סיבוב במרכז המסחרי של מדרשת שדה בוקר

רשימה 491,

יומני היקר, מדרשת שדה בוקר זה ה"ויטרה" של ישראל, כך אמר לי צבי כשראה את התמונה הזו. לא מדובר אמנם בפרויקט בינלאומי, אבל כמה מהאדריכלים הישראלים המקוריים הותירו כאן את חותמם. אדריכלים כמו אריה ואלדר שרון, יוחנן רטנר, נחום זולוטוב, שמואל מסטצ'קין, וגם משה ספדיה. האדריכל יאיר עציון, תושב המקום ואיש היחידה לאדריכלות מדברית הוביל כאן תכנון של כמה מבנים שהותאמו לאקלים המקומי באופן הנועז ביותר, ועליו אכתוב רשימה נפרדת בהזדמנות אחרת.

שלשום יצא לי להסתובב במרכז המסחרי של מדרשת שדה בוקר. למרות שהשעה היתה בסך הכל שבע בערב, היו במרכז רק שלושה צעירים בודדים שישבו ושתו בירה, אבא עם שני ילדיו בכניסה לפיצירייה שלא ראיתי בה שום פיצה וזוג זרים שישבו בדממה ואכלו טורטייה. בקצה המרכז, איפה שפעם ישבתי עם רוני ואכלנו משהו, יש היום מקום שמגיש טורטייה עם ירקות אבל הריהוט לא השתנה. כמו הזוג הזר גם אני אכלתי הפעם טורטייה. בכל מקרה, היות ומצאתי שאי אפשר למצוא מידע על המרכז המסחרי של מדרשת שדה בוקר, למרות שיש בו ניסיון לפתרון אקלימי ונראה כי הושקעה פה מחשבה שהיום נדיר להיתקל בה, החלטתי לכתוב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבט החוצה

.

(1) האדריכל שכן והאדריכל שלא

בערב נתקלתי בפוסט בפייסבוק שציין שבאותו יום חל יום השנה לפטירתו של האדריכל אלדר שרון. הייתי בטוח ששרון הוא זה שתכנן את המרכז, היות והיו בו שני מרכיבים שאפיינו את התכנון שלו: מחויבות לצורניות והתייחסות לצבעים. אלדר שרון תכנן כמה פרויקטים דומים כמו הבונגלוס בשארם א-שייח' ובמועדון הים התיכון בחוף אכזיב. בנוסף, באתר של משרד שרון אדריכלים הופיעה עובדה כי המשרד תכנן את המרכז האזרחי של מדרשת שדה בוקר. בדקתי עם ענת בארכיון עזריאלי, אבל שם לא מצאו כלום על המרכז הזה. חשבתי שלציון 21 שנה לפטירתו של אלדר שרון, אפרסם רשימה על אחת מעבודותיו שבמקרה ביקרתי בהן באותו יום. רק בשיחה לפני כמה שעות התברר לי שאת המרכז תכנן בכלל האדריכל רפי לרמן. האדריכלים אלדר ואריה שרון תכננו כאן פרויקטים אחרים: תכנית אב ותכניות לשלושה מבנים. שניים מהם לא בוצעו: מוזיאון לחקר הנגב ומרכז קהילתי ואחד נבנה – בניין המכון למורשת בן גוריון, הממוקם בכניסה למדרשה ומקבל את פני הבאים בשעריה. עד כאן הטעות שלי על שרון, עכשיו נעבור ללרמן.

.

(2) ניסיון לבנייה אקלימית

כשרפי לרמן (יליד ירושלים, 1936) הוזמן לתכנן את המרכז האזרחי, הוא בא עם ניסיון בתכנון מדברי אותו יישם בסדרת פרויקטים שערך וליווה בסיני. בין השאר תכנן בסיני את תכנית המתאר לאופירה וכן פרויקטי תשתית וסקרים. בשיחה אתו, הוא מציין את פיתוח החופים בסיני שבוצע בתכנונו ב-1971, והוא שהשפיע על העבודה במדרשת שדה בוקר שהושלמה ב-1985. במסגרת תכנון החופים, עיצב מתקני הצללה שפוזרו לאורך החופים. את מה שלמד שם, הוא בחר להביא לשדה בוקר. החנויות עצמן מצויות במבנים מטויחים בטיח שהתאבק וקיבל את צבע המדבר, שהוברר לי שהם לא בוצעו עם שכבות בידוד שרצוי היה לעשות בהן שימוש במרכז הנגב. עמודי ברזל נושאים מסגרות עץ כשמחצלות קנים מתוחות לאורכן. הקירוי מורכב למעשה מסדרת גגות המוצבים בגבהים וזויות שונות, כשבין גגון לגגון יש מרווחים צרים דרכם ניתן לראות את השמיים, ודרכם חודרים אור ואוויר. מערכת הקירוי תוכננה באופן שימנע חדירת קרני שמש ישירות בימות הקיץ כשהשמש בזוית גבוהה, ולעומת זאת תאפשר חדירת קרני שמש בימות החורף כשהשמש בזוית נמוכה. בשיחה אתו לפני שעה, סיפר לי לרמן שזה גם היה ההבדל בין המתקנים שתכנן בסיני שהיו רק להצללה, ובין הקירוי בשדה בוקר שתוכנן בהתאם לאקלים המקומי. הוא גם סיפר שהמחצלות הגיעו ממפעל "קנדקס" שפעל בזמנו בעכו (ויתכן ועדיין פועל) ואת מסגרות העץ ביצע נגר מנהריה בשם שמשון ריחיים (וינדמילר), שהוא גם זה שביצע את העבודה בסיני. את הפרויקט תכנן לרמן במסגרת כמה עבודות שביצע בשדה בוקר, כמו תכנית המתאר למדרשה וכן שכונת מגורים.

האם זה עובד? נחלק את התשובה לארבעה מישורים: (1) מבחינה אקלימית ההצלחה מוגבלת – בקיץ אמנם נעים יחסית, אך בחורף קר מידי. (2) מבחינה חומרית הקש שעבד בסיני, עבד פחות טוב בשדה בוקר. מתברר שהלחות בשדה בוקר גבוהה יותר ויש כמות משקעים גבוהה יותר מזו שבסיני, לכן הבלאי גבוה ועד היום הוחלפו המחצלות כבר מספר פעמים. בנוסף, הקרקע שוקעת ולכן עמודי הברזל חוזקו בשלב מאוחר בטבעות מגושמות, שדווקא נראות חלק בלתי נפרד מהעיצוב המקורי. (3) מבחינה עיצובית התושבים לא אוהבים את האפרוריות שעוטפת את כל המתחם. (4) מבחינה מסחרית הוברר לי שבעבר המקום היה כישלון אך ככל שמדרשת שדה בוקר גדלה כך גם זכה המרכז לחיים. המרכז הנו בבעלות מדרשת שדה בוקר שמבקשת למקסם את הרווחים מהנכס ולא נראה כי יש לה חזון חברתי לגביו. לכן, הוא נותר מוקד של מסחר ושירותים בלבד.

המרכז המסחרי הוא הלב של החיים בשכונה או העיר ברוב המקומות שבקרתי בהם. אבל כאן מעדיפים התושבים להיות בגינה, בבריכה, או בבית. כנראה כשאתה חי במקום כזה, כדאי לנצל אותו עד הסוף ולא לשבת בין בטון וטיח. יחד עם זאת יש למרכז המסחרי הזה אופי שמתחבר לשאנטיות הכללית שהולכת פה.

.

חלקה הדרומי של מדרשת שדה בוקר במבט מהאוויר בשנת 2001, המרכז המסחרי מופיע בפינה (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

גגות המרכז המסחרי (מתוך התצלום של משה מילנר, לע"מ)

.

מבט מהמדשאה הדרומית אל המרכז

.

הכניסה הראשית למרכז היא מכיוון מערב

.

לוח מודעות מרכזי ליישוב בכניסה למרכז

.

הפגישה של מליאת הנשים

.

שעות פתיחה

.

שיח תושבים

.

פנטסיה

.

קייטנת נגרות

.

בחופש הגדול

.

חדר כושר

.

מכבי

.

היתה תחושה שמנצחים

.

המבנה מחולק לשניים: (1) אגפי החנויות הבנויים באופן קונבנציונאלי (2) הסככה המקרה את מרכז המבנה ומורכבת משלד ברזל ועץ וקנים

.

גלעד

.

אל פאסו

.

גרוב

.

עצומה נגד שקיות ניילון בסופר צין

.

סופר צין

.

ספסל בנוי

.

באותו זמן באותו המקום

.

ספסל בנוי

.

מבט אל מרכז המרכז

.

מבט מהבמה

.

תאטרון פתוח פונה אל החלק הפתוח במרכז, אל המדשאה ונוף הרי הנגב

.

ציור

.

פנטסיה מדברית על דשא וברוש

.

מבט מהבמה אל המדשאה וההרים, רגע לפני שקיעה

.

טריבונות

.

אדום: בסיס עמוד לחיזוק מפני שקיעת הקרקע

.

עץ וקנים

.

אדום וחום

.

מרכז מסחרי ע"ש יוסף יעקובזון

.