סיבוב ביד קנדי

190 שנה לאחר הכרזת העצמאות של ארה"ב, נחנך ביער הסמוך למושב עמינדב, אתר ההנצחה לזכרו של  ג'ון פ. קנדי שנרצח שלוש שנים קודם לכן. ב-4 ליולי 1966 הגיעו אלפי ישראלים ואורחים מחו"ל לפסגת ההר, לאתר ייחודי שהצטרף אמנם לעוד מאות אתרי הנצחה שהישראלים הזדרזו להקים בפחות מעשרים שנות קיומה של המדינה, אלא שכאן הצטרף יד קנדי לסוג של אתרים מורכבים יותר והוקמו באותן שנים: אוהל יזכור ביד ושם (בתכנון אריה שרון ואריה אל-חנני, 1957), אנדרטת ביתניה בפוריה (בתכנון חיליק ערד, 1964), אנדרטה לחללי הצוללת דקר בהר הרצל (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס, 1969), ואנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע (בתכנון דני קרוון, 1968). אתרים שהם יצירה אדריכלית מופשטת, וכאלה המעניקים למבקר חוויה ייחודית של מבט אחר על המציאות.

בתחרות מצומצמת זכתה הצעתו של האדריכל דוד רזניק (2012-1924), שהציג מבנה דמוי עץ קטוע. הרעיון המקורי קסם לשופטים והם ראו בו פוטנציאל לפיתוח. ואכן, רזניק לא ניתקע או התאהב בהצעתו המקורית, ומיד לאחר הזכייה בתחרות הוא ערך שינויים מפליגים בהצעתו.

ועל כך ברשימה זו.

.

15895438_1516040531758857_8171333968269268167_o

צלחת טחינה בצילום של ליאור דרור

.

d748-043-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%a8-1970

1970: יד קנדי בראש ההר שהושטח (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

d148-104-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f-7-66

1966: האתר נחשף מהכביש (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

dsc09799

וכך זה נראה היום

.

(1) היוזמה

זמן קצר לאחר רצח קנדי קמו יוזמות ממלכתיות במדינות רבות בעולם שמצאו את ביטוין בין השאר בהקמת אנדרטאות ואתרי הנצחה. דמותו של קנדי בישרה עידן חדש בהנהגה. גילו הצעיר (47 בעת בחירתו לנשיא) סימלה את התחזקות מעמד הצעירים. לקנדי היו משפטי מחץ שייצגו היטב את עידן הצריכה. בין המשפטים הרבים שהנפיק לעולם היה המשפט החביב הבא: "אדם אחד עשוי להביא לשינוי, וחובה על כל אדם לנסות". גם בישראל שהחלה לחמם את יחסיה עם ארה"ב, עלו מספר יוזמות הנצחה. הראשונה היתה על ידי בוגרי אוניברסיטת קולמוביה בישראל, שביקשו להקים בית תרבות על שמו בערד – עיר ייחודית שהוקמה ממש באותן שנים במזרח הנגב (יצחק פונדק ששימש בפועל כראש המועצה ערד בשעתו, הוא בוגר תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת קולומביה). נשות הדסה החליטו לקרוא לבית הארחה שהקימו במתחם המרכז הרפואי בעין כרם על שמו של קנדי וב-1964 נחנך הבניין.

בקק"ל עלתה יוזמה לטעת יער קטן ובו 46 עצים כשנות חייו של קנדי. הרעיון של הקק"ל צמח והפך ליער שבמרכזו אתר הנצחה שישמש גם כאתר מבקרים חדש וייחודי. דמות מרכזית ביוזמה להקמת האתר היה, מקס (מנחם) ברסלר – נשיא קק"ל ארה"ב. זמן קצר לאחר רצח קנדי הוא הגיע לארץ עם הצעה ארכיטקטונית לאתר, הצעה שאנשי הקק"ל המקומיים דחו והעדיפו לערוך תחרות מוזמנים לאדריכלים ישראלים. חמש הצעות הוגשו והאדריכל דוד רזניק זכה (שאר המתחרים: דוד אנטול ברוצקוס, שמשון זולטן הרמט, מוניו גיתאי ויינרויב, ובנימין צ'לנוב). ברסלר נפטר במהלך הקמת יד קנדי ושמו מתנוסס כמעט בכל פינה באתר. לאות הערכה על פועלו, אלמנתו גם זכתה לגזור את הסרט בחנוכת האתר. על שמו גם קרויה שכונת קריית מנחם בדרום ירושלים.

את "יער קנדי" או בשמו המלא "יער השלום לזכר הנשיא קנדי", הקימה הקק"ל באמצעות תרומות שגייסה מיהודי ארה"ב וגם לא יהודים. לוח עצום בכניסה למתחם מכסה קיר שלם ועליו מצוינים מאות שמות התורמים שפתחו את כיסם למען הקמת האתר. בהמשך, החליטה הקק"ל כי "יער קנדי" ישתלב עם "יער ארה"ב" הסמוך ובסך הכל ניטעו בהם חמישה וחצי מיליון עצים, כמספר יהודי ארה"ב המשוער באותה עת. אתר ההנצחה עצמו נקבע בראש הפסגה הגבוהה באזור. היא מתנשאת לגובה 840 מטר וניתן להשקיף ממנה דרומה אל גוש עציון, מערבה עד הים ומזרחה לכיוון בתיר – היא ביתר הקדומה.

.

dji_0022

(צילום: ליאור דרור)

.

(2) המבנה

מהמרכז הרפואי הדסה עין כרם מתחילה הדרך להתפתל לכיוון האתר. קשה להתעלם ממבנה המרכז הרפואי החדש שנראה כמו מפלצת אדירה שמגמדת את כל הנוף שמסביב. הפרויקט שתכנן משרד אדריכלים אמריקאי בשיתוף משרד ישראלי – ספקטור-עמישר, מייצג גישה בלתי נסבלת שחושפת את כל החולאים הרעים של אדריכלות גרועה: מגלומניות וחוסר כישרון, שבין השאר הביאו לקריסתה של הדסה. אבל נעזוב את המפגע הזה מאחור ונתקדם.

הדרך המובילה ליד קנדי תוכננה כך שהמבנה ייחשף לפתע ממרחק ואז יעלם שוב. הדרך הצרה מתפתלת בהתאם למבנה ההר והטופוגרפיה הטבעית. בחניה עדיין נסתר המבנה מהמבקר. תחילה נכנסים לחצר שקועה, כשבדופן אחת ניצב קיר ועליו שמות התורמים. בדופן השני אולם רב-תכליתי שכיום משמש ליערן והשומר, אך בעתיד אולי יפתחו כאן בית קפה. האם עדיף היה לפתוח כאן משהו יותר ערכי? ספק, היות וכיום כל תיירן מתחיל יודע שעסקים קולינרים מצליחים למשוך קהל הרבה יותר מכל דבר אחר.

מהחצר השקועה שתי דרכים עולות אל פסגת ההר: רמפה או מדרגות, ובשתיהן חוזר המבקר ונחשף באחת לבניין. אלא שהפעם הוא ניצב קרוב ולמרגלותיו, תוך שהוא יכול לבחון את צורניותו וחומריותו. רזניק בהתאם לרוח הברוטליזם, עשה שימוש בחומרים זולים וזמינים: בטון, זכוכית, אבן לקט וגרנוליט.

המתחם מעצב באופן שונה ממתחם דתי אחר שהוקם 30 שנה קודם לכן על פסגת הר אורה הסמוך – "המקדש של מיס קרי" שעליו כתבתי כאן. המקדש של מיס קרי שעוצב כנראה על ידי האדריכל אוסטן סיינט בארב הריסון, הוקף בשלושה מבני אכסניה (שרק שניים נבנו בסופו של הדבר) ועיקר ההשקעה היה בעיצוב המבנה עצמו, ולא במהלך אותו כיוון האדריכל למבקר מהרגע שיגיע לאתר – מהלך אותו אימץ דוד רזניק בניגוד למיס קרי. אך בדומה למיס קרי שביקשה לחדש וליצור מקום המותאם לכל שלושת הדתות המרכזיות בארץ, כך גם יד קנדי מותאם לכל אדם באשר הוא, ללא הבדל.

עבודות עפר הפכו את פסגת ההר לפלטה שטוחה בצורת אליפסה שבחלק ממנה (ולא במרכזה) ניצב מבנה עגול בקוטר 28 מטרים, המורכב מ-53 עמודי בטון. 50 כמספר המדינות החברות בברית + שני עמודים לקק"ל + עמוד אחד למחוז קולומביה. סמלה של כל מדינה מודבק על עמוד (במקור הודבקו הסמלים על חלונות הזכוכית). העמודים נושאים את תקרת הבטון ומזדקרים מעליה, כך שמודגש הכיוון הורטיקלי של המבנה והמשכיותם הבלתי נראית של העמודים. באופן זה נוצרה צורה המזכירה כתר – מהלך המופיע גם בגוף אולם הכנסים במכון ון ליר שבתכנונו השתתף בתחילת העשור דוד רזניק יחד עם האדריכל שמעון פובזנר. כל עמוד ממשיך את הריצוף המרכיב את הרחבה ההיקפית ומעוצב גם הוא מפסים כהים ובהירים לסרוגין (כמו הזכוכית הכהה והעמודים הבהירים). לאורך השנים הצביעו על הקתדרלה של בריזליה כמקור השראה לרזניק. את הקתדרלה תכנן האדריכל אוסקר נימאייר, שבמשרדו עבד רזניק בראשית דרכו המקצועית, ממנו הושפע ואף עמו שמר על קשרים חברתיים עד סוף ימיו. בשיחה שהיתה לי עם רזניק הוא אמר שההשראה היתה מרוח הזמן ולאו דווקא מעבודה כזו או אחרת. בהמשך השיחה, הוא אף הרחיב ואמר שהמבנה דומה למבני דת וזיכרון קדומים. הוא שלף גלויה ובה נראה גוש סלע ענק בצורה המזכירה את מבנה "די קנדי". הוא הכחיש שהגלויה היוותה השראה, אך בכל זאת הוא טרח להציג לי אותה. במהלך השיחה הוא ניתח את המבנה על ניירות סקיצה שהיו מונחים לפניו. חלק מהסקיצות הוא הזדרז לסלק מהשולחן. ניצלתי את זה שהוא זקן וחלק מהם לקחתי חזרה לעצמי. לא מצאתי אותן עכשיו אבל בטח אמצא אותן ברגע שאפרסם את המאמר הזה. ככה זה קורה לי תמיד, פתאום דברים נחשפים חמש דקות אחרי.

בין כל אחד מעמודי הבניין מפריד מרווח שנאטם באמצעות לוחות זכוכית כהה המתנשאים לגובה 7.25 מטרים, כגובה אולם הזיכרון הפנימי. יצירה זו אפשרה אולם המנותק במידה מסוימת מהחוץ, אך הסביבה המקיפה אותו נשקפת מכל עבר והמבקר חש בה כי הוא חלק בלתי נפרד מהנוף. קרני השמש חודרות אליו מבעד לעמודי הבטון ויוצרות משחקי אור וצל המדגישים את ייחודו של המקום והאווירה שהוא משרה.

רחבת האולם נפרדת מהמעטפת באמצעות רצועה של גינה היקפית ופנימית, שממנה ניתן לראות רק את הצמחים הצומחים אל על, היות ומעקה בטון דקורטיבי מסתיר את חלקם התחתון. לעיצוב המעקה הוזמן האמן דב פייגין, שעבודות שלו מוצבות בגן העצמאות בתל אביב, בכניסה לרמת אביב ג', בכניסה למוזיאון פתח תקוה ועל חזית בית ספר אורט כפר סבא (בתכנון הנדלרים). "אני משתדל שעבודתי תשתלב בריתמוס של המבנה המיוחד הזה", הסביר פיגיין למנחם תלמי בראיון שנערך עמו לקראת חנוכת המבנה ופורסם ב"מעריב". "תהיה זו עבודה צורנית-עיטורית הקשורה בארכיטקטורה של המבנה ועצמת הנוף שבחוץ".

במעקה הבטון שעיצב פייגין משולב תבליט ברונזה המציג את פניו של קנדי וכן מדף לספר זיכרון. במרכז האולם, קרוב לרצפה, מונח נר תמיד כשמעליו במרכז התקרה העגולה פעור חור זעיר המסמל את יציאת העשן, בדומה למקדשים עתיקים (כמו הפנתאון ברומא), ובכך מרמז על הרעיון כי קנדי הוא קורבן. כמעט ולא השתנה דבר מאז חנוכת האתר ב-4 ליולי 1966. פרט אחד חסר וזו ויטרינה בה הוצגו אמירות של קנדי שהתייחסו למדינת ישראל, וכן היד שעל שמה הוא נקרא. היד נלקחה כנראה על ידי גנבי מתכות שלא נתפסו.

.

dji_0038

(צילום: ליאור דרור)

.

dji_0034

(צילום: ליאור דרור)

.

dji_0023

(צילום: ליאור דרור)

.

(3) טקס חנוכת האתר

את טקס חנוכת האתר שנערך ביום העצמאות של ארה"ב, 4 ביולי 1966, הוביל ראש הממשלה לוי אשכול. אורחו הבכיר היה נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב ארל וורן, נציג הממשל האמריקאי, שב-1954 הוביל את הפסיקה שקבעה את ביטול ההפרדה הגזעית במערכת החינוך האמריקאית (הוא גם עמד בראש הוועדה שחקרה את הרצח). כמו כן השתתפו באירוע הרב הראשי לישראל יצחק אונטרמן, ראש עיריית ירושלים טדי קולק, שגריר ארה"ב בישראל וולוורת ברבור, יו"ר הנהלת הקק"ל יעקב צור ונשיא הקק"ל בארה"ב הרמן וייזמן. סנטור רוברט קנדי, אחיו של הנשיא המנוח הוזמן גם הוא לטקס אך לא הגיע (הוא נרצח שנתיים מאוחר יותר בלוס אנג'לס על ידי פליט פלסטיני). חודשים ספורים מאוחר יותר הגיע האח הצעיר, סנטור אדוארד קנדי עם רעייתו לביקור, ונטע עץ בחורשה הצמודה לאתר. בעשורים הבאים באו אחריו כל שאר בני המשפחה ונטעו גם הם עצים בחורשה.

תפילה מיוחדת חוברה לכבוד הטקס: "אבינו שבשמים, יעלה לפניך זיכרון הנשיא המנוח של ארה"ב ג'ון פיצג'רלד קנדי, אשר יד זיכרון זה שהוקם על ידי קהל מעריציו באמריקה באמצעות הקרן הקיימת לישראל מוקדש להנצחת שמו על אדמת ארץ הקודש. זכור לו את זכויותיו אשר עשה עם בני עם ישראל ועם מדינת ישראל ומעשי החסד והגבורה שפעל בעד חיזוק השלום בין העמים וקידום שוויון הזכויות של כל נדכאי ארץ, אשר למענם הוא הקדיש את חייו. לכן ייזכר שמו לעד בין שאר חסידי עולם ונאמר אמן".

.

(4) רובינשטיין

שלוש שנים לאחר חנוכת האתר, הצטרפה לסביבה דמות חדשה: הפסנתרן ארתור רובינשטיין. הנהלת התזמורת הפילהרמונית יזמה נטיעה של יער בסמוך ליער קנדי שיקרא על שמו של רובינשטיין, שהתכבד לטעת את העץ הראשון ביער.

לאחר פטירתו, נטמן אפרו של רובינשטיין מתחת לתצפית פיסולית שעיצב לזכרו האמן ישראל הדני. בקרתי כבר כמה פעמים ביד קנדי וכל פעם חיפשתי את "מצפה ארתור רובינשטיין" אבל לא הצלחתי למצוא. השילוט באזור לא משהו.

.

(5) רזניק

עבודותיו של רזניק (2012-1924) נחשבות עד היום ליצירות חד-פעמיות בנוף הבנייה הישראלי. מאז עלה לישראל ב-1949 בנה רזניק כמעט בכל תחום ובכל מקום: בית כנסת בקמפוס גבעת רם, מוזיאון לעתיקות חצור בכניסה לקיבוץ אילת השחר, שכונת מגורים לחסידים בחצור הגלילית ושגרירות ישראל בברזיל. עיקר פעילותו היתה בירושלים: שיכונים לעולים, בתי מגורים משותפים, בית החייל ויד לבנים, מלון הייאט (כיום דן ירושלים), האוניברסיטה המורמונית בהר הצופים ולבסוף גם את מוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים. כמה ימים לפני פטירתו שוחחתי אתו על האדריכל אוסקר נימאייר והראיון פורסם כאן. ועם פטירתו פרסמתי מאמר הספד.

באמצע העשור הקודם אצרה צופיה דקל-כספי תערוכה רטרוספקטיבית לדוד רזניק, שהוצגה תחילה בביאנלה בסאו פאולו ולאחר מכן בישראל בגלריה האוניברסיטאית שבכניסה לאוניברסיטת תל אביב. ההישג הגדול של התערוכה היה הקטלוג שליווה אותה ומהווה מונוגרפיה מקיפה על יצירתו.

.

(6) הערכה

לא לחינם הצליח אתר יד קנדי להתקבע בזיכרון הישראלי כמבנה סמלי. הוא אמנם לא הופיע על שטרות או מטבעות, אך ברשות השידור בחרו בו יחד עם מבנים סמליים אחרים להופיע בשנות ה-80 כשקופית בין תכניות, מהלך שהעניק לו נצחיות בזיכרון של כמה דורות.

אתרי זיכרון נבנו בשפע מאז תחילת המאה ה-20, בארץ ובעולם. המלחמות, הנצחת ההנהגה ואירועים שונים הובילו למאות אם לא אלפי אתרי זיכרון וקבורה בכל רחבי הארץ, בצפיפות ששמה את ישראל בראש טבלת הארצות המנציחות. אם בימי קדם ההנצחה המקומית בוצעה באמצעות גל אבנים, בהמשך, בעיקר בתקופה הערבית, נבנו מבני זיכרון קטנים, אך היו גם חריגים כדוגמת מערת המכפלה. בתחילת שנות ה-50 היו אלה אברהם יסקי ושמעון פובזנר שחידשו בתחום ויצרו רחבות ציבוריות כאתרי זיכרון. מכאן החלו אדריכלי ישראל לפתח בעידוד המזמינים אתרי זיכרון שיוצרים חוויה העוטפת את המבקר.

יד קנדי מייצג היטב את רוח הזמן ואת גישתו העיצובית של האדריכל דוד רזניק. מאותה עת זכורות עבודות כבדות, אפורות ואפלות שנוצרו באותה עת בסגנון הברוטליזם הגושני, כמו בית הזיכרון בניצנים (בתכנון האדריכל נחום זולוטוב) או גבעת התחמושת (בתכנון האדריכלים בנימין אידלסון, יעקב הרץ וגרשון צפור). לעומתן, חידש רזניק כי ניתן גם במסגרת הברוטליזם ליצור מבנה קליל שאינו חונק את המבקר ואינו מכתיב לו בהכרח מסלול אחד קבוע מראש. תחושת השחרור והחיבור עם הסביבה היא אחד ממאפייניו הבולטים של אתר יד קנדי. מופשטותו של המבנה מעניקים לו חלק נכבד באפשרות למבקר לפרש כרצונו את המקום ואת השימוש בו. זהו אחד מערכיו המשמעותיים ביותר, ערך המתעצם כשבוחנים את האדריכלות הישראלית בעשורים האחרונים ומגלים כי כמעט ולא נבנו אתרי זיכרון מופשטים וחופשיים מדידקטיקה מוכתבת מראש. לימים, זכה רזניק בפרס ישראל לאדריכלות – ובשונה מממרבית אלה שבאו אחריו הוא זכה בצדק.

.

d746-002-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f-7-66

1966: טקס חנוכת האתר – הקהל עולה מהחצר השקועה המתפקדת כמבואה לאתר (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

d748-039-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f-11-66

1966: החצר השקועה (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

dsc09797

החצר כיום: משמאל לוח עם שמות התורמים ומימין אולם המשמש כיום לשומר

.

dsc09708

האולם המשמש כיום לשומר אך יכול לשמש למיליון דברים אחרים (יש חדר נוסף בפנים המואר באמצעות סקיילייט, אבל לא נתנו לי להכנס)

.

dsc09713

המדרגות העולות

.

dsc09794

הרמפה העולה

.

dsc09795

חשיפה

.

dsc09793

אבן, בטון, זכוכית

.

.

dsc09734

כתר / גזע עץ שנגדע / הר געש / קתדרלה בברזיליה

.

d152-007%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%a1%d7%a2%d7%a8-1975

1975: חזית (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

d807-061-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f-12-66

1966: סנטור אדוארד קנדי ורעייתו נוטעים עץ לזכר אחיו בביקור שנערך חודשים ספורים לאחר חנוכת האתר (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

d807-062-1

1966: סנטור אדוארד קנדי ורעייתו מקבלים מדלייה מיוחדת שהוטבעה לכבוד הקמת יד קנדי (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

dsc09792

נטיעות

.

dsc09790

צמוד לכל עץ ששתלו בני המשפחה ניצב לוח אבן

.

dsc09784

אלה נראים לי האחרונים שביקרו כאן

.

dsc09788

בחורשה של הקנדים

.

d746-003-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f-7-66

1966: (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

d746-004-%d7%9c%d7%95%d7%99-%d7%90%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f-4-7-66

1966: ראש הממשלה לוי אשכול נואם (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

dsc09731

העמודים ממשיכים את עיצוב הריצוף

.

dsc09729

מבט מלמטה

.

dsc09728

במקור תכנן רזניק את סמלי המדינות על הזכוכית

.

dsc09759

האולם ובמרכזו נר תמיד

.

dsc09770

פנורמה

.

dsc09748

גם בפנים מודבקים סמלי המדינות

.

dsc09771

תקרת בטון עגולה בקוטר 28 מטר

.

dsc09750

עשן העולה

.

dsc09755

מעקב בטון מסתיר את בסיס הגינה ההיקפית ורק חושף את הצמחייה העלובה והמוזנחת

.

dsc09747

את מעקה הבטון עיצב האמן דב פייגין

.

dsc09754

מדף ריק לספר זיכרון

.

dsc09745

חתימתו של פייגין

.

dsc09773

תבליט ברונזה שעיצב פייגין

.

dsc09774

קנדי

..

d807-063%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f

1966: סנטור אדוארד קנדי חושף את תבליט פניו של אחיו באולם הזיכרון (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

d152-00-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d-11-669

1966: מבט על נר הזיכרון והכניסה (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

d748-041%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f

1966: אור וצל (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

d748-037%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f

1966: שלט (צילום: משה פרידן, לע"מ)

שיר אהבה לסיום:

.

ואל תשכחו:

ביום חמישי הבא 19.1, 20:00 – השקת הספר מקס ישראליאנה בתערוכה המלווה את הספר במכון טכנולוגי חולון:

.

max-book-cover-jpg

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משה פרנק מורה דרך וחוקר א"י  On 10/01/2017 at 13:07

    בפעם הבאה שאתה באזור יד קנדי, ומחפש את "הפסנתר שנדם" = אנדרטת רובינשטיין (המיוחדת מאד) צור איתי קשר ואכוון אותך לשם. היא דוקא מאד נגישה מהכביש.

  • יובל  On 11/01/2017 at 13:04

    הרבה יותר קל למצוא אתר במידע באינטרנט מאשר להסתובב בשטח.
    מצפה ארתור רובינשטיין מופיע בעמוד ענן. נ.צ ואפילו כמה מילים על המקום.
    http://amudanan.co.il/#!wiki=P673659

    • מיכאל יעקובסון  On 11/01/2017 at 21:40

      נווווו… נראה לך שאני לא יודע לחפש בגוגל?? יש פער בין האינטרטנט ובין המציאאות

  • אילן  On 11/01/2017 at 15:06

    את האנדרטה לזכרו של ארתור רובינשטיין יזם תדי קולק, שהיה ידיד אישי של רובינשטיין, באמצעות הקרן לירושלים (הוא היה נשיא הקרן , רות חשין כיהנה כמנהלת עשרות שנים).
    להגיע – ב waze חפש "מצפה ארתור רובינשטיין".
    אתר מקסים עם נוף מיוחד של הרי ירושלים.

  • שלגיה  On 11/01/2017 at 19:15

    זה לא מזכיר את כיפת היכל הספר קטומה?
    זה נחמד שיש מקום סגור,מקורה שאפשר להתכנס בו: בשמש ובגשם. יש משהו לא מושקע במקום הזה,ולא מבחינת כסף. מבחינת מחשבה. מה יש חוץ מהתבליט? למה אין הסברים על האיש ופועלו? הסבר על למה נבחרו הרי ירושלים. הסבר על המבנה והרעיון מאחוריו. נראה כמו חצי עבודה

  • mharpaz  On 21/01/2017 at 13:11

    ראיתי שכבר התנדב מישהו להראות לך היכן הפסנתר של רובינשטיין. ובכל זאת – להלן ההוראות: צא ממושב עמינדב, מערבה, אל יד קנדי. המשך מערבה אחרי שחבר אליו גם הכביש עוקף המושב. אחרי 100 מ' מחיבור 2 הצירים הנ"ל, מתעקל הכביש חדות לכיוון דרום. שם עוצרים ופונים, ברגל, ימינה, דהיינו אל הצפון, אל הפסנתר המיוחל. ונראה עד כמה רשימתך תהא שונה משלי. יען כי 2 אנשים רואים, מטבע הדברים, פנים שונות לאותו הדבר.

  • yaronimus  On 07/02/2017 at 1:03

    ראיתי בחטף את הקליגרפיה בכניסה לאנדרטה ובקיר התורמים (אני מניח שיש שם קליגרפיה בעברית, אבל ייתכן שאני טועה). יש תמונות?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: