סיבוב בשלושה חדרי אוכל בעמק הירדן: בית זרע, שער הגולן וטירת צבי

שלושת חדרי האוכל המוצגים כאן הם כולם חדרי אוכל פעילים המגישים לחברים ארוחות מידי יום. זה לא דבר מובן מאליו בעידן בו מדינת ישראל מפריטה את עצמה כמעט ללא הבחנה, מפוררת את החברה האזרחית ומחלישה את הקהילה. עמק הירדן עשיר בחדרי אוכל הודות לריבוי הקיבוצים שבו. על אפיקים, אשדות יעקב איחוד וחמדיה כבר כתבתי וכעת המקום לשלושה נוספים.

מדובר במבנים עם איפיון דומה, כמו בכל תופעת חדרי האוכל: אולם אכילה, מטבח עם חצר תפעולית, אולם מבואה עם דואר, לוח מודעות ושטיפת ידיים. השינויים באיפיון הם משניים, אבל ההבדל הבולט בא לידי ביטוי בפרשנות שהעניק האדריכל לבניין.

את חדר האוכל בבית זרע עיצב האדריכל מנחם באר עם קווים ישרים ונקיים ודגש על אופקיות המבנה. את חדר האוכל בשער הגולן תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין עם חזית מודגשת במיוחד באמצעות שבעה מסכי זכוכית גבוהים המסתיימים בקמרונות הממשיכים ומלווים את תקרת אולם האכילה. את חדר האוכל בטירת צבי תכנן האדריכל ליאון שרמן כמבנה בעל חזות צורנית מגובבת הודות לעובדה שהבניין נבנה בשלבים ובזמנים שונים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מרכז חזית חדר האוכל בשער הגולן, אדריכל: שמואל מסטצ'קין

.

מפת התמצאת

.

.

(1) חדר האוכל בקיבוץ בית זרע:

עצרתי בבית זרע לפני חודש בדרך למוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, שם הדרכתי סיור בתערוכה שאצרתי – "פופ כנעני" ומציגה את עבודותיו של עדי סנד. התערוכה פתוחה עד ה-22.8 וכדאי לבקר בה. אתן בשמחה המלצות על מקומות לאכול ולקפוץ לאחד המעיינות באזור.

.

1.1. חדרי האוכל הראשון והשני

עד היום היו לבית זרע לא פחות מ-3 חדרי אוכל. הראשון היה צריף שהובא מרוב אל-נסרה שליד נצרת (כיום בשטח קיבוץ מזרע) – מקום מושבו של גרעין מקימי בית זרע קודם שהתיישבו בנקודת הקבע בעמק הירדן.

.

שנות ה-30: צריף חדר האוכל הראשון ניצב משמאל וברקע הרי הגלעד (מקור: ארכיון בית זרע)

.

חדר האוכל השני שנחנך ב-1935 היה כבר מבנה קבע, שעל תכנונו הופקד אחד מבכירי האדריכלים שפעלו בארץ ישראל קודם להקמת המדינה: לאופולד קרקואר. על חדר האוכל בתל יוסף, מוזיאון הטבע בקיבוץ דן ומלון טלטש בחיפה שאת שלושתם הוא תכנן, כבר כתבתי כאן. חדר האוכל בתל יוסף היה אמנם מאוחר ומשוכלל מזה שתוכנן בבית זרע, אך גם המבנה כאן תוכנן על פי אותם עקרונות. חדר האוכל שתכנן קרקואר היה בשיאו של הסגנון הבינלאומי ועוצב בצורת תיבה. יתכן ובגלל מחסור בפלדה או בטון, נבנה גג רעפים ולא גג שטוח. היה כאן ניסיון ליצור אוורור פסיבי באמצעות חלונות נמוכים בגובה עיני הסועדים, ובנוסף להם פס חלונות צר בסמוך לתקרה דרכו היה אמור לצאת האוויר החם. כמובן שהחזון נותר על הנייר ושיטת האוורור לא עבדה באופן מוצלח. באופן כללי כל נושא הגג ותקרת המבנה היה כישלון והוא לא יכול היה לשאת כלום, אפילו מאווררים חששו לתלות מהתקרה (כי כאמור האוורור הטבעי לא באמת עבד כפי שתכנן האדריכל).

מספר החברים בבית זרע גדל בשנות ה-50 וה-60 בממוצע של 10 אנשים לשנה. בנוסף, נהנה הקיבוץ מגידול טבעי שעמד על 14 ילדים שנולדו בממוצע כל שנה. כתוצאה מהגידול, חדר האוכל שתכנן קרקואר כבר לא הספיק והיה צורך להתרחב באופן משמעותי. המטבח וחדר האוכל החדש שביקשו החברים להקים, נועד להאכיל 700 איש + 120 ילדים. הוחלט כי בחדר האוכל יאכלו במשמרות, ולכן תוכננו האולמות לאכלס ביום רגיל כ-450 סועדים בארוחה. חדר האוכל שתכנן קרקואר נחשב היה לאחד מחדרי האוכל המפוארים שנבנו בתנועה הקיבוצית, אך למרות חשיבותו האדריכלית הוא נהרס ב-1975 ובשטחו נבנה מבנה אחר. חדר האוכל החדש נבנה במקום אחר בקיבוץ.

.

1935: חדר האוכל הבנוי הראשון שתכנן האדריכל לאופלד קרקואר (צילום: שמואל וינטרשטיין, מקור: ארכיון בית זרע)

.

1935: חדר האוכל הבנוי הראשון שתכנן האדריכל לאופלד קרקואר (צילום: שמואל וינטרשטיין, מקור: ארכיון בית זרע)

.

1952: תוספת אגף בחזית חדר האוכל הבנוי הראשון שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר (צילום: שמואל וינטרשטיין, מקור: ארכיון בית זרע)

.

1952: אולם האכילה בחדר האוכל הבנוי הראשון שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר (צילום: שמואל וינטרשטיין, מקור: ארכיון בית זרע)

.

שנות ה-50: הגשה (צילום: שמואל וינטרשטיין, מקור: ארכיון בית זרע)

.

1968: מסיבת פרידה מבניין חדר האוכל הבנוי הראשון (צילום: שמואל וינטרשטיין, מקור: ארכיון בית זרע)

.

1975: הריסת חדר האוכל הישן (מקור: ארכיון בית זרע)

.

1.2 חדר האוכל החדש

מגרש הכדורגל במרכז הקיבוץ הוא שנבחר לאתר שעליו יוקם חדר האוכל החדש. האדריכל מנחם באר שהוזמן לתכנן את הבניין, עיצב בניין חד-קומתי המוגבה מעל הקרקע, באופן שניתן לנצל באמצעות חפירה קומת מרתף שתואר ותאוורר, לפחות בחלקה, באופן טבעי. בנוסף, הגבהת המבנה מעל לפני הקרקע מאפשרת ליושבים במבנה להשקיף על סביבתם מהגובה. במסגרת העבודה נדרש הקיבוץ לעדכן את תכנית הקיבוץ, לשנות את מערך התנועה באופן שהשבילים יגיעו מקצוות שונים אל חדר האוכל – המוקד המרכזי החדש בבית זרע.

מספר אולמות אוכל תכנן באר, כאלה שבאמצעות מחיצות זכוכית ניתן לחלק ולאחד לאולם אחד גדול לפי הצורך. כשמאחדים את כל האולמות ניתן להושיב כאן לא פחות מ-1,000 סועדים. כמו כן, הודות לאקלים החם והניסיון הקשה של אוורור חדר האוכל הישן, הוחלט להתקין מיזוג מרכזי בכל הבניין.

החברים ביקשו כי הבניין יהיה ייחודי ולכן נולדה החצר הפנימית בבניין, שאותה העדיפו לכנות בשמה הלועזי: אטריום. החברים תלו באטריום את תקוותם, כפי שניסח זאת אחד החברים בעלון הקיבוץ ב-1963, השנה בה הונחה אבן הפינה לבניין החדש: "…בדומה לקדמונים שהאטריום שימש להם מרכז החיים החברתיים והאמנותיים, כן נזכה גם אנחנו לראות כיצד באטריום שלנו מפכים חיי קיבוץ עשירים ותוססים ורבגוניים".

ב-1968 נחנך חדר האוכל החדש.

.

1964: מודל של חדר האוכל החדש בתכנון האדריכל מנחם באר. בריכת הנוי ברחבה המרוצפת בחזית הבניין בוצעה עם מזרקות אך היום היא בוטלה והפכה לערוגה (מקור: ארכיון בית זרע)

.

1.3 מנות מיוחדות

האם היתה מנה מיוחדת שהוגשה בחדר האוכל? "היו כמה מנות שנשארו בתודעה", מספרת לי ברכה בנתור, חברת בית זרע ומנהלת הארכיון בקיבוץ. "אף אחת מהן לא הייתה יחידנית: עוגת השבת של חונא ארי! וגם הלחמניות שלו לימי שלישי. קלופס (גליל בשר אפוי שבמרכזו ביצה קשה), קוגל (פשטידת תפוחי אדמה), כדורי בשר בסטימר, קציצת בשר, עוף מבושל לדיאטה ולחולים".

מי היה חונא ארי? האופה המיתולוגי של בית זרע! הוא עלה מליטא עם הכשרה של צלם. עבד בהכשרה בפתח תקוה, שם הבין שאין הרבה מה לעשות עם מצלמה בקיבוץ והפך להיות אופה וקונדיטור. ב-1934 הצטרף לבית זרע והשתלב במאפייה והפך לאופה הבכיר בקיבוץ. במהלך השבוע היה אופה בתנור את הלחם ובימי שלישי אפה לחמניות. עד היום זוכרים כאן את עוגת השמרים שהוגשה בחדר האוכל בשבת לצד חמאה ודבש. המאפייה עבדה כמעט 50 שנה, עד לשנות ה-80. אחרי מותו וסגירת המאפייה נשמר הציוד הגדול שאכלס את המאפייה, ורק המבנה עצמו הוסב למחסן אינסטלציה ולאחר כמה שנים, ב-2012, הפך לסדנה לתיקון כלי מיתר. התנור גדול הממדים בו נאפו עוגות ענק לכל החברים נהרס. התנור בלט מחוץ לקיר הבניין ורק דלת הברזל שלו היתה במישור הקיר. לאחר שהמאפייה נסגרה הרסו את התנור ורק דלת הברזל שלו נותרה קבועה בקיר. לפני שנים ספורות היא נוקתה ונשמרת מאז בהקפדה.

.

1.4 אמנות

חזית הכניסה הפונה לאזור המגורים מעוטרת בעבודת קיר שיצרה זהרה רובין, חברת בית זרע ואמנית וותיקה. פסליה של רובין פזורים בקיבוץ וכמה מהם מעטרים את הרחבה הקטנה שבכניסה לחדר האוכל, יציקות בטון.

על מבנה קטן מול הכניסה לחדר האוכל עבודת קיר בצורת מגן דוד שיצרה ב-1977 איריס שפריר, גם היא בת הקיבוץ שאת העבודה יצרה בזמנו כשהיתה עוד תלמידה בתיכון. במקור היתה העבודה תלויה במחסן של אביה וכשזה נפטר לפני כשנתיים נתלתה מחדש על חזית הבית שהיה אחד מהבתים הראשונים בקיבוץ.

בתוך חדר האוכל לא שולבה אמנות, אך כעבור זמן הקדישו קירות לתליית תמונות וציורים של אמנים חברי הקיבוץ. כל אמן קיבל קיר והיה מחליף שם את עבודותיו. הנוהג ממשיך גם היום אבל במינון נמוך מאוד בגלל התמעטות האמנים.

.

1.5 היום

ארוחת צהריים מוגשת חמישה ימים בשבוע וגם בשישי בערב. את המטבח הקיבוץ כבר לא מפעיל, אלא חברת "בישולים", שגם אחראית על הפעלת חדר האוכל. ארוחות חג כמו ליל סדר, חנוכה, שבועות ויום עצמאות עדיין מתקיימות בחדר האוכל או ברחבה שבחזיתו. בליל הסדר האחרון השתתפו 120 איש, מספר השווה לכחמישית מכלל התושבים בבית זרע. הארוחות נערכות באחד משלושת האולמות, כשהאולם האמצעי ריק ומשמש לאירועים. אולם שלישי נסגר ומושכר לחברת "אלונית" שמפעילה בה כל-בו.

שינויים נוספים: פינת הגשה נסגרה לפני שנה והפכה באמצעות יוזמה של כמה מצעירי הקיבוץ לפאב. חדר טיפול בירקות הוסב קודם לפיצרייה והיום משמש כסטודיו לאמנות. חדר מוצרי חלב הוסב לחנות דגים. מחסן ציוד תרבות של חדר האוכל הוסב ל"מתוקאייה" – מקום לסדנאות יצירה מבצק סוכר. במרתף חדר האוכל ששימש בעבר לגלריה לאמנות, חדר שרתים וחדר וידאו, הוסב לסטודיו טיפולים באמצעות רפואה סינית. החדר בו היה ממוקם תנור משותף לחברים (כי עד תקופה מסוימת לא היה מטבח עם תנור לכל דירה), הוסב לחדר דואר.

.

1.6 האדריכל

לתכנון חדר האוכל הוזמן האדריכל מנחם באר, חבר וממייסדי קיבוץ געתון. הוא נולד בבודפשט לפני 90 שנה בדיוק (1925) החל את לימודי האדריכלות באוניברסיטה בעיר הולדתו וב-1946 עזב וביקש לעלות לארץ ישראל. אחרי שנעצר ונכלא בקפריסין למשך שנה, עלה לבסוף לארץ וסיים את לימודי האדריכלות בטכניון. ב-1950 הצטרף למחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, שם עבד עד התפרקות המחלקה ולאחר מכן עבד בא.ב. תכנון. הוא ממשיך לתכנן ממשרדו שבקיבוץ בעיקר בתים פרטיים בגעתון ובסביבה.

התמזל מזלו של באר וחדר האוכל המרשים במיוחד שתכנן בקיבוצו (וטרם כתבתי עליו), הוסב על ידו לסטודיו למחול לאחר שפעילותו כחדר אוכל הופסקה והוא עמד נטוש כמה שנים. כך הפך געתון ל"כפר המחול בגליל" ולבית של להקת המחול הקיבוצית, אותה מנהל הרקדן והכוראוגרף רמי באר, בנו של מנחם. לאחרונה יצא לאור הספר "אבני דרך, אבני בניין" המציג את פועלו של באר, אותו ערכו מוקי צור ויובל דניאלי.

.

1968: חדר האוכל החדש לאחר השלמת הבנייה (מקור: ארכיון בית זרע)

.

1968: מבט על חזית צפון-צפון-מזרח של חדר האוכל מכיוון המדשאה המרכזית (מקור: ארכיון בית זרע)

.

1968: מבט על חדר האוכל מכיוון המדשאה המרכזית (מקור: ארכיון בית זרע)

.

2015:

.

חזית הכניסה הראשית לחדר האוכל (צפון-מזרח-מזרח)

.

הצמחיה מסתירה את העיצוב הנקי והפשוט של המבנה בו מודגשת צורתו המלבנית של הבניין

.

מדרגות רחבות במיוחד מקשרות בין הרחבה המרוצפת והגדולה ובין אולם האכילה

.

פינת הבניין

.

מצחיית הבטון הבולטת מקו החזית נועדה להצל על חלונות הזכוכית הרחבים ולמנוע התחממות מיותרת של הבניין

.

הרחבה הגדולה שבחזית הבניין. במקור תכנן האדריכל רחבה כפולה בשטחה עם בריכת נוי מלבנית

.

הכניסה הראשית מודגשת באמצעות מסגרת וקיר מעוגל מבטון חשוף המשמש כחדר המדרגות בחלקו הפנימי של הבניין

.

///

.

כניסה

.

את גליל חדר המדרגות עיצב האדריכל עם קווים ורטיקלים השוברים מעט את אופקיותו של הבניין ומרמזים שהגוף הזה מוביל למעלה ולמטה

.

בטון חשוף עם מסטיק

.

הדלתות לאולם המרכזי המיועד כיום לאירועים (דלתות שהובילו בזמנו לשלושת האולמות) נעולות. הכניסה לאולמות האחרים מתקיימת מהמסדרון שבצד השני

.

חדר האוכל מחולק לשלושה אגפים: אולם אכילה שפעיל היום (מימין) אולם לאירועים (במרכז) ואולם נוסף שמושכר היום לכל-בו (משמאל מחוץ לתמונה)

.

קיר לוחות פורניר בעורף האולם. מחיצות הזכוכית ניתנות להזזה והופכות את שני האולמות לאולם אחד גדול

המדרגות היורדות לקומת מרתף

.

למטה

.

קצת מוזנח

.

קיר ומעקה

.

חזרה החוצה

.

חזית חדר האוכל המזרחית עם החצר הפנימית

.

על פי משולש הזהב נקבע מיקומה של חצר פנימית

.

בחצר הפנימית

.

הכניסה לבניין מהחזית הדרום מזרחית מובילה למסדרון ארוך שחוצה את הבניין כולו ומקשר למטבח, אולם האכילה וגם לכל-בו אלונית

.

קטע מחזית דרום-מזרח-מזרח

.

גרנוליט

.

בטון חשוף

.

טיח

.

דלת הכניסה

.

מסדרון ארוך חוצה את הבניין ומחלק את המתחם לשלושת האולמות (מצד ימין) ולמטבח ומתחמי העבודה (מצד שמאל)

.

ציור במסדרון

.

הג'ירפות על לוח המודעות

.

מנהיגות: בינתיים מאיר נבחר למזכיר הכללי של התנועה הקיבוצית

.

בכל בו

.

מסדרון צדדי מקשר לחלקי המטבח ולחצר התפעולית שבעורף הבניין. פתחים בתקרים מאפשרים שימוש בתאורה טבעית בלבד

.

מקרר 65

.

סמוך לאולם האכילה ברזים ושולחנות הפוכים

.

מכונת שטיפת כלים

.

המסדרון שחוצה את הבניין מקשר לאולמות האכילה שסגורים כעת (משמאל. מימין המטבח)

.

עגלות לנשיאת מגשי האוכל מהדלפקים אל השולחן

.

בויטרינה שבכניסה לאולם האכילה יש תצוגה מימים אחרים. את התצוגה עורך הארכיון של הקיבוץ והיא מתחלפת מידי פעם

.

בתצוגה 01

.

בתצוגה 02: פואמה

.

בתצוגה 03

.

בתצוגה 04

.

בתצוגה 05

.

ויש גם חדר עם תאי דואר שבזכותו כל הזמן מבקרים בבניין גם שאין ארוחות

.

תיבות

.

מודעה

.

תיבה

.

חדר האוכל סגור אבל רק עכשיו

.

1968: ארוחה חגיגית לחנוכת חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון בית זרע)

.

1977: סעודה חגיגית ליובל ה-50 לבית זרע (מקור: ארכיון בית זרע)

.

שנות ה-80: עדיין הגשה לשולחנות. במקרה הזה עגלת הדיאטה (מקור: ארכיון בית זרע)

.

אולם האכילה מפנה את חזיתו למדשאה המרכזית

.

מימין מסתתר מאחורי הוילונות ומסכי זכוכית אולם אכילה נוסף המשמש כיום לאירועים

.

ניתן להזיז את קירות הזכוכית ולאחד את האולמות

.

הגשה עצמית

.

הגשה עצמית

.

חזית

.

חזית מערבית

.

בטון וגרנוליט

.

עבודות שיצרה זהרה רובין חברת בית זרע מעטרות את החזית והרחבה שבחזית חדר האוכל

.

הכניסה שבקצה המסדרון הפנימי החוצה את הבניין ומקשר למטבח, לאולם האכילה ולכלבו

.

עבודות בטון של זהרה רובין

.

יציקות

.

כניסה

.

מעבר צמוד לחזית 01: : עלייה שיפועית בחזית המערבית של החד"א (בנוסף למדרגות), למען עגלות אוכל של בתי ילדים, עגלות כביסה מהמטבח, קלנועית של הדיור המוגן, של בעלי קלנועיות פרטיות ועוד

.

מעבר צמוד לחזית 02

.

חברים

.

זוג

.

בחזית המטבח רחבה מקורה עם ירידה למרתף וחדר מכונות

.

ברזים וקונדיטוריה. הקונדיטוריה – היתה מוסד לשעבר, שניצל זמנית מקום שהתפנה בגלל שינויים בנהלי חדר האוכלב מקור היה 'חדר עגלות' ששימשו להגשת האוכל לאוכלים ולפינוי וניקוי השולחנות. אחר כך עברו להגשה עצמית וגם פרשו מפות, אותן מברישים היום ולא מנגבים.

.

ברזים

.

קונדיטוריה

.

מדרגות

.

דואר

.

הרחבה התפעולית הדרומית המשיקה למטבח

.

חזית המטבח במבט מהרחבה התפעולית

.

מה יש היום במבנה שעליו שלט "עמדת ביטחון" עם פעמון שניצב מול חדר האוכל?

"זאת הייתה אחת מ-13 עמדות בטחון אצלנו, הצפונית שבהן, שהפכה למחסן הנשק, למגורים, לכלבו קטן ובסוף שופצה כסטודיו קרמיקה", מספרת לי ברכה בנתור. "בסטודיו עבדו שלושה יוצרים עד שהפסקנו להשתמש בו בגלל חדירת מים מהגג. מחפשים כל הזמן כספים לשיפוץ".

.

מבנה ששימש בעבר כעמדת ביטחון

.

פעמון (שיחזור הפעמון שקרא לארוחות ולשיחות קיבוץ)

.

שלט הסבר שהציבה המועצה לשימור אתרים

.

עבודת קיר שיצרה ב-1976 איריס שפריר חברת בית זרע

.

על הקיר

.

פרט

.

חתימה

.

אחד מהמבנים שתכנן האדריכל ריכארד קאופמן בקיבוץ והיה גם מבנה הקבע הראשון (המבנה מכוסה בתוספות בנייה ובשינויים)

.

בקומה השניה של מבנה שוכן היום הארכיון של קיבוץ בית זרע

.

ארכיון

.

שלט

.

לא רחוק ממנו ניצב מבנה שלאחרונה הותקן עליו פסיפס שנוצר לפני שבעים שנה על בניין אחר בקיבוץ. בגלל הזנחת הבניין המקורי הועתקה העבודה למרכז הקיבוץ.

.

העבודה מתארת את אחת החברות (שיינדל כהנא-פרוינד) כשהיא מגנה על ילדי הקיבוץ מפני הפגזות במלחמת העצמאות, רגע לפני שפגז פגע בה והרגה

.

יש הסבר מפסיפס. את העבודה יצר ב-1965 מוציק יואלי

.

בבניין המתפרה הסמוך עבודת קיר נוספת. את עבודת הקיר יצרה דליה בריל

.

וגם לוגו מ-1997 שעוצב לכבוד שנת ה-70 לבית זרע יצר יוסף שטראוס

.

מכון הקירור של בית זרע הוסב למועדון חברים ונקרא "השוקת", על שם שוקת עם ברזים וספלי אלומיניום שנמצאת בחזיתו והוסבה לעציץ. כיום משרת בעיקר את המפעל

.

מגדל סילו המתנשא לגובה 24 מטרים נבנה בסוף שנות ה-50

.

ממערב לקיבוץ עובר הירדן ובין לבין יש גן זיכרון – שטח פרטי!

.

הגן

.

אנדרטה בלב הגן

.

שמות הנופלים מבני הקיבוץ

.

שמות

.

מגדל שמירה ישן סמוך לבתי המגורים בחלקו המערבי של הקיבוץ, כמוהו הוצבו נוספים מסביב לגדר המערכת של בית זרע. זה המגדל היחיד שנותר על עמדו כיום.

.

פעם היה כאן הבית ספר של הקיבוץ אבל היום רוב השטח נטוש

.

המשכתי מבית זרע לאשדות יעקב (חמש דקות נסיעה), שם עצרתי במאפייה הטובה שיש בכניסה וקניתי כמה דברים:

.

המשכתי למאפייה בכניסה לקיבוץ אשדות יעקב מאוחד

.

יש שם לחם טעים

.

.

(2) חדר האוכל בקיבוץ שער הגולן:

אחד מהקיבוצים המטופחים בעמק הירדן הוא שער הגולן. מכביש 90 פונים מזרחה וחוצים את מטעי הבננות. בשער פונים ימינה וסמוך למעגל התנועה המקיף את מגדל המים עוצרים ומחנים את הרכב. החצר התפעולית של המטבח פונה לכיכר ומייד אתם עומדים בחזית חדר האוכל.

האדריכל שמואל מסטצ'קין תכנן כאן חדר אוכל כבר ב-1952, ארבע שנים לאחר מכן נחנך הבניין. הוא היה אופייני למבנים שתכנן בשעתו בשאר הקיבוצים: מלבני, שטוח ואופקי, עם חלונות צרים. ב-1967 הוזמן לתכנן הרחבה לחדר האוכל. הפעם תכנן מסטצ'קין אגף גדול, השונה באופן מהותי מהאגף ההיסטורי. את מקום החלונות הצרים והגג האופקי תפס כעת מסך זכוכית רחב שהתנשא לכל גובה הבניין. את התקרה סיים מסטצ'קין בשורה של קמרונות שבלטו היטב גם בחזית הבניין, מה שנתן תחושה בקרב החברים כי חדר האוכל במתכונתו החדשה מזכיר בית כנסת.

"מבחינה חברתית-פוליטית צמחה כאן חברה גדולה ורחבה, שאחרי 1967 ניפצה את האתוס האלטרואיסטי הקשוח שלה", כתבו מוקי צור ויובל דניאלי על השינויים בתנועה הקיבוצית, בספר "לבנות ולהבנות בה" (הקיבוץ המאוחד, 2008) אותו הקדישו ליצירתו של מסטצ'קין. "מרד הנעורים השפיע עליה להיות תנועה של תרבות שבעה יותר, של יחסי אנוש רכים יותר בין אלה שיש להם, של מבע אמנותי מובהק יותר". ואכן, בחזית האגף החדש הוצבה עבודת אמנות גדולה שיצר חיים ברגל, חבר הקיבוץ שיצירות רבות שלו פזורות ברחבי שער הגולן.

כיום מוגשות בחדר האוכל לאורך השבוע ארוחות בוקר וצהריים וכן בשישי בערב ובשבת בצהריים. חוץ מחברים, אפשר למצוא בחדר האוכל את התיירים המתארחים באירוח הכפרי. אספות חברים מתקיימות בחדר הישיבות שבמזכירות, ומשודרות לבתי החברים.

.

1956: חדר האוכל המשוקם (מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1952: הנחת אבן הפינה לאגף הראשון של חדר האוכל החדש (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1954: האגף הראשון של חדר האוכל החדש (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

שנות ה-80: חזית חדר האוכל (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

שנות ה-70 (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1968: חנוכת האגף הגדול של חדר האוכל, במרכז יושב חיים ברגל שיצר את קירות האמנות בחזית הבניין (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1968: חנוכת האגף הגדול של חדר האוכל (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1969: חגיגת פורים באגף הגדול בחדר האוכל (מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1969: רוקדים בחגיגת פורים (מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1973: שולחנות ערוכים לליל הסדר (מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1974: הגשה בארוחת ערב שבת (צילום: רפי לוי, מקור: ארכיון שער הגולן)

.

1980: ארוחה (מקור: ארכיון שער הגולן)

..

שילוט בכניסה לקיבוץ

.

גולן מוצרי פלסטיק – מפעל המתמחה בייצור צנרות פלסטיק

.

יש כאן גם אירוח כפרי

.

מגדל המים

.

שביל בקיבוץ

.

כל השבילים מובילים לחדר האוכל

.

בחזית חדר האוכל יש רחבה גדולה ומרוצפת

.

ספסלי בטון פזורים בקצוות הרחבה

.

במה קטנה ברחבה שבחזית חדר האוכל

.

מרכז חזית חדר האוכל מורכב ממספר מסכי זכוכית גבוהים המסתיימים בקימורים הממשיכים ומופיעים בתקרה אולם האכילה

.

משני צידי הפתחים יש קירות אמנות דקורטיבים

.

גג בטון 01

.

גג בטון 02

.

קלנועית

.

קיר אמנות אחד משניים שיצר חיים ברגל

.

קיר שני

.

קיר 01

.

קיר 02

.

פרט 01

.

פרט 02

.

פרט 03

.

פרט 04

.

מבט על חדר האוכל והרחבה שבחזיתו מכיוון המגדל הסמוך (שחזור של המגדל מ"חומה ומגדל")

.

חזית

.

חלונות צרים כמו חרכי ירי

.

כניסה מהחזית הצפונית

.

הכניסה לחדר האוכל מכיוון דרום לאגף הוותיק עם הצללה מלאה הודות לגג הבולט מקו החזית

.

נקודה

.

שלט

.

מעבר מקורה לצד הכניסה בחזית הדרומית: פסי הריצוף מדגישים את כיוון התנועה

.

מבט מדלת הכניסה הדרומית

.

תודה

.

אולם המבואה לחדר האוכל: לוח מודעות

.

מודעה 01

.

מודעה 02

.

מודעה 03

.

מודעה 04

.

מודעה 05

.

מודעה 06

.

מאולם המבואה מדרגות יורדות לגלריית אמנות

.

מעקה מתכת דקורטיבי מעל המדרגות

.

גלרית הקיבוץ

.

דואר

.

אזור ההגשה העצמית במרכז אולם האכילה מול פתחי החלונות הגבוהים

.

גג המבנה במרכז האולם ממשיך את הקמרונות המודגשים בפתחי החלונות הגבוהים

.

הגשה עצמית

.

עבודת עץ דקורטיבית במרכז האולם

.

תקרה

.

אולם אכילה 01

.

אולם אכילה 02

.

אולם האכילה 03

.

פינת השבוע (צולם בחג החרות)

.

במדשאה המרכזית במה, מסך וחדר הקרנה

.

מבנה קירור

.

מול חדר האוכל בית תרבות

.

עבודת אמנות על הקיר

.

גינת משחק

.

תירס חם: מרים רות שכתבה את כל הספרים האלה היתה ממייסדות שער הגולן וגם נפטרה כאן ב-2005

.

המבנה מימין הוא המבנה הראשון שנבנה ב-1938 בשער הגולן מחוץ לגבולות ה"חומה ומגדל". תכנן אותו האדריכל ריכרד קאופמן (מבנה דומה לו צלמתי בבית זרע כאן למעלה). שימש למגורים.

.

עבודת קיר על הבית הראשון שמחוץ לחומה ומגדל

.

שביל

.

לצד השביל

.

גינת משחק וברקע חדר האוכל

.

שלט ופסיפס

.

עבודת קיר שיצר דובי אריה, חבר הקיבוץ לשעבר

.

פרט 01

.

פרט 02

.

חזית המטבח והרחבה התפעולית

.

.

(3) חדר האוכל ובית הכנסת בקיבוץ טירת צבי:

3.1 ביקור

בין קפיצה למעיין אחד לקפיצה למעיין שני החלטתי לעצור ולראות מה יש בקיבוץ טירת צבי. אז חוץ מהחנות השווה שיש בכניסה לקיבוץ ובה נמכרת תוצרת מקומית במחירי רצפה, יש כאן גם חדר אוכל ובית כנסת ששווה להתעכב בהם.

בשונה מחדר האוכל וסביבתו בבית זרע שהיה ריק מאדם, כאן בעת הביקור היה בניין חדר האוכל וסביבתו שוקקי חיים: בקומה התחתונה הכל-בו היה מלא חברים וחברות שבאו לערוך קניות אחרונות לפני שבת. באולם המבואה קבוצת בנות נפגשה ובקומה של אולמות האכילה נערך טקס ברית מילה ושולחנות ערוכים המתינו לאורחים לסעודה גדולה. בבית הכנסת הסמוך היתה גם שם פעילות, היות ונערך מבצע ניקיון יסודי בו נטלו חלק קבוצה גדולה מבני כל הגילים. שם לא היה אירוע מיוחד אלא כך מתכוננים כאן תמיד לכבוד שבת.

.

בדרך לברית מילה בחדר האוכל

.

3.2 תולדות

קשה לספור כמה חדרי אוכל היו לטירת צבי, היות וחדר האוכל הנוכחי הוא תוצאה של סדרת הרחבות שתכננו אדריכלים שונים בזמנים שונים. נוצרו כאן למעשה כמה מבנים. חדר האוכל הראשון פעל במבנה הראשון בו התמקם הקיבוץ, מבנה שנקרא היה "הטירה". על שמה של אותה "טירה" גם קרוי הקיבוץ שהיה למעשה הקיבוץ הדתי הראשון שהוקם בארץ ישראל. הקיבוץ עלה על הקרקע ב-1937, שלושה חודשים בלבד לאחר שקיבוץ שער הגולן עלה גם הוא על הקרקע כמה קילומטרים צפונית מכאן.

מבנה הטירה כבר עמד ב-1930. הקים אותו מלבני בוץ כחווה חקלאית מוסה אל עלמי, בנו של ראש עיריית ירושלים וממנהיגי הפלסטינים. החווה נמכרה לקק"ל ובה הוקם הקיבוץ בשיטת "חומה ומגדל", אלא שכאן היתה חומה וטירה ובטירה חדר אוכל. בגלל החום הכבד ששרר באזור, הוגשו רוב הארוחות מחוץ לבניין. ב-1973 נהרסה הטירה.

שנה לאחר העלייה על הקרקע, ב-1938, הוקם מבנה ייעודי לחדר האוכל בצורת צריף עץ שנתרם על ידי נשות מזרחי ארה"ב. המבנה החדש שהיה הראשון שהוקם מחוץ לחומה של ה"חומה ומגדל", הוצב בנקודה שהיום נמצאת במרכז הקיבוץ וקיימת בה כיכר תנועה קטנה סמוך לכניסה לקיבוץ, שם גם היתה "הטירה".

.

1938: בתוך "חומה ומגדל" מבנה חדר האוכל בצריף שתרמו נשות הדסה (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

חדר האוכל השלישי הוקם ב-1947 והיה גם הוא מבנה ארעי. הוא הורכב משני אגפי אכילה, כך שצורתו היתה בצורת האות Y. לצורך הבנייה פורק צריף חדר האוכל הקודם, ומהקרשים הרכיבו את אגף המטבח. מספר החברים גדל וב-1960 הורחב המבנה לראשונה בבנייה קשיחה על פי תכנית שערך האדריכל קריגר (לא הצלחתי לגלות את שמו הפרטי).

את חדר האוכל במתכונתו הנוכחית עיצב בשני שלבים האדריכל ליאון שרמן. השלב הראשון נחנך ב-1971 והשלב השני ב-1987, כשבכל שלב נוסף אגף לבניין. בחנוכת הבניין ב-1971 נערך טקס גדול בהשתתפות אברהם הרצפלד שאף פצח בשירת "שורו הביטו וראו" כפי שנהג לעשות בעליית ישובים על הקרקע. כיום קשה למצוא כאן צורה הגיונית בבניין שנבנה לאורך השנים כטלאי על גבי טלאי. מבחינה תפקודית נראה שהעסק עובד והודות לצמחייה שעוטפת את הבניין, החיסרון שבצורתו הלא ברורה מטשטש ונבלע. המבנה בעל הצורה המובהקת והמרשימה הוא המוקד שנמצא ממש מול חדר האוכל ומשלים את מכלול ליבו החברתי והתפקודי של הקיבוץ: בית הכנסת.

.

האדמו"ר אברהם הרצפלד שר את "שורו":

.

.

3.3 האדריכל

ליאון שרמן שתכנן את חדר אוכל, נולד ב-1920 בצרפת ובגיל 20 עלה לארץ ישראל. ב-1942 הצטרף לפלמ"ח והתקדם בסולם הדרגות עד לדרגת קצין. ב-1944 החל את לימודי האדריכלות בטכניון, לימודים שנקטעו בגלל מלחמת העצמאות שבמהלכה שרת כקצין הקשר של חטיבת הנגב. במהלך הקרבות תרם מכישרונו היצירתי והיה אחראי על הכנת דגל הדיו שהונף באום רשרש (את הדגל עצמו ציירה פועה אראל, מזכירת המח"ט). בתום המלחמה חזר לטכניון להשלמת לימודיו והחל לעבוד כאדריכל עצמאי. הוא נפטר ב-2007. לא הצלחתי לגלות מבנים נוספים שתכנן שרמן, למעט חדר האוכל בקיבוץ סעד שבמישור חוף הנגב.

.

3.4 מנות מיוחדות

"מנה ראשונה" היא המנה הזכורה כאן לטוב. היא הוגשה בחדר האוכל בארוחת שבת בצהריים והורכבה מכבד וחצילים. למנה אחרונה הוגש בקיץ קומפוט שבושל בחביות גדולות (בחורף הסתפקו בפרי). ה"מנה ראשונה" עדיין מצויה בתפריט שמוגש בחדר האוכל, אך מנה אחרת "פנים של דג" נעלמה. מדובר במנה שהורכבה מביצי דגים מטוגנים עם בצל, שהוגשו במהלך הארוחה החלבית שהיתה נהוגה בימי שישי בצהריים. עוד באותה ארוחה הוגשו מרק תפוחי אדמה, ביצה לבחירה (מטוגנת, קשה או רכה), אטריות עם קינמון או עם סוכר וקקאו וגם מנת אורז מבושל עם חלב – מנות אליהן כנראה מתגעגעים עדיין המבוגרים שבחברי טירת צבי.

בשבתות נהנו החברים ממנות דגי קרפיון שהובאו מברכות הדגים של הקיבוץ ומהם יצרו גפילטע פיש. מאוחר יותר, כשלקיבוץ הצטרפו חברים מתפוצות אחרות, הוגש גם דג מרוקאי.

"בטירת צבי לא מפסיקים לאכול גזר חי", סיפרה לי יזרעאלה, חברת הקיבוץ. "הגזר גדל אצלנו ומגישים אותו מרוסק עם לימון וסוכר". היא גם נזכרת במאפייה שהיתה לשם דבר ופעלה במבנה נפרד בסמוך לחדר האוכל. "אריה וולפמן בא לטירת צבי מברלין, והיה אופה בקיבוץ". מידי שבת היה וולפמן אופה חלות, אך גולת הכותרת של יצירתו היתה עוגה שנקראה על שמו – "עוגת וולפמן" – עוגת שמרים עם שוקולד או קינמון וסוכר. "עוגה מאד אהובה", נזכרת יזרעאלה, "כל צה"ל הכיר אותה, כי בכל מקום שבו שרת בן קיבוץ, היתה נשלחת אליו עוגה. בקיבוץ היתה העוגה מוגשת בחדר האוכל בשבתות אחרי התפילה ובמשך הזמן גם התחילו לקחת אותן הביתה עוד בימי ששי בבקר, אבל עד שהיו מגיעים מהמאפייה הביתה לא היה נשאר מהעוגה כלום כי היא היתה כל כך טעימה. בסוף שנות ה-60 כשפתחו מאפיות אזוריות ומשפחות החלו לאפות בבית כי נכנסו תנורים ביתיים או סירי פלא".

מנה נוספת זכורה לטוב היא מוס שוקולד שהוגש בסעודת ליל הסדר. המוס שהורכב ממרגרינה, סוכר וקקאו נשלח גם בקופסאות אטומות לבנים ששרתו בצבא.

.

3.5 חדר האוכל כיום

עדיין מגישים כאן מידי יום ארוחת צהריים ובשבת מוגשות ארוחת ערב וארוחת צהריים. בקיבוץ מתנהל כעת דיון אם להמשיך בהגשת הארוחות בשבת, ארוחות בהם נתלים בעיקר קבוצה של כ-30 חברים מבוגרים שלא הצליחו להתרגל לבישול בדירה. חוץ מהם, החברים התרגלו כבר לבשל ולאכול בבית. ליל סדר קיבוצי כבר לא מתקיים כאן שנים.

באולמות מתקיימים אירועים משפחתיים כמו בריתות, חתונות או להבדיל אזכרות לנפטרים. החברים מתכנסים לאספות ולאירועים וטקסים חגיגיים כמו ימי זיכרון לשואה ולחללי צה"ל ולבדיל בפורים.

בניין חדר האוכל מורכב משתי קומות עיקריות וקמת מרתף. בקומה העליונה שלוש אולמות: אולם גלבוע – אולם גדול הפונה לגלבוע, אולם גלעד – הפונה לגלעד, ואולם עמק – שבתכלס נקרא אולם ההגשה ומשמש לכנסים ולחתונות. בקומת הקרקע יש מרכול גדול, ספריות (אנגלית, עברית, ילדים וספריית בניהו), מכון קוסמטיקה, מספרה, חדר מוסיקה, דואר ומחסנים. מתחת לאלה יש מקלטים שנבנו בעיקר במהלך מלחמת ההתשה כשהקיבוץ הופגז מכיוון ירדן. במקלטים יש היום פעלטון, מועדון נוער, מועדון חיילים ואת ספריית הילדים.

.

1946: הרכבת צריף חדר האוכל השלישי (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1947: מרצפים את חדר האוכל השלישי (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1953: מבט ממזרח ממגדל הסילו על חדר האוכל בצורת האות Y. משמאל ברקע בולטת כיפת בית הכנסת (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1970: תכנית האדריכל שרמן לחדר האוכל (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1986: בניית אגף נוסף לחדר האוכל (צילום: שמעון רוז, מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1987: בניית אגף נוסף לחדר האוכל (צילום: שמעון רוז, מקור: ארכיון טירת צבי)

.

חזית חדר האוכל המערבית

.

בטון ולבני סיליקט

.

עמודים עתיקים לצד הכניסה לחדר האוכל

.

עמודים

.

הכניסה המערבית לחדר האוכל

.

גג והגנות שמש מבטון

.

מדרגות רחבות מקשרות בין שתי קומות הבניין

.

אולם המבואה התחתון עם תיבות הדואר והכל בו

.

תורנות לחברים בשבת

.

תפריט 01

.

תפריט 02

.

פסיפס באולם המבואה בחדר האוכל ובו מתוארים שדות הקיבוץ ובית הכנסת

.

בית הכנסת

.

שטיפת ידיים

.

אולם האכילה 01

.

אולם האכילה 02

.

תקרה

.

רצפה

.

3.6 בית הכנסת

כמו חדר האוכל גם בית הכנסת הראשון ששימש את חברי טירת צבי היה ממוקם במבנה "הטירה". צריף חדר האוכל שהוקם ב-1938 היה גם בית כנסת ושני הייעודים המרכזיים חלקו במשך 3 שנה מבנה משותף. ב-1941 התקבל תקציב להקמת הבתים הראשונים בקיבוץ, ובמסגרת זו הונחה אבן הפינה לבית הכנסת שאת תכניתו ערך האדריכל מאיר בן אורי. במהלך הטקס נוצקה מסגרת בטון עליה תוכננו לקום הקירות והבית. אלא שהתקציב לבניית בית הכנסת נבלע לצרכים אחרים ומסגרת הבטון נותרה במקומה במשך שנים ארוכות ונבלעה בתוך שדה קוצים שצמח במקום בית הכנסת.

13 שנה עברו עד שחזרו הבנאים לאתר. עד אז דאגו החברים לעלות בשמחת תורה בשירה וריקודים כשספרי תורה בידיהם לאתר הבנייה השומם. בין ערמות העפר והקוצים רקדו ושרו "יבנה המקדש, עיר ציון תמלא".

הקמת הצריף החדש של חדר האוכל, במיקום בו קיים חדר האוכל הנוכחי, הפכה את האתר למרכז הקיבוץ והמציאות בה לקיבוץ הדתי אין בית כנסת של קבע הפריעה לחברים שבעתיים כל פעם שהחברים הגיעו לחדר האוכל. ב-1953 הוחלט לחזור ולגייס כספים לבניית בית הכנסת. משום מה הוחלט לגנוז את הצעתו של בן אורי, ובמקומה הוזמן האדריכל יצחק יעבץ לערוך תכנית חדשה.

לא הצלחתי למצוא מידע על יעבץ, למעט העובדה שב-1941 השלים במשותף עם האדריכל קרל רובין, את בנייתו של המכון לארכאולוגיה בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

יעבץ לא התחשב בתכניתו של בן אורי ותכנן מבנה אחר לגמרי. הודות לכך, נהרסו היסודות הישנים שנוצקו ב-1941 והוחל בבניית הבניין החדש. על פי המסופר "ביציקת התקרה והכיפה, נערך גיוס של כל חברי המשק שערבבו את הבטון, יצקו, החליקו, ויצרו שלד בניין לתפארת". ההתלהבות של החברים לא עזרה, והקיבוץ שכנראה היה לחוץ במזומנים לא הצליח להשלים את בניי בית הכנסת והוא שוב נותר אתר בנייה לא גמור.

רק ב-1957, לכבוד חגיגות שנת ה-20 להקמת הקיבוץ, הצליחו החברים להשלים את הבנייה. בטקס חגיגי שנערך בחול המועד סוכות בנוכחות הרבנים הראשיים נחנך הבניין. את אירוע חנוכת הבניין מתאר ראובן אור, מילדי הקיבוץ הראשונים (פורסם בעלון קיבוץ טירת צבי "הטירה" ב-2010): "מול ארון הקודש ניצבה מקהלת ילדים, החזן יעקב פלזן (פלג) הנעים ב'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד', והסולן בני קלי ענה כנגדו. בית הכנסת הואר כאשר מסביב לכיפת בית הכנסת מנורות וכך גם סביב ארון הקודש".

המבנה הורחב ב-1984 על פי תכניתו של האדריכל משה קוריאט. עזרת הנשים שהיתה צרה מלהכיל את כל הנשים שבקשו להתפלל בבית הכנסת, הועתקה לקומת גלריה וכך הנשים קבלו מקום מרווח יותר וגם לגברים נוספו ספסלי ישיבה. כמו כן, נבנה חדר שירותים ומיזוג אוויר מרכזי. באותה הזדמנות הוצב לוח פסיפס גדול על חלק מחזית הכניסה לבית כנסת. הפסיפס המתאר מנורה ושופר נחשף ב-1957 בזמן שקבוצת חברים הכשירה קרקע למטע תמרים. במשך שנים חשבו שמדובר ברצפת פסיפס של בית כנסת שומרוני, ולכן לא העניקו לממצא את מירב היחס הרציני והפסיפס נשלח למחסנים במוזיאון רוקפלר. רק לאחר שז'אבו ארליך, חוקר ארץ ישראל הנשוי לאחת מבנות טירת צבי, חקר וגילה כי מדובר בשרידו של בית כנסת יהודי הוחזר הפסיפס לקיבוץ והותקן על חזית בית הכנסת.

.

1940: הצעת האדריכל מאיר בן אורי לבית הכנסת (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

חבל שלא ביצעו את הבניין שתכנן שהאדריכל מאיר בן אורי. כל מה שנותר ממנו הוא הפרספקטיבה הזו. בן אורי (1983-1908) הוזמן לתכנן את הבניין היות ובאותן שנים התגורר בקיבוץ שדה אליהו הסמוך (מאוחר יותר עבר להתגורר בקרית שמואל). הוא היה מהאדריכלים הכישרוניים והמשכילים שפעלו כאן במאה הקודמת, ועדות לכך הם המבנים המוצלחים שתכנן ומרשימים עד היום וכן כשרונו שפוזר לתחומים רבים כמו אנימציה, הלחנה, ציור, בימוי ומאמרי הדעה והסקירה שפרסם לאורך חייו בעיתונות היומית ובמיוחד בעיתון הצופה.

הוא נולד עם שם משפחה וסבוצקי ובחר לעברת את שמו לבן אורי, בעקבות דמותו התנ"כית של בצלאל בן אורי בונה המשכן. הרצון שלו להמשיך מסורת תנכ"ית מקומית הקשורה לארץ האבות, הודגשה ביצירתו האדריכלית, והמבנים שחלקם הפכו לסמלים, מתאפיינים כולם בשילוב של מודרניזם עם מרכיב מסורתי של כיפה. בניין ישיבת כפר הרא"ה בעמק חפר הוא היצירה הידועה ביותר שתכנן, אך מורשתו האדריכלית של בן אורי נמצאת בעיקר במבני הקבר שבנה החל מ-1949 ברחבי הגליל. מבנים אלה מכסים על קברי תנאים, אמוראים ועוד כל מיני צדיקים, כמו חוני המעגל והנביא חבקוק שעל מבנה הקבר שלהם ושל שכניהם כתבתי כאן (כשעוד לא ידעתי מי אחראי לעיצוב המבנים).

.

1941: הראשון לציון הרב עוזיאל בטקס הנחת אבן הפינה לבית הכנסת, כ"ט שבט תש"ב (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1956: בניית בית הכנסת (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1957: דברים לחנוכת בית הכנסת (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1957: חנוכת בית הכנסת בחול המועד סוכות תשי"ח (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1957: בית הכנסת (מקור: ארכיון טירת צבי)

.

1957: הויטראז' הראשון שנקבע מעל ארון הקודש (צילום: יעקב שלו, מקור: ארכיון טירת צבי)

.

2014: מנגנות בעזרת הנשים (צילום: משה יורב, מקור: ארכיון טירת צבי)

.

2014: תפילת שחרית בחול המועד סוכות (צילום: משה יורב, מקור: ארכיון טירת צבי)

.

2015: חזית צפון-מזרחית לבית הכנסת פונה לרחבה מרוצפת במשושים

.

חזית דרום-מערבית פונה למדשאה המרכזית ולכיוון ירושלים

.

לצד הכניסה לבית הכנסת יש פסיפס עתיק

.

פסיפס רצפת בית כנסת מתקופת התלמוד

.

הסבר

.

מודעה בכניסה לבית הכנסת

.

בעזרת הנשים

.

מחיצה דקורטיבית בעזרת הנשים

.

אולם התפילה מכיוון עזרת הנשים

.

חלון ויטראז' מעל ארון הקודש שיצרה נירה יוגב, חברת טירת צבי

.

כיפה גדולה סוגרת על האולם מלמעלה

.

מבט על פנים הכיפה מעזרת הגברים

.

כיפה בצע הרקיע

.

נברשת

.

במה

.

מבט על הכניסה לבית הכנסת

.

ארון קודש

.

פרוכת

.

בדרך חזרה לכביש 90 רצוי ואפילו מומלץ לעצור ולהיכנס למעיין הצמוד לכניסה לקיבוץ עין הנצי"ב:

.

בדרך למעיין הצמוד לכניסה לקיבוץ עין הנצי"ב

.

הדרך

.

הזבל

.

הבריכה

.

הקפיצה

.

תודה לברכה בנתור, יזרעלה כספי, ראובן אור, מירה שגב ויעל אריאלי

.

.

בתי כנסת נוספים בהם הסתובבתי:

.

(1) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים בתכנון רם כרמי

(2) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר

(3) לעדה העירקית בבאר שבע בתכנון נחום זולוטוב

(4) בשכונה ה' בבני ברק בתכנון יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן

(5) הראשון והיחיד בהר עיבל

(6) בית אלכסנדר ביקנעם בתכנון אהרן צורף

(7) במושב ניר עציון בתכנון חנוך אחימן

(8) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה בתכנון מוטי בן חורין

(9) בקריית הטכניון בתכנון אהרן קשטן

(10) בקיבוץ בארות יצחק בתכנון יוסף שנברגר

(11) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי בתכנון ישראל קומט

(12) בקיבוץ חפץ חיים בתכנון יוסף שנברגר

(13) במחנה רעים בתכנון סטיו אדריכלים

(14) בשכונת ביתה כרם בתכנון מרדכי בן חורין

(15) הנטוש במושב שדה יעקב בתכנון ישראל קומט

(16) בקיבוץ כפר עציון בתכנון יוסף שנברגר וטוביה קץ

(17) בקיבוץ לביא בתכנון יוסף שנברגר

(18) במרכז רפואי שיבא (תל השומר) בתכנון משה זרחי

(19) המרכזי בהר הכרמל בתכנון ישראל קומט

(20) בשוהם בתכנון ג'ו אבקסיס

(21) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

(22) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

(23) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

(24) שדמות מחולה בתכנון טוביה קץ

(25) כפר הנוער ימין אורד בתכנון יהודה לנדאו

(26) אוהל נחמה בשכונת טלביה בתכנון דוד קאסוטו

.

..

..

חדרי אוכל נוספים שכתבתי עליהם וכדאי לבקר בהם:

.

כפר סאלד, עמיר ושדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (אדריכלית ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (אמנון כהן)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

…