סיבוב באוספי הטבע לקראת פתיחת מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב

הביקור במוזיאון הותיר אותי אופטימי: התצוגה הולכת להיות מרתקת (וגם חינוכית) וככל שיתנו לקהל להיחשף לעבודת החוקרים כך המוזיאון יהיה יותר אטרקטיבי, כי לדעתי עידן התצוגה המיושן של מוצגים בויטרינה הוא כבר לא רלוונטי (לא מאמינים? תקפצו לביקור במוזיאון הארץ הסמוך). המוזיאון ממוקם בשוליים של קמפוס אוניברסיטת תל אביב, מול "בית התפוצות" ולא רחוק ממוזיאונים נוספים ובראשם בית הפלמ"ח, מוזיאון הארץ והמוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין, ולפני הכל הוא צמוד לגנים הבוטניים של האוניברסיטה שהם אתר מיוחד ונסתר.

ברשימה זו אני לא בא לכתוב על בניין המוזיאון עצמו שיפתח להצצה ראשונית כבר עכשיו לכמה ימים בגלל יריד "צבע טרי" (המוזיאון עצמו יפתח בקיץ). על הביקור במוזיאון אוספי הטבע  כתבתי מאמר בתחילת השבוע באתר xnet. שנה שעברה ביקרתי בבניין פעמיים וכתבתי עליו כאן: ביקור ראשוןביקור שני. לכן, הפעם אני רוצה להביא את החלק בביקור שערכתי עם הצלם גדעון לוין לקראת הכתבה, ובו ביקרנו במרתף של האוניברסיטה בו שמורים כמה מאוספי הטבע, חלק מתוך 5.5 מיליון הפריטים המרכיבים את האוספים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אני סתם בחור ששר לך

.

קודם הנה כמה תמונות מהביקור בבניין המוזיאון אותו ערכתי עם הצלם גדעון לוין והאדריכליות מיכל קימל-אשכולות ולירון עמרני:

.

חזית המוזיאון הראשית הפונה לכיוון מערב – לרחוב קלאוזנר ולקמפוס: אטומה כמו תיבה

.

החזית הפונה למזרח לכיוון הגנים הבוטניים ונוף המטרופולין

.

שטח מפולש מצוי בקומת הקרקע (מבט למערב)

.

מבט למזרח ולגנים הבוטניים שברקע

.

הצלם גדעון לוין מצלם לכתבה

.

לוין מצלם את אדריכליות הפרויקט: מיכל קימל-אשכולות ולימור עמרני

.

האדריכליות מיכל קימל-אשכולות ולימור עמרני

.

קימל-אשכולות מסבירה את מערך תנועת המבקרים בבניין

.

החניון

.

לאוצרים יש דילמה: עד כמה ניתן להאפשר למבקרים להתקרב למוצגים. החוויה הקיימת היום באוספים המאורגנים באופן שאינו מתאים לתצוגה מרהיב. אוסף עצום של בעלי חיים מכל הסוגים מפוזר בין המעברים, חלקם על מדפים פתוחים וחלקם דחוסים בארונות. אפשר לגעת, ללטף בעדינות ולא לפחד שהנמר יתנפל. חלק מהמוצגים הם פוחלצים וחלק הם רק שלדים שלימים או אפילו רק חלקים מהם כמו כפות רגליים או גולגולות – מה שלא מפחית את מעמדם בין שאר המוצגים השלמים.

כל ליטוף הכי עדין מותיר את חותמו בפוחלצים ותורם לבלייה. האוצרים מודעים ליתרון שבמגע הישיר בין המבקרים ובין הפרווה הנעימה או בצילומי סלפי עם לוויתן או ינשוף, ולכן מתוכננים מוצגים שניתן יהיה לבוא עמם במגע ישיר. בכלל, במוזיאון מתכוננים לתצוגה הכי עכשווית שיש. עובדי האוסף כבר מתכוננים למעבר ולהכנת התצוגה למוזיאון. שתיים מהעובדות עמלות לצד אחד השולחנות בניתוק פוחלצים ממגשים להם חוברו רגליהם, כדי להציב אותם בתצוגה במוזיאון שתותקן בקרוב מאד.

פרופ' תמר דיין (אשתו של עוזי דיין, סגן הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר מפעל הפיס) מספרת שמוזיאוני הטבע הלאומיים הוקמו ברובם במאה ה-19 והתבססו על תצוגה שהתאימה לאותה עת, וכל שינוי טכנולוגי דרש מהלכים משמעותיים שלא היו טבעיים לתשתית הקיימת. כאן מדובר במוזיאון שנבנה מראש כמתאים לתצוגה אינטראקטיבית, דיגיטלית ולקהל מגוון. הקסם ששורה עכשיו על האוספים הטמונים במרתפים ובחדרים הפזורים בקמפוס, כנראה שלא יאבד מאיכותו עם המעבר לאולמות האחסנה הגדולים שהוקמו בבניין המוזיאון. גם שם סביר להניח שהפריטים (שרק מעט מאד ממנו יוצג לציבור) יונחו באופן וסדר דומה לאופן בו הוא מוצג כיום, רק שבמקום להתפזר ב-10 מוקדים, הם כולם יהיו בבניין אחד.

אחרי שיצאתי מהבניין נזכרתי במוזיאון הטבע בירושלים שעשו לו תחרות גדולה עם הרבה רעש וצלצולים. היתה זכייה מפתיעה למשרד צעיר, אבל לא יצא מכל העסק כלום. בינתיים נבנה כאן מוזיאון טבע בתל אביב שיפתח עוד חצי שנה.

.

פרופ' תמר דיין (במרכז) מציגה חלק מאוספי הטבע באחד המחסנים המצוי במרתף בניין סמוך

.

מגש עופות

.

חזיר הבר הזה הוא אחד הפריטים החדשים ביותר שהצטרפו לאוסף. החזיר נמצא על ידי רשות הטבע והגנים, נשמר במקרר והובא לפיחלוץ באוניברסיטה וכעת הוא מחכה למצוא את מקומו בתצוגה במוזיאון החדש

.

על הארון

.

בחלק מהפוחלצים מתביישים כאן, כמו אלה שבתמונה, בגלל ביצוע קלוקל

.

הפוחלצים הגדולים ניצבים במעברים אבל הקטנים שמורים בארונות

.

כאן שמורים כמה מאות פוחלצי ציפורים בארונות זכוכית

.

בארון

.

וכאן בארונות אטומים

.

שלד תנין ומנורה על הארון

.

שלדים בארון

.

הרגלים האלה לא ירוצו לשומקום

.

עורות ופרוות בערימות

.

גולגולות

.

על המגש

.

דגם מוקדם של בניין המוזיאון: לפני שנוספה לו קומה הודות לתרומה ולפני שעבר שינויים עיצוביים

.

צופה

.

ציד

.

ספר פתוח

.

גולגולות פילים

.

אוסף האב שמיץ שנחשב לגולת הכותרת של המוזיאון: תיעוד ייחודי מתחיל המאה ה-20 למינים רבים שנכחדו

.

חברים של מירי רגב

.

עוד אחד מהחבורה

.

אוסף האב שמיץ כולל את הפוחלצים של הצ'יטה היחידה שהתגלתה בערבה, נמר מבית חורון, הפרס המקומי האחרון, הראם האחרון, קטופה (סוג של ינשוף) שנכחד, ואוזנייה שאף היא נכחדה ומרשימה בשל גודלה

.

שקט

.

עוד באוסף שמיץ: התנין האחרון מנחל תנינים

.

פתקית זיהוי על התנין

.

כבר בן מאה שנה אבל נראה לגמרי חי

.

מעל הצמרות

רשימות נוספות על מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב :

(1) בית הספר למוסיקה

(2) בית הספר לרפואה

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי

(5) בניין תחזוקה

(6) בניין מקסיקו

(7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב

(8) בית הספר למינהל עסקים

(9) ספרית המפות

(10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס

(12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) המנהרות התת-קרקעיות בקמפוס

(16) אודיוטוריום סמולרש

(17) בניין בית הספר למדעי היהדות

(18) הריסות חזיתות בנייני מדעי החיים

(19) בית הספר פורטר ללימודי סביבה

(20) מתחם חדש של מעונות הסטודנטים

(21) ביקור ראשון במוזיאון אוספי הטבע

(22) ביקור שני במוזיאון אוספי הטבע

(23) ביקור שלישי במוזיאון אוספי הטבע

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני גרשוני  On 28/03/2017 at 17:12

    חברים של מירי רגב ? ענק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: