סיבוב בשכונת קריית אליעזר

השדרה הירוקה והמרווחת הנמתחת כמו סרגל בין שני מוקדי השכונה היא המרכיב העיקרי שמייחד את שכונת קריית אליעזר שבחיפה. זו שכונה שתוכננה ונבנתה תוך זמן יחסית קצר בשנות החמישים, לכן, הבינוי בה זהה. הזהות האחידה של הבינוי לא נובעת מטמטום או חוסר יצירתיות, אלא משתי סיבות: (1) הצורך לפתור במהירות גבוהה את המחסור בדיור לעולים הרבים שעלו אז לארץ ו-(2) ליצור שיוויון בין הדיירים כחלק מתפיסת עולם סוצילאיסטית ששיקפה את רוח הזמן של אחרי מלחמת העולם. ואכן, חוץ משיכונים יש רק מספר מצומצם של דירות ששוכנות בשני מגדלים הממוקמים כל אחד בקצה אחר של השדרה וחורגים מאותן שתי מטרות.

האדריכלים אל מנספלד (לימים חתן פרס ישראל), מוניו גיתאי וינרויב היו שני האדריכלים שתכננו חלק נכבד מהמבנים בשכונה. אך באופן מפתיע אפשר לגלות פה גם עבודה של האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון ויצירות אמנות של בוקי שוורץ ורודא ריילינגר. רשימה זו היא רשימה נוספת הסוקרת שכונות בעיר התחתית של חיפה, והיא באה אחרי רשימה מפורטת על שכונת בת גלים. עכשיו אתמקד כאמור בקריית אליעזר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בוקר טוב אמיר

.

מפת התמצאות (גבול השכונה מופיע בקו שחור)

.

.

החיפאים קוראים לאזור הזה "העיר התחתית". אלה שמדקדקים יותר קוראים לכל האזור הזה קריית אליעזר ויש קצת בלבול עם קריית אליהו. אבל למעשה לקריית אליהו יש את הגבולות שלה וכך גם לקריית אליעזר. לעומת קריית אליהו שמורכבת משילוב בתים מתקופות שונות, קרית אליעזר נבנתה כמעט במכה אחת בשנות ה-50 והיא נקראת על שם אליעזר קפלן, מבכירי מפא"י שנפטר בשנת אכלוס השכונה ב-1952. כנראה היה זה אבא חושי, ראש עיריית חיפה, שהחליט לקרוא לשכונה על שם חברו, שיחד עמו דאג לתקצוב ותכנון הקמתה.

גבולות השכונה ברורים: כביש 4 מצפון, רחוב רוטשילד ממזרח, הר הכרמל מדרום וממערב. מערת אליהו שנמצאת בקצה של השכונה, ומעט נפרדת ממנה, עדיין יכולה להחשב בגבולות השכונה.

השטח עליו שוכנת קריית אליעזר הוא מישורי יחסית ובצורת משולש. רצועה רחבה ומטופחת של שטח ירוק ופתוח חוצה את כל שטחה: הרצועה נפתחת בקצה המערבי בכיכר יוסף מאירהוף, כיכר המתפקדת כמוקד מרכזי בכל האזור. בקצה המזרחי של השדרה כיכר סתמית שנחסמת בקיר גבוה התומך ברחוב סלבדור, קיר שמנתק את בתי השכונה מקריית המוזיאונים שנמצאת מעברו השני של רחוב סלבדור.

עיקר השכונה הוא מגורים, אבל אפשר למצוא פה שני מוזיאונים ייחודיים, בית קברות ייחודי ומערה עתיקה שהפכה למוקד דתי לשלושת הדתות. הגיוון היוצא מן הכלל הזה לא מנוצל, ולמעשה קיים נתק בין מרבית המרכיבים הייחודיים ובין השכונה. המרכיב הייחודי האחר שפעל בשכונה ודוקא היה חלק בלתי נפרד ממנה, ויצר אגב כך מפגע משמעותי, היה אצטדיון כדורגל קרית אליעזר. האצטדיון שהיה פעיל עד לפני שנים אחדות, חוסל לטובת נדל"ן. פער נוסף שקיים בשכונה הוא הטיפוח של המרחב הציבורי המתוחזק על ידי העירייה, בניגוד להזנחה של המרחבים המשותפים לדיירים.

תכנית חדשה שבימים אלה מקדמת עיריית חיפה, עומדת לשנות לחלוטין את המצב הפיסי והחברתי של קריית אליעזר. על פי התכנית שעורך משרד האדריכלים ברעלי-לויצקי-כסיף, שיכוני הרכבת יקבלו אפשרות לצמוח בעוד שלוש וחצי עד חמש וחצי קומות. אפשרות אחרת תאפשר הריסה מוחלטת לטובת בניינים בני תשע קומות (עם חניון תת-קרקעי) על אותה תכסית קרקע. חלופה נוספת תאפשר הריסה של ארבעה בניינים בני ארבע קומות ו-64 דירות ובמקומם לבנות שני מגדלים של 25 קומות עם 294 דירות או לחילופין שלושה מגדלים עם 442 דירות. התכנית גם כוללת בשטחה את הבינוי משנות ה-50 שנמצא בשכונת קרית אליהו, ואין ספק שלאחר שתמומש (וסביר להניח שהיא תמומש), ישנה האזור את פניו באופן משמעותי. היות ונראה שתושבי קריית אליעזר התייאשו מהשכונה ולכן הם מזניחים את הבתים שלהם, והיות ולא נראה שהמצב ישתנה אם הוא ימשיך להישאר בידיים שלהם, אז כנראה שעדיף למחוק ולבנות מחדש. ואני בטוח ששלגיה לא תסכים איתי בנושא הזה.

★

★

כיכר יוסף מאירהוף היא כיכר רובעית עם מסחר ומגורים ממוקמת בקצה המזרחי של השדרה

★

(1) כיכר יוסף מאירהוף

החלק האחרון שתוכנן ונבנה בקריית אליעזר היה המרכז האזרחי שתוכנן בקצה המזרחי שלה, בתפר עם שכונת קרית אליהו הסמוכה שגם לה הוא נועד לתת שירות. את המתווה למרכז תכנן בתחילת שנות ה-60 האדריכל חנן מרטנס, מבכירי האדריכלים בזמנו במשרד השיכון. הוא תכנן רחבה אזרחית גדולה המוקפת במבני מסחר וציבור וכן מגדל מגורים גבוה במיוחד בן 20 קומות. הרעיון כאן לא היה מקורי במיוחד בהיבט הזה, היות והאדריכלים תמיד ניסו "לדחוף" מגדל למרכזים שתכננו ולרוב נכשלו (כך היה בשכונה לדוגמה בבאר שבע, בשכונה לדוגמה ברמת אביב, באשקלון, אשדוד, נצרת עילית, ועוד), אבל בתחילת שנות ה-60 הזמנים השתנו והדבר כבר היה אפשרי ולכן גם התממש כאן, גם אם לא במהירות לה ציפו. לאחרונה נחשפה מחדש ספריית משרד השיכון שנקלטה בארכיון אדריכלות ישראל והודות לכך מצאתי כמה חומרים מקוריים על השכונה שחלקם מופיעים כאן.

התכנון המפורט הופקד לבסוף בידי האדריכל אלפרד מנספלד, שהשלים באותם ימים את תכנון מוזיאון ישראל בירושלים (עליו זכה בפרס ישראל עם האדריכלית דורה גד). מנספלד שמר על המתווה שקבע מרטנס ובפיתוח מבני המסחר יצר שדרה מסחרית שלא הופיעה קודם לכן בתכנית. כך גם שילב בכיכר פסל שיצר בוקי שוורץ: עמוד המורכב מקוביות המחוברת זו לזו, ונראה כי ההשראה כאן היתה מהפסל הרומני קונסטנטין ברנקוזי שאהב ליצור פסלים כאלה, אותם כינה "העמוד האינסופי", אם כי עדינים ואלגנטים יותר.

את המגדל תכנן מנספלד באופן דומה מאד לתכנית הרעיונית של מרטנס: שתי קומות מסחר תחתונות ומעליהן 18 קומות מגורים ובהן 72 דירות. כל דירות המגדל בנות 4 חדרים (118 מ"ר), למעט שתי הקומות העליונות בהן הדירות בנות חמישה חדרים (132 מ"ר). עמודי המגדל לא נקבעו בפינות כמקובל אלא בנסיגה מקו החזית. לפי האדריכל חיים קהת שהיה שותפו של מנספלד מאוחר יותר, אך מכיר את הפרויקט, הסיבה לכך היה קו הדלק הסמוך שדרש רדיוס בטיחות מסוים והוביל את המתכננים לקבוע את העמודים קרוב ככל הניתן למרכז הבניין וקרוב לגרעין על כל צרה שלא תבוא. את המגדל בנתה חברת רסקו, שהקימה את כל המרכז יחד עם חברת גב ים, והוא הושלם ואוכלס ב-1967. הכיכר, אגב, קרויה על שמו של יוסף מאירהוף שתרם רבות למוסדות בישראל (שכמובן נקראו על שמו עוד בחייו), והוא גם עמד בראש חברת "גב ים" שבנתה חלק מהכיכר והמבנים המקיפים אותה.

המרכז עצמו בכל פעם שעברתי בו מתגלה כמקום מוצלח ושוקק חיים. מרבית העסקים הם פרטיים ולא שייכים לרשתות. יש כאן לפחות שני סופרמרקטים שמושכים קהל רב, ואגב אחד מהם שוכן במקום בו נפתח בזמנו הסופרמרקט השני בחיפה (הראשון נפתח זמן קצר קודם לכן במרכז הכרמל). סמוך אליו בית אבות בו מתקיימת פעילות במרפסת רחבה המקושרת לככר, וכשעומדים בסמוך אפשר לשמוע את מדריכת ההתעמלות המנחה קבוצה של קשישים בתרגילים. בכיכר עצמה כמעט ואין מקומות ישיבה נוחים ומוצלים. או שיושבים באחד מבתי הקפה (והם לרוב מלאים) או שיושבים באופן מאד לא נוח על המדרגה שבכניסה לבנק. בהיבט הזה יש לכיכר חיסרון גדול.

מה שמייחד את המרכז חוץ מהמגדל, היא שדרת חנויות שקצה אחד שלה נמצא בכניסה למגדל ולכיכר, והקצה השני מסתיים ברחוב הראשי החוצה את השכונה, רחוב צה"ל. השדרה כוללת שתי קומות של מסחר ובמרכזה היא יוצרת הטיה ואינה מעוצבת ישרה כמו סרגל, אולי ההטיה נובעת מהרצון כדי ליצור איזה עניין. בגלל ששדרת החנויות יחסית צרה, יש בה משהו אינטימי ובקלות היא יכולה היתה להפוך לסוג של קסבה. ברגעים מסוימים בעיקר במקומות בהם בעלי העסקים מוציאים את הסחורה למרכז הרחוב, אז כשצועדים בה יש תחושה של שוק צפוף. יש גם כמה מסעדות מהירות שנותנות חיים למקום, בעיקר בשעה שהסתובבתי כאן ותלמידי התיכון עצרו בקבוצה גדולה כדי לאכול ארוחת צהריים משותפת.

.

1962: תכנית מרטנס למרכז השכונה (מקור: חוברת משרד השיכון, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1962: המגדל המקורי שתכנן חנן מרטנס במרכז (מקור: חוברת משרד השיכון, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1964: מודל התכנית המפורטת שתכנן האדריכל אל מנספלד למרכז ומומשה (מתוך חוברת הנדסה ואדריכלות, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1964: מודל המגדל שתכנן מנספלד (מתוך חוברת הנדסה ואדריכלות, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1964: תכנית קומה טיפוסית במגדל (מתוך חוברת הנדסה ואדריכלות, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

..

וגם פסל שיצר בוקי שוורץ (העתקה לא הכי מוצלחת של ברנקוזי)

.

מבט מהכיכר אל בניין מרפאת לין שנמצאת כבר בשכונת קרית אליהו

.

את המטווה הראשון למגדל תכנן חנן מרטנס ולאחר מכן את התכנון המפורט תכנן אל מנספלד

.

למגדל בתכנית השכונה תפקיד של מוקד נופי שנועד להדגיש את המרכז האזרחי שלמרגלותיו, את קצה השדרה ולהעניק ייחודיות לשכונה שכל בתיה נמוכים ואופקיים

.

שתי הקומות הראשונות במגדל הן מסחריות. הקומה השניה נטושה כבר שנים

.

באופן ייחודי ניסו ליצור כאן רחוב מסחרי בשני מפלסים

.

והוא יצא מוצלח יחסית

.

בכל פעם שעברתי בו הוא היה שוקק חיים

.

קצה הקומה העליונה בדופן הרחוב המסחרי מקושרת למגדל באמצעות גשר

.

מבט מהקומה העליונה ברחוב המסחרי לכיוון המגדל

.

מבט על המגדל מלמטה

.

חדר המדרגות מפנה רצועת תריסים קבועים לכיוון הים

.

מבט מחדר המדרגות באחת הקומות העליונות על השטח עליו עמד אצטדיון קרית אליעזר וברקע שכונת בת גלים עם מרכז רפואי רמב"ם

.

המגדל במבט מהחניון הצמוד למרכז

★

★

(2) השדרה

השדרה הירוקה שחוצה את השכונה היא לא רק עמוד השדרה של קריית אליעזר אלא היא גם מה שמייחד והופך אותה למקום מפגש קהילתי, נעים להליכה ולשהות. שורת עצים מלוה את אחת מדפנות השדרה, כשרצועה רחבה של דשא משולבת גם היא לצד הדפנות. בשונה משדרות שמתכננים כיום בשכונות אחרות שראיתי כמו למשל "נאות כרמים" ברחובות (עליה כתבתי כאן), הרי שבשדרה הזו פיזרו האדריכלים מגוון גדול של מבני ציבור לאורך השדרה, מה שמבטיח תנועה ופעילות בסביבה לאורך מירב שעות היום. גם מערכת התנועה מורכבת יותר ומאפשרת מעבר רחב שחוצה את השדרה. לבד ממבני ציבור יש כאן גם חורשות ומקומות שהייה אחרים. למשל באחת החורשות הוצבו שולחנות משחק ושירותים ציבוריים וקבוצות של קשישים מתקבצות כאן מידי יום למשחק משותף.

בכיכר מאירהוף נפתחת השדרה כאמור על המסחר שבה, ומסתיימת בכיכר סתמית ולא מפותחת בקצה השני. אבל עדיין הפוטנציאל קיים, אפשר להמשיך ולמתוח את השדרה גם אל קריית המוזיאונים הסגורה או גם לים. המעבר לים קצת קשה היות וכביש 4 ואחריו מסילת הרכבת חוסמים את התנועה, אבל מעבר נוח במפלס הקרקע או מעליו היו פותרים את החסמים.

קו דלק, כפי שציינתי קודם, הוא המחולל של השדרה הזו. הקו שנמתח עד לנמל, עובר מתחת לשדרה הישרה כמו סרגל ובאזור בו עמד אצטדיון קרית אליעזר, מוטה הצינור לכיוון הנמל, והוא ממשיך ועובר מתחת למגרש האימונים הנטוש וההרוס של האצטדיון, חוצה את הצומת וחודר עמוק לנמל.

.

השדרה נמתחת לאורך של כמעט קילומטר והוא מגוננת, מוצלת ומלווה בסדרה של מגוון מבני ציבור לכל אורכה: בית ספר, מתנ"ס, מוקד עירוני, מתקני ספורט, מרכז לילדים חרשים, מרכז תעסוקה, בית כנסת, ספרייה ועוד

.

השלט הזה חושף את הסיבה האמיתית לקיומה של השדרה: מתחתיה עובר קו הדלק שאוסר בנייה בשטח

.

משחקים

.

מבט מהשדרה אל הכרמל

.

באחת הדירות הצמודה לשדרה משהו החליט לעטר את הסביבה בשלטים אופטימיים

★

★

(3) מבני ציבור

מתכנני השכונה השכילו לנצל את השדרה הייחודית ולפזר לאורכה סדרה ארוכה של מבני ציבור שכונתיים ומטרופוליניים. האצטדיון היה אחד ממבני הציבור הראשונים בשכונה (2014-1955). לפני כמה שנים נמכרה הקרקע העירונית עליו עמד האצטדיון, לטובת כיסוי חלק מעלויות הקמת האצטדיון החדש על שם סמי עופר, ולא על שם תושבי חיפה שמימנו אותו לא פחות ממשפחת עופר. האצטדיון אמנם נהרס, אך בינתיים לא נבנה על שטחו כלום, הוא מוקף גדר ונותר שממה.

סביר להניח שהאצטדיון היה מפגע לתושבי השכונה, אולי דווקא היה מקור לגאווה, אך הוא כבר לא פה. במקומו יקומו כמה מגדלי מגורים ולא יהיה עוד זכר למעמדו הציבורי של המגרש הגדול.

.

הרסו מהר ובינתיים השטח ריק

.

.

יש גם כמה מבני ציבור מרוחקים מעט מהשדרה הירוקה, כמו הבניין הזה שמשמש כיום את משרד החינוך כמרכז הדרכה. את הבניין תכננו במשותף מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד. הוא עבר שינויים כמו לדוגמה סגירת החצר הפנימית והעץ שנשתל בחזיתו ומסתיר אותו מבלי שיעשה צל או יתרום לנוף.

.

מבנה בתכנון אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב

.

מבנה ריבועי עם חצר פנימית שמתוכנן על בסיס מודול קבוע המודגש גם בחזית

.

המגדל ברקע הבניין

.

.

מול האצטדיון, בגדה הדרומית של השדרה, ניצב בניין המכיל מתנ"ס, מעון יום ומרכז שירות עירוני על שם בבה אידלסון. את הבניין תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. הוא תוכנן בשנות ה-60 אך נבנה רק בתחילת שנות ה-70. בבניין הזה שידו של ביקסון הברוטליסט בולטת במיוחד, ניתן למצוא הקשרים לעבודות אחרות שתכנן המשרד באותה תקופה: יש כאן הד לקופסאות עם פתחי חלונות צרים ואופקיים ועם קומת מסד מצופה באבן לקט שתכננו שולמית ומיכאל נדלר (כמו הספרייה הלאומית, בית אלישבע, בית גיורא). ביקסון שבר את הקופסתיות ונתן לבניין ממד פיסולי – כאן הוא מופיע באמצעות החומריות ואמצעות מגדל המדרגות המזדקר בחזית הפונה לרחוב והאולם עם הקירות המשופעים והדרמטיים הפונה לשדרה.

ספר חדש על יצירתם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל בין השנים 1946 ו-1910 יצא שבוע שעבר וניתן לרכוש אותו בתל אביב ב-150 ש"ח בחנות 'מרכז באוהאוס' ברחוב דיזנגוף ובחנות 'רובינזון ספרים' בנחלת בנימין.

.

מתנ"ס בתכנון שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון שבנייתו השולמה בתחילת שנות ה-70 אך הוא מייצג את עבודתם עשור קודם לכן

.

המבנה הזה מצטרף לסדרת המבנים שתכננו בירושלים ובעיקר בית תרבותה עמים ובית אלישבע ויש בו את הניצנים שהכניס ביקסון למשרד והופיעו בספריית סוראסקי

.

.

בחזית אולם הספורט הצמוד לשדרה, נמצא קיר אמנות שיצר חבר קיבוץ הזורע רודא ריילינגר. על עבודתו "שמחה" שהטביע בבטון בחזית חדר האוכל שתכננו במשותף בקיבוץ הזורע האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד כתבתי כאן.

.

על אולם הספורט הצמוד לשדרה קבוע פרסקו שיצר רודא ריילינגר, חבר קיבוץ הזורע

.

התעמלות

.

אנדרטת זיכרון לחללים מבני השכונה ובצמוד לה ספרייה ומכולת:

.

אנדרטה ומאחוריה ספרייה ומכולת לצד השדרה

.

הספרייה

.

מיחא חיפה

★

★

(4) בתי המגורים בשכונה

את מרבית בתי המגורים בשכונה תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד. בשכונה יש מספר בודד של טיפוסי בנייה, שיכוני רכבת ברובם, ששוכפלו לאורכה ולרוחבה. השכונה הזו הצטלמה נהדר וגם הבניינים נראו היו טובים בשנים הראשונות. עדות לכך ניתן למצוא בספר "מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל" מאת ריצ'רד אינגרסול (בבל, ומוזיאון תל אביב לאמנות, 2009). עד כדי כך ראו בבתים אלה מוצר מוצלח, שזמן קצר לאחר שהושלם שלב האכלוס השני של השכונה, ב-1955, יזמה ההסתדרות בכמה מהבתים בשכונה את התערוכה "דירה נאה, כלים נאים". התערוכה הציגה את הישגי הבנייה בתחום המגורים הציבוריים. יחד עם זאת, בשנותיה הראשונות התגלה כי איכות הבנייה בשכונה היתה נמוכה. בבניינים הרבים התגלו סדקים גדולים שנבעו מיסודות שנבנו או תוכננו לא מספיק טוב. חברת "שיכון" ו"סולל בונה" שבנו את השכונה ניסו להתחמק מתיקונים, ורק לאחר מאבקים קשים והמתנה של לא פחות מ-13 שנה, תוקנו הפגמים במימון החברות הבונות וגם הדיירים.

היום מצב הבניינים הוא רע וכך גם השטחים המשותפים המפרידים בין בניין לבניין. במקרה הטוב יש שם שטח חשוף של אדמה ובמקרה הרע פלישות או אשפה ושיחי בר שמדגישים את מצבה המוזנח של השכונה, או יותר נכון את מצבם של הדיירים. בשלב זה כאמור, הדיירים מקווים שפינוי-בינוי יגרור אתו מעשה קסמים ויהפוך את שכונתם לפנינה על חשבון הברון, אבל אם אותם תושבים ימשיכו לגור באותם בניינים חדשים, ימשיכו להתנהל באותה צורה וימשיכו להוביל גישה של "מה אכפת מה שקורה מחוץ לדלת שלי", אז עתיד השכונה רע ומר.

.

שיכוני רכבת בני ארבע קומות מוזנחים

.

כל אחד עושה מה שבא לו והמרחב המשותף מוזנח

.

אווירת עליבות ברוב הבתים

.

וברקע המגדל הנטוש של אגד

.

נוף

.

שיכוני קוביות

.

אחד הרחובות הצדדים בשכונה: גם בו יש דגש על צמחייה

.

מדבר

.

סלאמס

★

★

(5) המנהרה

אחת האטרקציות הייחודיות בקריית אליעזר היא המנהרה הנמצאת בקצה הצפוני של השכונה, בדופן כביש 4. המנהרה מקשרת בין השכונה ובין תחנת רכבת בת גלים. בעבר היה ניתן גם להכנס דרכה לתחנת האוטובוסים המרכזית שכיום ניצבת נטושה. המנהרה ארוכה, מוארת היטב ונקייה. רק מעט כתובות על הקירות, בעיקר ברוסית, מזכירות שמדובר במקום קצת נטוש. התנועה הרגלית במנהרה כמעט ולא נפסקת, אבל בשעות הלילה המאוחרות היא נסגרת ונפתחת רק למחרת בבוקר.

המנהרה הזו היא באמת מקום ייחודי שאפשר היה לפתח הרבה יותר. לכן מצבה הגולמי הוא קצת פספוס.

.

הירידה למנהרה: למרות שהיא יחסית נסתרת הרבה משתמשים בה

.

המנהרה

.

רוב הכתובות על קירות המנהרה הן ברוסית

.

וקצת גם באנגלית

★

★

(5) המגדל בקצה השדרה

בקצה המזרחי של השדרה ניצב מגדל מגורים נוסף על המגדל שניצב בכיכר מאירהוף. הוא פחות מורכב ומושקע מהמגדל השני; אין בו שילוב של מסחר, הוא לא כל כך גבוה כמו שכנו, הוא פשוט יותר וכמוהו ניתן למצוא במקומות רבים אחרים בארץ.

לצד המגדל חורשה גדולה, גן ילדים, מגרש מתקני שעשועים וגם רחבה מרוצפת וריקה – ללא מוקד וללא עניין. בקצה הרחבה חומה גדולה שהיא למעשה קיר התומך ברחוב סלבדור – רחוב המקשר בין דרך אלנבי ובין כביש 4. אם היה פה שכל, היו דואגים לפתוח את המוזיאונים אל השדרה ואם לא, אז אפשר היה להטות את השדרה ולהמשיך אותה באופן אחר עד לים.

.

בקצה המערבי של השדרה מגדל נוסף

.

בקצה השדרה מדרגות המקשרות לרחבה מרוצפת

.

המדרגות רחבות ומרשימות

★

★

(6) קריית התרבות והמוות

"אי המוזיאונים" לא קיים רק בברלין אלא גם בקריית אליעזר. הוא מנותק מסביבתו בכבישים סואנים שמסוכן לחצות. יחד עם זאת, הודות לכך הוא נצפה היטב וכולם מכירים את הספינות והצוללות שמופיעות בדרך. לא מדובר בסתם מוזיאונים אלא בשני מוזיאונים שעוסקים בימאות: אחד הוא המוזיאון הימי הלאומי , השייך לעיריית חיפה, והשני הוא מוזיאון העפלה וחיל הים השייך ליחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. שניהם שוכנים על קרקע של משרד הביטחון. בין השניים קיים מרכיב ציבורי נוסף ומיוחד לא פחות. בית הקברות הבהאי, מוקף חומה ושער שלרוב הוא נעול, אבל כל מי שיציץ פנימה יגלה שטח ירוק ומטופח. זהו בית הקברות הפעיל של הקהילה הבהאית הפועלת בישראל.

בניין המוזיאון הימי שנחנך ב-1973 תוכנן על ידי האדריכל יצחק יעבץ שנפטר במהלך התכנון ואת העבודה השלים עמיתו האדריכל יורם נויברג. הבניין שנבנה על מגרש בשיפוע חד, ניצל את התנאים הטופוגרפים ולכן מכיוון רחוב אלנבי הוא גבוה בשתי קומות ממפלס רחוב אלנבי, בעוד שלכיוון רחוב סלבדור מתגלות שתי קומות תחתונות נוספות. הבניין מעוצב בצורת קובייה ומצופה כולו באבן נסורה המבהיקה בלובנה, כשחלונות אופקיים וצרים חוצים את החזיתות לכל אורכן, חלונות המצויים בנסיגה מקו החזית ומוצלים תדיר. עד שנקלט כאן ב-1973 שכן המוזיאון בדירת מגורים קטנה במקום אחר בעיר. תחילה היה שייך לחיל הים לאחר שקלט את האוסף של אריה בן אלי, איש חיל הים. לאחר תקופה מסוימת הועבר האוסף לעיריית חיפה ובן אלי התמנה למנהל המוזיאון. הוא קידם אותו ודאג לאסוף תרומות ותקציב להקמת הבניין החדש ולהפעלתו.

מוזיאון העפלה וחיל הים הנמצא בסמוך הוקם כבר ב-1969 והוא כולל בתוכו כמה ספינות וצוללות. בחזיתו רחבה ציבורית עם בריכת נוי שבמרכזה נוצב לפני כעשרים שנה שריד הגשר של הצוללת דקר, שנמשה ממצולות הים. הברכה ריקה ומוזנחת.

האתר האחרון בשכונה הוא מערת אליהו. אתר קצת הזוי ומוזר ושונה מכל שאר האתרים הדתיים שקיימים בישראל. יש אמנם את המערכה בפקיעין אבל היא לא באמת אתר ביקור. כאן הפכו מערה לאתר קדוש שקצת מזכיר את מערת הקבורה של מרים בנחל קדרון (עליה כתבתי כאן). המערה היא אתר צבעוני בהחלט גם בעיצובה וגם באנשים שבאים לבקר בה או שוהים בה בקביעות. היא מאכלסת מבנים מתקופות שונות שמוסיפות לאווירה המיוחדת והיא טובלת ומוקפת בצמחייה טיפוסית לכרמל.

.

בקצה המערבי של השדרה רחבה ריקה ומנהרה מתחת לכביש לקריית המוזיאונים. למעלה מציצה התחנה העליונה של הרכבת בסטלה מאריס

.

מקום לא נעים

.

שממשיך למקום עוד יותר לא נעים ולא בטוח

.

קוביה: המוזיאון הימי הלאומי. מוזנח, סגור ומנותק

.

גדרות מיותרים

.

ספינת שדים

.

גשר מוביל לכניסה מעל חצר אחורית

.

הכניסה הנסתרת המובילה לבית הקברות הבהאי

.

שדרת דקלים חוצה את בית הקברות המטופח

.

מוזיאון ההעפלה וחיל הים ובמרכזי ספינת המעפילים אף על פי כן

.

בכניסה למוזיאון ברחבה ציבורית בריכה ריקה ובמרכזה שריד מהצוללת דקר, מאחור כביש 4, מחלף אלנבי והים

.

כביש 4 וגשר הצוללת הדקר

.

ממצולות הים למוזיאון בחיפה

.

דלת הצוללת

.

חזיתה כניסה למוזיאון ההעפלה וחיל הים

.

גשר הצוללת אח"י גל

.

אח"י מבטח – ספינת הטילים הראשונה של חיל הים

.

בסמוך קיר תמך גדול המעיד על כרסום ההר שיצר דרך אלנבי, הרמפה הארוכה מובילה לאתר מערת אליהו

.

מבט מהעלייה למערת אליהו על הצוללת, כביש 4 ושכונת בת גלים

.

מחלף אלנבי במבט מהכניסה לאתר מערת אליהו

.

חזית הבניין הבנוי על מערת אליהו ומשמאל סלע ההר החשוף

.

בכניסה לאתר מערת אליהו

.

הכניסה למערה

.

שלט בכניסה

.

חדר צדדי סמוך לכניסה למערה

.

המערה מורכבת מאולם מוארך וחדר קטן (משמאל)

/

גברים ימינה, נשים שמאלה

.

בעזרת הגברים

.

מתקרת החדר הקטן משתלשלות ממחטות צבעוניות

.

תפילה

.

לבחור

.

אני יודע מה לבקש

★

תודה לצבי אלחייני (ארכיון אדריכלות ישראל), נדב קשטן, דב יהלום, חיים קהת ועמוס גיתאי.

★ ★ ★

שיר לסיום:

.

★