מאז 1968 עולות ויורדות שתי קרוניות זעירות, משפת המצוק בראש הנקרה ועד לפתח הנקרות הממוקמות בנקודה הנמוכה והצפונית ביותר בחוף הים הישראלי. את הפרויקט יזם קיבוץ ראש הנקרה יחד עם המועצה האזורית, ואת המימון למיזם השאפתני השיגו הודות להלוואה שקיבלו ממשרד התיירות. כבר בשבועיים הראשונים לפתיחת הרכבל ביקרו כאן 20 אלף איש, עכשיו, 46 שנה מאוחר יותר נראה שזרם המבקרים לא פוחת באופן משמעותי.
מחיר הכניסה למבקר ב-1968 היה 2.5 ל"י, וכיום הוא עומד על 45 ש"ח. הרכבל קצת השתכלל, יש סרט וידאו ואפשרות להשכיר אופניים או רכב חשמלי קטן, אבל לא הרבה השתנה כאן מאז.
הביקור באתר הוא חשיפה לאחד מפלאי הטבע היפים שיש בארץ, וגם לכמה מפרויקטי הבנייה הנועזים שהתרחשו באזור במהלך המאה ה-20. זה החל עם חציבת מנהרות הרכבת הבריטית והמשיך בפרויקט הבנייה שיצר את המצפה והרכבל באתר התיירות הישראלי.
.
.
(2) הביקור:
יש כאן תמונות שמציגות את האתר, אך את המראות והקולות אפשר לחוות רק באמצעות ביקור פיסי. קודם כל עניין אותי המבנה האמורפי שמעטר את פסגת האתר. המבנה יכול היה להראות טוב יותר עם היה זוכה לעיצוב פנים עדכני או על-זמני, אך הוא נופל על הנישה של עיצוב פריפרייאלי שמנותק מהמציאות: ריהוט, ציורים על הקיר, גופי תאורה, תקרה. מקרה קשה. בנוסף, חשבתי שאחרי שאתר פתוח 50 שנה יגישו כאן דברים מקוריים, אך המסעדה נראית כל כך מיושנת ולא מזמינה, שחוץ מקרטיב לא לקחתי כלום. בצמוד למסעדה יש מרפסת תצפית שאיבדה את משמעותה ואף אחד לא עוצר בה, ממש כמו במסעדה.
העיצוב של מבנה המסעדה הוא גולת הכותרת האדריכלית של המקום, ולמרות שהמבנה ראה ימים יפים יותר, עדיין ניתן להתרשם מהקו החופשי והאמורפי שיצר האדריכל. האדריכלות הישראלית שאהבה קוים ישרים וקופסאות, מציגה כאן על קצה המצוק את אחת היצירות החריגות שלה. לא פלא שאת חלק ממגדלי היערנים שהוקמו ביערות ישראל תכנן אותו האדריכל, וגם הם מתאפיינים בחלקם בקווים חופשיים המזכירים את המסעדה בראש הנקרה.
מנהרות הרכבת מתגלות כמנהרות מאוד צרות. ההשקעה הגדולה שהשקיעו כאן הבריטים כדי להקים את קו חיפה-ביירות, מוכיחה שהם לא התכוננו לעזוב את המזרח התיכון כל כך מהר. המסלול בנקרות הוא מרתק ומעניק בכל צעד חשיפה שונה למפגש הסוער בין הים ובין הסלע.
(3) האדריכלים:
את אתר ראש הנקרה תכננו האדריכל ישראל דן מילוסלבסקי ובנו האדריכל אורי מילוסלבסקי. המשרד נפתח בצפת ב-1945 וב-1963 נפתחה גם שלוחה בתל אביב שנדדה בינתיים לבניין מפעל דובק לשעבר, השוכן בגבול רמת גן ובני ברק. ב-1995 הצטרף הדור השלישי – האדריכל גיא מילוסלבסקי והמשרד קיבל תנופה חדשה ומעסיק כיום 28 אדריכלים.
.
.
(4) שיחה על הפרויקט עם האדריכל אורי מילוסלבסקי:
מיכאל יעקובסון: כיצד קבלתם את העבודה?
אורי מילוסלבסקי: זו היסטוריה ארוכה. ב-1967 החליט קיבוץ ראש הנקרה לפתח את המקום. בקיבוץ היה רכז בשם מושיק שהיה מאד נחמד ואמביציוזי והוא שדחף את הפרויקט. הקיבוץ עשה סיבוב וחיפש אדריכל שיתאים לאופי ולפרויקט ובאותה תקופה אבא ז"ל עשה את חוות הסוסים והמסעדה "ורד הגליל" והצורה של התכנון שם מאוד קסמה לקיבוץ. את התכנית עשה אבא ז"ל ואני הייתי בשנה האחרונה בלימודים בטכניון.
מ"י: מה היה הרעיון התכנוני הראשוני?
א"מ: אבא נתן להם את הרעיון לעשות בשלב הראשון מבנה פתוח שמי שישב בו ירגיש כאילו הוא יושב על סיפון של אונייה. היה מעקה ומי שישב מאחוריו ראה רק את הים. התקרה היתה תקרת בטון שטוחה ומאד דקה, 4 או חמש ס"מ. העסק פעל ככה במשך כמעט עשור ואז הם חזרו ואמרו שיש רוחות חזקות וזה מטריד. אז סגרנו להם את המבנה באמצעות קיר בחלק האחורי וחלונות אלומיניום בחלק שפונה לים. ממזנון זה הפך למסעדה אז היה צורך במטבח, בישול ואחסנה. החלפנו באותה הזדמנות גם חלק מהגג, מפני שהוא היה דק מאוד ולא יכול היה לשאת שום דבר חוץ מעצמו. תוך כדי עבודה גם התברר שהמלחים אכלו חלק מהברזל שהיה בבטון ולכן החלפנו גם אותם בברזל נירוסטה מאד עמיד שמחזיק עד היום. אז גם עשיתי את הקיר החיצוני של המסעדה עם סימני הדרך לירושלים ולביירות.
מ"י: איך התמודדו הבנאים המקומיים עם הפרויקט המסובך הזה, שלדעתי לא היה לו תקדים באדריכלות הישראלית?
א"מ: זה היה פרויקט מאוד מורכב. נושא הביסוס היה קשה במיוחד היות והכל יושב על סלע תלול והנגישות במהלך העבודה לא היתה קלה ודרשה זהירות גבוהה. זו היתה שאלה גדולה איך אתה מכניס מכונת קידוח מבלי להסתכן, זה דרש הרבה זהירות אבל בסופו של דבר הכל הלך שוטף אבל הלך לאט.
מ"י: בניתם צמוד לגבול, לא היו בעיות עם השכנים הלבנונים?
א"מ: זה הלך יוצא מן הכלל. עם כל הבעיות שהיו בגבול הצפון ובגליל המערבי, כאן לא היתה שום פגיעה ושום הטרדה. יכול להיות שזה בזכות זה שהאו"ם יושב שם.
.
.
מ"י: האם זה הרכבל הראשון בארץ?
א"מ: כן, זה היה הרכבל הראשון בארץ והוא אחד הרכבלים התלולים בעולם. הרכבל עצמו מכסה הפרש גובה של 70 מ' ואורכו כ-100 מ'. אחריו, ב-1969, התחלנו בתכנון הרכבל בחרמון במשותף עם חברה אוסטרית בשם דופלמאייר, שאתה גם תכננו את הרכבל בראש הנקרה. מאוחר יותר בשנות ה-80 תכננו רכבל שלישי שנועד לחבר בין צפת ובין הכנרת, מרחק של 11 ק"מ. הפרויקט הזה לא בוצע.
מ"י: למה?
א"מ: זה נפל בגלל שהיזם האמריקאי לא יכל להחזיק מעמד מול משרד התיירות והבירוקרטיה.
מ"י: בקרת בראש הנקרה לאחרונה?
א"מ: כן, לפני כשנה וחצי.
מ"י: ומה דעתך על מה איך שהמבנים שתכננת נראים ועובדים היום?
א"מ: אף פעם דברים לא נראים כמו שרציתי. גם כשאתה עושה גן ילדים אז הגננת עושה מה שהיא רוצה וכשאתה בא לראות את הגן אתה נתקע בדברים משונים. אני תכננתי את מלון קיסר באילת ב-69' ואחרי עשר שנים הגעתי למלון וכשהגעתי לדלפק הקבלה פנתה אלי בחורה צעירה שעמדה שם ושאלה אותי אם היא יכולה לעזור לי, חשבתי לעצמי באותו רגע – הבניין הזה הוא הבייבי שלי שאני מכיר מא' ועד ת' ואז באה איזו בחורה צעירה ומתייחסת אלי כמו אל זר שלא מכיר את המקום, זה נראה לי מאוד משונה, זה כאילו עשיתי ילד ושמתי אותו במקום והלכתי. במקצוע שלנו אתה משקיע את הנשמה ואחרי כן אתה נותן את הבניין למשתמש ויש לו חיים משלו.
.
.
.
.
.
.
2014:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
סרטון קצר שצלמתי בנקרות:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
תגובות
תיקון טעות – למרות הרצון להיות חלוציים בתחום, זה לא היה הרכבל הראשון בארץ!
הרכבל הראשון הותקן ופעל ביריד המזרח בגני התערוכה שבשדרות רוקח בתל אביב כבר בתחילת שנות הששים של המאה שעברה. הרכבל חצה את מגרשי היריד בציר מזרח-מערב באמצעות סדרת עמודי פלדה בגובה של כ-10 מטרים וסדרה של קרוניות (פתוחות) עם מקום לכארבע נוסעים מבוגרים שאפשרו מבט מלמעלה על הגנים, הביתנים והסביבה. הציוד הלך והדרדר בגלל שבמשך שנים רבות לא התקיימו שם אירועים במהלך השנה (כמו היום) ובסופו של דבר העמודים פורקו והכל נעלם. אבל זה היה הרכבל הראשון בישראל.
יופי של כתבה. ההסברים הצילומים הסרטון , הכול מאורגן להפליא . תענוג מיוחד היה לי לפגוש בכתבה את מילוסלבסקי . היום אני מצטער שלא עשינו אתו יותר עבודות באיילת-השחר. פשוט חששנו מהדמיון שלו שיכניס אותנו להוצאות שלא נעמוד בהם. מכל מקום במוצאי סוכות מתקיים באמפיתאטרון שהוא (הסבא) תכנן , מופע במסגרת חגיגות 100 שנה לאיילת-השחר. מפליא לחשוב שאם כל הבנייה המסיבית של חדר-אוכל, בית העם , אנחנו חוזרים לאמפי הישן שתוכנן איפה שהוא בשנות ה-40 ועדיין משמש אותנו כ"כ יפה.
רשימה יפה – תודה!
ומחשבה אופטימית (הזויה?) אחת שמלווה אותי לאורך התמונות:
המנהרות עוד שם, חסומות רק חלקית (בצד הישראלי לפחות), והרוחב אולי עוד מתאים למסילות מודרניות, והכל אולי עוד שמיש, או לפחות בר-השמשה… הלואי …
יש לי סנטימנטים למקום בהיותי חבר גרעין לראש הנקרה קיבוץ שעזבתי ב1977. ביחס לרכבל תמיד תהיתי לשם מה היה בו בכלל צורך-ניתן להגיע לפתח הנקרות דרך מנהרת הרכבת שנחסמה כדי לשרת את האתר
ראוי לצין שאת מסלול הסיור בתוך הנקרות, החצוב כולו בידי אדם, תכננו אדריכלי הנוף החיפאים מילר ובלום. החציבה בוצעה ע"י פועליס מחב" ת.ה.ל. אשר רכשו את נסיונם בחציבת מנהרות המוביל הארצי. עבודת הביסוס יוצאת הדופן (עפ"י מחקר שנערך בטכניון),תוכננה ע"י משרד רוזנהאופט, החיפאי.
מדהים! תודה רבה על הסקירה הנחמדה.
חשוב לתקן ולציין את העובדה שהרעיון להפוך את הנקרות לאתר תיירות לא היה של הקיבוץ אלא של מר גרשון דה-האס, ז"ל – הוא זה שהגה, יזם והוציא את התוכנית לפועל מטעם המועצה האזורית סולם צור – בשיתוף הגורמים שצוינו כאן. מושיק יהיה הראשון להגיד שכך היה, הוא זה שאירח בשנת 2002 את חנוכת מצפה גרשון באתר, שמנציחה עד היום את פועלו של האיש. אשמח לצרף תמונות המגבות דברים אלו, אם תרצה.
כתבה מעולה חשובה מסבירה מצוין . כדאי מאד לקרא את הכתבה לפני שמגיעים למקום כך אפשר להבין טוב יותר את כל מה שאנחנו רואים וחווים .