בפס ייצור המבנים שמפיק משרדם של האדריכלים טלי וגידי בר אוריין בולטים כמה מבנים שונים, אחד מהם הוא הבלוק שבנייתו הושלמה לאחרונה ברחוב השוק. הבניין עכשיו ריק. הוא לא נטוש אלא רק ריק ובימים הקרובים יעצרו בחזיתו כמה עשרות משאיות חמודות, יפרקו רהיטים וקופסאות והבניין כולו יתמלא בעשרות דיירים חדשים. כל הדירות נמכרו.
רחוב השוק הוא אחד מרחובות האורך הצרים המקשרים בין רחוב פלורנטין ודרך יפו והוא מקביל לרחוב הרצל ונחלת בנימין. הבניין כמו כל הבניינים באזור, בנוי בקו אפס של הרחוב כשהוא צמוד לבניינים שמשני צידיו. כך נוצר בלוק עירוני כמו שרק באזור פלורנטין בנו ואפשר למצוא עד היום.
מה מיוחד בבניין? הוא נבנה על שני מגרשים צרים (14 מ') ומוארכים (סה"כ 26.5 מ'), וכך נוצר בלוק משמעותי ורציף לאורך הרחוב. הפתחים בו עוצבו בהתאם, ומדגישים משחק צורני המתבסס על מלבנים אנכיים ורוחביים, משחק של לבן ושחור, אטום ושקוף, פתוח וסגור. כרגיל, הפתרון הוא רק בקליפת הבניין ולא מחלחל לתכנון הקומות או הדירות עצמן שנותרו סטנדרטיות.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
"התחלנו לעבוד על הפרויקט הזה לפני הרבה מאד זמן, כבר ב-2004", מספר האדריכל גידי בר אוריין על הפרויקט שהחליף כמה ידיים במהלך העבודה, אך הצליח כעת להסתיים. מדובר בשני מגרשים נפרדים שיחד מגיעים בסך הכל לשטח של 0.65 דונם.
על שני המגרשים (רחוב השוק 43 ו-45) נבנו למעשה שני מבנים נפרדים שחוברו בחזיתותיהם. לכל בניין חדר מדרגות ומקלט תת-קרקעי משלו (אין ממ"דים קו ממ"קים). בקומת הקרקע שתי חנויות בכל בניין ושתי דירות עם גינה פרטית בעורף לכל דירה. בשלושת הקומות העליונות הדירות לא יותר גדולות, ובמקום גינה יש מרפסת אורכית הפונה גם היא לעורף המגרש. מה שיפה במרפסות האלה, שהן פונות למרפסות אחרות המצויות בסך הכל חמישה או ששה מטרים מהם וכך נוצר קשר בין השכנים והשכנות. לא מדובר במרפסות האחוריות שכדוגמתן יש באזור שנותר וותיק בפלורנטין, כשהכל מיושן, עם מרפסות סגורות או רקובות, אלא חזיתות ובתים חדשים, נקיים ומתוחזקים היטב.
"הבעיה בבניינים החדשים בפלורנטין שיש בהם המון דירות קטנות ולכן הם עמוסים בחלונות ויש עומס צורני עצבני בחזית", מסביר לי בר אוריין את הרעיון המרכזי שהוביל בעיצוב החזיתות. לכן החלטנו לשים את חדרי המדרגות על החזית ואת הפתחים עצמם לעצב באופן רנדומלי ורגוע. כשעשיתי את זה לפני יותר מעשר שנים חשבתי שזו יצירת מפות, אבל למרות כל השנים שעברו וכל ההתפתחויות אני רואה שהפרויקט הזה עדיין רלוונטי, למרות שאני לא מבסוט מהפיניש שהלך מאד קשה".
בסך הכל יש 12 דירות בכל בניין, 4 דירות בקומה כשבכל דירה 2 עד 3 חדרים. דירות זעירות שהקטנה בהם בת 34 מ"ר והגדולה בת 72 מ"ר. אלה דירות שמתאימות לבודדים או לזוגות. החדרים לא מוארים מספיק והנפחים שלהם מעט הזויים. התכנון שלהם סתמי ולא נעשה כאן כל ניסיון ליצור סביבת מגורים שונה מזו שמכירים. סביר להניח שתהיה כאן תחנת דרכים וסביר להניח שלא רבים יהיו אלה שיבחרו לגור כאן את כל חייהם. תחנת דרכים של שוכרים היא ספתח להזנחה והידרדרות מהירה, אלא אם כן יש ניהול מעולה שיודע לאכוף זלזול ותרבות "מגיע לי" של דיירים ומצד שני יודע לתחזק ולחדש כשצריך.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
מאוחר יותר חזרתי והגעתי לקריית המלאכה לראות את התערוכה החדשה של אלעד רוזן שנפתחה בגלריה רוזנפלד:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★★
★
שיר לסיום:
.
★
תגובות
מינימום אדריכלות. מינימום פרטיות. מינימום מרחב. מינימום.
נכון, האנשים שיגורו כאן החיים שלהם יהיו בעיקר בחוץ. מי שרוצה להסתגר בבית שילך למודיעין או רמת גן.
למה אתה מגן על החלכאים והנדכאים? הבניין הזה הוא מכוער, הכל בו מכוער. אם המרחב קטן שיעשו דירות סטודיו. אם המרפסות קטנות ואפשר רק לעמוד בהן ,אז בלי מרפסות. ושיעשו חלונות בנוסף לדלתות. כל האנשים בפרויקט הזה חזירים.
את צודקת בנושא הדירות שאפשר היה להיות יותר יצירתי בהן. ומה דעתך על הציורים?
מתיילד. הייתי תולה את הציורים בממלכת הילדים של איקאה.
איקאה זה חמוד, ציור מתיילד יצרו גם אריה ארוך ורפי לביא כך שרוזן נמצא בחברה טובה
זה שאתה מתעקש למצוא את הטוב שבכל דבר, זה הורג אותי,אתה חייב לעבוד על עצמך ולהשתנות. אני לא מכירה את הציירים האלה, אז הסתכלתי בגוגל תמונות ואני לא רואה קשר. אצלם יש איזה עניין. רפי לביא אני לא אוהבת ולא מעניין ואריה ארוך אני אוהבת ומעניין.
ננסה שוב,היה לי מרצה שהיה אומר לנו: " מה קורה כשסטודנט מהטכניון עובר לאוניברסיטת באר שבע? הממוצע של האיי קיו עולה בשני המקומות". זה מה שיקרה כשהציורים האלה יעברו לממלכת הילדים באיקאה.
אני לא מבינה איך הגידי בר אוריון הזה או איך שקוראים לו,נשען על המעקה של הפרוייקט המהולל שלהם,,כולו שביעות רצון עצמית,כאילו שהוא מינימום מציג את הפרויקט שלהם במרזוק ועזר
נתן אלתרמן כתב את השיר "משקפיים ורודות" ושם בין השאר כתב: "ב[משקפיים] שחורות הכל פרובלמה, רעש ובילבול וריב. בוורודות אומרים בדמע: אבל זוהי תל אביב…"
אומרים משקפיים ורודים ולא ורודות. אני כמעט בטוחה
את זה תגידי לאלתרמן כי הוא כתב את השיר. אני רק מצטט
דירות איומות. חדרים שהם כוכים נטולי אוויר, חרכי ירי במקום חלונות, וחושך על פני תהום. יש כאלה בשפע בפלורנטין, ואני מרחמת על השוכרים שיצטרכו לשלם 5,000 ש"ח ל34 מ"ר לאיזה זוג מבוגר שקנה לילדים שלו "להשקעה"
הכל מינימום. תיכנון, חומרים , גמר, תחזוקה( כבר עכשיו מזגנים תלויים על קיר חיצוני!
גם ״ שיכון״ צריך לדעת לתכנן.
וידעו היטב לעשות זאת בזמנו.
״פס הייצור״ כשל הפעם לחלוטין.
אולי מלבד ההברקה של פתחים בגדלים ומקומות שונים.
דווקא בעיני לא כל כך רע. החזית נראית ממש טוב,
ראיתי שם דירה וחשכו עיניי. הבניין עצמו נראה נחמד אבל הדירה היתה כל כך קטנה, אף פעם לא הייתי בכזה כוך. הם טענו שזה 40 אבל זה היה פחות.
זה היה לפני שנתיים, הפרוייקט לדעתי עוד לא מאוכלס במלואו ואני רואה מפעם לפעם מודעות ביד2 למכירה של אותן דירות במחירים של 2 מליון ומעלה, מן הסתם לא קונים אבל מי יודע בסוף יגיע איזה פראייר