סיבוב במרכז המחול הלאומי של צרפת

במשך שנים עמד בניין הבטון שבנתה עיריית פריס נטוש. המיקום הבולט לצד צומת מרכזי ועל גדת תעלת מים (Canal de l'Ourcq), הפכו את המקום לתזכורת כואבת, עד כמה החזון האדריכלי יכול לקרוס ברגע שהוא נפגש עם המציאות ועם אנשים שצריכים להשתמש בו. האדריכל ז'ק קאליס (Jacques Kalisz) שתכנן אותו ב-1972 היה חסר ניסיון בהובלת פרויקט בקנה מידה כזה והתוצאה כנראה היתה יכולה להיות ברורה מראש, אך הפרויקט נבנה ונכשל בגלגולו הראשון. הבניין הוא גדול במיוחד היות והכיל במקור אכסניה ל-13 ארגונים שונים כמו לשכת תעסוקה, לשכת מס, איגודים מקצועיים, בית משפט ותחנת משטרה, כשכל אגף היה נפרד ורק אולם גבוה וצר ובו מערכת מדרגות ורמפות קישרה בין חלקיו השונים. לקאליס היתה תפיסה אוטופית לה נתן ביטוי באמצעות האדריכלות ולבניין הזה הוא קרה "ארמון העם".

באמצע העשור הקודם העבירה העירייה את הבניין למרכז המחול הלאומי של צרפת (Centre National de la Danse). השיפוץ הראשון בוצע מבלי לפגוע בבניין המקורי והחל משנה שעברה חיים חדשים החלו בו. צמד האדריכליות אנטונט רובן וקלייר גאיס (Antoinette Robain + Claire Guieysse) בחרו לשמור ככל הניתן על הבניין המקורי ולגעת בו כמה שפחות – כך הצהירו וכך גם ביצעו. הודות לכך זכו בפרס האדריכלות הגבוה ביותר הניתן בצרפת – Prix de l'Équerre d'Argent. אך עדיין המרכז למחול התקשה לתפקד בבניין ולפני שנתיים נערכה תחרות חדשה לטיפול בשטחים הציבוריים בניין וביצועה של התכנית מושלם בימים אלה. צמד האדריכלים סירל ברגר ולורן ברגר (Cyrille Berger + Laurent P. Berger) שזכו בתחרות, ערכו מעט שינויים אך המשיכו לשמור על אופיו המקורי של הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

dns

.

הבניין מפנה חזית צפונית לתעלת המים

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

החזית עברה שימור אך ללא תיקון השברים בבטון החשוף – זכר לשנותיו של הבניין נטוש ומוזנח. בראש הבניין נוספו אותיות אדומות המעידות על ייעודו החדש

.

1964: חזית מזרחית (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

קטע בחזית

.

ברקוד

.

הפתחים בבניין מעוצבים כדמויות טוטם – המציגות למעשה את דמותו של האדם שלשירותו נועד הבניין

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

הבניין מסתיים במדרגות פיסוליות ובארובות אור ואוורור למרתף (שנסתמו)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

הבניין מפנה למפגש הרחובות שטח מפולש, סוג של כיכר לא פונקציונאלית אבל כזו שאפשר לעשות איתה משהו עם קצת שכל ויוזמה

.

ספריית המרכז מפנה מסך זכוכית הפתוח אל הרחוב

.

מבט מהרחוב אל הספרייה

.

קטע מחזית דרומית לרחוב ויקטור הוגו

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

הברקוד הוא למעשה שוברי קרני שמש – קטע מחזית דרומית

.

בעבודות החידוש לא כל הבטונים שופצו

.

בחזית הבניין הדרומית רחבות שונות לאורך

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

מדרגות רחבות מובילות אל הכניסה הראשית לבניין

.

(1) האדם

דבר אחד עיקרי העסיק את האדריכל המקורי של הבניין: האדם. האדריכל עסק בה בשני מישורים: בחזית ובפנים.

בחזיתות הבניין חוזרת ומופיעה דמותו של האדם אותה יצק האדריכל באמצעות השליטה בפלסטיות של הבטון. הכוונה היתה להרשים את המבקר ולהזכיר לו שלמענו נבנה הבניין. את דמות האדם המרכזית יצר כמעט באופן מופשט במרכז החזית ומעל הכניסה הראשית. במקור ההיסטורי שימשה דמותו של הטוטם לצורכי דת, אך כאן ניכס אותה האדריכל כדי לייצג את האדם הפרטי בתוך הציבור. זוהי גישה חילונית ביסודה שאם נשווה אותה להתייחסותו של האדריכל מנחם כהן שתכנן את בניין עיריית תל אביב עשור וחצי קודם לבניין הזה, הרי שכהן התייחס לאדמיניסטרציה ואת זה הוא ביטא ברשת החלונות הזהים הסוגרים על הכיכר העירונית הגדולה (שלמעשה היא כיכר לאומית). כאן קאליס פונה לאדם הפרטי, האדם הקטן – ואותו הוא מעצים לגובה של חמש קומות ומציג אותו לראווה כמקבל השירות וכאמור מעל הכניסה הראשית.

בפנים הבניין עבר האדריכל מעיסוק בדימוי לעיסוק בתנועה ובמבט של האדם. הוא הכתיב באופן הברור ביותר למבקר את מהלך התנועה אותו הוא יחווה ואף את המבט. מערך התנועה ראשיתו ברחבה חיצונית המאפשרת שהייה קצרה בה יוכל האדם להתבונן על חזית הבניין ודמותו שלו. דרך דלתות הזכוכית הגבוהות נכנסים אל אולם גבוה (18 מטרים גובהו), מרהיב ומפתיע המתנשא כמעט לכל גובה הבניין, אולם המפנה לרחוב קיר מסך זכוכית המאיר אותו ומאפשר מבט רציף אל החוץ. ככל שעולים למעלה נפתח המבט ומאפשר להתבונן על גגות פריס. מנגד למבט אל החוץ, באולם המבואה הגבוה תופסת את המבט מערכת של רמפות, מדרגות, מרפסות וגשרים המקשרים בין הקומות השונות. אין רק דרך אחת להגיע ממקום למקום בבניין, אלא האדריכל יצר כפל דרכים, כך שניתן לבחור. מצד אחד יש רמפות ומצד שני מדרגות ושני המהלכים מחוברים זה לזה במרכזם, כך שניתן להמשיך ולשלב בין הדרכים. את עיקרון הבחירה המשיך האדריכל ורמז לו גם בתבליטים אותם יצר על קירות הבטון שנותרו חשופים. הצורות המופשטות אינן סתמיות אלא ממשיכות את השפה העיצובית המופיעה בחזית ומקורה בסמלי דת עתיקים, כמו למשל המבוך. הלבירינת המופיע ברצפת קתדרלת שארטר (כשעה וחצי נסיעה מפריס) מוכר לכל משכיל צרפתי, המקום בו נשלח אדם למצוא את גורלו. גם כאן בבניין האדמיניסטרציה והשירותים העירוני, כמו בכל מוסד פקידותו בפריס או בתל אביב, מוטל האדם אל גחמות הפקידות העירונית ונאלץ למצוא את מקומו ולשרוד את המפגש.

.

1964: דמות הטוטם המסמן את הכניסה הראשית לבניין בחזית הדרומית הפונה לרחוב ויקטור הוגו (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

דמות אדם מסתתרת בארגון מסכי הזכוכית המדגישים את הכניסה הראשית לבניין

.

דמות אדם – כי לשירותו נועד הבניין

.

מבט מלמטה

.

(2) זיקות

החלוקה לארגונים השונים שאכלסו במקור את הבניין היה נושא משני אליו התייחס האדריכל אך נושא חשוב בפרויקט ואולי החשוב מכל. היו כאן גופים שלא היה קשר ביניהם למעט העובדה שהעניקו שירותים לציבור ולרוב היה צורך להפריד ביניהם ככל הניתן. היה צורך ליצור התמצאות נוחה למבקר, סביבות עבודה נוחות לפקידים ואפשרות לגמישות ושינויים עתידיים. קאליס ערך את החלוקה הפנימית וביטא אותו בחזית באמצעות עיצוב מעט שונה לכל אחד מהגופים שאכלסו את הבניין. השונות הזו לא כל כך היתה מוצלחת וחוסר ההתמצאות בבניין היתה מוחלטת. העובדים לא חיבבו את סביבת העבודה שאמנם העניקה להם מבט נאה על הרחוב ובקומות העליונות על העיר כולה, אך ביתר השטח הבטון האפור הקשה עליהם את השהות. מערך התנועה התגלה אמנם כמרהיב אך בממד השימושי גם הוא התגלה ככישלון.

עם חידוש הבניין בעשור הקודם, אוכלס כולו על ידי מרכז המחול הלאומי של צרפת. פתרון זו שחרר את הצורך בחלוקה לגופים שונים עם זיקות שונות. גם הערכה מחודשת לברוטליזם ולמאמץ העיצובי והחזון האוטופי אותו ביקש האדריכל לצקת בבניין, קיבל מודעות והערכה מחודשת. הדבר ניכר ביחס שהעניקו לבניין צמד האדריכליות שהופקדו על עבודות החידוש והשמשתו למרכז מחול.

.

(3) תכנית

סדרת גושים קופסתיים מרכיבה את הבניין. ממדי הגושים הותאמו לממדי המגרש המשתנים. האדריכל ביקש להעשיר את היצירה באופן שימושי ואת החזיתות הוא שיבץ במרפסות ממסוגרות בטון, מעוצבות גם הן כתיבות, אלא שאת חזיתותיהן הוא עיצב בשילוב דמות הטוטם. ישנן כמה דמויות טוטם וכל אחת מהן מייצגת תחום אחר בבניין שמשויך היה לגוף אחר, וכך ביקש האדריכל להבדיל חזותית בין כל אחד מהגופים המאכלסים את הבניין. תכלס קשה לזהות את ההבדלים המינוריים. לעומת החזית הפונה לתעלה העשירה במרפסות, החזית הנגדית הפונה לרחוב ויקטור הוגו מורכבת ברובה הגדול ממסכי זכוכית המחדירים את האור הטבעי אל אולם המבואה הגבוה והרחב.

.

1972: חניון במרכז הבניין. כיום הוא סגור והפך לאולם מחול (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1964: תכנית קומת קרקע – רחבת הכניסה בחלק המרכזי התחתון בתכנית (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1964: קטע מהתכנית – משמאל תחילת המדרגות העולות למעלה באולם המבואה, למטה מימין העיגולים הם פתחים לחדירת תאורה טבעית לקומת המרתף (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

(4) האדריכל

תחרות לתכנון הפרויקט הביאה לאדריכל ז'ק קאליס את ההישג הראשון והגדול שיצר במשך חייו (2002-1926). הוא נולד במינסק מזובייצקי, פולין, וב-1930 היגר עם אמו לפריס בה גם השלים את לימודי האדריכלות. קאליס התמחה בתכנון מבני ציבור ומבני מגורים כשהמשותף לכולם היה הסגנון הברוטליסטי שהיה הסגנון החביב עליו בהתאם לרוח הזמן, ואותו שיכלל בכל אחת מעבודותיו.

את הבניין הזה השלים ב-1972 ולא לחינם הוא גם נחשב לפסגת יצירתו וכאחת הדוגמאות המובהקות ביותר לברוטליזם הצרפתי. ב-15 השנים האחרונות זוכה הבניין הבניין להערכה מחודשת, אך בשנות ה-90 קיוו תושבי האזור כי הבניין שננטש מיושביו ייהרס. בזמן הסיבוב המשיכו פועלים בשיפוץ הבניין ובתחזוקתו.

★

עוד על הבניין בסרט הבא (בצרפתית):

.

★

וסרטון שאני צלמתי:

.

★

וקבוצת המעצבים הפולנית ZUPAGRAFIKA (שכבר התייחסתי אליהם במבנים אחרים שזכו לטיפול דומה בורשה ובלונדון) יצרה למבנה הזה דגם קרטון שכל אחד יכול לבנות לעצמו תמורת 10€:

.

SONY DSC

SONY DSC

SONY DSC

★

אולם הכניסה מורכב משרשרת של אזורי שהייה שונים

.

הכניסה לספרייה המוקדשת כולה למחול

.

קפיטריה

.

בטון וזכוכית: תקרת "קסטות" של בטון חשוף מדגישה ארגון וסדר

.

המרכיב המרכזי באולם הכניסה אלה הם המדרגות והרמפות המקשרות בין הקומות

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

מבט מלמטה על מערכת הרמפות והמדרגות המקשרת בין קומות הבניין

.

מערכת הרמפות והמדרגות לא רק מקשרת בין הקומות אלא כוללת שתי כניסות מכל אחד מהכיוונים של האולם המוארך

.

אולם המבואה מתנשא כמעט לכל גובה הבניין: חזית זכוכית פונה לרחוב ולעומתה מערכת מדרגות ורמפות מבטון חשוף

.

הקיר האדום הוא תוספת שהכניסו האדריכליות שחידשו את הבניין: הוא מכניס צבע לכל האפור וגם מדגיש את אזור חדרי הסטודיו למחול שבעורפו

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1964: חתך באולם המבואה המרכזי (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1964: חתך באולם המבואה המרכזי (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

בטון

.

מדרגות

.

מבט מלמעלה 01

.

מבט מלמעלה 02

.

תקרה 01

.

תקרה 02

.

למעלה

.

מימין מסדרון ומשמאל רמפות ומדרגות

.

תנועה

.

כמו הציור המפורסם של אשר, גם כאן המבט לא מפסיק לנוע על המדרגות והרמפות המשתלבות זו בזו

.

בטון ואור

.

ברושור

.

מהמדרגות ניתן להשקיף לכיתות

.

כניסה אל אחד מאולמות הסטודיו

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972: חדירת אור טבעי באמצעות תיבות זכוכית מיוחדות (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

קירות הבטון מעוטרים בצורות המאזכרות את חזית הבניין

.

3

.

השילוט אחיד ומודבק כולו בסלוטייפ בצבע זוהר: כתום או ירוק

.

מסדרון בקומה העליונה

.

הקומה העליונה נסוגה מקו החזית ונוצרת מרפסת נעימה שמשקיפה על פריס

.

1972: בקומת הגג (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972: חלקן החיצוני של תיבות זכוכית מיוחדות המחדירות אור טבעי אל פנים הבניין (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972: גינת גג (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972: גינת הגג במבט מקצה המדרגות (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

1972: בקומת הגג (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

במסדרונות הפנימיים בבניין קירות בטון חשוף עם תבליטים צורניים שבדומה לדמויות הטוטאם שבחזית גם הם מעוצבים ממקורות דומים: כמו מבוך המייצג את פיתולי חיי האדם

.

1972 (מקור: Fonds Kalisz. SIAF/Cité de l'architecture et du patrimoine/Archives, באדיבות: Serge Kalisz)

.

שלט על קיר מתובלט

.

במקור תכננו אדריכליות חידוש הבניין כי לא יהיו דלתות בכניסה לכיתות ולחדרי הסטודיו, אלא פתחים שיודגשו באור נאון ירוק ודרך מחיצה נוספת שיהיה צריך להקיף יכנסו לחדרים. בפועל הפטנט הזה לא נותר זמן רב ודלתות אמיתיות הוצבו במקומן. הנאון נותר בחלק מהפתחים

.

אלמנט נוסף ששילבו האדריכליות במסגרת עבודות החידוש הוא קיר אדום בוהק שמהווה עורף לאולם הראשי ובו המעברים הורטיקלים והאופקיים. הקיר האדום מסמל את אחורי בימת המחול, כמו תפאורה, והוא בעיקר מכניס משהו קצת יותר חי לים הבטון האפור

.

אולם ששימש להמתנה בעבר הפך למקום מפגש, הוצב במרכזו שולחן רחב במיוחד וסביבו אורגנו כסאות

.

הכניסה לאחד המקומות החשובים

.

.

תאים

.

תא לבן

.

בשילוב בטון חשוף עם צנרת חשופה

.

ויקטור הוגו, אופה ויונה

.

אצל האופה

.

פרויקט חדש בהמשך הרחוב

.

ובהמשך בניין הפילהרמונית בתכנון ז'אן נובל

.

משיאי אדריכלות הראווה של העשור הקודם

.

מבהיק בשמש

.

~

.

ריצוף וחיפוי מעקה

.

ריצוף

.

מקבץ עמודי תאורה

.

מעניין איך זה נראה בלילה

.

גן מ-1867

.

Parc des Buttes-Chaumont

.

בגן

.

בדרך למטה

.

תחנת התחתית מ-1912

.

Buttes Chaumont

.

בגלל רכות הסלע באזור, הוקם בין שתי המסילות קיר בלוקים לתמיכת תקרת התחנה

★

תודה על התמונות ההיסטוריות ל-Alexandre Ragois מנהל המדיה בארכיון אדריכלות המאה ה-20 בפריס (Archives d’architecture du XXe siècle), תודה לסרגיי קאליס על האישור לפרסם את התמונות ההיסטוריות, ותודה גם ל-Ludovic Pereira מנהל קשרי חוץ במרכז המחול (Centre national de la danse) שדאג שלא יזרקו אותי מהבניין. ☺

★

★★

להיט לסיום:

.

★★★

מבנים נוספים בפריס שכתבתי עליהם:

(1) בית שוויץ בתכנון לה קורבוזיה ופייר ז'אנרה

(2) בית ברזיל בתכנון לה קורבוזיה

★★

★

שנה טובה ומתוקה (-;

.