ספר חדש על אדריכלות ישראלית ב…פולנית

קוראות וקוראים קדושים,

לאחר עבודה של כמעט שנתיים יצא לאור ספר ראשון מסוגו על אדריכלות ישראלית. הספר שנקרא Adrichalim חושף את תרומתם של אדריכלים ילידי פולין שפעלו בישראל במאה העשרים. ייחודו הוא בשפה בה נכתב: פולנית. לכן, הקורא העברי לא ימצא בו עניין משמעותי, אך אם אתם דוברים פולנית סביר להניח שתזכו בנקודת מבט אחרת על האדריכלות הישראלית.

את הספר המתפרס על פני 202 עמודים, יזמה וערכה בוגנה שוויונטקובסקה (Bogna Świątkowska) מהדמויות הבולטות בזירה האינטלקטואלית העכשווית בפולין. תרומתי לספר היא בפתח דבר ובתצלומים. הספר כולל שני מאמרים נוספים ולקסיקון המציג 20 אדריכלים כמו שמואל ביקלס, אבא אלחנני, פנחס היט, משה גרשטל, צבי הקר, נחום זולוטוב ואריה שרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a7-%d7%a9%d7%9c-15747928_10209493366024627_2047819364_o

אדריכלים בפולנית

.

15749550_10209493365864623_1260610590_n

צילומי כריכת הספר: Justyna Chmielewska, photo by Michał Matejko

.

הספר לא ניתן לרכישה בישראל אלא רק דרך חנות ברשת (מחירו 33 זלוטי שהם 29 שקלים). ההשקה התקיימה בוורשה כך שבארץ לא תשמעו עליו, אלא רק כאן. בפתח דבר שכתבתי לספר, הצגתי באופן רחב את מעמדם המרכזי של אותם אדריכלים ישראלים ילידי פולין. אדריכלים אלה פעלו בכל סוגות התכנון והפכו למובילים בתחומם: מגורים, מסחר, ממשל, זיכרון, חינוך, צבא, דת, אירוח ותעשייה. אני מפרסם כאן את הפתח דבר בשינויים קלים:

.

פתח דבר

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 היגרו לארץ ישראל אדריכלים יהודים מאירופה, שלא רק הצליחו להשתלב במפעל הבנייה הציוני, אלא אף להוביל ולקדם אותו. קשה לדמיין את התפתחות האדריכלות הישראלית ללא תרומתם הניכרת, ובעיקר של אלו מהם שנולדו בפולין.

השינויים החברתיים והפוליטיים שסחפו את אירופה בתחילת המאה הקודמת, לא דילגו על האוכלוסייה היהודית שרבים מצעיריה אימצו רעיונות מהפכניים וחדשניים, שהביאו אותם להתנתק מביתם וממולדתם ולהגר לערים וארצות אחרות. חלקם עשו זאת רק לאחר שהשלימו את לימודיהם האקדמיים, כמו האדריכלים שמואל ביקלס (יליד לבוב, בוגר הפוליטכניקום בלבוב). חלקם הזדרזו ובחרו לקבל את הכשרתם המקצועית בבתי ספר מחוץ לגבולות מולדתם, מוסדות שזכו באותה עת לפופולריות כמו הבאוהאוס בדסאו שם למדו אריה שרון (יליד ירוסלב) ומוניו גיתאי וינרויב (יליד Szumlany) או באקדמיה לאמנויות יפות בוינה שם למדו יוסף נויפלד (יליד Monastarjiska) וקרל רובין (יליד Sniatyn). היו כאלה שהרעיונות הציוניים משכו אותם כמעט ללא תחנות ביניים ישר אל ארץ ישראל, שם קיבלו את הכשרתם בטכניון בחיפה, מוסד שנפתח ב-1912 ובו למדו אדריכלים כמו אבא אלחנני, נחום זולוטוב (שניהם ילידי ורשה) וצבי הקר (יליד קרקוב).

המשותף לכל אותם אדריכלים היה הרצון לנסח שפה אדריכלית חדשה, מודרנית ובינלאומית, שפה שתייצג לא רק את תחייתה של החברה הישראלית בארץ ישראל, אלא גם תייצג יציבות ויצירתיות – שניים מהעקרונות אליהם היו כמהים אותם צעירים. את רעיונותיהם החדשניים זכו לצקת ליישובים ולבניינים שתכננו הרחק מרוח העיצוב שאפיינה את האדריכלות הפולנית עליהם גדלו בעיר ובכפר, אדריכלות שנשענה על מסורות בנייה שבארץ ישראל לא היה כל חסם מלדחות אותן. סגנונות הבנייה אותם הם אימצו (תחילה הסגנון הבינלאומי ולאחר מכן הברוטליזם) ייצגו דחייה והתנגדות לא רק לאדריכלות וסביבת החיים בה הם צמחו, אלא גם למסורת הבנייה המקומית והורנקולרית אותה מצאו בארץ ישראל, מסורת בנייה ערבית-מקומית שהיתה ברובה תוצאה של "אדריכלות ללא אדריכלים".

.

img_8173

אוהל יזכור, יד ושם, בתכנון אריה שרון ואריה אלחנני

.

img_8209

אוהל יזכור, יד ושם, בתכנון אריה שרון ואריה אלחנני

.

בהתאם לרוח הזמן, היה "הסגנון הבינלאומי" השפה העיקרית בה הם אחזו. עם הקמת מדינת ישראל, השתכללה השפה האדריכלית; את הטיח הלבן, הצורות הרכות והנפחים הפלסטיים, החליפו מעתה הבטון האפור והחשוף או האבן המקומית, הצורות הבסיסיות ורצון לתעש את המבנים במטרה לשכפלם במהירות וביעילות בכל אתר במדינה המתפתחת.

אדריכלים אלה ניצלו את ההזדמנות לא רק לנסח באופן חופשי שפה עיצובית רדיקאלית ועכשווית לזמנה, אלא גם הזדמנות חד-פעמית לבנות מדינה חדשה. ככל הנראה, מדינת ישראל, היא המדינה היחידה שתוכננה מראש. עוד ב-1948, בזמן מלחמת השחרור, הזמין ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון (יליד פלונסק), את האדריכל אריה שרון לערוך תכנית מתאר לכל המדינה. שרון התייחס לערים, המושבים ולקיבוצים שכבר היו קיימים ושילב אותם בתכנית החדשה שערך ומימשה רעיונות סוציאליסטים וציוניים. הרעיון המרכזי בתכניתו היה לחזק את ההתיישבות הכפרית החקלאית והתעשייתית ולפזר את האוכלוסייה בכל רחבי המדינה במטרה לתפוס אחיזה על הקרקע. הוא הגדיר את תמהיל צורות ההתיישבות (קיבוץ, מושב, עיירה או עיר), ניסח סביבות מגורים חדשות (ובראשן הערים החדשות, שהופיעו זמן קצר קודם לכן כחלק ממדיניות הרווחה בעיקר באירופה), וכן רשת של מערכות כבישים ומסילות רכבת שקישרו בין כל חלקי הארץ. תכניתו מומשה במלואה והשפעתה על החיים בישראל מורגשת באופן משמעותי עד היום לטוב ולרע.

עדות למאבק הפנימי והנסתר שביקש להתנתק ממסורות הבנייה הפולניות ניתן למצוא בבניין הפרלמנט הישראלי וקריית משרדי הממשלה בירושלים, שהיה לאחד הפרויקטים הממלכתיים החשובים ביותר שנבנו בשנותיה הראשונות של ישראל. הפרויקט נבנה בעקבות תכניתו של אדריכל יליד ורשה – יוסף קלרווין (Joseph Klarwein) שזכתה בתחרות. המבנה הייצוגי שהציג קלרווין כבניין הפרלמנט, שאב חלק ממקורותיו ממבנה מקדש ולכן התוצאה היתה בחלקה נאו-קלאסית. התכנית יצרה פולמוס קשה ובלתי מתפשר מצד עמיתיו האדריכלים. אדריכלים אלה דרשו לערוך בתכנית המקורית שינויים, להחליש בה את הממד שהזכיר שפה אדריכלית אותה ניסו לשכוח ולעומת זאת בקשו לחזק את השפה המודרנית.

הפולמוס על בניין הפרלמנט חיזק את המשך תהליך ההתנתקות ממסורות בנייה, וסלל את דרכם של אדריכלים שביקשו להמשיך ולפתח שפה ייחודית ומקורית למקום. אדריכלים כמו צבי הקר ונחום זולוטוב, היו מהאדריכלים האינדיבידואליסטיים המקוריים ביותר שפעלו בתולדותיה הקצרים של האדריכלות הישראלית ויצרו כל אחד בנפרד יצירות ניסיוניות כמו בניין המגורים המשותף "בית דובינר" ברמת גן שבתכנונו השתתף צבי הקר, או בניין בית הכנסת המרכזי בנצרת עילית שתכנן זולוטוב.

.

dsc01631

בית דובינר, רמת גן, בתכנון צבי הקר עם אלפרד נוימן ואלדר שרון

.

dsc01565

בית דובינר, רמת גן, בתכנון צבי הקר עם אלפרד נוימן ואלדר שרון

.

בתנועה הקיבוצית, שהיא ככל הנראה התוצר הייחודי ביותר בהיבט החברתי והפיסי שנוצר בישראל, בלטה דמותו של האדריכל שמואל ביקלס שהפך לאדריכל ראשי בתנועה הקיבוצית ובעצמו היה חבר קיבוץ. השפעתו על יצירת הקיבוץ בשנות השיא של התנועה, חלה על תכנון היישוב בכללותו, דרך תכנון המבנים, תכנון השטח הפתוח ועד לתכנון ועיצוב פרטי בניין להם העניק תשומת לב לא מבוטלת. דוגמה לכך ניתן למצוא בעיצוב הפתחים בתקרת אולמות התצוגה שנועדו להחדיר קרני שמש לא ישירות בבניין המשכן לאמנות בקיבוץ עין חרוד שתכנן.

מסקירה קצרה זו עולה השאלה כיצד היתה נראית ישראל ללא תרומתם הכל כך משמעותית של אדריכלים אלה? כיצד היתה נראית האדריכלות הפולנית אם לא היתה מפסידה נתח אוכלוסיה ואנשי מקצוע שהיגרו ממנה? שאלות אלה לא יפתרו לעולם אך את התוצאות של ההגירה ניתן לראות בארץ כמעט בכל עיר, כפר וקיבוץ.

.

img_9567

בית כנסת מרכזי, נצרת עילית, בתכנון נחום זולוטוב

.

img_9542

בית כנסת מרכזי, נצרת עילית, בתכנון נחום זולוטוב

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  On 28/12/2016 at 13:09

    תודה על הכתבה . שימו לב למחיר הספר- בישראל מדינת הגזלנים היוקר והפקעות המחיר השגרתיות ספר כזה כבר היה עולה 100 שקלים ובפולין …

    • מיכאל יעקובסון  On 28/12/2016 at 13:19

      אתה צודק במאה אחוז. הפער נובע מעלויות הפקה וכן מהעדר משמעותי של תמיכות מקומיות בפרסומים מהסוג הזה. ככל הנראה קיים גם פער בהיקף הקוראים בהשוואה בין שתי המדינות.

  • אסתר  On 28/12/2016 at 13:12

    מזל שהם ברחו בזמן מ"מולדתם". ברכות להוצאת הספר החדש וחג אורים שמח.

  • Tali Tzuker  On 28/12/2016 at 15:46

    שלום מיכאל
    איך אני רוכשת את הספר?
    מעונינת לקנותו
    טלי צוקר זולוטוב

    נשלח מה-iPhone שלי

  • מ.דנה  On 28/12/2016 at 22:00

    ב-1912 הונחה אבן הפינה לטכניון. הלימודים החלו ב-1925. פולין לא אפשרה ליהודים ללמוד שם, וכך הם נאלצו ללמוד בארצות אחרות. (למזלם)

  • izi  On 29/12/2016 at 9:58

    מי אמר שפולני זה לא גזע

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: