סיבוב במוזיאון היהודי בברלין בתכנון דניאל ליבסקינד

"כיצד מאכלסת עיר את הזיכרון של אנשים שכבר לא מאכלסים אותה? כיצד עיר כמו ברלין מזמינה אנשים כמו יהודים, חזרה אל העבר שלה אחרי שגרשה אותם החוצה באופן כל כך רצחני?" שואל ג'ימס אי. יאנג (Young), חוקר השואה מאוניברסיטת מסצ'וסטס, בפתח מאמרו העוסק במוזיאון השואה בברלין שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד ומציין כעת 15 שנה לחנוכתו.

את התשובה ביטא ליבסקינד באמצעות בניין עם מעטפת הנראית כמו הריסות ובתוכו אולמות המדגישים את ההעדר. כך הוא ניסה להציג משמעות היסטורית באמצעות האדריכלות. ליבסקינד יצר בניין המורכב מקו אחד שנשבר, מכופף ומעוות אך שומר על רציפותו. הוא הגיע לצורה באמצעות שבירה של מגן דוד מצד אחד ושל חיבור נקודות של התיישבות יהודית בברלין קודם למלחמה שעל פיהם נקבעו פתחי החלונות בחזיתות.

150 מטר אורכו ו-27 מטר גובהו וגם כשנמצאים מחוצה לו וגם בתוכו לא יכולים לדעת כמה קומות יש בו וכיצד מתנהלת בו החלוקה לאולמות או התנועה. גוש אטום ולא הרמוני, זאת בניגוד לבניין ההיסטורי והגדול הצמוד לו. כפי שציינה היסטוריונית האדריכלות נעמי שטד (Stead), בניין המוזיאון היהודי הוא אנטי קלאסי. שטד טוענת שהעיקרון שכיוון את ליבסקינד, בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו קלאסית ומכל עיקרון של אידיאלים כאלה או אחרים שייצגו את האדריכלות הנאצית.

ועל כך ברשימה זו.

.

החיטה צומחת שוב

.

(1) ביקור

אטום ואין בו אף כניסה. אז איך בכל זאת נכנסים תוהים כל אלה שמיגיעים ישר לבניין הבולט ממרחק? הכניסה למוזיאון היא מבניין סמוך שנבנה ב-1735 ואכלס בעבר את בית המשפט העירוני ולאחר מכן את מוזיאון ברלין. החיבור בין שני הבניינים היה רק תת-קרקעי, אך ב-2007 הוסיף ליבסקינד תקרת זכוכית שחיברה בין השניים, יצרה חצר סגורה ולטענתו עוצבה בהשראת הסוכה שבמסורת היהודית.

צמוד למבואה יש בית קפה יפה עם מנורות שמורכבות מאותיות עבריות שלפי המעצבים (סטודיו novono) מתבסס עיצובן על מתכונים מהמטבח היהודי. אחר כך יש מדרגות ארוכות וצרות יחסית שמובילות את המבקרים למרתף הבניין. ליבסקינד ביקש ליצור שלוש דרכים בהם יוכלו המבקרים לבחור: אחת מובילה אל מבוי סתום (לשם בעת הביקור כוונו כל המבקרים), אחת אל עבר ההיסטוריה (שם עיקר המוזיאון הפורס את תולדות היהודים לאורך מאות שנים בסדרה כמעט בלתי נגמרת של אולמות) ודרך שלישית מובילה החוצה אל הגן המייצג את הגלות וההגירה.

רעש שמהדהד ולא בקצב אחיד, מטריד ומלווה את הביקור. הוא לא חד ולא ברור וגם המקור שלו לא מובן. תחושת בלבול מכוונת שיצר האדריכל ומטרתה לערער את יציבותו של המבקר ולשקף את ימיה האחרונים של הקהילה היהודית בברלין ואת חיסולה. אחר כך מתחילים לעלות לאולמות התצוגה העליונים, יש שם קירות אלכסוניים, אולמות משתנים, חלונות צרים ואקראיים וכמה מקרים שאין מוצא וצריך לחזור את כל הדרך חזרה.

לא פלא שבחודשים הראשונים שהמוזיאון היה פתוח, הוחלט שלא להכניס אליו בכלל תצוגה ולהותיר אותו נקי. רק אדריכלות. פעם סיפרה לי האדריכלית נילי חר"ג שהיא ביקרה במוזיאון בעת הפתיחה. מנשה קדישמן עמד בכניסה וחילק לכל מבקר פסל ראש קטן מברזל, כמו אלה שפזורים באולם המרכזי, והמוזיאון כולו היה עוצר נשימה. לאחר כמה חודשים הכניסו את התצוגה שתוכננה מראש, ומשהו במפגש בין הבניין לתצוגה לא צלח.

שביעות הרצון של הנהלת המוזיאון מליבסקינד משתקפת מהעובדה שב-2012 הוא השלים עבודה נוספת שקיבל מהם  ממש מול בניין המוזיאון – "האקדמיה של המוזיאון היהודי" הכוללת ספרייה, ארכיון ומרכז לימוד ומחקר.

.

.

(2) 700 אלף מבקרים בשנה

ב-2001, כשהבניין נחנך, מדובר היה בחידוש מסעיר שהצליח ליצור גם דיון תרבותי רחב ומעמיק. הדיונים נסבו על תולדות האדריכלות, עיצוב עכשווי, חומריות, אוצרות, היסטוריה, חברה וגם תיירות. מעטים הבניינים שזכו לעניין כה גדול וקשה שלא להתייחס לחלק מאותם דיונים.

עם כל הכבוד למתדיינים למיניהם, ביקור היום במוזיאון מעלה את השאלה אם לא מדובר כאן בסופו של דבר בגחמה אדריכלית שאינה עונה על הצרכים של מוזיאון. הבניין מרשים והודות לכך הפך למותג, אך התצוגה המקיפה המוצגת בעשרות האולמות נראית מאולצת וכזו שאינה מסתדרת עם החדרים המאתגרים שיצר האדריכל. בתכלס, זה לא מוזיאון אלא בניין שהוא עצמו יצירה שככל הנראה היה אולי עדיף שיהיה צנוע יותר בממדיו, נועז יותר בעיצובו ויישאר ריק מתצוגה. אם מישהו יקבל את הרעיון הזה, אז ככל הנראה הבניין יעניין כמה אלפי חובבי אדריכלות ולא הופך לאחד ממוקדי התיירות המוצלחים בברלין, מוקד המצליח לארח מידי שנה כ-700 אלף מבקרים (מספר דומה למספר המבקרים במוזיאון ישראל).

בהמשך המאמר, מתפלא יאנג על הרעיון להקים מוזיאון שמוקדש לקבוצת אוכלוסייה מסוימת. המוזיאון מציג את תרומת האוכלוסייה היהודית לברלין, ויאנג תוהה האם יצירת מוזיאון המוקדש לקבוצה דתית מוגדרת מראש, מדגיש את ההפרדה בין התרבות הברלינאית ובין התרבות של יהודי ברלין, הפרדה שמייצגת התבדלות ועלולה לעודד גזענות. לעומתו טוענת מרגרט גולד (Gold) מלונדון מטרופוליטן יוניברסיטי המתמחה בחקר התיירות, כי מוזיאונים שמוקדשים לקבוצות דתיות הפכו לפופולריים במהלך המאה ה-20. חלקם פונים לקבוצה עצמה וחלקם פונים לקהל אחר – כמו המוזיאון היהודי בברלין או המוזיאון היהודי בוורשה, שפונים בעיקר לציבור המקומי ומטרתם לשמור על זיכרון של אנשים ואירועים שהיו ונעלמו.

המוזיאון היהודי הראשון בברלין נפתח בינואר 1933, שבוע אחד בלבד לפני שהיטלר נבחר לקאנצלר. בשלב מסוים קבעו הנאצים כי הכניסה למוזיאון מותרת רק ליהודים ורק ליהודים מותר להציג בו (המוזיאון פעל חמש שנים ונסגר). ב-1976 נחנך במוזיאון ברלין אגף יהודי שהציג תערוכת קבע בשני חדרים ותערוכה נוספת ומתחלפת בחדר שלישי. מתוך יוזמה זו צמח הארגון שפעל להקמת מוזיאון יהודי עצמאי ונפרד. בפרנקפורט כבר הספיקו להקים מוזיאון יהודי ראשון מאז השואה ב-1988 (כעת עובר חידוש והרחבה ויפתח ב-2018). באותה שנה הכריזו בברלין על תחרות לתכנון מוזיאון יהודי משלה. התחרות היתה פתוחה רק לאדריכלים גרמנים ובנוסף להם הוזמנו 12 אדריכלים מחוץ לגרמניה, ובהם האדריכל דניאל ליבסקינד שהתגורר באותה עת במילאנו. ליבסקינד הצליח לגבור על 164 הצעות שהוגשו למארגני התחרות. השופטים ראו בהצעתו, אותה כינה "בין הקווים", יצירת מופת חדשנית וחלוצית, והעובדה שהיתה זו עבודת התכנון הראשונה שהציג, לא הפריעה להם.

87 מיליון מארקים גרמנים הוקצבו לפרויקט, אך שנה לאחר מכן מצא ליבסקינד כי עלות הבניין שהציע תגיע ל-170 מיליון מארקים. נפילת חומת ברלין והשינויים הדרמטיים שעברה גרמניה הובילו להקפאת הפרויקט לתקופה קצרה אך גם להגדלת התקציב ל-117 מיליון מארקים. התקציב עדיין היה נמוך מזה אליו כיוון האדריכל, והוא נאלץ לערוך שינויים בתכניתו המקורית לצורך עמידה במסגרת התקציב. ב-1992 הוחל בחפירת היסודות ואחרי 9 שנות בנייה נפתח המוזיאון לציבור ב-2001. במקור נקבע ארוע הפתיחה ל-11 בספטמבר אך בעקבות התקפת הטרור על ארה"ב, נדחה האירוע ביומיים. השנה כאמור הוא מציין 15 שנות פעילות.

.

.

(3) האדריכל

ליבסקינד יליד לודז' 1946, בנם של ניצולי שואה. המשפחה עלתה לארץ והתמקמה בקיבוץ יד חנה שבעמק חפר. ליבסקינד שהפך לילד פלא הודות לכשרונו בנגינת פסנתר נשלח בהיותו בן 14 לארה"ב יחד עם ילד נוסף, הכנר יצחק פרלמן. אחרי חמש שנים השלים את תהליך ההגירה והפך לאזרח אמריקאי. פרלמן המשיך והפך לכנר בעל שם עולמי, ולעומתו ליבסקינד נטש את הפסנתר לטובת לימודי אדריכלות בניו יורק.

שנה לאחר שהשלים את בניית המוזיאון זכה ליבסקינד שוב לפרסום עולמי כשזכה לקבל לידיו את תכנון מגדלי התאומים במנהטן שקרסו ביום בו נקבע טקס חנוכת המוזיאון היהודי. בישראל תכנן את הבניין השלישי בקריירה שלו – מרכז וואהל באוניברסיטת בר אילן, עליו כתבתי כאן. וקיים דמיון בינו ובין בניין המוזיאון. ליבסקינד מנסה כבר שנים לבנות בניינים נוספים בישראל, ולאחרונה הצליח מגדל שתכנן במרכז ירושלים לקבל את אישור הוועדה המחוזית.

.

★

★

★

בנייני מגורים בדרך 01

.

בנייני מגורים בדרך 02

.

המוזיאון שוכן לצד הרחוב הראשי ומפנה לו כנהוג חזית אטומה

.

חזיתות הבניין מורכבות כולן מלוחות אבץ

.

פתחי החלונות צרים ולא ניתן להביט דרכם פנימה

.

מהחזית לא ניתן לדעת כמה אולמות בבניין וכמה קומות

.

סוכר חום

.

פתחי האוורור הזעירים נועדו ליצור איזון ולמנוע כליאת אוויר בדפנות המרכיבות את חזית הבניין

.

………………………..

.

/ \ | / | /

/

|||||||||| | | | |||||||||||||||||||||||||||||||

.

כ

.

הקווים ממשיכים ומופיעים בריצוף הרחוב החודר למגרעות בבניין המתפתל

.

מבט מתוך מגרעת בבניין אל הרחוב

.

בפינת המגרש בו שוכן המוזיאון ניצבת אנדרטה

.

האנדרטה הניצבת במרכזו של גן הנקרא "גן הגלות", מורכבת מ-49 עמודים הנוטים בזוית לקרקע המישורית

.

קודם כל במוזיאון: הקפטריה הממוקמת בבניין ההיסטורי המקושר לבניין החדש

.

את המנורות בקפטריה המשלבות אותיות עבריות המרכיבות מתוכנים מהמטבח היהודי עיצב במיוחד למוזיאון סטודיו novono

.

הסיור במוזיאון נפתח אחרי ירידה תלולה במדרגות למרתף של הבניין

.

מערכת של מעברים ברוחב וגובה משתנה מקשרת בין אולמות תצוגה ומנטרלים כל חוש אורינטציה

.

לדמות את חוסר היציבות של המציאות

.

מבקרים מדוכאים: מבוך מבלבל ומלחיץ

.

מהמרתף המסלול עולה ועובר בין קומות הבניין עד לראשו

.

מהמדרגות העולות יוצאים כל פעם לקומה אחרת

.

תצוגה 01

.

תצוגה 02

.

תצוגה 03

.

תצוגה 04

.

תצוגה 05

.

תצוגה 06

.

תצוגה 07

.

תצוגה 08

.

תצוגה 09

.

תצוגה 10

.

חלון

.

תצוגה 11

.

התצוגה באנגלית ובגרמנית

.

המעבר לאולם ממנו בוקע הרעש

.

מקור הרעש: אלפי פסלי ראש שיצר מנשה קדישמן

.

זעקה

.

האהבה מתה

.

כוכב האופל

.

מבט מלמטה

.

למרות שנראה שהמקום מרתק, תצפתתי קצת וראיתי שאף אחד לא נשאר יותר מדקה כאן. גימיק

.

2008: אולמרט מבקר (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

.

2008: חושב על המעטפות? (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

.

0-:

.

★

.

מבט מלמעלה מכיוון אחת מרפסות התצפית

.

המדרגות העולות אל ראש הבניין ודרכם חודרים לאולמות התצוגה במסלול קבוע מראש

.

מעקה

.

תצוגה 01

.

תצוגה 02

.

 

תצוגה 03: מכונת ממתקים יהודים

 

תצוגה 04

.

סרט

.

תקרה

.

תצוגה באחת הקומות העליונות

.

כמו במרכז וואהל ברמת גן גם כאן עיצוב הפתחים הוא בעקבות הטלה על המודל של קווים המקשרים בין בתיהם שדמויות יהודיות ידועות בקהילה היהודית של ברלין קודם למלחמה

.

מרתק

.

לחצי דקה

.

נוף

.

תעביר לי את הזמן

.

נווווו

.

גיגיגימיק

★

★

★

רשימות נוספות על ברלין:

.

אתר הנצחה לצוענים (דני קרוון)

Unité d'Habitation (לה קורבוזיה)

הגלריה החדשה (לודוויג מיס ון דר רוהה)

אינטרבאו 57 (וולטר גרופיוס, אלוור אלטו ועוד)

עוד על אינטרבאו 57 (אוסקר נימאייר)

★

★

שיר לסיום:

.

★