סיבוב במלון גולן בטבריה

כשנתקלתי בגלויה משנות ה-60 של בית מלון ב"ארכיון אדריכלות ישראל" לפני חצי שנה, סקרן אותי מאד לגלות איך נראה המלון הזה היום. ההזדמנות הגיעה ביום שישי כשעצרתי בטבריה ובין השאר בקרתי לכמה דקות במלון שהופיע בגלויה. מתברר שהיה זה "גורד השחקים" הראשון שהוקם בעיר, ויזם אותו חלוץ התיירות המודרנית בעיר – דב גוברמן. את המלון פתח גוברמן לראשונה בעיר העתיקה ב-1918 וקרא לו על שמו, עד שהמשפחה מכרה אותו ב-1973 ומאז הוא נקרא מלון גולן. אם לא היו משנים לו את השם אז היתה לו את הזכות המלאה בשנה הבאה לציין 100 שנה להקמתו והוא היה מוכתר באופן רשמי כבית המלון היהודי הוותיק ביותר בארץ.

צמד אדריכלים לא מוכר לי – לאוניד מצוב ופאול הוכפלדר יצרו יחד יצירה מודרנית ופיסולית בנוף העירוני שהלך והצטופף בצפון טבריה, סוג של נקודת ציון במרחב. מאז הוקם המלון לפני 53 שנים, צמחו ברחוב אחד העם ובסביבתו עוד כמה מלונות ובראשם מלון "קלאב הוטל טבריה" שנפתח ב-1984, אך קדם לכולם היה פה מלון אליזבט שנפתח כבר בשנת 1929 – שלושתם מלונות שסימנו תחנות משמעותיות בהתפתחות התיירות באזור.

ועל כך ברשימה זו.

.

גרנד הוטל (אוסף הגלויות של ארכיון אדריכלות ישראל)

.

המלון במבט מצפון, הקומה העליונה (למעשה אלה שתי קומות) הן תוספת מאוחרת, כך גם סגירת המרפסת בקומת הרחוב שהפכה לקומת משרדים ופגעה בחזותו הפיסולית של המבנה

.

החזית המשחקית הודגשה בשנים הראשונות גם באמצעות צבע צהוב פסטלי, וכיום הצביעה היא סתמית וחד-גונית

.

המלון בשנותיו הראשונות – חזית דרום (מתוך אוסף המלון)

.

חזית דרומית דומה לחזית הצפונית. הבניין עצמו מונח על פלטה הכוללת אזורים ציבוריים ושירותיים של הבניין שכיום קשה לראות אותה בגלל הבינוי והתוספות המאוחרות

.

מבט מלמטה

.

המלון במבט מצפון – עדיין בולט בנוף העיר

.

.

(1) תולדות, 1964-1918

המלון פתח את שעריו ב-1964 והיווה את ההתפתחות המשמעותית ביותר בטבריה בתחום המלונאות עד אותה עת. המלון החדש לא רק הביא בשורה חדשה לענף התיירות המקומי אלא גם הפך לנקודת ציון פיסית בעיר הודות לגובהו יוצא הדופן שחרג מהבנייה הנמוכה שאפיינה עד אותה עת את הבנייה בטבריה. הנוף המרהיב שנשקף מכל חדרי המלון העניק לו את יתרונו וכך גם בריכת השחייה, הלובי עם הבר והמסעדה. החיסרון היחיד היה הריחוק משפת הכנרת, אך בזמנו תיירים לא היו מפונקים כמו היום והליכה של עשר דקות היתה סבירה בהחלט.

היתה זו פסגת שאיפותיו של מייסד המלון, דב גוברמן, מהדמויות הבולטות בטבריה לאורך יובל שנים בתחום התיירות. היה זה למעשה הגלגול הרביעי של אחד המלונות הוותיקים בעיר שהשתכן בכמה מבנים בעיר עד שהגיע לכאן. דב גוברמן (1970-1889) היה בן העלייה השנייה ובשנותיו הראשונות בארץ הספיק לטעום את טעמה של עבודת האדמה כשעבד בפרדסי רחובות. מלחמת העולם הראשונה הובילה אותו לנדוד למטולה, לאחר מכן לראש פינה ולבסוף אל טבריה בה גם השתקע. ב-1918 פתח בעיר העתיקה את בית מלון הראשון שהיה בבעלותו, מלון שהכיל חדר אחד בלבד ובו הוצבו שמונה מיטות לאורחים. עיקר אורחי המלון היו החלוצים העבריים וההנהגה הציונית, ובהם יוסף טרומפלדור, ארתור רופין, מנחם אוסישקין ויעקב טהון, שעצרו בעיר במסעם ממקום למקום. אך לבד מאלה התארחו במלון גם דיירי קבע כמו מורים עבריים, שהעניקו חינוך לילדי הקהילה המקומית. לא היה זה המלון העברי הראשון בטבריה, קדמו לו אלה של ניסן לייב שוורץ, משה לייב שפר וטובה אויסטר, אך היה זה המלון הראשון שהצליח להכות שורש בעיר ולהאריך ימים, ועובדה היא שהמלון ממשיך לפעול, גם אם תחת שם אחר.

מלונו הצנוע של גוברמן בעיר העתיקה שגשג ותוך חודשים ספורים, הורחב ונוספו לו שלושה חדרים. התחזקות גלי העלייה והתפתחות רשת ההתיישבות העברית באזור הגליל הובילו אותו להחלטה לצאת מהעיר העתיקה ולפתוח מלון ובו תשעה חדרי אירוח, וב-1928 הכיל המלון כבר 32 חדרים. גוברמן שהיה בעל חוש עסקי בחר לשכן את המלון קרוב לחמי טבריה – מקום שהיה אז פופולארי בקרב יהודים וערבים כאחד, והמלון לא רק הפך למוקד תיירותי אלא גם בסיס לארגון "ההגנה". "פנסיון גוברמן" קנה לעצמו מקום של אירוח נעים ונוח, אך הידרדרות היחסים בין האוכלוסייה העברית וזו הערבית ב-1938, אילצה את גוברמן לעזוב את הרחוב שהיה באזור ערבי והפנסיון נפתח מחדש בשכונת "קרית שמואל" העברית שבמרומי העיר. במשכנו השלישי שכן המלון במשך 26 שנה, עד שגוברמן עבר לצידו השני של הרחוב, שם הוא בנה את המיזם השאפתני ביותר בטבריה והראשון שהיה בבעלותו: מלון במגדל.

.

(2) מלון במגדל, 1973-1964

האתר בו הוקם המלון הוא בדופן של רחוב אחד העם (במקור היה נקרא רחוב פנוראמה) הפונה אל הנוף. לצורך הקמת המלון אוחדו שלושה מגרשים בשטח כולל של 4.7 דונם. מגרשים אלה היו בייעוד מגורים בתכנית המקורית לשכונה אותה ערך ב-1920 פטריק גדס, שגם תכנן את התכנית המפורסמת לתל אביב הקרויה על שמו.

תכולת המלון העיקרית בגלגולו הרביעי כללה 84 חדרים: ברובם חדרים זוגיים, מיעוטם חדרים ליחיד וכן ארבע סוויטות, וכולם היו מצוידים בכל חפץ שמלון מודרני מתהדר בו. האתגר הגדול היה גובהו של הבניין – 12 קומות שהם 42 מטרים, אתר שדרש מהקבלן לעשות שימוש בעגורן, שכמוהו לא היה עד אז בשימוש באזור זה של הגליל. היות והפרויקט היה גדול מכפי שיכלו לשאת קבלני האזור, פנה גוברמן לחברת "סולל בונה" שכבר צברה ניסיון רב בהקמת מבנים גבוהים, והיא זו שנבחרה לממש את הפרויקט.

לתכנון הפרויקט פנה לאדריכלים לאוניד מצוב ופאול הוכפלדר. השניים היו שותפים במשרד בתל אביב ובטבריה תכננו את מלון גינתון שבנייתו הושלמה ב-1961, היה זה המלון הגדול והחדיש בעיר עד אז ונבנה גם הוא בשכונת שקרית שמואל. את מלון גוברמן תכננו השניים כמבנה המורכב מקבוצת גופים מלבניים המונחים זה על גב זה: בבסיס גוף אופקי (בו ממוקם בין השאר חדר האוכל) העומד בפני עצמו ומנותק מהרחוב, באופן שניתן לחזות בו כגוף עצמאי ולא כהמשך. כך יצרו האדריכלים על גבי שיפוע ההר הטבעי במה אופקית בדומה לזו שניסח האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר בעבודותיו. נימאייר בעצמו התארח במשך קרוב לשנה במלון דן תל אביב בשנת 1964 – השנה בה נחנך המלון. במסגרת זו תכנן את אוניברסיטת חיפה המעוצבת ממערך גושים דומה לזה של המלון.

פאול הוכפלדר (2014-1927) נולד בצ'כוסלובקיה, ניצול שואה, כל משפחתו נספתה באושוויץ למעט הוריו שברחו אתו ליערות. בתום המלחמה פנה ללימודי אדריכלות בברטיסלבה ובתום הלימודים ב-1949 היגר לישראל 1949. שרת בצבא בחיל ההנדסה כאדריכל ולאחר מכן עבר להתגורר בנהריה ועבד בשנות החמישים המוקדמות כאדריכל בעירית חיפה. לאחר שנים אחדות עבר לתל אביב ופתח משרד אדריכלים עצמאי ברחוב שרת ולאחר מכן עבר משרדו לרחוב מצדה. לאורך השנים התמחה בעיקר בתכנון בתי מגורים (פרויקט ילין בצפון תל אביב ליד הגימנסיה למשל), וילות, ישיבות רבות, (כולל ישיבת ימית) ופנימיות.

.

1962: הזמנה לטקס הנחת אבן הפינה (ארכיון היסטורי שיכון ובינוי)

.

1962: הזמנה לטקס הנחת אבן הפינה (ארכיון היסטורי שיכון ובינוי)

.

הבסיס המישורי של הבניין יוצר משטח ממנו צומח הגוף המרכזי של המלון המורכב משני חלקים: גוף אחד מקשר בין הבסיס ובין הגוף המרכזי בו שוכנים חדרי האירוח ובמקור היה רובו עטוף במסכי זכוכית דרכם נשקף נוף הכנרת והגולן. הגוף המקשר מצוי בנסיגה, מוצל לרוב, מה שמדגיש את הגוף המרכזי ומעניק לו את נוכחותו בנוף. לימים הורחב המלון על חשבון שטח הנסיגה ושני החלקים הפכו לחלק אחד שאיבד מעט את איכותו.

שתי חזיתות האגף המרכזי עוצבו באופן לא סימטרי, סוג של משחק בין משטחי פתחים ומשטחים אטומים כשאלה האטומים נצבעו בצהוב. בקומת הכניסה מתחו האדריכלים גשר באורך 21 מטרים וברוחב 3 מטרים שחיבר בין מפלס הרחוב ובין תיבת הבסיס. כך נוצרה קומפוזיציה של צורות שהעניקה לבניין את חזותו הפיסולית – איכות שנותרה עד היום על אף השינויים שחלו בו בשנות ה-80. כנהוג בענף התיירות באותה תקופה, שולבו בקומת הכניסה שתי עבודות קרמיקה גדולות וצבעוניות שיצרה האמנית מינה קזס: אחת מעטרת את קיר החזית ושנייה את קיר מבואת הכניסה לבניין (תודה לציונה שמשי על הזיהוי).

ההישג המלונאי הוביל את בעליו לשנות את שמו למלון "גרנד גוברמן הוטל". גוברמן ראה במלון החדש שפתח חוליה נוספת בשרשרת מלונות הפאר הענקיים שנבנו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה-20 עם פריצת ענף התיירות במתוכנת המוכרת לנו כיום.

.

לוגו המלון משנת 1964: פלטה אופקית ומעליה שתי מרפסות בשטחים שונים משני צידי הגוש המרכזי של הבניין המתנשא לגובה ומקושר באמצעות גשרון דק לרחוב. הגוש המרכזי עצמו מתנשא על קומה כניסה גבוהה בנסיגה קטנה – מה שמעצים את הגוש המרכזי המתנשא עליו

.

.

(2) מלון גולן, מ-1974

גוברמן כבר היה בן 75 כשנפתח המלון החדש ב-1964 ולא הספיק ליהנות ממלונו החדיש זמן רב. ב-1970 הוא נפטר ושלוש שנים מאוחר יותר נמכר המלון. מכירת הנכס לבעלים חדשים הובילה לשני מהלכים: מהלך ראשון ומיידי היה שינוי שמו ל"מלון גולן" והמהלך השני היה שיפוצו היסודי.

עשר שנים מאוחר יותר באמצע שנות ה-80,החליטו הבעלים לערוך בו עבודות הרחבה, זאת לאור הקמתם של בתי מלון גדולים וחדישים בעיר ובראשם "קלאב הוטל טבריה" (300 חדרים) שהוקם כמה עשרות מטרים מהמלון והפך את "הגרנד הוטל" למלון קטן יחסית. לצורך עבודת ההרחבה הוזמן האדריכל ורנר יוסף ויטקובר שהיה מעורב בתכנונם של מלונות פאר במרכז הארץ ובראשם אכדיה בהרצליה ושרתון בתל אביב. על העבודה במשרד הופקד שותפו – האדריכל ישראל שטיין. עיקר ההרחבה היתה תוספת של שתי קומות על גג הבניין ותוספת חדרים באגף חדש שהוקם למרגלות הבניין. באותה הזדמנות נסגרה גם המרפסת הצפונית – מהלך שפגע במשחק הצורני שהעניק לבניין את ערכו הפיסולי. בשנות ה-90 הוזמן האדריכל נתנאל בן יצחק לערוך בבניין שינויים והרחבות מפליגות, אך אלה לא בוצעו.

המלון ממשיך לארח גם היום. והמחירים? 1,000 ש"ח עד 1,400 ש"ח (תלוי בסוג החדר) לזוג לשני לילות באמצע שבוע. אילליקה.

.

1970: שכונת קריית משה במבט מן האוויר כשהמלון בולט בנוף (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

הכניסה למלון דרך הגשר המקשר לרחוב ומשמאל עבודת קרמיקה דקורטיבית (אחת מתוך שתיים שמצויות כיום במלון)

.

קיר האמנות

.

מבואת הכניסה הממשיכה את הגשר המקשר לרחוב. מימין עבודת קרמיקה נוספת שיצרה אמנית הקרמיקה מינס קזס.

.

קרמיקה צבעונית

.

חתימת האמנית מינה קזס בפינת העבודה

.

הלובי עטוף במסכי זכוכית המאפשרים מבט פנוראמי על נוף הכנרת והגולן

.

שם הרי גולן והוי כנרת שלי

.

הבר במלון

.

בלובי 01

.

בלובי 02

.

בריכת המלון

.

לא הרחק מהמלון ניצב דומם המלון המיתולוגי של טבריה שנפתח ב-1929 ונטוש כבר עשרות שנים

.

ומשפט סיום על אוסף הגלויות ב"ארכיון אדריכלות ישראל": באוסף מצויים מאות גלויות של בניינים בישראל, שבמקרים רבים הם העדות הצבעונית הכמעט יחידה לבניינים שטובים ונשכחים בפריפריה הישראלית.

תודה לצבי אלחייני מארכיון אדריכלות ישראל שאצלו מצאתי את קצה החוט שמשך אותי למלון, ליערה גלאור ולציונה שמשי.

★

22 בתי מלון והארחה נוספים שכתבתי עליהם:

.

המלך דוד ירושלים (אמיל פוכט)

דן אילת (אלברט סגל, גרטנר-גיבור-קומט)

דן פנורמה תל אביב (יעקב רכטר)

הולידיי אין אשקלון (יעקב ואמנון רכטר)

הילטון תל אביב (רכטר-זרחי-פרי)

מלון אלמה (יעקב רכטר, חידוש: רני זיס ואמנון רכטר)

מלון ענבל (יעקב רכטר)

חוות הברון (יהודה פייגין)

מלון ישרוטל אגמים אילת (יהודה יואל ודובי פייגין)

מלון בראשית, מצפה רמון (יהודה יואל ודובי פייגין)

גולדן קראון נצרת (יהודה יואל ודובי פייגין)

נהר הירדן / לאונרדו קלאב טבריה (יהודה פייגין)

מצודת דוד (משה ספדיה)

בית הבראה כנרות / המלך שלמה טבריה (אריה ואלדר שרון)

בית הבראה ארזה (יוסף ברלין)

בית הבראה ביתן אהרן (רודולף טרוסטלר)

אכסניית שלומי (גוגנהיים-בלוך)

אכסניית בית שאן (רכס-אשכול)

אכסניית כרי דשא (אבישי טאוב)

טלטש (ליאופולד קרקואר)

דן כרמל (שמואל וארי רוזוב)

עץ הזית ירושלים (גולדשמידט-ארדיטי-בן נעים)

★