתי זרועות האגפים (חדר מדרגות נוסף נמצא במיקום דומה בצידו השני של הבניין ומדרגות נוספות חיצוניות מצויות במזרח). הדלת הקטנה מאפשרת יציאה מיידית – וכמו בחדרי האוכל בקיבוץ, גם כאן יצר האדריכל אפשרות גישה לבניין מכל כיוון אפשרי

.

מבט מלמטה על עבודת בטון גלוי שכמוה כיום כבר לא עושים

.

בקצה האגף הצפון-מזרחי יצר האדריכל מדרגות לולייניות

.

האדריכל מנחם באר אהב להעניק תשומת לב למדרגות שעיצב בבניינים שתכנן. למרות שמדובר במדרגות מילוט משניות, הן הפכו לאלמנט פיסולי: עמוד ממנו יוצאים מדפי בטון והכל מחופה באבני גרנוליט חומות, הבולטים באופן אלגנטי מחזית הבניין הלבנה

.

מדפים

.

בגינה המקיפה את הבניין הוצבה גוש בטון ששימש במקור אבן גבול בסמוך לקיבוץ בחן – תזכורת שהגבול לא רחוק מכאן

.

מסדרון רחב במיוחד מקשר בין 4 אגפי הבניין

.

אחד משני חדרי המדרגות הפתוחים למסדרון המרכזי

.

מבט אל העומק

.

וכך זה נראה כשעמרי טלמור מצלם

.

כדי למנוע מסדרון חד-גוני פרץ האדריכל פתח בין שתי הקומות וכך יצר קשר עין בין הקומות השונות וגם החדיר אור טבעי מפתח בתקרה (צילום: עמרי טלמור)

.

וגם החדיר קווים מעוגלים למבנה המתאפיין בזויות ישרות

.

מסדרון באחד מזרועות הבניין

.

בקומה החפורה מעטרים את הקירות שלושה איורים המתארים חלקים במפת המועצה

.

חלק אחד מתוך שלושה

.

יכלו להיות קצת יותר יצירתיים עם תיאור היישובים עצמם

.

בוועדה המקומית

.

יש חזון

.

ובמרכז הבניין משקיף על רחבת הכניסה מהפתח הרחב

שיר לסיום של תושב לשעבר במועצה:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • laksi  On 14/01/2018 at 13:59

    שלום מיכאל יעקובסון, אני מנוי של “חלון אחורי” ונהנ לקרוא את כתבותיך. צרימה קלה אירעה כשקראתי את המשפט: “בניין המשרדים של המועצה אינו גדול יחסית לרשויות דומות אחרות, למרות שהמועצה שהוקמה ב-1940 היא מהגדולות כיום בארץ מבחינת כמות היישובים שבתחומה – 44”. עדיף לכתוב “מספר” ולא כפי שכתבת. בברכה יעקב לקס – ערד

  • משה  On 24/01/2018 at 22:06

    הוא התכוונ שתכתוב "מספר היישובים" ולא "כמות היישובים", כיוון שיישוב הוא בר מניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: