סיבוב במוזיאון היהודי בברלין בתכנון דניאל ליבסקינד

"כיצד מאכלסת עיר את הזיכרון של אנשים שכבר לא מאכלסים אותה? כיצד עיר כמו ברלין מזמינה אנשים כמו יהודים, חזרה אל העבר שלה אחרי שגרשה אותם החוצה באופן כל כך רצחני?" שואל ג'ימס אי. יאנג (Young), חוקר השואה מאוניברסיטת מסצ'וסטס, בפתח מאמרו העוסק במוזיאון השואה בברלין שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד ומציין כעת 15 שנה לחנוכתו.

את התשובה ביטא ליבסקינד באמצעות בניין עם מעטפת הנראית כמו הריסות ובתוכו אולמות המדגישים את ההעדר. כך הוא ניסה להציג משמעות היסטורית באמצעות האדריכלות. ליבסקינד יצר בניין המורכב מקו אחד שנשבר, מכופף ומעוות אך שומר על רציפותו. הוא הגיע לצורה באמצעות שבירה של מגן דוד מצד אחד ושל חיבור נקודות של התיישבות יהודית בברלין קודם למלחמה שעל פיהם נקבעו פתחי החלונות בחזיתות.

150 מטר אורכו ו-27 מטר גובהו וגם כשנמצאים מחוצה לו וגם בתוכו לא יכולים לדעת כמה קומות יש בו וכיצד מתנהלת בו החלוקה לאולמות או התנועה. גוש אטום ולא הרמוני, זאת בניגוד לבניין ההיסטורי והגדול הצמוד לו. כפי שציינה היסטוריונית האדריכלות נעמי שטד (Stead), בניין המוזיאון היהודי הוא אנטי קלאסי. שטד טוענת שהעיקרון שכיוון את ליבסקינד, בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו קלאסית ומכל עיקרון של אידיאלים כאלה או אחרים שייצגו את האדריכלות הנאצית.

ועל כך ברשימה זו.

.

12604916_1199937133369200_4616538823348716776_o

החיטה צומחת שוב

.

(1) ביקור

אטום ואין בו אף כניסה. אז איך בכל זאת נכנסים תוהים כל אלה שמיגיעים ישר לבניין הבולט ממרחק? הכניסה למוזיאון היא מבניין סמוך שנבנה ב-1735 ואכלס בעבר את בית המשפט העירוני ולאחר מכן את מוזיאון ברלין. החיבור בין שני הבניינים היה רק תת-קרקעי, אך ב-2007 הוסיף ליבסקינד תקרת זכוכית שחיברה בין השניים, יצרה חצר סגורה ולטענתו עוצבה בהשראת הסוכה שבמסורת היהודית.

צמוד למבואה יש בית קפה יפה עם מנורות שמורכבות מאותיות עבריות שלפי המעצבים (סטודיו novono) מתבסס עיצובן על מתכונים מהמטבח היהודי. אחר כך יש מדרגות ארוכות וצרות יחסית שמובילות את המבקרים למרתף הבניין. ליבסקינד ביקש ליצור שלוש דרכים בהם יוכלו המבקרים לבחור: אחת מובילה אל מבוי סתום (לשם בעת הביקור כוונו כל המבקרים), אחת אל עבר ההיסטוריה (שם עיקר המוזיאון הפורס את תולדות היהודים לאורך מאות שנים בסדרה כמעט בלתי נגמרת של אולמות) ודרך שלישית מובילה החוצה אל הגן המייצג את הגלות וההגירה.

רעש שמהדהד ולא בקצב אחיד, מטריד ומלווה את הביקור. הוא לא חד ולא ברור וגם המקור שלו לא מובן. תחושת בלבול מכוונת שיצר האדריכל ומטרתה לערער את יציבותו של המבקר ולשקף את ימיה האחרונים של הקהילה היהודית בברלין ואת חיסולה. אחר כך מתחילים לעלות לאולמות התצוגה העליונים, יש שם קירות אלכסוניים, אולמות משתנים, חלונות צרים ואקראיים וכמה מקרים שאין מוצא וצריך לחזור את כל הדרך חזרה.

לא פלא שבחודשים הראשונים שהמוזיאון היה פתוח, הוחלט שלא להכניס אליו בכלל תצוגה ולהותיר אותו נקי. רק אדריכלות. פעם סיפרה לי האדריכלית נילי חר"ג שהיא ביקרה במוזיאון בעת הפתיחה. מנשה קדישמן עמד בכניסה וחילק לכל מבקר פסל ראש קטן מברזל, כמו אלה שפזורים באולם המרכזי, והמוזיאון כולו היה עוצר נשימה. לאחר כמה חודשים הכניסו את התצוגה שתוכננה מראש, ומשהו במפגש בין הבניין לתצוגה לא צלח.

שביעות הרצון של הנהלת המוזיאון מליבסקינד משתקפת מהעובדה שב-2012 הוא השלים עבודה נוספת שקיבל מהם  ממש מול בניין המוזיאון – "האקדמיה של המוזיאון היהודי" הכוללת ספרייה, ארכיון ומרכז לימוד ומחקר.

.

.

(2) 700 אלף מבקרים בשנה

ב-2001, כשהבניין נחנך, מדובר היה בחידוש מסעיר שהצליח ליצור גם דיון תרבותי רחב ומעמיק. הדיונים נסבו על תולדות האדריכלות, עיצוב עכשווי, חומריות, אוצרות, היסטוריה, חברה וגם תיירות. מעטים הבניינים שזכו לעניין כה גדול וקשה שלא להתייחס לחלק מאותם דיונים.

עם כל הכבוד למתדיינים למיניהם, ביקור היום במוזיאון מעלה את השאלה אם לא מדובר כאן בסופו של דבר בגחמה אדריכלית שאינה עונה על הצרכים של מוזיאון. הבניין מרשים והודות לכך הפך למותג, אך התצוגה המקיפה המוצגת בעשרות האולמות נראית מאולצת וכזו שאינה מסתדרת עם החדרים המאתגרים שיצר האדריכל. בתכלס, זה לא מוזיאון אלא בניין שהוא עצמו יצירה שככל הנראה היה אולי עדיף שיהיה צנוע יותר בממדיו, נועז יותר בעיצובו ויישאר ריק מתצוגה. אם מישהו יקבל את הרעיון הזה, אז ככל הנראה הבניין יעניין כמה אלפי חובבי אדריכלות ולא הופך לאחד ממוקדי התיירות המוצלחים בברלין, מוקד המצליח לארח מידי שנה כ-700 אלף מבקרים (מספר דומה למספר המבקרים במוזיאון ישראל).

בהמשך המאמר, מתפלא יאנג על הרעיון להקים מוזיאון שמוקדש לקבוצת אוכלוסייה מסוימת. המוזיאון מציג את תרומת האוכלוסייה היהודית לברלין, ויאנג תוהה האם יצירת מוזיאון המוקדש לקבוצה דתית מוגדרת מראש, מדגיש את ההפרדה בין התרבות הברלינאית ובין התרבות של יהודי ברלין, הפרדה שמייצגת התבדלות ועלולה לעודד גזענות. לעומתו טוענת מרגרט גולד (Gold) מלונדון מטרופוליטן יוניברסיטי המתמחה בחקר התיירות, כי מוזיאונים שמוקדשים לקבוצות דתיות הפכו לפופולריים במהלך המאה ה-20. חלקם פונים לקבוצה עצמה וחלקם פונים לקהל אחר – כמו המוזיאון היהודי בברלין או המוזיאון היהודי בוורשה, שפונים בעיקר לציבור המקומי ומטרתם לשמור על זיכרון של אנשים ואירועים שהיו ונעלמו.

המוזיאון היהודי הראשון בברלין נפתח בינואר 1933, שבוע אחד בלבד לפני שהיטלר נבחר לקאנצלר. בשלב מסוים קבעו הנאצים כי הכניסה למוזיאון מותרת רק ליהודים ורק ליהודים מותר להציג בו (המוזיאון פעל חמש שנים ונסגר). ב-1976 נחנך במוזיאון ברלין אגף יהודי שהציג תערוכת קבע בשני חדרים ותערוכה נוספת ומתחלפת בחדר שלישי. מתוך יוזמה זו צמח הארגון שפעל להקמת מוזיאון יהודי עצמאי ונפרד. בפרנקפורט כבר הספיקו להקים מוזיאון יהודי ראשון מאז השואה ב-1988 (כעת עובר חידוש והרחבה ויפתח ב-2018). באותה שנה הכריזו בברלין על תחרות לתכנון מוזיאון יהודי משלה. התחרות היתה פתוחה רק לאדריכלים גרמנים ובנוסף להם הוזמנו 12 אדריכלים מחוץ לגרמניה, ובהם האדריכל דניאל ליבסקינד שהתגורר באותה עת במילאנו. ליבסקינד הצליח לגבור על 164 הצעות שהוגשו למארגני התחרות. השופטים ראו בהצעתו, אותה כינה "בין הקווים", יצירת מופת חדשנית וחלוצית, והעובדה שהיתה זו עבודת התכנון הראשונה שהציג, לא הפריעה להם.

87 מיליון מארקים גרמנים הוקצבו לפרויקט, אך שנה לאחר מכן מצא ליבסקינד כי עלות הבניין שהציע תגיע ל-170 מיליון מארקים. נפילת חומת ברלין והשינויים הדרמטיים שעברה גרמניה הובילו להקפאת הפרויקט לתקופה קצרה אך גם להגדלת התקציב ל-117 מיליון מארקים. התקציב עדיין היה נמוך מזה אליו כיוון האדריכל, והוא נאלץ לערוך שינויים בתכניתו המקורית לצורך עמידה במסגרת התקציב. ב-1992 הוחל בחפירת היסודות ואחרי 9 שנות בנייה נפתח המוזיאון לציבור ב-2001. במקור נקבע ארוע הפתיחה ל-11 בספטמבר אך בעקבות התקפת הטרור על ארה"ב, נדחה האירוע ביומיים. השנה כאמור הוא מציין 15 שנות פעילות.

.

.

(3) האדריכל

ליבסקינד יליד לודז' 1946, בנם של ניצולי שואה. המשפחה עלתה לארץ והתמקמה בקיבוץ יד חנה שבעמק חפר. ליבסקינד שהפך לילד פלא הודות לכשרונו בנגינת פסנתר נשלח בהיותו בן 14 לארה"ב יחד עם ילד נוסף, הכנר יצחק פרלמן. אחרי חמש שנים השלים את תהליך ההגירה והפך לאזרח אמריקאי. פרלמן המשיך והפך לכנר בעל שם עולמי, ולעומתו ליבסקינד נטש את הפסנתר לטובת לימודי אדריכלות בניו יורק.

שנה לאחר שהשלים את בניית המוזיאון זכה ליבסקינד שוב לפרסום עולמי כשזכה לקבל לידיו את תכנון מגדלי התאומים במנהטן שקרסו ביום בו נקבע טקס חנוכת המוזיאון היהודי. בישראל תכנן את הבניין השלישי בקריירה שלו – מרכז וואהל באוניברסיטת בר אילן, עליו כתבתי כאן. וקיים דמיון בינו ובין בניין המוזיאון. ליבסקינד מנסה כבר שנים לבנות בניינים נוספים בישראל, ולאחרונה הצליח מגדל שתכנן במרכז ירושלים לקבל את אישור הוועדה המחוזית.

.

IMG_6632

בנייני מגורים בדרך 01

.

IMG_6758

בנייני מגורים בדרך 02

.

IMG_6636

המוזיאון שוכן לצד הרחוב הראשי ומפנה לו כנהוג חזית אטומה

.

IMG_6755

חזיתות הבניין מורכבות כולן מלוחות אבץ

.

IMG_6638

פתחי החלונות צרים ולא ניתן להביט דרכם פנימה

.

IMG_6639

מהחזית לא ניתן לדעת כמה אולמות בבניין וכמה קומות

.

IMG_6640

סוכר חום

.

IMG_6737

פתחי האוורור הזעירים נועדו ליצור איזון ולמנוע כליאת אוויר בדפנות המרכיבות את חזית הבניין

.

IMG_6742

………………………..

.

IMG_6741

/ \ | / | /

/

IMG_6744

|||||||||| | | | |||||||||||||||||||||||||||||||

.

IMG_6752

כ

.

IMG_6747

הקווים ממשיכים ומופיעים בריצוף הרחוב החודר למגרעות בבניין המתפתל

.

IMG_6753

מבט מתוך מגרעת בבניין אל הרחוב

.

IMG_6754

בפינת המגרש בו שוכן המוזיאון ניצבת אנדרטה

.

IMG_6756

האנדרטה הניצבת במרכזו של גן הנקרא "גן הגלות", מורכבת מ-49 עמודים הנוטים בזוית לקרקע המישורית

.

IMG_6735

קודם כל במוזיאון: הקפטריה הממוקמת בבניין ההיסטורי המקושר לבניין החדש

.

IMG_6732

את המנורות בקפטריה המשלבות אותיות עבריות המרכיבות מתוכנים מהמטבח היהודי עיצב במיוחד למוזיאון סטודיו novono

.

IMG_6658

הסיור במוזיאון נפתח אחרי ירידה תלולה במדרגות למרתף של הבניין

.

IMG_6666

מערכת של מעברים ברוחב וגובה משתנה מקשרת בין אולמות תצוגה ומנטרלים כל חוש אורינטציה

.

IMG_6663

לדמות את חוסר היציבות של המציאות

.

IMG_6648

מבקרים מדוכאים: מבוך מבלבל ומלחיץ

.

IMG_6667

מהמרתף המסלול עולה ועובר בין קומות הבניין עד לראשו

.

IMG_6668

מהמדרגות העולות יוצאים כל פעם לקומה אחרת

.

IMG_6730

תצוגה 01

.

IMG_6729

תצוגה 02

.

IMG_6728

תצוגה 03

.

IMG_6727

תצוגה 04

.

IMG_6652

תצוגה 05

.

IMG_6694

תצוגה 06

.

IMG_6698

תצוגה 07

.

IMG_6722

תצוגה 08

.

IMG_6724

תצוגה 09

.

IMG_6725

תצוגה 10

.

IMG_6692

חלון

.

IMG_6707

תצוגה 11

.

IMG_6647

התצוגה באנגלית ובגרמנית

.

IMG_6654

המעבר לאולם ממנו בוקע הרעש

.

IMG_6670

מקור הרעש: אלפי פסלי ראש שיצר מנשה קדישמן

.

IMG_6688

זעקה

.

IMG_6676

האהבה מתה

.

IMG_6683

כוכב האופל

.

IMG_6655

מבט מלמטה

.

IMG_6679

למרות שנראה שהמקום מרתק, תצפתתי קצת וראיתי שאף אחד לא נשאר יותר מדקה כאן. גימיק

.

D1014-070 עמוס בן גרשום 2008

2008: אולמרט מבקר (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

.

D1014-072

2008: חושב על המעטפות? (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

.

IMG_6685

0-:

.

IMG_6674

.

IMG_6696

מבט מלמעלה מכיוון אחת מרפסות התצפית

.

IMG_6699

המדרגות העולות אל ראש הבניין ודרכם חודרים לאולמות התצוגה במסלול קבוע מראש

.

IMG_6700

מעקה

.

IMG_6701

תצוגה 01

.

IMG_6703

תצוגה 02

.

 

IMG_6712

תצוגה 03: מכונת ממתקים יהודים

 

IMG_6716

תצוגה 04

.

IMG_6704

סרט

.

IMG_6706

תקרה

.

IMG_6713

תצוגה באחת הקומות העליונות

.

IMG_6714

כמו במרכז וואהל ברמת גן גם כאן עיצוב הפתחים הוא בעקבות הטלה על המודל של קווים המקשרים בין בתיהם שדמויות יהודיות ידועות בקהילה היהודית של ברלין קודם למלחמה

.

IMG_6710

מרתק

.

IMG_6715

לחצי דקה

.

IMG_6709

נוף

.

IMG_6717

תעביר לי את הזמן

.

IMG_6719

נווווו

.

IMG_6720

גיגיגימיק


רשימות נוספות על בניינים בברלין:

.

הגלריה החדשה (אדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה)

Unité d'Habitation (לה קורבוזיה)

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 27/01/2016 at 19:06

    הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?

  • גרשון  On 28/01/2016 at 12:22

    MONUMENT כלשונו, והבניין מרשים ומשקף זאת, כולל היותו פיגום "זמני" נצחי, מה שמשקף את היהדות בגרמניה. התצוגה אכן הינה BY PRODUCT וההיסטוריה, בעיקר היהודית, היא בת חלוף. בניין מרשים וייחודי,
    לא עשית חסד לקרירה של ליבסקינד שתכנן עוד אלו בנינים בחייו.
    http://libeskind.com/
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%93

    • שלגיה  On 29/01/2016 at 10:15

      זה בלוג. זאת לא אנציקלופדיה.לא אמורים לכתוב על כל הבניינים של כל אדריכל שמוזכר פה. בעייני ליבסקינד מוערך יתר על המידה. אני לא אוהבת את הבניינים שלו.ובכלל,לייצר חוויית שואה ע"י אדריכלות, באופן שבו ליבסקינד עושה, זאת השטחה של השואה,ושל היהודים שהושמדו

  • sharonambar  On 28/01/2016 at 14:49

    מסקרן אותי מה יש על שולחנות כיתת בית הספר המשוחזרת. וגם – כבר אין לי סבלנות לשיקופים מופשטים של רעיונות אדריכליים על בניינים שרק האדריכל יודע מה הם ואז טורחים להסביר לנו, כי אחרת אין שום דרך לדעת אותם.

  • mharpaz  On 29/01/2016 at 19:26

    רקוויאם גרמני / עמוס אילון: "בסתיו 1743 נכנס נער בן 14 לעיר ברלין בשער רוזנטל. היה זה השער היחיד בחומת העיר שבו הותרה כניסה ליהודים (ולבקר)… ברישומי שומר השער ששרדו מ-1743, השנה שבה עבר מנדלסון בשער רוזנטל, כתוב כי 'היום עברו 6 שוורים, 7 חזירים ויהודי אחד'."

  • Amir in Tel Aviv  On 30/01/2016 at 5:34

    ביקרתי. אכן גימיק, אבל חוויה שאני עדיין זוכר אחרי הרבה שנים. ואנשים טועים לחשוב שזה מוזיאון השואה, וזה לא. אני התפעלתי מהניגוד החריף שבין מספר יהודי גרמניה (כאחוז מסך האוכלוסיה), להשפעה, להישגים ולתרומה שהם תרמו.

  • שלגיה  On 31/01/2016 at 13:43

    שוקינג: יש לי יותר מידי זמן פנוי אז חיפשתי של המושג "חלון אחורי" בגוגל ויצא הבלוג של מיכאל ושלנו ראשון, והסרט של היצ'קוק אחר כך. האם זה כי ,ובצדק,אנחנו יותר מפורסמים מהסרט או שחיפוש בגוגל הוא מותאם אישית,וגוגל אסף עליי כל מיני דברים ולכם ,כשאתם עושים חיפוש,כן יוצא הסרט ראשון?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: