סיבוב בבריכה קטנה באיתמר

לפני שבועיים קפצתי לראות כמה פרויקטים חדשים שהושלמו לאחרונה באיתמר שבמזרח השומרון, קרוב לשכם. אבל לפני שהלכתי לראות את שני מבני הציבור החדשים, המשכתי עד לקצה המזרחי גדר ההתנחלות כדי לראות בריכה חדשה שנחנכה יומיים לפני בואי.

הבריכה משתלבת יפה בנוף הבראשתי. הבריכה ממוקמת בראש הרכס המהווה קו פרשת מים בין השומרון והבקעה, כך שהנוף ייחודי ומגוון. עבודות העפר שבוצעו לצורך הקמתה ופיתוח הסביבה המקיפה אותה, עדיין מבליטות אותה מהקרקע הוותיקה, אך אני משער שאחרי החורף הראשון הבריכה תיבלע בנוף והריצוף שמקיף אותה לא יסנוור יותר.

.

10409136_937068019656114_774755913683107220_n

שלוש בנות על שפת הבריכה

.

(1) לא מוכן לדבר

כתבתי כאן כבר כ-450 רשימות וזו הפעם הראשונה שאדריכל סרב לדבר על עבודה שלו. אדריכל הנוף מתניה הר טוב שתכנן את האתר, הסביר שהעבודה לא בוצעה כפי שתכנן ולא רצה להרחיב. הוא לא הסכים לספר מה היתה התכנית המקורית, למעט מיקום אחר שתכנן לבריכה. היות והר טוב אמר שאין לו בעיה לדבר על עבודות אחרות שתכנן, אני משער שבאמת יש לו בעיה עם הפרויקט המסוים הזה, ולא רק מדובר בחשש מהתקשורת (למרות שהבלוג הזה לא פוליטי). שאלתי אותו אם תכנן בריכות דומות אחרות, והוא ענה שלא. בכל מקרה, באיתמר היו הרבה יותר פתוחים, והתירו לי להשתמש בתצלום האתר מן האוויר וביקשו לתת קישור לאתר שלהם, ועל כך אני מודה להם.

.

(2) ביקור ותיאור

בעת הביקור, בשעת בוקר יחסית מוקדמת, היתה הבריכה כבר מאוכלסת: (1) שתי משפחות דתיות שנראה שמקורן באזור. (2) שלוש בנות דתיות בשנות ה-20 שנראה שהיו במהלך טיול באזור. (3) ואיש זקן שישב בשקט בסוכה שהוקמה בסמוך לבריכה (זה היה סוכות, חג המים). לא מדובר כאן ביצירת מופת או בפרויקט מורכב, והיות ולא התכוננתי לשכשך בבריכה עם המשפחות, אז אחרי כמה דקות חזרתי למכונית. בינתיים הגיעו עוד אנשים והמקום המשיך והתמלא במבקרים.

שביל קצר ומפותל מקשר בין הבריכה ובין הכביש, ובעת הביקור הוצבו דגלי ישראל ודגלי המועצה האזורית שומרון לאורך השביל ומסביב לרחבה. הבריכה שנמצאת מחוץ לגדר ההתנחלות, מעוצבת בצורת שלולית, כזו שמזכירה מאד את השלולית שעיצב אדריכל הגנים אברהם קרוון במרכז שדרות רוטשילד בתל אביב, המקום הכי רחוק מאיתמר. מדובר בבריכת בטון בעומק של כ-50 ס"מ, מוקפת רחבה מרוצפת באבן גיר בעיבוד פראי. בקצה הבריכה יש חלק עגול אליו אין כניסה, אלא רק ניתן לצפות עליו מלמעלה. זו בריכה עגולה בה שוחים דגים ויש בה גם צמחייה שכנראה מטהרת את המים.

חוסר ההקפדה על פרטים היא המאפיין המרכזי של הבריכה ברמת הגימור, אבל באיתמר נראה שהאווירה היא שכאן יודעים הכי טוב לעשות את מה שהם רוצים. לא פלא שכל אדריכל שדיברתי אתו ועבד עם איתמר (והיו כאלה שלושה), יצא מתוסכל מהעבודה בגלל עודף ויכוחים. זה דווקא הדבר שהכי מרתק בעיניי באיתמר, הבעיטה במוסכמות של מתכננים וההתנערות מאנשי תכנון. זה יישוב שכולל אמנם גרעין של שורות מבנים קלאסיות, אך חלק גדול ממנו מורכב מחוות וקרוואנים שמפוזרים על שטח עצום, באופן שלא מצאתי ביישובים אחרים.

ההתנחלויות עברו בשנים האחרונות מהפאזה של אשקוביות או צמודי קרקע משוכפלים, לפאזה של ווילות מפונפנות ושיווק, ממש כמו בטובי היישובים במרכז. השינוי נובע משגשוג כלכלי וגם מהרצון לחיות ולהיות חלק מהזרם המרכזי. מביקור קצר נראה שבינתיים הפאזה הזו לא הגיעה לכאן. אולי יבוא היום והמיינסטרים יתפוס גם את אנשי ההתנחלויות העוטפות את שכם (איתמר, יצהר, הר ברכה ואלון מורה). אבל אולי לא.

למרות שבכניסה לאתר יש סלע ועליו נקבעו אותיות המרכיבות את המילים "מעיין אירוס השומרון". אבל לא מדובר במעיין, אלא בבריכה מלאכותית לחלוטין, כזו ששתלו כאן ומעניין יהיה לראות אם תצליח להיקלט בקרקע.

.

10659391_812194728838673_355238525774333171_n

הבריכה במראה מן האוויר (צילום: העמותה לקידום ופיתוח איתמר)

.

(3) תגובה

רבע שעה לאחר פרסום הרשימה קבלתי טלפון זועם מהאדריכלית טולה עמיר, והיא שאלה מדוע לא ציינתי כי מדובר כאן בקרקע גזולה. "אי אפשר לשתף עם זה פעולה וצריך לבדוק. יש אחריות למתכננים. מאיפה באים המים לבריכה והאם השכנים גם הם מקבלים מים ויכולים לבקר בה. הם לא נותנים שום תקוה להמשך חיים לאנשים ליברליים חילוניים ואי אפשר לעבור על כך בשתיקה.. אי אפשר בלי להגיב".

להלן תגובתי:

1. כאן זה בלוג ואני יכול לכתוב איך ומה שבא לי. מה שמתרחש מעברו השני של הקו הירוק הוא מערב פרוע שזולג גם לכאן.

2. תלונה על גזל קרקעות בשטחים נשמעת לי כבר נדושה. למי שמכחיש מומלץ להכיר את כל 240 היישובים הפלסטינים שחיסולם ב-1948 מודחק עד היום. וברשימה הקודמת על הפרויקט שתכנן האדריכל אילן פיבקו בצפון תל אביב, שכחתי לציין שהוא שוכן על אדמות הכפר איג'ליל.

3. לאלימה ריטה, אמנית ישראלית שאהבתי ונפטרה בקיץ שעבר, היתה תפיסת עולם שתלויה אצלי בסלון: החל מתחילת שנות השמונים ציירה בעבודות הנוף שלה מסגרות. כששאלתי אותה מה משמעות המסגרת, אלימה ענתה שהיא קיבלה ב-1948 מדינה עם גבולות. פירוק הגבולות וההתפשטות ליהודה, שומרון, הגולן וסיני פגעו לה במציאות החיים הבטוחים והיציבים שעיצבה לעצמה. זה לא הפריע לה להמשיך ולבקר ולצייר שם.

4. לפני שנתיים פרסמה טולה ספר על אדריכל נחום זולוטוב. בספר יש פרק המתייחס לפרויקט מגורים שתכנן זולוטוב בסיני. אין שם שום התייחסות לבנייה בשטח כבוש.

.

DSC05150

שלט בכניסה לאתר

.

DSC05151

מעיין אירוס השומרון

.

DSC05140

הבריכה 01

.

DSC05141

הבריכה 02

.

DSC05148

הבריכה 03

.

DSC05147

הבריכה 04

.

DSC05149

…שוב שלוש הבנות

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • iaarchive  On 30/10/2014 at 10:43

    הובטח שפ. מאריי הרשימה הבאה

    >

  • may  On 03/11/2014 at 10:27

    בהחלט מסכימה, הרי ברור שאי אפשר ואסור להתעלם מזה שמדובר בשטחים כבושים ושבמקום לבנות בריכות כדאי לחשב על פתרונות אדריכליים לאיך לפנות את התושבים הישראלים ולאן ואיך לקדם את סיום הכיבוש ואת העתיד של שתי המדינות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: