סיבוב בבית הספר הגבוה לכלכלה בוורשה

בקלות ניתן לפספס את הפירמידה המתנשאת מעל בניין בית הספר הגבוה לכלכלה בוורשה ( Szkoła Główna Handlowa w Warszawi). הבניין אמנם שוכן באחד הרחובות הראשיים בעיר, אבל הרחוב סואן והעצים מסתירים, הפספוס הוא עניין סביר. כשיורדת החשיכה המצב משתנה והפירמידה הופכת לגוף תאורה בולט ומיוחד, היות והייתי בשעות היום אז לא שמתי לב מבחוץ.

יותר מבניינים אחרים בפולין מייצג בניין בית הספר לכלכלה את השינויים שנכפו על האדריכלות בפולין במחצית הראשונה של המאה ה-20, עשורים בהם החליפה פולין ידיים, קודם לכן שלטו פה הרוסים, אחר כך עבר השלטון לפולנים, אחר כך לגרמנים ולבסוף שוב לרוסים. לכל שלטון היו תפיסות אסתטיות שונות והאדריכלים נדרשו להיענות לתכתיבים. את הבניין תכנן האדריכל יאן קוזצ'יק וויטקיביץ (Jan Koszczyc Witkiewicz, 1958-1881) שהצליח בכשרון רב לתמרן בין השליטים השונים.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוטה אור כשלמה

.

חזית בניין בית הספר מונומנטלית, צבועה בגווני ורוד, בפינות הבניין קרנות המזכירות מזבח ומעל מרכז האגף הראשי מתנשאת הפירמידה

.

הפירמידה: בלילה היא מאירה

.

מדרגות רחבות במיוחד מובילות לסדרת קשתות עם אולם מבואה חיצוני המקשר למבואה נוספת שנועדה לבודד את הקור החיצוני מפנים הבניין המחומם בחודשי החורף הקרים

.

המבואה מקשרת אל אולם גדול שרצפתו שקועה מעט מהמעברים המקיפים אותה מארבעת עבריה

.

האולם מואר היטב בקרני שמש

,

הבניין מתנשא לגובה 4 קומות מעל קומת מרתף, כשבמרכז הבניין אולם אליו פתוחים המעברים בקומות העליונות

.

הפירמידה מורכבת מ-7 מדרגות של עשרות פתחי חלונות

.

כל יחידה שמרכיב את הפירמידה מורכבת מחלון זכוכית המחולק לששה ריבועים וממשטח בטון אופקי ובו דוגמה דקורטיבית של משולשים ומעויינים

.

בקומת הקרקע של האולם הגדול יש בתי קפה וחנויות עם ציוד וספרים לסטודנטים

.

כתובות הניאון הצבעוני הן אחד מהסממנים של ורשה, הם מופיעים בחנויות, מסעדות, תיאטראות ולמעשה בכל מקום וגם כאן

.

בשנים האחרונות השימוש בתאורת הניאון התמעטה ולכן קמו פעילים שהגבירו את המועדות לערכיו של הניאון הצבעוני באסטתיקה העירונית וגם בערכיו ההיסטורים כחלק מהניסיון למרוד בסגנון המודרניזם הסוציליסטי המאופק והקלאסי

.

מסדרון בבניין: אין כאן מיזוג אוויר והחימום מתבצע על ידי רדיאטורים כמו זה שמימין

.

משני צידי המסדרון כניסות לכיתות וחדרי חוקרים, כשבין לבין כסאות המתנה וויטרינות לתצוגת ציונים והודעות

.

במסדרון הזה החליטו להציב עמדות למחשב כמו פעם

.

בית הספר הגבוה נוסד ב-1906 כמוסד פרטי ללימודי כלכלה. הקמתו סימלה את השינויים שחלו בפולין ובכלל בזירה הכלכלית העולמית. עם התמסדות בית הספר והתחזקותו הכלכלית הוחל ביוזמה להקמת מבנים ייעודיים לשירות המוסד. לצורך כך הוזמן האדריכל יאן קוזצ'יק וויטקיביץ שהיה כבר אדריכל ותיק ומנוסה, כדי לתכנן את בנייני בית הספר.

בדומה לחברה הפולנית שנאלצה לקבל עליה שליטים זרים ואת מנהגיהם, כך גם האדריכלות הפולנית החליפה סגנונות, אך בערי השדה הפולניות התפתחה אדריכלות מקומית שהביאה לידי ביטוי את התרבות המקומית. במעבר מהמאה ה-19 למאה ה-20 עם התחזקות המודרניזם שהתאפיין במגמות עיצוביות בינלאומיות ובמקביל החליש את העיצוב המקומי, התחזקה מדינת הלאום ואיתה גם כוחות שונים שקראו להמשיך לשמור על התרבות המקומית ולעדכן אותה בהתאם לרוח הזמן. וויטקיביץ היה מהאדריכלים המובילים שדגל בשמירה על המסורת האדריכלית, ואולי בגלל גישתו זו, הוזמן לתכנן את בית הספר שנועד להצמיח מתוכו את הכלכלנים הבאים של האומה הפולנית. באדריכלות ישראל היו אלה אדריכלים כמו יוסף ברסקי (גימנסיה הרצליה בתל אביב), אלכסנדר ברוולד (קואופרטיב מרחביה, הטכניון בהדר) ומאוחר יותר אדריכלים כמו מאיר בן אורי (ישיבת כפר הרא"ה, ישיבת כרם ביבנה) ואבא אלחנני (משכן נשיאי ישראל, בית פיליפ מוריי באילת) שביקשו גם הם לגבש שפה אדריכלית מקומית מודרנית. אלא שבשונה מהאדריכלות הפולנית בעלת השורשים העתיקים, אימצו האדריכלים הישראלים מוטיבים מקומיים מאדריכלות פלסטינית, צלבנית וגם כזו שהמציאו בכשרונם הרב.

את התכניות לבנייני הקמפוס תכנן וויטקיביץ בין שתי מלחמות העולם, בתחילת שנות ה-20. רק בניין אחד נבנה במסגרת זו. הבניין כלל חלק מהמאפיינים המופיעים בבניין המרכזי שתוכנן במקביל (והוא שמופיע ברשימה זו), אך נבנה כמה עשרות שנים מאוחר יותר. הבניין המרכזי שוכן לצד אחד הרחובות המרכזיים בורשה (Ulica Rakowiecka w Warszawie), בו עברה דרך בינעירונית עתיקה ובאמצע המאה ה-19 הוחל בבניית הבניינים שלאורכו.

חזית הבניין מונומנטלית ומייצגת מבנה מוסדי גדול. המאפיינים הבולטים בחזית הם שמעניקים לבניין את ייחודו על פני שאר המבנים באזור: (1) קרניים בפינות הבניין המדגישות את חשיבותו, ומזכירות מזבח מהעת העתיקה. (2) גוון וורוד המחפה את החזית. לא הצלחתי לגלות האם הוא בהשראת האדריכלות הפולנית המסורתית, או שמא מדובר בצביעה מאוחרת. (3) קשתות מדגישות את הכניסה הראשית. הכניסה היא לא דרך פתח אחד אלא דרך חמישה פתחים המסתיימים בחלקם העליון כל אחד בקשת. כניסה מסוג זה מופיעה במבני ציבור רבים מאותן שנים ואף חלחלה לאדריכלות הישראלית במבני ציבור רבים שנבנו באמצע המאה, כמו בית הכנסת בשכונת הדר שבחיפה (עליו כתבתי כאן) שתכננו במשותף האדריכל מוניו וירויב-גיתאי ואל מנספלד, או בית הכנסת ישורון בירושלים שתכננו האדריכלים מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן. (4) פירמידה הסוגרת על האגף המרכזי של הבניין היא ללא ספק האטרקציה המרכזית של הבניין. בשונה מהאלמנטים האחרים שציינתי לעיל והם בעיקרם דקורטיביים וללא משמעות פונקציונלית, הרי שלפירמידה נועד תפקיד פונקציונלי. ראשית היא מדגישה את הבניין בין המבנים האחרים ברחוב, אך ברגע שנכנסים פנימה מגלים כי יש לה גם תפקיד משמעותי בתאורה. הפירמידה מורכבת מקליפות בטון הממסגרות כ-200 פתחי חלונות דרכם חודרות קרני שמש השוטפות את האולם הגדול המתנשא לגובה רב ומלכד את מערכת התנועה בבניין.

.

סרטון קצר שצלמתי בבניין:

.

.

לצערי, לא ראיתי את בריכת השחייה, את הספרייה וכמה מאולמות ההרצאות שתכנן וויטקיביץ, וחלקם מצויים בבניינים אחרים בקמפוס. באולמות אלה המשיך האדריכל את המהלך שביצע עם הפירמידה, והחדיר גם אליהם אור טבעי באמצעות חלונות בתקרה (סקיילייט).

וויטקיביץ תכנן את הבניין המרכזי ב-1924 אך הבנייה התעכבה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה התעכבה פעם נוספת. בתכניות המקוריות לא הופיעו הקרניים בפינות הבניין אך הודגשו קווים אנכיים. הפירמידה בעצמה היתה שונה מזו שבוצעה, כך שרק חלקה העליון הכיל פתחי חלונות. האולם הגדול והמרכזי התאפיין בקווים מעוגלים הן בחלקו העליון והן בעיצוב חזיתות המעברים לכיתות וחדרי החוקרים המקיפים את האולם.

.

1923: בתכניות המקוריות לבניין לא הופיעו הקרניים בפינות הבניין והודגשו קווים אנכיים.

.

1924: הפירמידה בעצמה היתה שונה מזו שבוצעה, כך שרק חלקה העליון הכיל פתחי חלונות והאולם הגדול והמרכזי התאפיין בקווים מעוגלים הן בחלקו העליון והן בעיצוב חזיתות המעברים לכיתות וחדרי החוקרים המקיפים את האולם

.

1924: השפעות של אר-דקו (מקור התכניות באתר בית הספר הגבוה לכלכלה בוורשה)

.

לאחר מלחמת העולם השנייה הולאם המוסד, ומבית ספר פרטי פרטי הפך לציבורי. להלאמה שביצע השלטון הקומוניסטי היתה משמעות על התכנים שנלמדו במוסד, שדגל מעתה בכלכלה צנטרליסטית שתאמה את הקו שהכתיב השלטון במוסקבה. בעקבות השינוי הוחלפו מרבית חברי הסגל.

בהיבט האדריכלי היה לשלטון הקומוניסטי גם כן עניין לא מבוטל. נציגי השלטון בחנו לעומק את התכניות שהכין וויטקיביץ 25 שנים קודם לכן. על פי גישת השלטון, הוכתבו למוסדות ציבוריים דרישות עיצוביות, כמו שימוש בסגנון המודרניזם הסוציאליסטי (ארמון התרבות והמדע עליו כתבתי כאן הוא הדוגמה המובהקת לסגנון). תחילה נדחתה תכניתו של וויטקיביץ בטענה שגישתו אינה תואמת את הסגנון המוכתב, אך לאחר דיונים נוספים וגם הודות לעברו כפעיל סוציאליסטי שאף הושם בכלא על ידי הצאר, הוחלט כי התכנית תואמת את הסגנון והיא אושרה ללא שינויים משמעותיים שנערכו בעיקר מסיבות טכנולוגיות שנראה ששיפרו את איכות התכנית. ב-1951 הושלמה הבנייה.

כיום לומדים פה כ-15,000 סטודנטים ובית הספר מדורג כאחד מהמוסדות המובילים בתחומו בעולם.

.

תכנית הבניין: אגף מרכזי עם הפירמידה, מתחתיו המבואה, מעליו אולמות הרצאות, מימין ומשאל אגפי כיתות וחדרי מרצים המקיפים חצרות פנימיות

.

מסדרון באגף המקיף חצר פנימית

.

מבט על המסדרונות בקומה השנייה המקיפים את האולם

.

המסדרון הוא לא שרוול סתמי אלא מחולק באמצעות העמודים בדופן אחת, חיפוי עץ בדופן הנגדית, קורות בתקרה ופסי כהים בריצוף הבהיר – כך נוצר קצב המחזק את הפרספקטיבה

.

על קירות המסדרון תכניות ותצלומים היסטורים של הבניין

.

חזית ראשית, פרט

.

1952: בבנייה

.

בלילה

.

האדריכל יאן קוזצ'יק וויטקיביץ (Jan Koszczyc Witkiewicz)

.

אולם הרצאות (מעליו אולם נוסף ולכן השיפוע החד בתקרה)

.

המסדרון בקומה העליונה המקיפה את האולם המרכזי

.

תאורה טבעית נעימה

.

מעקה מוזהב

.

מבט על האולם

.

סימטריה היא אחד מהאלמנטים האופייניים לבניין

.

בקומה העליונה מתחת לפירמידה

.

בנגידו לגוונים השונים והחמים המאפיינים את פנים הבניין, חלקה הפנימי של הפירמידה מתאפיין בגוונים בהירים: הלבן והאור

.

המרכיבים המודולרים המרכיבים את הפירמידה יוצרים משחק צורני המשתנה עם כל תנועה באגף

.

קודקוד

.

תאים

.

פינה

.

במרתף מתחבאים שימושי הרווחה:

.

קפטריה לא הכי יפה, אבל כאן נחשפים עמודים הנושאים מעליה את רצפת האולם המרכזי

.

הכניסה לסאונה, ויש גם מכון וכשר ובריכה אולימפית

.

תודה למכון הפולני ולעיריית ורשה על האירוח.

עוד אדריכלות בורשה:

.

(1) מגדל חדש שתכנן דניאל ליבסקינד במרכז העיר

(2) תערוכה בבית ספר נטוש ובניין המוזיאון לאמנות בחנות רהיטים

(3) כנסיית אלכסנדר הקדוש

(4) תחנת הרכבת ורשבה פובישלה ומגדל מגורים סמוך

(5) הגג הירוק של ספריית אוניברסיטת ורשה

(6) ארמון התרבות והמדע

(7) האנדרטאות משני צידי מוזיאון לתולדות יהודי פולין

(8) סיור אדריכלות בוורשה

(9) מוזיאון לתולדות יהודי פולין

(10) מוזיאון ורשה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ערן מבל  On 16/07/2017 at 6:12

    מיכאל בוקר טוב.
    אכן, עוד פנינה אדריכלית שאתה חושף לעיננו.
    מזמין אותך לסיר בבית הספר לכלכלה במכללה האקדמית גליל מערבי כפרויקט, משנה כיוון.
    ערן

  • amitaisandy  On 16/07/2017 at 21:45

    יפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: