סיבוב באלכסנדרה רוד אסטייט בלונדון

אחד משיאי סגנון הברוטליזם היה "אלכסנדרה רוד אסטייט" (Alexandra Road estate). ב-1968 החל האדריכל ניב בראון (Neave Brown) לתכנן במחלקת התכנון העירונית, מתחם מגורים ציבורי ובו 520 דירות. בראון רצה להעניק לכל דייר במתחם תחושה שהוא גר בוילה ולא בדירת שיכון סטנדרטית. במקביל, ביקש ליצור קהילה בה אנשים יכירו אחד את השני ותתקיים ערבות הדדית ואחריות סביבתית. אלה שאיפות של אדריכל בזמן ובמקום אחר, כי היום ופה אני לא נתקל באדריכלים עם שאיפות דומות וגם אם יש אז ספק אם יצליחו ליישם אותן.

הפרויקט שבנייתו הושלמה רק לאחר עשר שנים, ב-1978, נחשב לאחד הניסיונות היותר נועזים ויותר מוצלחים שערכו אדריכלים בתחום הדיור הציבורי. ארבעים שנה לאחר שהפרויקט אוכלס בשלמותו, הוא מצליח לשמור על איכויותיו, מתוחזק היטב, מרשים ומצטלם נהדר.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

שלט

.

 

שביל המקשר בין הרחוב ובין המתחם בחלקו המזרחי

.

רחבה מרוצפת בכניסה המעניקה מבט ראשוני על המתחם וגם פינות ישיבה

.

שלוש ארובות המצויות בקצה הרחבה מהוות אלמנט אנכי בולט במתחם (כמו תרני דגלים שהופיעו עד אז בפרויקטים ציבוריים רבים)

.

במרכז הרחבה ערוגה העוטפת פתח לחדירת אור טבעי אל הבניין שנמצא מתחת למפלס הרחבה

.

בחלקו המזרחי של המתחם נחשפים לרחבה תפעולית של משאיות הנמצאת במפלס התחתון

.

מערכת כבישים חוצה את המתחם

.

בחלקו המזרחי מתחיל המתחם בדופן מגורים אחת המתנשאת לגובה של 5 קומות מגורים

.

שני גשרים מקשרים בין שני צידי המתחם בחלקו המזרחי בו קיימת רחבה תפעולית וכביש

.

כניסה למעלית כשהפתח שמשמאל לדלת המעלית נועד לאשפה

.

חזית קצה גוש הבניין הגבוה (מבט מרחוב אבי רוד)

.

המתחם כולו נגיש לעגלות: רמפה מקשרת בין הרחבה העליונה ובין המפלס התחתון עם הכביש

.

גשר מקשר בין שתי גדות המתחם מרובה המפלסים

/

מדרגות למפלס התחתון של הכביש

.

הרחוב החוצה את המתחם מרוצף בלבנים חומות (ולא ריצוף אבן אפורה או בטון כנהוג בעיר), כשמשני צידיו שורות בתים טוריים לא זהים: טור אחד מתנשא לגובה 5 קומות וטור שני רק ל-4

.

הבטון החשוף הוא החומר והצבע הדומיננטי במתחם, כשהחום מגיע מהשביל והכחול מגיע ממעקות המדרגות

.

השביל/רחוב לא ישר כמו סרגל אלא מתעקל כך שלא רואים מקצה לקצה

.

.

(1) התחלה 

היוזמה להקמת הפרויקט נוצרה במסגרת פרויקט הדיור הציבורי שהיה לחלק משמעותי ממדיניות הרווחה. בריטניה היתה מחלוצות הדיור הציבורי – דיור שהקים הממשל והועמד לרשות הציבור במחירים מסובסדים. כבר ב-1851 הוקם בבריטניה פרויקט הדיור הציבורי הראשון בקנינגטון שבלונדון, ולאחר מלחמת העולם השנייה הגיע להיקפים אדירים.

מדיניות הרווחה הלכה ושקעה בתחילת שנות ה-70, אך רגע לפני השקיעה, ב-1965 נותרה עתודת קרקע גדולה במיוחד בשטח של 65 דונם, אותה בחרו הרשויות לנצל לטובת דיור ציבורי. במחלקת התכנון העירונית של מחוז קמדן בלונדון, נבחר האדריכל הצעיר ניב בראון (יליד 1929) לערוך את התכנית. לבראון, שזכה לגיבוי מלא מצד מנהל המחלקה – האדריכל סידני קוק (Sydney Cook) כבר היה ניסיון בבינוי למגורים. שנה קודם לכן תכנן בית מגורים משותף (Fleet Road Estate, 1967) שהיה לפיילוט קטן לפרויקט החדש שציפה לו. פרויקט פליט רוד אסטייט כולל 71 דירות, המחולקים לשני בלוקים מקבילים של דירות, כשלכל דירה מרפסת גדולה והבניין כולו מדורג. אגב, לאחר הפרויקט באלכסנדרה לא הצליח בראון לחזור על ההישג ולמעשה לא תכנן עוד פרויקט משמעותי. הוא התגלגל לפח האשפה של האקדמיה, שבמקרים רבים קולטת אדריכלים שאיבדו את הרלוונטיות שלהם.

בראון נימנע מתכנון שיכונים טיפוסיים חסרי ייחוד, ובחר ליצור לכל משפחה דירה שתהיה כמו וילה קטנה. את הדירות הוא ריכז בבלוקים מוארכים שקישרו בין שני רחובות, כשבין בלוק לבלוק הוא מיקם שביל הולכי רגל המקושר לכל חדרי המדרגות והמעליות לבניינים. בלוק אחד רציף משיק בחלקו החיצוני למסילת הרכבת (ונועד גם לחסום רעש מכיוון המסילה), והבלוק השני קטוע ומחולק לשלושה חלקים בהם מוקמו מעברים לפארק ליניארי המשיק לחלק החיצוני של הבלוק שעוצב באופן פתוח יותר לעומת הבלוק הרציף. בלוק שלישי הוקם בדופן השני של הפארק.

.

תכנית להתמצאות

.

בלוק אחד גבוה, בלוק אחד נמוך – וכך הוא נמנע מסימטריה שאיתה היה חשש שתחנוק את השביל. הבלוק הנמוך מתנשא לגובה של 4 קומות. הבלוק הגבוה מתנשא לגובה של שמונה קומות, וכמו שאר הבלוקים גם הוא בנוי באופן מדורג.

הבטון החשוף הוא חומר הבנייה העיקרי בפרויקט, וכך קיבל את אופיו האפור, כשרק פסים דקים של צבע כחול שולבו במעקות. תוספת צבע התקבלה מהשביל המרכזי שרוצף בלבנים אדמדמות, החלטה עיצובית שמטרתה היתה להדגיש את מעמדו של השביל במתחם, וגם לתת לו אופי חמים יותר. שביל נוסף, בעל אופי צנוע ופרטי יותר, נמצא באחת הקומות העליונות שבבלוק הרציף והגבוה. הוא רוצף במרצפות בטון ונועד לקשר בין כל הדירות שבמפלס העליון. הליכה בשביל התחתון נותנת את העומק המרהיב של המתחם, אך הליכה בשביל העליון מעניקה למתבונן פרספקטיבה רחבה, הכוללת הצצה לדירות ולמרפסות.

.

חתך: משמאל הרחוב העובר בין שני הבלוקים ובמרכז החתך מופיע הפארק הליניארי כשמימין הבלוק השלישי

.

החלטה נוספת ולא שגרתית של האדריכל, היתה שלא ליצור שביל ישר כמו סרגל, אלא ליצור עיקול. כך, מי שעומד בקצה אחד של השביל לא רואה את הקצה השני, אלא יש תחושה של גילוי. הבינוי של הבלוקים הוא חזרתי, והעיצוב נשמר היטב עד היום ללא תוספות שונות כמו סגירת מרפסות, התקנת סוככים, צביעה, או הקמת מחיצות – הכל נותר כמו שהיה כתוצאה מהקפדה של הדיירים המודעים היטב לאופיו הייחודי והערכי של המקום שבו הם חיים.

לבד ממערך התנועה הרגלי, קיים גם מערך תנועה לרכבים. הרכבים עוברים בקומת המרתף של הפרויקט. הקומה הזו לא נסתרת מהעין, היות והיא כולה מוארת ומאווררת באופן טבעי. יש רחבה תפעולית וכן חניות לרכבים עם מחסנים פרטיים.

הבנייה התארכה. היא החלה ב-1968 ונמשכה עשר שנים עד 1978. הסיבה לכך היתה בעיקר עלויות לא צפויות שהביאו לחריגה עצומה מהתקציב המקורי שהועמד לרשות הפרויקט. בסופו של דבר מתקציב של כ-7 מיליון ליש"ט, הגיעה עלות הפרויקט לסכום של 21 מיליון ליש"ט ולכן נחשב לפרויקט הדיור הציבורי היקר ביותר שהוקם בבריטניה. החריגה בתקציב הבנייה הובילה לפתיחתה של חקירה שהיתה גם היא חריגה ונמשכה לא פחות מעשר שנים (1988-1978), ומסקנותיה מעולם לא פורסמו במלואן. הסיבה לחריגת התקציב נבעה משגיאה בעת יציקת היסודות שלא זיהתה כי הקרקע דורשת יסודות חזקים יותר. בנוסף, בריטניה נכנסה למשבר כלכלי קשה שהוביל בין השאר לאינפלציה.

הנהנים העיקריים מההשקעה היו הדיירים היות והבניין הוכרז לשימור ב-1994, 16 שנה בלבד לאחר שבנייתו הושלמה, מהלך שהגביר את תשומת הלב הציבורית למתחם וכן העלה את ערכן של הדירות. בכך הפך לבניין הגדול והצעיר ביותר שהצטרף לרשימת השימור. המהלך הזה היה תוצאה ישירה של פעילות ציבורית שיזמו תושבים מקומיים. לא תמיד הכל היה כאן ורוד, הידרדרות המתחם הובילה כבר ב-1989 קבוצת תושבים לפעול להשבת מעמדו – כך הוכרז הבניין לשימור וזכה למודעות ציבורית גבוהה, וכן התגבש וועד חזק שמצליח מאז לנהל את המתחם ביד רמה.

.

.

(2) דירות

למרות שיש תחושה גדולה של רווחה כשמבקרים במתחם, הצפיפות בו היא גבוהה במיוחד ביחס לתקני הצפיפות שהיו נהוגים בשעתו. לאדריכל הוגדר כי בדונם אחד יתגוררו בממוצע 136 אנשים. אך כאן הוא הגיע ל-216 ורק על הפרט הזה הגיעו לביקור בפרויקט פוליטיקאים, מקבלי החלטות ואדריכלים רבים, כדי לראות וללמוד כיצד ניתן לדחוס כל כך הרבה אנשים ליחידת שטח מוגדרת, מבלי שהמקום יהפוך לשכונת עוני דחוסה, לא נוחה ואפלה. בסך הכל יש כאן 520 דירות לכ-1,600 תושבים, ואם מצרפים גם את הבלוק השלישי אז מגיעים ל-700 דירות.

החיבור ההדוק בין הדירות ובין המרחב הציבורי והמשותף מבטיחים ביטחון גבוה לעוברים ושבים וכן לתחזוקה הגבוהה. במצב כזה בו המרחב הפתוח נצפה מכל כיוון, מי יעז חוץ ממירי רגב להשליך אשפה, להשתולל ולקלל ברחוב?

קיים מגוון של דירות. מרבית הדירות הן דו-קומתיות כשבמפלס אחד ממוקמים מטבח, סלון ומרפסת רחבה (כ-10 עד 12 מ"ר) ובמפלס שני ממוקמים חדרי השינה, חדר רחצה וחדר אחסנה קטן. ב-1980 איפשרה המדינה למכור את הדירות לדיירים וכך נחלש ההיבט הציבורי של הפרויקט. מחירי הדירות כיום במתחם גבוהים במיוחד והביקוש גדול.

.

.

.

(3) פארק

הפארק הליניארי המלווה את המתחם כולו עוצב כחלק בלתי נפרד מהפרויקט עוד ב-1970. התכנון, כמו שאר חלקי הפרויקט, לא היה שגרתי ונועד להוות את הלב של המתחם. אדריכלית הנוף ג'נט ג'ק (Janet Jack, 2016-1934, היא היתה למעשה אדריכלית שהתמחתה בתכנון נוף והתוצאה בהתאם) חידשה כאן בתכנון בכך שבין השאר בקשה לתת פתרון לאזור שסבל מזרמי אוויר חזקים בגלל הבינוי ההיקפי, בשילוב של בינוי עם נוף.

חמישה מוקדי מתקנים עוצבו בפארק בדומה לחדרים פתוחים. רעיון דומה יושם גם בכמה מקומות בארץ על ידי אדריכלי נוף ישראלים, כשהמוצלח ביותר מומש ברובע אבישור בערד על ידי אדריכל הנוף צבי דקל ועל כך כתבתי כאן. במהלך שנות ה-80 וה-90 בעיקר מסיבות של הזנחה, חוסלו המתקנים והפארק איבד את מעמדו, נותר מוזנח ונראה שהתושבים שכחו מהמקום ולא עשו בו עוד שימוש.

ב-2013 הודות לקבלת סכום של 1.5 מיליון ליש"ט אותו השיגה הרשות המקומית מהלוטו הבריטי, נערך פרויקט לחידוש הפארק. בעבודת התכנון המחודש השתתפה ג'נט ג'ק ואליה חברו משרד האדריכלים – Erect Architects ומשרד אדריכלי הנוף J & L Gibbons. במסגרת העבודה הקפידו המתכננים לשמור על עקרונות העיצוב המקוריים שעל פיהם פעלו ג'ק ובראון בשנות ה-70. הצמחייה המקורית חודשה והוקמו ארבעה מוקדי מתקנים חדשים במקום אלה שנעלמו בעשורים הקודמים. מוקדי המתקנים החדשים שמרו על האופי האתגרי שאפיין את המוקדים המקוריים, ואף הרחיבה את מנעד המתקנים תוך התייחסות לנושאים חדשים כמו חושים וסיכון. עדיין, המוקדים החדשים מאכזבים בכך שהם מגדירים מראש את קהל המשתמשים והפעילות, ואינם מאפשרים חופש בחירה בגיל ובפעילות. עבודות חידוש הפארק הושלמו ביולי 2015.

.

.

(4) קהילה

התושבים מודעים לערך האדריכלי של המקום ומעריכים את המבנה הייחודי. כך לדוגמה, הקהילה המקומית מפיצה עלון אינטרנטי מידי תקופה, ולפני כמה חודשים כשאדריכלית הנוף המקורית של הפרויקט נפטרה, הם הקדישו לה מאמר קצר אותו חתמו במילים: "תודה לך ג'נט ג'ק מעומק הלב של כולנו על הפארק היפיפה".

ראשי הוועד עוקבים אחר מצב התחזוקה במתחם ומתריעים על כל בעיה ונזק שיש לתקן. הוועד גם מארגן אירועים קהילתיים שונים כמו פיקניק, חוגי יוגה וג'ודו, הקרנות סרטים, אירועים מוסיקלים וסדנאות גינון. בנושא הגינון משקיעים התושבים במיוחד, ולצורך כך עובדים במתחם שני גננים (אחד במשרה מלאה ושנייה שני שליש).

.

ספסלים בנויים מצויים לאורך השביל

.

יש גם קצת שטח למסחר בקצה הרחוב אבל הוא כבר מזמן נראה שלא מתפקד

.

מפת התמצאות

.

מדרגות מקשרות לדירות (ויש גם מעליות)

.

המעליות שקופות

.

מדרגות וגם צמחייה

.

חום / ירוק / אפור

.

אפור / כחול

.

מבט מהקצה העליון של המדרגות

.

מעקה

.

מבואת כניסה לשתי דירות בקומה אמצעית

.

דלת כניסה לדירה: אין שם אלא רק מספר

.

בקצה העליון של המדרגות רחוב עילי המקשר לדופלקסים עליונים

.

ברחוב העילי: מקום נעים לעמוד, להתבונן בעיר, ברחוב, בדירות השכנים, בעוברים ושבים

.

כניסה לדירות בקומת הרחוב העילי

.

דלתות מעלית ופתח לאשפה ברחוב העילי

.

מבט מהרחוב העילי על המתחם

.

מבט על הבלוק הנמוך

.

לעומת הבלוק הגבוה והרציף, הבלוק הנמוך מחולק לכמה מקטעים כשבמרווחים קיימת קישוריות לגינה המלווה את המתחם כולו לכל אורכו

.

לעומת הבלוק הגבוה שמשיק לרצועת מסילות רכבת ולכן מפנה אליה חזית אטומה יחסית, הבלוק הנמוך לא סובל ממפגעי רעש ולכן מפנה חזית פתוחה אל רצועת הגן

.

הבטון האפור משתלב בצמחייה הירוקה

.

החזית האחורית (שנראית קדמית לחלוטין) הפונה אל רצועת הגן

.

בגן יש מתקני משחק וגם כל מיני מעברים כמו זה שמדמים סוג נוסף של רחוב בנוי בתוך גן

.

ויש גם מגרשי משחק

.

בתוך הגן יש הסבר מפורט על ערכי התכנון של המתחם

.

חזרה לרחוב: המדרגות הלולייניות שמופיעות במפלס הרחוב מקשרות למפלס תחתון ובו מצוי מגרש חנייה לתושבי המתחם: זה המקום היחיד שנראה כמו משתנה

.

מגרש החנייה מואר ומאוורר היטב הודות לפתחים בגג המשתלבים בבניין הגבוה

רשימות נוספות על לונדון:

.

(1) בניין RIBA

(2) רובין הוד גרדנס רגע לפני ההריסה

(3) מגדל בלפרון בתכנון ארנו גולדפינגר וב-AA

(4) ספסל

★★★

★★

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • amitaisandy  On 08/04/2017 at 20:20

    רוד באנגלית זה דרך. חצי מהרחובות באנגליה נקראים משהו-רוד.
    בטון משחיר זה מצטלם נהדר? בטון מלא ירוקת זה מתוחזק היטב?
    נו.

  • שלגיה  On 08/04/2017 at 20:42

    מדכא. לא הייתי גרה באנגליה. וכל הדופלקסים האלה עם המדרגות ,מי רוצה לגור בבית עם מדרגות?

  • תרצה הכטר  On 09/04/2017 at 7:46

    תודה על הרשימה המושקעת!! חג שמח.

  • 1haam  On 09/04/2017 at 12:04

    הייתי מתה לראות דירה בפנים. יופי של פוסט

  • איתי  On 09/04/2017 at 14:46

    נפלא כתמיד מיכאל. האם יש לך גם תוכניות?

  • שכן  On 23/04/2017 at 22:42

    – באסטייט האוסינג באנגליה גרים עניים, יש וועדות וקריטריונים שאם עוברים אותם אפשר לזכות בדירה. באזורים מבוקשים של לונדון, משכירים דירות כאלו בניגוד לחוק וגרים בהם הרבה זרים וסטודנטים.
    – ברוב האסטייט האוסניג מפחיד ללכת בלילה

    באמת ניסו פה לקחת בלוק של סלמאס ולתת לו חיים, היה מסקרן לראות איזו דירה מבפנים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: