מחוץ למסלול התיירים הממוצע, ונסיעה קצרה ממרכז אמסטרדם מובילה לשכונה שהוקמה בסביבות 1919 במערב העיר, שבתכנונה היה מעורב האדריכל מישל דה קלרק (de Klerk). לא תמצאו עליו מידע בעברית וגם בקושי בשפה אחרת שהיא לא הולנדית, אבל ההתייחסות המצומצמת אליו לא מפחיתה מחשיבותו. לו ולחבריו היה דיאלוג פורה עם האדריכל אריך מנדלסון המוקדם, ולדה לקרק היתה הודות לפעילותו המקצועית תרומה משמעותית להתפתחות האדריכלות המודרנית באמסטרדם בפרט ובמערב בכלל.
דה קלרק היה יהודי יליד העיר, נפטר בסך הכל בגיל 39 אך הספיק להיות מהבולטים ביותר באדריכלי אסכולת אמסטרדם שהובילה את האדריכלות ההולנדית קדימה אל המודרניזם, כמה שנים לפני שעשו זאת השכנים מצרפת או גרמניה. הבניינים שתכנן פועלים על פי כל העקרונות המודרניים שלא היו מנוסחים או מגובשים עדיין, ומה שעשו באירופה רק עשור מאוחר יותר, דה קלרק כבר עשה אז במסגרת אסכולה ועוד באמצעות לבנים אדומות וחומות מהן בנויה כל העיר.
כמה מטרים מהבניינים שתכנן, ניצב בית הספר הפתוח שתכנן האדריכל יאן דיוקר (Duiker) שנבנה ב-1929 ומצטרף לווילה סבואה של לה קורבוזיה והביתן הגרמני בברצלונה שתכנן מיס ואן דה רוה שנבנו באותה שנה ויצרו מהפיכה פורצת דרך באדריכלות המודרנית. יותר מהם, דיוקר לא רק חידש בעיצוב אדריכלי וטכנולוגיית בנייה אלא גם בתוכן של הבניין ובשיטת הלימוד החדשנית שלמענה הוא נוצר.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
.
הבניינים בשכונה אלה בנייני מגורים, בלוקים ארוכים המאורגנים על בסיס רשת שתי וערב של רחובות יחסית ארוכים. הבלוקים עוטפים חצרות פנימיות, חלקן מגוננות וחלקן מרוצפות.
.

שלט
.
.
.

כניסה
.

3
.
.

שלט וידית הדלת
.

חזית מורכבת ממסות ועיצובים שונים
.
.
.

חלון
.
.
.
.

פינה
.
.
.

דואר
.
.
.

פרט
.

מפגש חזיתות
.

עגול
.
.
.

מעבר לחצר פנימית
.

שלט
.
★
★

חזית
.
.
.
.

שילוט על הדלת
.
.

הקצה העליון
.
.
★
.
.
★
★
★

חזית
★

חזית
★
.

פרט
★

חזית
★
★
.
★
★
בית ספר פתוח לילדים בריאים
הכוונה כאן לא למוסד בו אפשר לבוא וללכת מתי שרוצים, אלא פתוח פיסית. מקורו בסוף המאה ה-19 כמענה לעיר התעשייתית שהזדהמה, ולכן, לטובת הילדים נפתחו בתי ספר ביערות, סמוך לחופי הים ובכלל באזורים מרוחקים מהעיר. יחד גם התגבשה שיטת חינוך שחיזקה את הקשר בין הילד ובין הסביבה הטבעית. כשהרעיון הזה תורגם לסביבה עירונית צפופה, כמו כאן באמסטרדם של 1929, קיבל צריף העץ ששימש את הרעיון עד עתה ביער, פרשנות מודרנית וסגנון בינלאומי. פרשנות מודרנית הודות לשימוש ב"שלד דומינו" שפרסם לה קורבוזיה ומציג מבנה המתבסס על עמודים נושאים המשחררים אותו מקירות וכן את הפינות היות והעמודים קבועים בנסיגה כדי לשחרר ככל הניתן את הבניין מגבולות ולהדגיש את הפתיחות. הסגנון הבינלאומי מופיע כאן הודות לשימוש בקווים ישרים, ניקיון עיצובי ללא קישוטים, טיח לבן, זכוכית שקופה זכוכית חלבית, פרופילי ברזל כשבמקרה הזה צבועים בכחול בהיר וגדרות רשת ברזל אווריריות צבועות לבן. יש פה כמובן חלוקה הרמונית של שטחים שאותה אפשר לנתח באופן מעמיק, בדיוק כפי שלה קורבוזיה ניתח בספרו "לקראת ארכיטקטורה".
מבנה הכיתות המרכזי של בית הספר מתנשא לגובה של ארבע קומות במרכז חצר פנימית של בלוק מגורים. לצד גוש הבניין המרכזי נמשך אגף חד-קומתי ובו חדר מורים וחדר התעמלות. המבנה מוצב בזוית של 45 מעלות מהבלוק ההיקפי, וזאת כדי להחדיר קרני שמש אל תוך הבניין ככל הניתן (שלא כמו אצלנו, הולנד היא ארץ קצת חשוכה). ב-1932, כשנתיים לאחר חנוכת בית הספר, נוסף לו אגף נפרד שנבנה בקו הבלוק ההיקפי של המגורים וכולל חדרי לימוד נוספים, חדר אב בית, חניית אופניים ושער. כלפי הרחוב מפנה האגף חזית המיישרת קו עם שאר מבני המגורים בבלוק, אלא שבמקום השימוש בלבנים החומות, מתאפיין העיצוב בסגנון הבינלאומי המבהיק בלובנו על רקע שאר המבנים. בנוסף, אחת הכיתות הנמוכות של המוסד מפנה למדרכה חלון ראווה, ממש כמו של חנות, כך שכל אחד ברחוב וגם כל אחד מהילדים, יכול להסתכל החוצה או פנימה. ב-1985 עבר הבניין לראשונה תהליך של שימור ועדכון לתקנים חדשים. במסגרת זו נוסף לו גם חדר מדרגות חדש ומרהיב מחופה כולו זכוכית.
את בית הספר הזה שנקרא בשם האופטימי "בית ספר פתוח לילדים בריאים" (Openluchtschool voor het gezonde kind), תכנן האדריכל יאן דיוקר (1935-1890). באופן חריג המצביע על חשיבותו, הקדיש לו קנת' פרמפטון עמוד שלם בספרו הפופולרי Modern Architecture – A Critical History. בית הספר נותר פתוח כפי שהוא נקרא, אבל הביקור בו דורש תיאום מראש. בכל מקרה, שילוט עם הסבר מפורט בהולנדית מוצב בכניסה.
.

"בית הספר הפתוח" שתכנן האדריכל הבית ספר מפנה לרחוב חזית פתוחה הבולטת בין שאר המבנים יאן דיוקר (Duiker)
.

בית הספר מפנה חזית עירונית בקו אפס של המגרש כמו כל שאר המבנים, כשאמצעי התחבורה העיקרי של התלמידים והמורות קשור בכניסה
.

דפנות המרפסות סגורים בלוחות זכוכית
.

כאן אין נשים היסטריות שחוששות מפדופילים
.
.

בניין הכיתות עצמו מורכב רק מתקרה ורצפה כשבמקום קירות יש שטח פתוח או זכוכית. מבנה הכיתות מתנשא לגובה ארבע קומות ומימין אגף חדר המורים וחדר התעמלות. אפשר לראות שהעמודים נעשים דקים יותר ויותר ככל שעולים היות והעומס יורד
.
.

שלט 01
.

שלט 02
.

שלט 03
.

תכנית העמדה במגרש
.
.
.
★

אחר כך בחנות
★
★
★
שיר לסיום:
.
★ ★ ★
★ ★
★
רשימה נוספת על אמסטרדם:
סיבוב בספריית הרייקסמוזיאום המחודשת
★
תגובות
"מזעזע" ברמת השימור . אם היה בישראל כבר היה מזמן מתפרק והופך לטרף לכרישי נדלן שהיו בונים עוד מגדל מגורים מכוער לעשירים ומתעשרים. אפילו הטחב שיש שם מוסיף ליופי…
יפה. מסתכלים על תמונות משם וכבר נהיה פה פחות חם. החתול רחוב שלהם נראה כמו חתול בית. ונקי שם ,כל כך נקי. ויש חנויות מזכרות. אני חייבת כרית כזאת.
לא הכל מושלם .הם נוסעים על אופניים כמו איזה חולי נפש,כמעט דרסו אותי. כמה פעמים. אז בגלל שעצבנו אותי עם האופניים שלהם,כמה נקודות למחשבה: 1) הם קושרים את הספסל רחוב כי בטח יש להם גנבים 2) אריך מנדלסון היה עושה את החזיתות יותר יפה 3) יש לי נעלי עץ בגודל אמיתי. בכלל לא נוח 3) צ'יפס בקונוס-אפשר לחשוב. 4) הנקניקיות בגרמניה יותר טעימות 5) הרינג אפשר לאכול אצל שרי אנסקי בנמל. עם באגט של לה מולאן
1) גנבים יש בכל מקום. 2) לא בטוח. 3) יש כאלה שכן נוח להם אבל מודה שלא ניסיתי. 4) היום יש נקניקיות טובות גם בישראל. 5) נכון.
איזה יופי הראשון.