סיבוב בתי ספר 19: חצר הגרוטאות בבית הספר ברמת החייל

כרמל סיפרה על בת דודה שלה שמלמדת בחצר גרוטאות. החצר הזו נשמעה לי מיוחדת וכבר שבוע לאחר מכן הייתי בחצר הגרוטאות הייחודית הזו שממוקמת בבית הספר "רמת החייל" בתל אביב. החצר מזמינה את ילדי הכיתות הצעירות לדמיין ולשחק: לנהוג ולאפות, לקנות ולמכור, לבשל ולפתוח מסעדות. "מהשיחות ביניהם", אמרה לי הבת דודה, "אפשר ללמוד מה הולך בבית".

המודל המקורי לחצר הגרוטאות נוצר בקיבוץ ונכתבו על כך לא מעט ספרים ומאמרים ובמשכן לאמנות בעין חרוד אפילו התייחסו לתופעה בתערוכה "שי לילדינו – תרבות ילדים בקיבוצים". אבל המגמה היתה לשלב את החצר בגני ילדים והשילוב כאן בבית ספר הוא ייחודי. את החצר תכננו ב-2010 המורים לירן שוויצר ונעמה ביגלמן, ולמרות שהשניים עזבו כבר את בית הספר, החצר ממשיכה להתפתח ולפתח את דמיונם של עשרות ילדים מידי שנה.

אגב, לפני שנתיים כבר כתבתי במקרה על בית הספר הזה. בנו פה אגף חדש אותו עיצב האדריכל גיא מילוסלבסקי בצורה שונה לגמרי מהמבנה הקיים. משום מה לא העליתי את המאמר אז לכאן ולכן אפשר למצוא אותו רק במהדורה המודפסת של הד החינוך מאוקטובר 2014.

ועל כך ברשימה זו.

.

DSC06480

על דלת השער

.

תלמידי כיתות א'־ב' בבית הספר היסודי "רמת החייל" יוצאים פעמיים בשבוע ל־ 45 דקות של משחק בחצר הגרוטאות של בית הספר. החצר הוקמה לפני שש שנים, כדי לרכך את המעבר של הילדים מהגן לבית הספר, "כך שילד שעולה לכיתה א' לא יתנתק מיד מהגן", אומרת רינה מוסרי (מחנכת כיתה א', האחראית על החצר יחד עם דנה ישראלי, מחנכת בכיתה המקבילה), "וייווצר רצף באמצעות הסביבה המוכרת".

בחצר המתפרשת על פני כמאה מטרים רבועים, יש שתי במות עץ, שולחן פיקניק, סככה, בית עץ, שולחן עבודה, שני לוחות ירוקים ומדפים עמוסים במכשירים: טלפונים, מחשבים, מדפסות, שואבי אבק, מגהצים, מחבתות, סירים וטוסטרים, שנאספו, וממשיכים להיאסף, מבתי התלמידים. צמיגי מכוניות מאורגנים בצד בערמה, ועל יד הגדר ניצבים תנורים ומכונות כביסה. במרכז החצר מתנשא עץ ותיק המצל היטב על מרבית השטח; בשוליה יש מחסן קטן ובו מאוחסן חלק מהציוד; ואל שני פחי המחזור שלצדה משליכים חפצים שנשברו ואי אפשר להשתמש בהם עוד.

.

DSC06491

רינה מוסרי (מימין, בת דודה של כרמל) ודנה ישראלי

.

.

החצר מגודרת בגדר עץ כדי להפריד אותה מחלקי החצר האחרים של בית הספר, וננעלת כדי לצמצם ונדליזם בסופי שבוע (שבהם בית הספר נותר פתוח). ליד השער ניצב שלט המפרט את הוראות ההתנהגות בחצר, ובכניסה אליה התלמידים משננים אותן: "נכנסים רק עם המורה, מכבדים אנשים וחפצים, שומרים על שקט ומתחשבים, לא משתוללים, לא מטפסים למקומות מסוכנים, בסוף הפעילות מסדרים".

.

DSC06479

פחי מחזור בכניסה

.

DSC06477

כללי החצר

.

.

במתכונתה הנוכחית מתאימה החצר לכחמישה־עשר ילדים בו־זמנית. במהלך שהותם בה הם מתחלקים עצמאית לקבוצות קטנות, וכל קבוצה בוחרת לעצמה משחק ומצטיידת בציוד המתאים. מוסרי: "אנחנו נותנים מקום לפתח יחסים חברתיים וליצור קבוצה מגובשת היות שהילדים באים מגנים שונים".

בעת ביקורי מוצבים על שולחן הפיקניק כלי בישול ושני מחשבים, ונפתחת מסעדה. ליה מכריזה על זוג שהזמין מקום לשעה שש בערב. היא אחראית "לרשום את האנשים ולסדר מקומות". מיקה היא הטבחית, ומיכל מגלגלת כמה גלגלים ומציבה אותם משני צדי השולחן (כי עלה רעיון "לעשות מסעדה על גלגלים"). זו הפעם הרביעית ברציפות ששלוש הבנות פותחות בחצר מסעדה, סוג המסעדה והתפקידים שלהן משתנים מפעם לפעם. אחת הבנות מציינת שלמסעדה של היום קוראים "קפה לואיז, כי סבא שלי לוקח אותי לשם לפעמים אחרי בית ספר".

מאי, תמר, מיקה וגלי פותחות מאפייה. חלקן אוספות חול, אחרות עסוקות בסינון ובהכנת עוגות. "הן תמיד עובדות במטבח", מספרת ישראלי. "לעשות ארוחה משפחתית זה חלק מהעולם שלהן. לפעמים הן חוברות למסעדה ומוכרות להן את האוכל שהכינו". קבוצה שלישית של ילדים בונה מכונית ויוצאת ל"נסיעה" קצרה. במכונית הם משוחחים ומדברים בטלפון. "מהשיחות ביניהם", מגלה מוסרי, "אפשר ללמוד מה הולך בבית, איך אבא מדבר בטלפון, ומה קורה בארוחת הערב או בנסיעה משפחתית". מוסרי מצטטת כמה מהמשפטים שהיא רגילה לשמוע: "איפה אתה? הבטחת שתחזור הביתה מוקדם"; "אמרתי לך לקחת את הילדים מהגן"; "אני שוב לא מצליחה להחנות"; או "תאכל את זה; תעשה את זה". הנסיעה הקצרה במכונית מסתיימת. ילדי הקבוצה נוטשים אותה לטובת פתיחת מסעדה. יואב כותב את התפריט. במסעדת "הסרטן הלהיט" יש סטייקים — סינטה, אנטרקוט ופילה; פסטות ברוטב בולונז, עגבניות או קטשופ; וקינוחים — גלידת וניל, קרם ברולה ועוגיות שוקולד. את האוכל מוכרים חברי הקבוצה לקבוצות האחרות תמורת תשלום באבנים שאספו בחצר; אבנים קטנות וגדולות, בהתאם לערך הכסף.

.

DSC06476

צמיגים

.

DSC06483

סירים, קומקומים, מחבתות, כלי פלסטיק

.

DSC06466

גרוטיאדה

.

DSC06467

בחירות

.

DSC06465

סוחבים

.

DSC06484

קונדיטוריה

.

DSC06482

הקבוצות מתאחדות

.

DSC06468

הקונדיטוריה התרוקנה

.

DSC06470

המסעדה

.

DSC06471

המכונית

.

DSC06472

במסעדה השנייה עסוקים בלכתוב תפריט

.

DSC06486

התפריט להיום

.

DSC06485

התפריט הסופי

.

DSC06487

ריכוז לפני פינוי

.

.

חצר הגרוטאות, מסבירה מוסרי, היא חלק מתפיסת המשחק הסוציו־דרמטי, שבמהלכו מחקים הילדים את העולם היום יומי ומפתחים דמיון ויצירתיות. "רוב החפצים", מספרת ישראלי, "משמשים אותם בשימוש האמיתי שלהם — הם לוקחים את הצמיגים ומושבי התינוקות, בונים מכוניות ונוסעים; רוב המשחקים הם מהעולם שלהם, מהמשפחה או מהכיתה. בנק כמעט לא רואים פה. יש מצלמות וידאו, אז יש כאלה שמשחקים בחוקרי טבע. מה שיפה לראות", היא מוסיפה, "זה שיש משחק מתמשך. הם כמעט תמיד חוזרים לאותו מקום ולאותם חפצים, והם תמיד נורא עסוקים. המטרה שלנו כמורות היא כמה שפחות להתערב". מוסרי מספרת ש"הדינמיקה הקבוצתית חושפת מי מנהיג, מי עקשן, מי פותר בעיות באופן יצירתי ומי צריך שיחליטו בשבילו החלטות. יש ילדים שבכיתה הם שקטים וכאן הם כוכבי החצר, כי זה המקום שבו הם מתבטאים".

בסוף שעת המשחק נאספים התלמידים ומתחילים לסדר את החפצים ולהחזירם למדפים. "אחד הדברים הקשים שמתרחשים לקראת סיום כיתה ב'", אומרת מוסרי, "זה שהתלמידים מבינים שהם הולכים להיפרד מהחצר. זה מאוד קשה להם".

ב-2010 הקימו את חצר הגרוטאות נעמה ביגלמן, אז מחנכת בכיתות א' ו־ב', ולירן שוויצר, אז מורה למדעים ונגרות, שתכנן ובנה את החצר. את התהליך ליוו יעל אילון, שהייתה באותה תקופה מנהלת בית הספר, ויעל גוטוויזר, מדריכה פדגוגית המתמחה בחצרות גרוטאות. המימון הגיע מהקרן לעידוד יוזמות חינוכיות. "בהתחלה", מודה מוסרי, "היו מורות שחשבו שזה בזבוז זמן וטענו שהילדים צריכים לשחק בהפסקות ולא בזמן שיעור. אבל אחרי שהן 'טעמו' הן הבינו את הערך. מדובר בשינוי תפיסה".

.

DSC06496

כריכת הספר העוסק בחצר הגרוטאות

.

.

גם צילה גביש, שמרכזת במכללת אורנים את התכנית "חינוך בילדות המוקדמת כמכלול חיים", משוכנעת בנחיצותה של חצר גרוטאות. "החצר היא כמעט החמצן בשביל ילדים להכיר את העולם ולהתפתח", היא אומרת. "בעבר הסביבה הייתה הרבה יותר נגישה, ילדים שיחקו בחוץ אחר הצהריים, הלכו לטיולים ולא היו משועבדי מחשב ומהופנטי אייפון. היום צריכים להיאבק על הזכות שלילדים תהיה חצר גרוטאות". גביש פרסמה במשותף עם מלכה האס את הספר "אמא תראי, זה אמיתי: חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת" (הקיבוץ המאוחד, 2008).

"ילדים", היא אומרת, "מפעילים היום פחות את מערכת החושים, התנועה ושיווי המשקל, והחשיבות של הפעלת החושים באופן אינטגרטיבי גבוהה מבעבר. בחצר גרוטאות הילד מפעיל את כל גופו, גם תנועות כלליות וגם תנועות של מוטוריקה עדינה; הוא לומד להתמצא במרחב, לארגן את גופו וגם לפעול בחברה; הוא לומד עקרונות מדעיים, את טיב החומרים, עיצוב אסתטי, ביטוי רגשי ודמיון".

מדוע לדעתך בתי ספר אינם ממהרים לאמץ את חצר הגרוטאות? "ההתמחות שלי היא בילדות מוקדמת, לא עסקתי כלל בילדי בית ספר. אבל לדעתי האיום הגדול מגיע מההיסטריה של הבטיחות. לא מבינים שככל שילד מתנסה יותר כך הוא יודע לשמור על עצמו יותר. בבתי הספר, בשונה מגני ילדים, חצר הגרוטאות נתפסת כגורם מאיים גם מפני שהיא לא בתוך הראייה הבסיסית של מערכת החיים בבית הספר, שבו הכול סדור ומובנה. אני הייתי רוצה שייתנו לילדים לעבוד בארגז חול גם בכיתות א'־ב'. ארגז החול פחות מאיים מחצר גרוטאות. הוא לא מיועד למשחק דרמטי, לא עושים בו 'מטבח' או 'יום הולדת', אבל יש בו את הפוטנציאל לעבוד בכל ההיבטים".

haz011

המאמר שפורסם במקור בהד החינוך (עריכה: ציפה קמפינסקי, עיצוב: נעם תמרי)

.

haz012

והחלק השני (עריכה: ציפה קמפינסקי, עיצוב: נעם תמרי)

תודה לציפה קמפינסקי ולנעם תמרי

★★★

★★

רשימות נוספות בתחום מוסדות החינוך בישראל:
(4) אורט יד לבוביץ' נתניה (מרדכי בן חורין)
(10) חצרות מתחדשות (יעל בר מאור)
(12) בית הספר בשכונת אגמים (לרמן אדריכלים)
(13) שני בתי ספר חדשים ביפיע וכפר כנא (אדריכל איאד אבו-גאנם)
(16) בית ספר יסודי רקפות בקריית ביאליק (קנפו-כלימור אדריכלים + אב אדריכלות נוף)
(17) אולמות ספורט בצרפת, דנמרק וישראל (Alexandre Dreyssé, BIG, חן אדריכלים)

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 31/07/2016 at 10:17

    מה עם הילדים שלא אוהבים לשחק? מה עם הילדים שלא אוהבים חול? לא אוהבים להיות בחוץ,אוהבים להיות לבד. הייתי מקצה מקום ממוזג עם מברגים והילדים היו מפרקים מגהצים,טוסטרים,מקלדות. אפשר לפרק ולהרכיב וללמוד איך דברים בנויים. צריך מישהו שיתווך להם את זה. זה יכול להיות מורה שיהיה נוכח בחדר ויוכלו להעזר בו.
    כשאני הייתי ילדה אני והאחים שלי היינו מקבלים בחגים וימי הולדת טנגרם,מיקרוסקופים,טלסקופים, ומשחקים שקראו להם המהנדס הצעיר או משהו כזה. גם בובות פרווה ,ברבי -לא וגם לא פינות בישול. אולי בגלל זה כולנו מהנדסים.

  • שלגיה  On 31/07/2016 at 10:41

    הפינת משחק הזאת היא גלגול של פינות המשחק שהיו כשאני הייתי ילדה. אז היו פינות בישול עם כוסות וצלחות ועשינו עוגות מחול ,פינות רופא והיום מקלדות ופקסים. זה עוד מאותו דבר. צריך לקחת את זה לשלב הבא,לשלב ההתנסות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: