סיבוב בישיבת קריית ארבע ובגן קבר ברוך גולדשטיין

בדרך מפגישה וסיור בדימונה להרצאה על בניין הספרייה הלאומית החדש בירושלים, עצרתי בקריית ארבע. זכרתי שהאדריכל דוד קאסוטו תכנן כאן בניין ישיבה גדול ורציתי לראות איך הוא נראה היום. הופתעתי לגלות שעל אף התחושה שמפעל ההתנחלות מתחזק, בית המדרש הענק והמרשים ריק מתלמידים ודלתותיו נעולות. מישיבה של 250 תלמידים צנח מספרם למחצית ובית המדרש כבר לא התאים לשינויים ולכן עברו כולם לאולם קטן בקומת הקרקע. בישיבה אגב אמרו לי שזה זמני ושנה הבאה יחזרו ויאכלסו את האולם הגדול.

המשכתי לקבר של ברוך גולדשטיין שנמצא בקצה של גן עירוני מוזנח. קבר בודד באמצע היישוב, הוא נסתר אמנם מבתי המגורים שרבים מדייריהם היו מטופליו של הד"ר, אבל הקבר משקיף היטב על בתי חברון שכמה מתושביה סיימו את חייהם בגללו. שני המקומות באותה רשימה, מפני שאלה שני המקומות בהם עצרתי בביקור בקריית ארבע. אבל למעשה וככל הידוע לי אין כל קשר בין השניים, לבד מההיבט הגאוגרפי.

ועל כך ברשימה זו.

.

13048049_1271717276191185_2550013870710203648_o

בית המדרש הנטוש

.

.

003 - Copy - Copy

ספטמבר 1971: זמן אלול בשנה הראשונה של הישיבה שהתקיימה בבניין הממשל בחברון (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

002 - Copy - Copy

תחילת שנות ה-70: משכנה השני של הישיבה היה בצריף ששכן באתר בו שוכן כיום בניין הישיבה. ראש הישיבה הרב ולדמן משוחח עם תלמיד (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

001 - Copy

תחילת שנות ה-70: ארוחת צהריים באחת הדירות שהושכרו לישיבה בקריית ארבע. ראשון מימין שלמה סולומוביץ' שנפל בגולן מלחמת יום כיפור (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

003 - Copy - Copy - Copy

תחילת שנות ה-70: הרב עובדיה יוסף מעביר שיעור בבית המדרש בצריף (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

002 - Copy

תחילת שנות ה-70: תלמידי הישיבה השתתפו בשמירה על הישוב הצעיר. בתמונה שלמה סולומוביץ, שנפל במלחמת יום כיפור, רוכן ובוחן את הגדר בעת פטרול (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

003 - Copy

שנות ה-70: בעת הבנייה, עומדים משמאל קבלן הבניין דוד צוקר (על מדים, כנראה בעת מילואים), לא ידוע, השר יצחק רפאל, במרכז בחליפה שחורה ראש הישיבה הרב דב ליאור, מימינו שמעון יפרח מנהל הישיבה, משמאל עם יד על הראש ישראל ליפל מנכ"ל משרד הדתות ומימינו עוזרו (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

001 - Copy - Copy

שנות ה-70: יציקת רצפת אולם בית המדרש (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

004 - Copy

1979: ראש הממשלה מנחם בגין במהלך אירוע חנוכת בניין הישיבה, משמאלו שר הדתות אהרון אבוחצירא. מאחורי בגין עומד (עם זקן) ראש הישיבה הרב אליעזר ולדמן, מימין לבגין שלמה ניר התורם שעל שמו נקראה הישיבה (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

006 - Copy

1979: ראש הממשלה מנחם בגין  מימין שר הפנים והדתות יוסף בורג ובאמצע ראש הישיבה הרב אליעזר ולדמן (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

005 - Copy

1979: אירוע חנוכת הישיבה באולם חדר האוכל שבקומה התחתונה בבניין. מימין לשמאל: הרב שלמה גורן, ראש הממשלה מנחם בגין, ברוך דובדבני – יו"ר המרכז לחינוך דתי בישראל, הרב דב ליאור (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

005 - Copy - Copy

שנות ה-90: חזית בניין הישיבה, אנטנה על גג אגף הכניסה  שמימין ואגף בית המדרש משמאל (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

DSC07233

הכניסה הראשית לבניין ישיבת ניר קריית ארבע

.

DSC07235

חלקו הראשון של הבניין נחנך ב-1979 בנוכחות מנחם בגין

.

(1) ישיבת ניר קריית ארבע

המוסד הראשון והגדול שהוקם בקריית ארבע, אפילו עוד לפני שקריית ארבע בכלל הוקמה, היה ישיבת קריית ארבע שנפתחה בשנת 1971. את הישיבה ייסד הרב אליעזר ולדמן, מתלמידי הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב ומהדמויות המובילות ליישוב יהודה ושומרון. לאחר חמש שנים (1976) הצטרף לראשות הישיבה גם הרב דב ליאור, אף הוא תלמיד לשעבר במרכז הרב ושל הרב קוק.

היות והיישוב טרם הוקם, נפתחה הישיבה עם המחזור הראשון שמנה 18 תלמידים, בבניין הממשל בחברון (שפוצץ על ידי צה"ל ב-2002). שנה מאוחר יותר הצטרף מחזור שני שכלל 20 תלמידים והישיבה העתיקה את מקום מושבה מהבניין בחברון לגבעה הסמוכה לחברון עליה הוקמה קריית ארבע.

המקרה של קריית ארבע בתולדות תכנון הערים הישראלי הוא ייחודי. באותן שנים ישראל לא הקימה עוד יישובים עירוניים, אחרי גל הבנייה העירוני הראשון שהתרחש בישראל בשנות ה-50 ובמסגרתו הוקמו "ערים חדשות" כמו נתיבות, אופקים, בית שמש ואור עקיבא, הגיע גל שני במסגרתו הוקמו אשדוד, ערד וכרמיאל ומאז הפסיקה המדינה להקים ערים חדשות. קריית ארבע היתה הראשונה אחרי הפסקה של כמעט עשור וייצגה כבר התפתחות בתפיסה העירונית (אחריה באו קצרין, מעלה אדומים ואריאל).

הצעד התכנוני הראשון שהוביל להקמת קריית ארבע היתה תכנית שיזמו באופן עצמאי האדריכלים ישראל לויט ודוד קאסוטו. על פי הצעתם, תוכנן היישוב לקום על גבעה עליה יש כיום את בית העלמין של קריית ארבע. לויט וקאסוטו הציגו את התכנית לשר יגאל אלון שהתלהב מהרעיון. "אני וישראל לויט היינו שותפים ולמשרדנו היה ניסיון רב בבניין ערים כמו תכנית המתאר לרמות אשכול או לסנהדריה מורחבת", מספר קאוסטו על השתלשלות העניינים שהובילה אותו להגיש הצעה לתכנון היישוב. "אני הייתי בימים הראשונים בחברון ב'מלון פארק', הכוונה היתה להתנחל בתוך חברון עצמה ואנשי הרב לוינגר אף רכשו בתים בתוך חברון, אך לאחר התערבות אנשי שמאל הביאו לכך שהרכישה לא תמומש. כשנוכחנו שההתנחלות בתוך חברון גופא נכשלה, חשבנו שיש לבנות קיריה סמוך לחברון וחשבנו על גבעה שהיתה סמוכה לבית העלמין היהודי העתיק. השטח היה פנוי מכל מבנה ושלא במקרה לא נבנתה בשטח שום בניה, והנחנו שזה היה משום שהשטח היה וואקף יהודי. לא בדקנו בספרי הנכסים, והחלטנו לעשות מעשה כדי לעורר בניה בקריית חברון".

למרות התלהבותו של יגאל אלון מהתכנית, בממשלה לא ראו בעין יפה את יוזמת התכנון הפרטית. היוזמה אמנם נדלתה, אבל במשרד השיכון התחילו לעבוד על תכנית משלהם להקמת היישוב החדש. ההצעה החדשה איתרה מיקום שונה להקמת היישוב, תכנית זו אושרה והוחל תוך זמן קצר בעבודות הבנייה באתר.

האדריכל שמואל שקד, עורך התכנית והיה אחראי על הקמת היישוב המשיך את גישת האיזור (zoning), במסגרתו הפריד בין אזור התעשייה לאזור המגורים וכן ריכוז המסחר למבנה מרכזי אחד. באזורי המגורים שולבו גינות ציבוריות וסמי-ציבוריות בהן שבילי רגל, המאפשרים מערכת תנועה מקבילה ונפרדת מתנועת המכוניות ברחובות ההיקפיים למתחמי המגורים. בדיעבד התברר שמערכות התנועה המקבילות מחלישות את אינטנסיביות השימוש במרחב הציבורי. עד היום השטחים הירוקים בין הבניינים מטופחים ובתיה מגורים המחופים כולם באבן ירושלמית מתוחזקים היטב הודות גם לאיכות הבנייה הגבוהה.

את בניין הישיבה מיקם שקד בשוליים של היישוב, על מגרש בשיפולי הגבעה עם מדרון חד, סמוך לגדר היישוב עם רצועת חקלאית של לחברון. לבית מדרש עמד צריף פשוט שהמגרש עליו עמד יועד להקמת בניין ישיבה קבוע. מגורי התלמידים וכן חדר האוכל היו בדירות בבניינים שהקים משרד השיכון בשכונת המגורים מעברו השני של הרחוב.

תלמידי הישיבה שהגיעו אליה לאחר סיום כתה י"ב, שילבו בעת לימודי הישיבה גם שירות צבאי (ישיבת הסדר). בעת שהותם בישיבה נטלו גם אחריות בשמירה על היישוב הצעיר ובמקביל שירתו בצבא. במלחמת יום כיפור שפרצה בפתח השנה השלישית לקיומה של הישיבה נפלו שניים מכל אחד משני המחזורים הראשונים של הישיבה ובסך הכל ארבעה תלמידים, כן נפצעו חמישה ותלמיד-חייל אחד נפל בשבי. מספר גבוה במוסד צעיר וקטן. גם במלחמות הבאות ספגה הישיבה אבדות, כך שבמלחמת לבנון הראשונה נפלו ארבעה תלמידים בקרבות ובפיגוע שהתרחש בסמוך ל"בית הדסה" בחברון נרצחו ארבעה תלמידים נוספים.

עם התבססות המוסד וגיוס תורמים להקמת בנייני הקבע לישיבה, הוזמן האדריכל דוד קאסוטו לערוך תכנית לבניין החדש, ובכך לסגור מעגל לאחר שתכניתו להקמת היישוב נדחתה בזמנו. את הפרויקט כולו הוביל ודחף שמעון יפרח, מנהל הישיבה ודמות בולטת בקריית ארבע שפרויקט הקמת הישיבה לאורך עשרים שנה הפך לפרויקט חייו. שלמה ניר התחייב לתרומה משמעותית לישיבה והודות לכך נקראה הישיבה על שמו. מאוחר יותר נפטר ניר והתרומה נמסרה לישיבה רק בחלקה, אך בהתאם להסכם המשיך המוסד להיקרא על שמו. קאסוטו תכנן את בניין הישיבה כיחידה בה לכל אגף אופי שונה. אגף מרכזי לבית המדרש הפונה לרחוב ובולט היטב הודות לעיצובו המונומנטלי. אגף זה כולל גם חדרי כיתות, ספרייה, משרדי מנהלה וכן חדרי אוכל מרווחים. שתי חצרות שקועות קישרו בין האגף וסביבתו ונועדו לקיים בהם אירועים שונים או מקומות מנוחה באוויר הפתוח. אגף המעונות הוקם בחלקו המערבי של הבניין כשהוא משקיף על בתי חברון. היות והמשאבים הכספיים שעמדו להנהלת הישיבה היו מוגבלים, תוכנן אגף המעונות כך שיבנה בשלבים (בנייתו נמשכה כ-15 שנה). האגף עוצב באופן מדורג כשחדר מדרגות מרווח מקשר בין הקומות השונות שליוו את הטופוגרפיה. בהמשך, עיטר שמואל מושניק, צייר מתושבי חברון את חדר המדרגות בציורי קיר. מתוך ראייה לטווח ארוך, הוחלט שלא לרכוש ריהוט זול אלא לייבא את כל הריהוט ממפעל בדנמרק. הבחירה שלא לעשות שימוש בתוצרת הארץ והעין הצרה הובילה לביקורת על ההחלטה, אך עד היום הריהוט המקורי שנרכש לפני 35 שנה משמש את הישיבה.

ב-1979 נחנך בניין הישיבה בנוכחות רבנים (כמו הרב גורן והרב לוינגר), פעילי ציבור (כמו ברוך דובדבני), שרי המפד"ל (יוסף בורג, יצחק רפאלי ואהרון אבוחצירא) וגם ראש הממשלה מנחם בגין. הביקור של בגין היה היסטורי היות והיתה זו הפעם הראשונה שבו ביקר בגין ביהודה ושומרון לאחר שחזר מהחתימה על הסכמי קמפ-דיוויד שבמסגרתם התחייב לסגת משטחי סיני וגם נתן פתח להדברות על שאר השטחים. הביקור בקריית ארבע לא עבר חלק, ובעת שבגין נשא דברים, קמו אנשי תנועת כך שהצליחו לחדור לאולם ועוררו מהומה, זאת למרות שבכניסה נערך בידוק ואנשי כך ובכללם מאיר כהנא בעצמו הורחקו מהבניין ונותרו בחוץ. בין השאר זרקו המתפרעים לעבר בגין, כפי שדיווחה בשעתו העיתונות, אבנים ובוץ. אחת האבנים שדווקא הושלכה על ידי הקבוצה שנותרה מחוץ לאולם, פגעה באחד מהחלונות החדשים בבניין, שברה אותו והמהומה רק התגברה. המהומה אילצה את בגין להפסיק כמה פעמים את נאומו ולבסוף לקצר אותו.

שנות ה-90 היו שנות השיא של הישיבה ומספר התלמידים הגיע לכ-250 תלמידים וצמד ראשי הישיבה הפכו לדמויות משפיעות בקרב הציונות הדתית. הרב דב ליאור היה מועמד לשמש בתפקיד הרב הראשי והרב ולדמן היה בין מייסדי תנועת התחיה ובין השנים 1990-1984 שימש גם כחבר כנסת.

בעשור הקודם נפתחו עשרות ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות חדשות ומגוונות בכל רחבי הארץ. ישיבת קריית ארבע הגדולה והותיקה, כמו גם שאר הישיבות, נפגעה מהמהלך ומספר התלמידים בישיבה הצטמצם. כיום מספר התלמידים הוא כמאה בלבד. בעקבות הירידה במספר התלמידים, הוחלט השנה ללמוד באולם קטן יותר שנמצא בקומת הכניסה לבניין. אולם בית המדרש הגדול ננעל והשימוש בו הופסק. היות והחלונות נותרו פתוחים, הוא הפך לסוג של כלוב ציפורים גדול ומוזר. הריהוט היקר שהושקע בו עומד נטוש ומופקר לפגעי הזמן וההזנחה.

בשנים האחרונות חלו גם שינויים בהנהלת הישיבה והרבנים ולדמן וליאור פינו את מקומם לטובת דור צעיר. הרב ליאור משמש כרב ראשי ליישוב והרב ולדמן ממשיך אמנם להעביר שיעורים מידי פעם בישיבה אך את כיסאו תפס בנו הרב נועם ולדמן. בקומות התחתונות של הישיבה שוכן כיום גם תלמוד תורה לתלמידי כיתות א' עד ח' המשויך לישיבה הגבוהה "שבי חברון" (הממוקמת בלב חברון) וכן פועל בבניין "מרכז להתפתחות הילד".

.

DSC07238

אגף בית המדרש הוא מהמבנים הבולטים בקריית ארבע

.

DSC07209

חצר שקועה למרגלות החזית הצפונית ומימין במפלס הרחוב הכניסה הראשית לישיבה

.

DSC07207

מדרגות היורדות לחצר השקועה שלמרגלות החזית המזרחית

.

DSC07206

חוץ מישיבת הסדר פועלת בבניין גם ישיבה תיכונית

.

DSC07211

חצר שקועה למרגלות החזית המזרחית. מתחת לבית המדרש אולמות מחופים בלוחות זכוכית ששימשו לחדרי אוכל

.

002 - Copy

שער עלון פרסומי לישיבה (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

DSC07213

מבט מלמטה

.

DSC07215

מבט על החצר השקועה

.

006 - Copy - Copy - Copy

שנות ה-90: ראשי הישיבה בשעתו הר דב ליאור (במרכז) והרב אליעזר ולדמן (משמאל) בחצר התחתונה המקשרת לרחוב (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

DSC07216

מעבר מקורה עוטף את אולמות חדרי האוכל ומקשר לרחבות החיצוניות

.

DSC07217

השקעה גדולה בחיפוי אבן ירושלמית, ריצוף, קירוי וגם ריהוט שהובא במיוחד מדנמרק

.

DSC07218

מימין יציאה לרחבה החיצונית ומשמאל את מאולמות חדר האוכל

.

DSC07220

מיעוט התלמידים הוביל לחוסר השימוש בחדרי האוכל הגדולים

.

DSC07221

חדר האוכל המרכזי הריק משקיף על שתי הרחבות השקועות העוטפות את הבניין ממזרח ומצפון

.

DSC07222

חדר שטיפת ונטילת ידיים בכניסה לחדרי האוכל מואר היטב בתאורה טבעית

.

DSC07224

בקומה העליונה דלתות הזכוכית של בית המדרש הגדול והמרשים נעולות כבר כמעט שנה. רק ביום כיפורים האחרון התקיימה כאן תפילה

.

DSC07227

מבעד למסך הזכוכית: בית המדרש הנטוש. האדריכל דוד קאסוטו עיצב את ארון הקודש, הריהוט הובא מדנמרק

.

008 - Copy

הרב הראשי דורש בבית המדרש (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

007 - Copy

שנות ה-80: השר יוסף בורג דורש (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

003 - Copy - Copy - Copy - Copy

שנות ה-90: ראש הישיבה הרב דב ליאור (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

007 - Copy - Copy

שנות ה-90: ראש הישיבה הרב דב ליאור (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

007 - Copy - Copy - Copy

שנות ה-90: ראש הישיבה הרב אליעזר ולדמן (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

004 - Copy - Copy

שנות ה-2000: הרמטכ"ל רא"ל בוגי יעלון (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

002 - Copy - Copy

שנות ה-2000: לומדים בבית המדרש (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

006 - Copy - Copy

שנות ה-2000: לומדים בבית המדרש (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

DSC07229

שלט הקדשה

.

DSC07230

בקומת הכניסה לבניין ויטרינה עם תמונות (אחת של רחבעם זאבי גנדי) וכלים שונים

.

DSC07231

גם תמונה של מערת המכפלה השוכנת 500 מטרים מהישיבה

.

DSC07232

באולם שבקומת הכניסה ממוקם בית המדרש הנוכחי שגם בשעת הפסקת הצהריים למדו בו

.

001 - Copy

שנות ה-90: בניית אגף חדש למעונות תלמידים (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

003 - Copy - Copy

שנות ה-90: בניית אגף חדש למעונות תלמידים (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

003 - Copy - Copy - Copy

שנות ה-90: בניית אגף חדש למעונות תלמידים (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

004 - Copy

שנות ה-90: בניית אגף חדש למעונות תלמידים (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

003 - Copy

שנות ה-90: ריקוד במרכז אגף המעונות (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

004 - Copy - Copy - Copy

שנות ה-90: ציור קיר שיצר שמואל מושניק, תושב חברון, באגף המעונות (מקור: ארכיון ישיבת ניר קריית ארבע)

.

DSC07208

בנייני מגורים שהקים משרד השיכון בשנות ה-70 ובהם התגוררו תלמידי הישיבה במחזורים הראשונים

.

DSC07236

מדשאה בין בתי המגורים

.

DSC07237

חזית לחצר

בקבר של ד"ר ברוך גולדשטיין:

29 הרוגים, לא כולל גולדשטיין עצמו ו-125 פצועים – זו התוצאה של הטבח שבוצע במערת המכפלה בפורים 1994. הנהגת קריית ארבע התנערה באופן כללי מהמעשה, למרות שגולדשטיין שימש במשך שנים כרופא כללי בקריית ארבע והאזור. הבקשה לקבור אותו בבית הקברות בחברון נדחתה ואחוזת קבר הוקמה לכבודו על מגרש בתחומי קריית ארבע הסמוך לשער המוביל לחברון. המגרש נכלל בתחום שנתפש בזמנו לצרכי צבא ושימש כפארק וחניון לפיקניקים.

הפארק עוצב כשדרה לאורך כ-80 מטרים עם גינון ופינות ישיבה מרווחות כשבקצה נפתחה השדרה לרחבה מרוצפת שבמרכזה מצבת הקבר הפשוטה ובולטת מעל לקרקע. האתר הפך למקום עלייה לרגל שקיבץ אליו אנשי ימין קיצוני וגם סתם תיירים, ובעקבות זאת הועבר בכנסת בשנת 1998 "חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור". שנה לאחר מכן הרס הצבא את האתר ומצבת הקבר נותרה בודדה בלב השטח.

בפסק הדין שניתן בנושא הריסת האתר (אמו ואביו של גולדשטיין הגישו עתירה לבג"צ נגד ההריסה שנדחתה בסופו של דבר), מציינים השופטים לוין, חשין ובייניש את מעמדו של המקום:

"…לאחר זמן נתגלה כי באתר הקבורה וסביב המצבה שהוצבה על הקבר, הוקם משטח מרוצף, הוצבו כיור, ארון לספרים ועוד, והכל בלא היתר שנדרש על-פי הדין החל במקום. הוצא צו להפסקת עבודה, ואולם לאחר-מכן הוציאה הרשות המוסמכת – בדיעבד – היתר לעבודות הבניה שנעשו במקום".

"המצבה שעל הקבר, הריצוף והמבנים שניבנו סביבו משווים למקום פאר והדר להיותו אתר הנצחה רב-רושם לגולדשטיין. קברו של גולדשטיין אינו קבר-בין-קברים. אין הוא קבר מן-המנין. קברו של גולדשטיין הוא אתר מפואר ורב-מימדים. במהלך השנים הפך הקבר מקום משיכה למבקרים, וכלשון התצהיר שהוגש מטעם המדינה: מקום עליה לרגל של "אנשים הסוגדים לגולדשטיין ורואים במעשה הטבח שביצע משום דבר חיובי שראוי היה לעשותו … בקבר יש נוכחות יומיומית, בין היתר, של פעילי 'כך' ושל מעריצי גולדשטיין, לרבות תמהונים, אשר עולים לקבר מתוך אמונה כי יקבלו שם ברכה".

בעת הביקור הייתי המבקר היחיד בחלקת הקבר. קבוצת ילדים קטנה שיחקה בפארק בין השיחים והמקום המוזר והמוזנח המשקיף מצד אחד על בתי קריית ארבע ומצד שני על בתי חברון הציף את המתח הפיסי הקיים באזור. זהו כוחו של המקום ומכאן גם חשיבותו.

.

DSC07262

פארק תיירות מצוי בחלקה המערבי של קריית ארבע, סמוך לשער המקשר לחברון

.

DSC07264

הכניסה לפארק מורכבת מרחבה מרוצפת מוקפת שיחים

.

DSC07261

רחבת הכניסה

.

DSC07260

תכנית הפארק היא ליניארית ומורכבת משדרת שיחים כשמשני צידיה שבילים ישרים ופינות ישיבה

.

DSC07259

בקצה הפארק הנטול מתקנים ויחסית מוזנח ניצבת חומה נמוכה

.

DSC07239

מבט על הפארק מהחומה

.

DSC07241

מאחורי החומה מסתתר שטח חשוף ובמרכזו מצבת קבר בודדה

.

DSC07248

הקבר

.

DSC07242

בעבר סביבת הקבר כולה היתה מרוצפת ומטופחת ומקושרת לקצה השדרה, אך בהוראה מצד הממשל נהרסה הרחבה והקבר נותק מהפארק

.

DSC07244

נרצח

.

DSC07245

בתי חברון ברקע

בירושלים:

DSC07282

בבנייני האומה לקראת ההרצאה

.

DSC07277

בהרצאה על בניין הספרייה הלאומית החדש

.

DSC07273

ההשראה לבניין 01

.

DSC07271

ההשראה לבניין 02

.

DSC07275

הסקיצה הראשונה

.

DSC07276

הדמיה

תודה לאדר' דוד קאסוטו, רחל, צביה מנחם ושמעון יפרח

בתי כנסת נוספים בהם הסתובבתי:

.

(1) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים בתכנון רם כרמי

(2) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר

(3) לעדה העירקית בבאר שבע בתכנון נחום זולוטוב

(4) בשכונה ה' בבני ברק בתכנון יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן

(5) הראשון והיחיד בהר עיבל

(6) בית אלכסנדר ביקנעם בתכנון אהרן צורף

(7) במושב ניר עציון בתכנון חנוך אחימן

(8) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה בתכנון מוטי בן חורין

(9) בקריית הטכניון בתכנון אהרן קשטן

(10) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר

(11) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי בתכנון ישראל קומט

(12) בקיבוץ חפץ חיים בתכנון יוסף שנברגר

(13) במחנה רעים בתכנון סטיו אדריכלים

(14) בשכונת בית הכרם בתכנון מרדכי בן חורין

(15) הנטוש במושב שדה יעקב בתכנון ישראל קומט

(16) בקיבוץ כפר עציון בתכנון יוסף שנברגר וטוביה קץ

(17) בקיבוץ לביא בתכנון יוסף שנברגר

(18) במרכז רפואי שיבא (תל השומר) בתכנון משה זרחי

(19) המרכזי בהר הכרמל בתכנון ישראל קומט

(20) בשוהם בתכנון ג'ו אבקסיס

(21) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

(22) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

(23) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

(24) שדמות מחולה בתכנון טוביה קץ

(25) כפר הנוער ימין אורד בתכנון יהודה לנדאו

(26) אוהל נחמה בשכונת טלביה בתכנון דוד קאסוטו

(27) בקיבוץ טירת צבי

(28) בשיכון ותיקים בבת ים בתכנון יצחק פרלשטיין

(29) בלפוריה

(30) המרכזי בשכונת הדר בחיפה בתכנון מנספלד ווינרויב

(31) בקיבוץ עין הנצי"ב בתכנון ג'ניה אוורבוך

(32) בעיר הבה"דים בתכנון קולקר-קולקר-אפשטיין

(33) בכפר הנוער בן שמן בתכנון מרדכי בן חורין

(34) ישיבת קרייתא רבע בתכנון דוד קאסוטו

(35) בבית חולים בילינסון בתכנון רם כרמי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 18/05/2016 at 15:44

    יש לי עכשיו ידיד שהוא מתנחל, קוראים לו חיים. מאז חיים כל המתנחלים נראים לי נחמדים כמו חיים וקשה לי לחשוב עליהם דברים רעים. זה נראה שהדתיים הלאומיים פחות מצמצמים את עצמם לשטחים והם מכוונים לכל המדינה,מקימים גרעינים תורנים בכל יישוב ובנט מצלם תשדירי בחירות ברוטשילד. גם החרדים לפי יהודה משי זהב או איך שקוראים לו,מודים ליאיר לפיד,נהנים מלימודי ליבה,מאוהבים בשירות הצבאי ומתים לצאת לעבוד-ובכלל מתכוננים ליום שינהיגו את המדינה.

    אז אם אני לא אחשוב לרגע מה כל זה אומר לגביי,ורק אחשוב על חיים,אז קרית ארבע יפה ובניין הישיבה גם יפה. אבל אז יש את הקבר של גולדשטיין וזה נראה כמו אנדרטה ואין מילים. רק כמה קללות. ושילכו לכל הרוחות כל המתנחלים.

    אמרו בהרצאה למה צריך בניין ספריה לאומית חדש? מי קורא ספרים? אפשר לשים את כל הספריה הלאומית בענן. ואת כל המפות והספרים שיש להם להשאיר בבניין הנוכחי ולשפץ אותו ,ואם נשאר כסף,אז שישתמשו בו לשימור חדרי האוכל הקיבוציים

    הנה הכתבה מגלובס:

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001119491

    • מיכאל יעקובסון  On 18/05/2016 at 15:50

      תפקידה של הספרייה הלאומית לא מצטמצם לאולם עיון, אלא גם לשמירה על נכסי תרבות פיסיים ודיגיטאלים. הבלוג הזה למשל נשמר בספרייה הלאומית.

  • נתנאל הרשקוביץ  On 18/05/2016 at 21:59

    הקורות בתקרת בין המדרש שנפגשים בחלונות החזית זה אחד הדברים היפים שראיתי

    • מיכאל יעקובסון  On 18/05/2016 at 22:27

      אתה צודק. בטעות לא הקדשתי לכך פסקה. שים לב לשילוב הצבע במילואה שבין רשת הקורות. באולם שבקומה התחתונה (יש תמונה אחת שלו כאן) קאסוטו יצר היפוך – את הקורות הוא צבע ואת המילואה הותיר בלבן.

  • נתנאל  On 18/05/2016 at 23:49

    תודה על הפוסט, מעניין כרגיל. מכיוון שישיבה היא מקום לימוד עם קו רעיוני משלה, לעומת ישובים שכבר מזמן הפכו לנדל"ן טוב, אין קשר בין הצלחה של מפעל ההתנחלויות להצלחה של ישיבה בודדת. בעולם הישיבות ובציונות הדתית בכלל יש כיום התפתחויות רבות כולל שקיעת גוש אמונים הישן והאידיאולוגיה של יוצאי "מרכז הרב" (כולל הישיבה של הרב דב ליאור) לעומת צמיחת מגמות פוסט מודרניות חסידיות ו\או ליברליות. זה הרקע לשקיעה של הישיבה פחות או יותר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: