ב-2002 השלים האדריכל רם כרמי את עיצוב בית הכנסת בבניין שאשא בבית חולים בילינסון. כרמי עיצב בבניין שתכנן האדריכל מרסלו ברסטוביסקי, את קומת המסד הכוללת לבד מבית כנסת גם אולם לתצוגת אמנות המשמש בעיקר למעבר בין האגפים השונים. באמצעות משטחי גבס ותאורה טבעית ומלאכותית ביצע כרמי את עיצובו לאולם המוארך בו שולב אוסף אמנות מועתקת שתרם פלאטו שרון, שגם דאג לשים את שמו בכל פינה ומקום. נראה לי שלפחות 600 פעמים מופיע כאן שמו של פלאטו וזה קצת מבחיל.
את אולם המבואה כולם חוצים, אך מעטים אם בכלל מתייחסים למאות התמונות התלויות על הקירות והעמודים הרחבים בדחיסות מוגזמת. אפילו המונה ליזה תלויה כאן. את בית הכנסת בקושי רואים. מי שנחשף לו הם רק אלה שבאים להתפלל. הוא נמצא בקצה האולם, במקום שלא מוביל לשום מקום, פשוט קצה האולם. לפתע, בין הקמרונות מופיעים עמודי ענק, כאלה ששילב כרמי גם בטרמינל היוצאים בנתב"ג. העמודים מוארים היטב ומובילים לאולם מבואה ומשם לאולם התפילה.
ועל כך ברשימה זו.
.
הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה
.
אדריכל רם כרמי בביתו, 2011
.
חזית הבניין שתכנן האדריכל מרסלו ברסטוביסקי
.
פסל של יעקב אגם בחזית הבניין
.
שלט
.
קטע חזית בית הכנסת הבולטת מגוף הבניין
.
מבואת הכניסה מורכבת מאולם מבואה מואר היטב המוביל לאולם נוסף, עגול המקיף ערוגת חצץ
.
ומעגל אור במרכז
.
סימטריה: דלפק הקבלה
.
פסל ראש
.
הסבר
.
הכניסה לקומת הכניסה ובה תצוגת העתקי יצירות אמנות שתרם פלאטו שרון
.
סרט קצר מציג את פלאטו מדבר על התרומה שלו
.
כמו שערי מקדש עתיק
.
השער לאולם תצוגת האמנות והמעבר לבניין
.
תרומת
.
תצלום מאת עמית גירון לאחר חנוכת האולם, עדיין ללא העתקי יצירות האמנות (מקור: כרמי אדריכלים)
.
האדריכל יצר כפלים בתקרה ושילב תאורה מלאכותית להגברת נוכחות האור בחלקים השונים
.
את האולם כמו גם את בית הכנסת עיצב האדריכל רם כרמי
.
האולם מחולק לשני אזורים, אחד רחב ונימי ואחד צר יותר ופונה לחצר המרכזית של בית החולים
.
פתוח לחצר
.
אולם תצוגת האמנות נחצה במעבר המקשר בין חלקי בית החולים השונים וגם מוביל למעליות
.
ואן גוך
.
גוגן – היצירה מימין המקורית נמכרה שנה שעברה ב-300 מיליון דולר
.
תצוגה
.
ורמיר
.
מונה ליזה
.
סזאן (המקור נמצא במוזיאון לאמנות של פילדלפיה)
.
יש גם אפשרות לסרוק קוד וללמוד על היצירה
.
משמר הלילה
.
ורמיר
.
סערה טרופית
.
רמברנדט
.
בקצה האולם מסתתר אולם נוסף….
.
רק מי שמגיע לבית הכנסת יגלה את האולם הנוסף
.
ויכול בטעות לחשוב שהגיע לנתב"ג
.
שערי גן עדן
.
המעבר של רם כרמי (2013-1931) מבטון חשוף לצבע לבן התרחש אי-שם בתחילת שנות ה-80. מאז הוא הפסיק להציג מבנים חשופים, אלא העדיף לעטוף אותם בלבן או אבן. שעטנז של סינדרום ירושלים עם "העיר הלבנה". גם מבנים ותיקים שלו כמו "בית הדר-דפנה" זכו אצלו בעשורים האחרונים לטיפול דומה.
מאז שנות ה-80 תכנן כרמי (בחלק מהעבודות עם שותפים) בית משפט, בית הנצחה לנספים בשואה, מתחמי מגורים בשכונת גילה בירושלים, בתי מגורים לאלפיון העליון, תאטרון לאומי, בית ראש ממשלה, וילות בקיסריה ובשכונת ימין משה בירושלים, בניין משרדים ברחוב מונטיפיורי בתל אביב, השלים את בניין הפקולטה למדעי הרוח עם בית כנסת בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים, וגם מבנה לקיבוץ עירוני שלא נבנה. בניינים אלה, בשונה מהפרויקטים המוקדמים, שילבו את רוח הזמן כשאת מקומם של הגושים האקספרסיביים שהופיעו בבית אל על או מרכז הנגב, החליפה מורכבות צורנית שהביטוי המובהק ביותר שלה הוא הציג במבני הספריות שיצר למפעל הפיס (וכמוהם פזורים בקריית אונו, שוהם, יבנה ועוד).
בעבודת העיצוב בבית החולים, כמו בעבודות אחרות שביצע כרמי באותן שנים, המורכבות חוזרת ומופיעה בעיצוב תקרת אולם התצוגה המוארך. כאן גם הודגש עומק האולם, באמצעות החזרתיות של העמודים המקושרים ביניהם בקשתות כשתאורה טבעית ומלאכותית משולבת בהם. רעיון דומה בוצע בבית המשפט העליון, באולם המבואה לאולמות בתי המשפט.
11 העמודים המסיביים הניצבים בכניסה למבואת בית הכנסת, קצרים ונמוכים ומעניקים תחושה של גרסה מצומצמת לנתב"ג 2000 רק בלי המזוודות. גם בנתב"ג, שנחנך שנתיים לאחר חנוכת בית הכנסת, השתמש כרמי בעיצוב דומה לעמודים המתנשאים לגובה של כמעט 18 מטרים. אלה כמובן כבר לא העמודים הפשוטים והגושניים שאפשר למצוא בעבודותיו המוקדמות כמו בתחנה המרכזית החדשה או בבית ספר ליידי דיוויס, אלא עמודים המכוסים בלוחות אבן הניצבים לעמוד, מדגישים את אנכיותו, מאווררים את המאסביות, ובכותרת העליונה נפתחים ומשלבים תאורה מלאכותית.
.
.
אבן, עץ וזכוכית הם החומרים העיקריים בהם עשה כרמי שימוש בעיצוב בית הכנסת. המעקות, ארון הקודש, הקיר בעורף הארון ופרטים אחרים מורכבים כולם מזכוכית. המושבים הם מעץ והאבן מחפה קירות ורצפה ומופיעה גם בחלק מהריהוט. על כל אלה הוסיף כרמי את האור הטבעי שחודר למבואה מפס דק בתקרה, שהולך וממשיך בהטיה של 90 מעלות וחוצה באלכסון דרמטי גם את אולם התפילה. לבד מפס התאורה בתקרה באולם התפילה חודר האור הטבעי גם דרך קיר לבני זכוכית הסוגר על פינת אולם התפילה המעוגלת, כשארון הקודש מזכוכית משתלב בעיצוב הפינה המעוגלת. האור הטבעי היה נוכח אמנם היטב גם בעבודותיו המוקדמות של כרמי, אך שם הבטון היה העיקר, את העץ אפשר היה למצוא רק במעקות דקיקים והזכוכית היתה במקומה הצפוי בחלונות ובהחלט לא יותר מזה.
"אדריכלות לירית" כינה כרמי את השפה העיצובית שאותה ניסח וגיבש לאורך ששים שנות עבודה. בספר שהוציא תחת אותו שם (משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2001), הסביר כרמי באופן לא פשוט את כוונתו: "בתכנון בניין אני מבקש ליצור הרמוניה בין המימד הדינאמי של החלל לבין הממדים הסטאטיים של הקונסטרוקציה; בין הרטוריקה בגילומיה הלוגיים לבין הפאתוס הלירי שבהתפתחות החללים הספציפיים, המעניקים תוכן לחלל הזורם ונתחמים ומחוזקים על ידי המאסה (הקירות החומרים העוטפים אותם). לא במקרה דומיננטי כל כך תפקידו של האור באדריכלות שלי כיום: לצד המאסה הכבדה ורויית הצל – האור מפנה אותנו אל הרגע שבו החלל מתמלא חיים, המבליט את תוכנו ושרים לו הלל".
ההבדל בין בית הכנסת שתכנן כאן כרמי, ובין בית הכנסת שתכנן כמה שנים קודם לכן בקמפוס הר הצופים הוא עצום. בהר הצופים בית הכנסת מהווה את השיא של הבניין כולו ובקצה שלו יש חלון טריפטיך המכוון את המבט לנוף ירושלים. כאן בית הכנסת ממוקם כנספח כמעט מיותר לבניין ואולם התפילה הוא אולם אטום ללא מבט החוצה. גם מבחינה חומרית אין דמיון: לעומת הקירות הצבועים לבן בהר הצופים והשטיח מקיר לקיר, כאן השתמש כרמי באבן לחיפוי קירות וריצוף. וגם מבחינה צורנית יש הבדל: בהר הצופים צורת העיגול חוזרת ומופיעה באולם התפילה, בעוד שכאן הקוים ישרים ואלכסוניים. עיצוב אולם התפילה שונה, כשבהר הצופים אולם התפילה מעוצב כחצי גורן עם מדרגות, בעוד שכאן כמעט ואין הבדלי גובה באולם התפילה. הטיפול בריהוט ובחפצי היודאיקה שונה – כאן הוצב ארון הקודש כמוקד מרכזי וייחודי מזכוכית, לעומת הר הצופים שם ארון הקודש נסתר ומשתלב בקירות האולם משני צידי חלון הטריפטיך. הדברים לא רק נובעים מנתוני פתיחה שונים שכרמי קיבל לידיו, אלא גם מגישה שונה. בהר הצופים נפרד כרמי משרידי הברוטליזם האחרונים שאפיינו את יצירתו ומופיעים כאן רק בהיבט הגושני: צורת האולם המצולעת וכן הקירות המסיביים שתומכים בעזרת הנשים ומפרידים בעזרת הגברים בין אזור התפילה והמעבר ההיקפי, קירות לא רציפים בהם פער כרמי פתחים עגולים ורחבים. כאן בפתח תקוה כרמי כבר עמוק בפוסטמודרניזם, הוא מציג גישה נקייה יותר, (אבל לא בטוח שהיא "קלה" או "פשוטה" יותר) ומתמקד בנושאים אחרים כמו חומר ואור.
.
טקסט קצר על העבודה הזו כתב כרמי לפני כמה שנים. אני מודה לרבקה כרמי על האישור לפרסמו (וכן על התכנית והתמונות):
"בית כנסת – מקום בו מתכנסים בני אדם לתפילה בציבור ולהתייחדות עם הבורא. בית כנסת הנמצא בתוך בית חולים הוא בית תפילה של אנשים לפני ואחרי ניתוח. במקום זה מבקש המתפלל מזור מכוח עליון על אף שמדע הרפואה עומד לרשותו. ניתן לי הכבוד להתחיל ביצירת חלל אנושי חשוב זה ולטוות, דרך התכנון והעיצוב, מארג קונספטואלי בין אור, "הנשפך" מבחוץ פנימה, עוטף את המתפללים ומעניק להם תחושה שהם בידיים טובות של השגחה עליונה, ובין רצפה עשירה באבנים מקומיות המעניקות תחושה של ביטחון ויציבות.
"מיקומו של בית הכנסת בבית החולים מהווה נקודת סיום ל'חוט השדרה' של המבנה כולו, הנע דרך מסדרון ארוך ורחב ונתמך על-ידי עמודים רחבים. אין ספק שנקודת הסיום במסדרון – בית הכנסת – היא האור שמפיח תקווה בליבות האנשים".
עד כאן דברי קודשו. בעוד כשנתיים צפוי מוזיאון תל אביב לאמנות להציג תערוכה מקיפה על יצירתו של רם כרמי.
.
תכנית בית הכנסת (שנמצא בחלק שלמעלה מימין) ואולם התצוגה (מקור: כרמי אדריכלים)
.
כרמי עיצב עמודים כאלה רק כאן ובטרמינל היוצאים בנתב"ג
.
יש כאן הרבה אנשים שממריאים למקומות אחרים
.
העמודים
.
אולם המבואה לבית הכנסת מוקף משני עבריו בשורות עמודים ופס אור חוצה אותו
.
אור
.
ממריא דרך דמעה שקופה
.
שלט
.
זמנים
.
המבואה לבית הכנסת נחצית בפס אור ושני גרמי מדרגות סימטריים מובילים לעזרת הנשים בגלריה העליונה ומדגישים את הכניסה לעזרת הגברים
.
פס האור: אבן, זכוכית, עץ ואור
.
מבט מהכניסה לבית הכנסת על אולם המבואה
.
מדרגות
.
מעקה המדרגות
.
המדרגות
.
בעת כנסת לזכר פרחה
.
אבן (?)
.
מבט מראש המדרגות על אולם המבואה
.
פס אור
.
עזרת הנשים מורכבת מגלריה המשקיפה על עזרת הגברים כשאת תקרת האולם חוצה פס אור בדומה לפס החוצה את אולם המבואה
.
עזרת הגברים עם ארון הקודש
.
פס האור יורד ומסתיים בארון הקודש
.
פס
.
הבמה
.
בויטרינה בצד מונח מודל בית הכנסת
.
בכניסה לעזרת הגברים חדר מבואה קטן ועגול עם ארונות ספרים
.
הערה
.
הודעות
.
צילום של עמית גירון מתאר את חדירת האור מכיוון סביבת ארון הקודש (מקור: כרמי אדריכלים)
.
מבט כללי על עזרת הגברים
.
הבמה: בסיס בטון, רגלים מזכוכית ומשטח עץ
.
ספסלי בטון קבועים עם מושבי עץ
.
ספסלים
.
קירות האולם מחופים בלוחות אבן (?)
.
מדרגות בטון חשוף יורדות למרכז האולם
.
מושבים ניידים במרכז האולם
.
מבט על פס האור בתקרה היורד אל ארון הקודש
.
עמוד התפילה
.
מבט מכיוון ארון הקודש אל עזרות הגברים והנשים
.
מבט מכיוון ארון הקודש אל עזרות הגברים והנשים
.
דע לפני מי אתה עומד
.
מבט מכיוון עמוד התפילה
.
ארון הקודש עגול ושקוף
.
ארון הקודש
.
אפשר להציץ על ספר התורה שבארון
.
ארון הקודש שוכן במגדל זכוכית
.
מבט למעלה
.
נר תמיד
.
כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
★
★
בתי כנסת נוספים בהם הסתובבתי:
.
(1) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים בתכנון רם כרמי
(2) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר
(3) לעדה העירקית בבאר שבע בתכנון נחום זולוטוב
(4) בשכונה ה' בבני ברק בתכנון יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן
(6) בית אלכסנדר ביקנעם בתכנון אהרן צורף
(7) במושב ניר עציון בתכנון חנוך אחימן
(8) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה בתכנון מוטי בן חורין
(9) בקריית הטכניון בתכנון אהרן קשטן
(10) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר
(11) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי בתכנון ישראל קומט
(12) בקיבוץ חפץ חיים בתכנון יוסף שנברגר
(13) במחנה רעים בתכנון סטיו אדריכלים
(14) בשכונת בית הכרם בתכנון מרדכי בן חורין
(15) הנטוש במושב שדה יעקב בתכנון ישראל קומט
(16) בקיבוץ כפר עציון בתכנון יוסף שנברגר וטוביה קץ
(17) בקיבוץ לביא בתכנון יוסף שנברגר
(18) במרכז רפואי שיבא (תל השומר) בתכנון משה זרחי
(19) המרכזי בהר הכרמל בתכנון ישראל קומט
(21) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק
(22) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק
(23) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב
(24) שדמות מחולה בתכנון טוביה קץ
(25) כפר הנוער ימין אורד בתכנון יהודה לנדאו
(26) אוהל נחמה בשכונת טלביה בתכנון דוד קאסוטו
(27) בקיבוץ טירת צבי
(28) בשיכון ותיקים בבת ים בתכנון יצחק פרלשטיין
(29) בלפוריה
(30) המרכזי בשכונת הדר בחיפה בתכנון מנספלד ווינרויב
(31) בקיבוץ עין הנצי"ב בתכנון ג'ניה אוורבוך
(32) בעיר הבה"דים בתכנון קולקר-קולקר-אפשטיין
(33) בכפר הנוער בן שמן בתכנון מרדכי בן חורין
(34) ישיבת קריית ארבע בתכנון דוד קאסוטו
★
חלון אחורי 
תגובות
בית הכנסת די דומה לבית הכנסת הכט באוניברסיטה העברית בהר הצופים, גם בעיצובו של כרמי
ממש לא דומה – לא צורנית, לא חומרית ולא בקשר בין פנים ובין חוץ. הוספתי כעת פסקה לרשימה המשווה בין שני בתי הכנסת.
בכלל שווה להסתובב בבילינסון, גם בעיצוב המחלקות הושקעה מחשבה רבה. באיחולי בריאות לכל ושלא נזדקק…
מי ידע שיש שם אוצר כזה!!! כף שאתה מגלה לנו!!! בטוח שאלך לבקר
מזעזע. חרא של בית חולים מבחינה רפואית. כל התערוכת ציורים הזאת במסדרון זה על גבול הטרדה נפשית של המסכנים שעוברים שם. והבית כנסת- עמודים כמו באולם חתונות ואולם בית הכנסת נראה לי כמו כנסיה. אי אפשר לעשות משהו פשוט? משהו רגוע? משהו צנוע?
בית חולים זה מקום שאנשים פוגשים את הקצוות שלהם
שבלינסון ילכו לעשות סיבוב בבניין המרכזי של איכילוב. פונקציונלי,אלגנטי. נותן תחושה שלמנהלים של איכילוב יש סדרי עדיפויות נכונים ושהמשאבים מופנים לדבר שלשמו נאספו-החולים.
בבתי חולים יש איזה שגעון של אמנות. בתל השומר גם כיסו במגדל האשפוז את הקירות בציורים, אלא ששם יש אוסף מעולה ומקורי של אמנות ישראלית חדשה ובחוץ יש עבודה גדולה שדני קרוון עיצב במיוחד לגן. אבל מה דעתך על בית הכנסת?
ציורים זה ממש לא מתאים לבית חולים,אם חייבים אז שישימו פסלים. ליצמן צריך להוציא הנחיה בעניין.
אני מקווה שתגיע איזו כנופיה של שודדים וישדדו את כל הציורים האלה בשוד מזוין, וישארו קירות לבנים.
לא אהבתי את הבית כנסת. עמודים כמו באולם חתונות ואולם בית הכנסת נראה לי כמו כנסיה. כל האפקטים האלה: ספרי תורה בתוך אקווריום וכאלה. שיעזבו בשקט את האנשים. זה מצדיק מחאה חברתית. תכננו את זה אנשים מנותקים מהמציאות שאנשים רגילים חיים אותה.
יש בהדסה בית כנסת עם ויטראז'ים ותערוכה על נשות הדסה. עוצרים אוטובוסים של מטיילים בכניסה לבית חולים ומתחילה טיילת של מבקרים בלובי של בית החולים. זה נראה לי הזוי. מה הקטע? אין מקומות אחרים לטייל בהם? אין מקומות אחרים להציג בהם אומנות? זה פשוט לא מתאים.
תוכל לכתוב מה כוונתך שההבדל בין שני בתי הכנסת מקורו בגישה שונה? לא הסברת מה ההבדל בין שתי הגישות.
עדכנתי את הפסקה והרחבתי על שינוי הגישה.
הזן הגרוע ביותר של שרלטנים הוא אדריכל שרלטן. כי ההגיגים המנותקים שלו לא נזרקים אחרי כמה ימים לפח העיתונים אלא נשארים לכער, לסבך ולהרעיל את הסביבה הפיזית של אלפי אנשים למשך עשורים אחרי מותו. נכון שבעתיים לגבי מי ששרלטנותו כ"כ מוצלחת עד שהצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות (ואת מחלקי הפרסים, כמובן) שהוא מאור הדור.
אני חושב שגם המוזיאון וגם בית הכנסת מעניינים מאוד. אני לא חסיד של כרמי, אבל אני חושב שהעמודים שהוא עיצב בבית הכנסת ובנתב״ג הם פרשנות גאונית ולוקאלית לעמוד התומך היווני. אם הייתי אדריכל, הייתי שמח מאוד להמשיך להשתמש בסגנון הזה.
ראה שהאדריכל הדגול לא הבין את המטרה שלשמה קיים בית כנסת בבית חולים.
בית הכנסת הזה נועד לשמש את החולים המאושפזים בבית החולים.
חלק לא זניח מתוכם מגיעים לבית הכנסת בכסא גלגלים אושנעזרים במקל הליכה/הליכון.
בית הכנסת בנוי עם מדרגות והפרשי גובה כך שבעלי מוגבלות לא יכולים לעלות לתורה ובודאי שלא לגשת לתיבת החזן.
האזור היחידי שבו ניתןן להמצא בבית הכנסת בישיבה על כסא גלגלים הוא מצומצם ויכולים להכנס בו רק 2 כסאות תוך חסימת המעבר.
בקיצור, ציון אפס בנגישות, ועוד בבית חולים.
אפשר לראות בתמונות שרוב שטח בית הכנסת איננו נגיש לבעלי מוגבלות.
נ.ב. הספסלים מאוד לא נוחים לישיבה, מספיק לראות את הצילום מהצד של הספסלים.
כנראה שהמתכננים רצו שהמתפללים לא ישבו יותר מדי זמן.