מוזמנים לסיור בשרידי כפר סומייל במרכז תל אביב

ביום חמישי הקרוב (29.9) בשעה 16:30 אתם מוזמנים להצטרף אלי לסיור בשרידים האחרונים של סומייל שנמחקים מהקרקע. באופן מוזר הסתיימה השבוע חפירה ארכאולוגית שערכה בחלק משטחי הכפר רשות העתיקות. מה הם חיפשו ומה הם מצאו? פניתי לרשות העתיקות והם מסבירים בהמשך הרשימה. גם התייחסות עיריית תל אביב תופיע כאן בהמשך.

הסיור הוא חד-פעמי ואחרון בין שרידי הכפר. אחרון, כי מתכנני האזור, האדריכלים יעקב יער ואדריכלי הנוף יעל מוריה ודוד סקלי דאגו בתב"ע שכאן לא יהיה זכר לעבר. התקשרתי ליער, חתן פרס ישראל לאדריכלות, וניסיתי להבין את עמדתו בעניין המחיקה. תגובתו בהמשך הרשימה.

אין פה עניין של שמאלניות או אהבת הארץ, אלא עניין בתהליכי תכנון ירודים, קבלת החלטות מוטות יזמים ובעיקר חוסר יצירתיות, אטימות ובורות של מתכננים.

ועל כך ברשימה זו.

.

14444958_1391305477565697_6450268506942144433_o

.

(1) מחיקת ערכים

עד לפני 10 שנים רוב הכפר עוד עמד על תילו. את קבר השיח' ואת בית המוכתאר הרסו כבר בסוף שנות ה-40 אחרי שאחרוני תושבי הכפר הערבים עזבו אותו. המסגד הפך לבית כנסת ורוב בתי המגורים והמחסנים נותרו במקומם. סומייל היה מקום חד פעמי במרכז תל אביב הכולל מגוון של ערכים:

ערכים תרבותיים – אחד מבין יישובי הבת של יפו (סחנות), שבהם התיישבה אוכלוסייה שהתפרנסה מעיבוד ושמירה על האדמות החקלאיות באזור. יישובים אלה והתמקמו לרוב על רכס הכורכר שחצה את תל אביב, ומכאן השיקפו על הסביבה ופיקחו על שדותיהם. אוכלוסייה זו שהורכבה בסך הכל ממספר חמולות שהיגרו לכאן ממצרים והתרבו באופן טבעי, ליוותה את התפתחותו של האזור כולו ובהתאם לכך חלו תמורות גם במנהגיה ובמקורות הפרנסה שלהם. על ערכים אלה הרחיב דן יהב בספרו "יפו כלת הים – מעיר ראשה לשכונות עוני, דגם לאי שוויון מרחבי" (הוצאת תמוז, 2004). ספר חובה לכל מי שרוצה להבין את התפתחותה של תל אביב.

ערכים טכנולוגיים – הבנייה המקורית בסומייל היתה דוגמה לבנייה באבני כורכר, אותם אבנים שנחצבו באתר בו נבנה הבית. כתוצאה מכך היה כמעט לכל בית גם בור מים פרטי, ותושבי סומייל לא נדרשו להשען על מקורות מים חיצוניים.

ערכי טבע – בסומייל התקיימה צמחייה מקומית ותיקה ששימרה את הטבע שהיה כאן בעבר, כמו כן נשתלו לאורך השנים בחצרות הבתים עצי פרי שחלקם שרד גם אחרי שתושביה המקוריים עזבו. נוסף על ערכי צמחייה לסומייל ערך נוסף שנמצא בקרקע. סומייל פירושו אדמה קשה על שם אבן הכורכר עליה נבנה הכפר. סלע הכורכר נותר חשוף במקומות רבים וכך נותר כאן שריד לקרקע והטופוגרפיה המקורית שעליה הוקמה תל אביב, עיר שברוב המקרים ביצעה סלקציה ומחקה את העבר שלא התאים לה. כאן היתה הזדמנות לשמור על מרבית ערכי הטבע ולשלב אותם בפיתוח החדש, אבל הדבר לא נעשה.

עמותת זוכרות שפעילה כבר 16 שנה במטרה להזכיר לכולנו מה היה פה קודם, הגישה בזמנו התנגדות לתכנית והיא גם זו שיזמה את הסיור שיתקיים ביום חמישי.

.

hpim2093

קיר אבני כורכר בסומייל לעומת הבלוק הטיפוסי של רחוב אבן גבירול

.

(2) תגובת האדריכל יעקב יער לשאלה למה לא התייחס בתכנון לעבר של המקום

"השאלה הזו היא לא שאלה תכנונית אלא זו שאלה פוליטית. אפשר לשאול אותה על 90% מהתב"עות שעושים בארץ, וזה לא משנה אם עושים את התב"ע בקרית שמונה שהיתה חלסה או קרית גת שכרגע אני לא זוכר איך קראו למה שהיה שם קודם.

"אני ראיתי שטח שהוא חורבות. סלאמס. ידעתי שזה היה כפר ערבי כי בתור נער כשגרתי ברמת גן עברתי בכפרים האלה. התכנית שלי היא מהאלף הקודם, כשב-1997 זכינו בתחרות לתכנן את השטח [התכנית אושרה לאחר עיכובים והתנגדויות ב-2010, מ"י] ואני ראיתי כאן פצע בתוך תל אביב, ברחוב אבן גבירול".

אז את הבתים מחקתם, אבל למה לא הותרתם חלק מהטבע?

"כל השטח כולו מתוכנן להיות עם חניונים של שש קומות, אזורי שירות ופינוי אשפה – עיר שלימה מתחת לקרקע, כך שכל מה שיישאר יהיה קוסמטיקה".

.

hpim2092

מרצפות מצוירות סמוך לחניון מעידות על בית שהיה ונהרס

.

(3) ארכאולוגיה

עד לפני כמה ימים כל מי שעבר באתר בו עמדה החורשה של שבט הצופים הסמוך לרחוב רמז, מצא שבאתר פועלים וקבוצה גדולה של חופרים וארכאולוגים העמלים על חפירת הצלה. שבוע שעבר נכנסו דחפורים והרסו את כל השרידים שהיו שם. משיחות עם תושבים שגרו בכפר לפני 1948 התברר שכאן בדיוק עמד בית המוכתאר שמסיבות לא ברורות נהרס אך יסודותיו נותרו בשטח והן אלה שנחפרו.

פניתי לרשות העתיקות שתסביר מה עשו ומה מצאו כאן:

"השטח המדובר נמצא בתחומי אתר העתיקות המוכרז כדין תל אביב, גבעת המורה. לדברי מנהל החפירה, איתי אלעד מרשות העתיקות, בחפירה נחשפו חלקיהם של שני מבנים המתוארכים לתקופות העות'מאנית והמנדטורית. המבנים נתגלו במצב השתמרות ירוד המקשה לעמוד על אופים ומטרתם אך נראה כי גודלם היה מרשים. טכניקת הבנייה של קירות שני המבנים דומה, ולא מן הנמנע ששניהם היו חלק ממכלול אדריכלי אחד גדול. עם זאת, עקב חפירת בור בזמננו בתווך שבין המבנים ומילויו בפסולת בניין, הקשר שבין השטחים נותק.

"הממצאים הקטנים שנחשפו בחפירה – שברי כלי חרס, שברי כלי זכוכית, עצמות בעלי חיים, מטבעות ופריטים נוספים מאפיינים את חיי היומיום בתקופות העות'מאנית והמנדטורית ומעלים את האפשרות שהמבנים שנחשפו שימשו למגורים. לאחר נטישת המבנים פולס השטח וננטעה בו חורשת עצים".

.

20160915_142918

החפירות שחשפו את יסודות בית המוכתאר לפני שבועיים

.

(4) בריכת שחייה

העצים כבר מזמן נגדעו, החפירה הסתיימה וכעת החלה בניית הבריכה. הנה מה שיש לדובר העירייה לספר על הפרויקט:

"עיריית תל אביב-יפו החלה בימים האחרונים, באמצעות החברה העירונית 'אחוזות החוף', בהקמת מרכז ספורט קהילתי בפינת הרחובות רמז וארלוזורוב. המרכז עתיד להשתרע של שטח של כ-6,000 מ"ר, ישרת את האוכלוסייה המתגוררת במרכז העיר, מרביתה משפחות צעירות עם ילדים, ואשר עד עתה לא היה לה קאנטרי עירוני ציבורי סמוך וכן יספק מענה למצוקת החניה באזור.

"המרכז יכלול אולם רב תכליתי, בריכות, חדרי כושר, חדרי חוגים, משחקיה, קפיטריה, חדרי טיפולים וקומת גג למשטחי שיזוף. כמו כן, במרחב הציבורי מסביב למרכז יוקמו אזורי ישיבה, מתקני קשירת אופניים, גינון וצמחייה, טרסות מגוננות לישיבה על דופן הכורכר וכן יוקם חניון תת-קרקעי לכ-200 מקומות חניה. ביצוע הפרויקט החל בסוף חודש מרץ 2016, עתיד להסתיים ביולי 2018 ותקציבו כ-106 מיליון שקלים. אדריכל הפרויקט – מייזליץ כסיף אדריכלים בע"מ, אודי כסיף, מאור רויטמן".

.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0rgwerf%d7%941

הדמיית הבריכה (מקור: דוברות עיריית תל אביב יפו)

.

(5) תחרות שחייה

כשאני חושב שעכשיו מתחילים לבנות כאן בריכת שחייה על חורבות בית מוכתאר כפר סומייל, אני מתקשה שלא להיזכר בסיפורו של בנימין תמוז "תחרות שחייה". סיפור שמתרחש באחד מאותם פרדסים שהקיפו את תל אביב הקטנה ומבוסס כנראה בחלקו על זיכרונות ילדות מתחילת שנות ה-30.

כמו בכל פרדס גם בפרדס בו מתרחש הסיפור היתה בריכת אגירה פתוחה, שבאמצעותה השקו את עצי הפרדס ובימות הקיץ החמים שימשה גם לשחייה. תמוז מתאר תחרות שחייה עם ידידו הערבי, תחרות בה הידיד מנצח. אך לא כאן מסתיים הסיפור. שנים ספורות לאחר מכן, בעת מלחמת העצמאות, חוזרים השניים ונפגשים שוב בבריכה. תמוז הגיע עם חבריו ליחידה לפרדס ושם ביקש לחקור ולברר פרטים בעקבות הסתערות נפל של היחידה באזור. בזמן השיחה יורה חייל ללא סיבה ברורה בידיד שנופל ומת.  וכך מסיים תמוז את סיפורו "תחרות שחייה": "ניגשתי אל גווית עבדול כרים והפכתיה. פניו לא היו פני אדם שהפסיד. כאן, בחצר, הייתי אנכי, היינו כולנו, המנוצחים".

נקודת מפגש: רחוב אבן גבירול פינת רחוב ארלוזורוב

מידע נוסף על הסיור בדף האירוע בפייסבוק

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 25/09/2016 at 9:51

    איך זה מסתדר יחד?

    "…נלמד על ההיסטוריה והנכבה של סמיל, ונזכיר שפליטי הכפר, הבעלים של הבתים שהמדינה הרסה, גורשו ולא ניתן להם לחזור מזה 68 שנים"

    "..אין פה עניין של שמאלניות או אהבת הארץ, אלא עניין בתהליכי תכנון ירודים, קבלת החלטות מוטות יזמים ובעיקר חוסר יצירתיות, אטימות ובורות של מתכננים.."

  • שלגיה  On 25/09/2016 at 13:15

    אני טסה לחו"ל בחמישי. אף אחד לא הזמין אותי ואת החתול לחג אז אני נוסעת לחו"ל ולחתול הזמנתי בייביסיטר.
    אולי נעשה את הסיור ביום רביעי ? נדפוק לזוכרות האלה ברז

  • עפרה טנא  On 29/09/2016 at 9:07

    איפה נפגשים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: