סיבוב בבניין הספרייה העירונית באילת

בערב היו כמה אנשים שהתבדחו על זה שהדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לאילת היה לבקר בספרייה העירונית הישנה. מילא הספרייה שהיא מקום חי ותוסס, אבל אם הם היו יודעים מהו הבניין/חורבה השני שראיתי (והתלהבתי ממנו לא פחות) הם אולי היו מנדים אותי… מצד שני, כשהייתי בבוסטון לפני שנה, האתר הראשון שראש המחלקה לבינוי ערים ב-MIT לקח אותנו במסגרת סיור להכרת העיר, היה הספרייה העירונית. כך שאולי יש הגיון בדבר, למרות הפער בין בוסטון ובין אילת.

הסיבה שרציתי לראות את הספרייה היה בגלל מי שתכנן אותה – האדריכל צבי תורן. בשנות השישים היתה תקופה שהוא השתמש בשפה עיצובית שפיתח ובנה באמצעותה כמה מבנים ברחבי הארץ. אחד מהם הוא בניין הספרייה העירונית באילת. בניין הספרייה פורסם ב-1970 בכתב העת לאדריכלות "תוי" ומאז נשכחה. תורן אגב היה אחד מעורכי כתב העת. מה שעוד דרבן אותי לבקר בספרייה, היה ביקור אקראי שלי לפני שבוע ברמלה (בדרך לחומוס חליל), כשבמהלכו חלפתי על בית הכנסת שתכנן תורן, וגם הוא כמו הספרייה תוכנן על פי אותם עקרונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

הפוך מהמצופה: בפנים ובחוץ לבנים ורטיקליות

.

(1) הביקור

השעה כבר היתה מאוחרת, השמש שקעה אבל בספרייה הסתובבו וקראו בספרים כמה עשרות מתושבי אילת: ילדים עם אמהות, סטודנטים וגם אנשים מבוגרים. הספרנית הראשית עמדה בכניסה ודיברה בעצבנות בטלפון נייד. 46 השנים שחלפו מעת חנוכת הבניין ב-1968, כמעט ולא מורגשים. רק אחרי שחזרתי הביתה וראיתי את התמונות ההיסטוריות, הבנתי שכן נערכו שינויים, אך הבניין עדיין נראה מצוין. כמעט כמו חדש.

המרכיב הבולט בו הם לבני הסיליקט הלבנות הניצבות לקרקע, בשונה מהמקובל במסורת הבנייה בו כל נדבך מונח באופן אופקי בכדי ליצור יציבות. כאן החליט האדריכל ללכת בדרך שונה. בנוסף, את פינות הבניין הוא עיגל – דבר שדרש מאמץ תכנוני וביצועי ובסופו של דבר בעיקר מאמץ כלכלי.

כבר בכניסה מתברר שהפסל המבריק של הפסל פנחס עשת סולק מהמקום. פיתוח הנוף קיבל פרשנות מלאכותית שלא תרמה למקום: דשא מלאכותי מיותר, עצי תמר שלא נקלטו ונותרו ננסיים, ערוגות שנאטמו בבטון ונצבעו בשחור. למה שחור???

בהמשך, מימין אפשר לגלות שלבניין המקורי נוסף אגף למתנ"ס, שנבנה בשלב מאוחר יותר. הוא אמנם מורכב מאותן לבנים, את את ההתעגלות החליפו פינות והזרימה והרכות שאפיינו כל כך את הבניין המקורי נעלמו ממנו. הבניין במקור תוכנן בצורת שבלול עם רמפה שמלווה את המבקר לאורך כל הבניין עד לקומה השנייה. השינויים בבניין הביאו ליישור הרמפה, והזזת הכניסה לבניין על חשבון מרפסת הכניסה המקורה, כנראה כדי להרחיב את שטח הספרייה. בנוסף, הוצבו מעל הכניסה שלטים שאינם הולמים את עיצוב הבניין הכללי.

בתוך הבניין השינויים הם משניים: נכון, הרמפה נעלמה וכל רעיון התנועה שהגה האדריכל נגוז, אבל הסיליקט מופיע גם בפנים חשוף ולכן האווירה כאן נותרה מיוחדת. עמדת הספרנית שהיתה בעבר בחדר גדול, הוזזה לשולחן סתמי בכניסה לבניין והחדר המקורי הפך לעוד אולם ספרים. אולם ההרצאות האובלי הפך גם הוא לחדר ספרים.

נכנסתי לאולם הקריאה הגדול. לא עשו כאן שינויים חוץ מהחלפת הרצפה והריהוט, והקמת תקרה אקוסטית לא יפה שמסתירה את התקרה המקורית עם פתחי התאורה הטבעית. הספרנית, בעלת מבטא דרום אמריקאי כבד, התעניינה לדעת למה אני מצלם ורדפה אחרי כשרציתי לראות את שרשרת החדרים העוטפת את אולם הקריאה. כשהסברתי את פשר מעשיי, היא שמחה לשמוע על הערכים האדריכליים של הבניין, ייחודו ועל מבנים אחרים שתכנן תורן בארץ בטכנולוגית הלבנים. היא רצתה שגם מנהלת הספרייה תשמע, אבל היא היתה עדיין עסוקה בשיחה הטלפונית אז הלכתי.

.

פרספקטיבה של הפרויקט כולל (מימין) אגף למתנ"ס שלא נבנה על פי התכנון המקורי ותאטרון פתוח שלא נבנה (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

(2) על הבניין והאדריכל

שבלול: היות והיום חלו כמה שינויים בבניין, לא שמתי לב שתכנית הבניין והמסלול שיצר האדריכל למבקר, מתוכננים בצורת שבלול. הבניין בן שני מפלסים, והחל מהכניסה יש רמפה עליה עולה המבקר עד לקומה השנייה. בפרספקטיבה ובשרטוטי החזית המוצגים בהמשך, ניתן לראות הד לרמפה בעיצוב הגג.

את בניית הספרייה מימנה קרן החינוך לישראל של המגבית היהודית המאוחדת. בשיחה עם האדריכלים לאה ושמואל רוזנבאום, בתו של תורן ובעלה, הם מספרים שפעם מפרויקט כזה אפשר היה להחזיק משרד לשנה ולכסות עם ההכנסות שבאו ממנו גם משכורות, גם משרד וגם משפחה. לאה ושמואל הכירו בטכניון, התחתנו ובהמשך הפכו לשותפים ולממשיכי משרדו של האדריכל צבי תורן. במהלך בניית הספרייה, לאה שהיתה אז סטודנטית לאדריכלות, נהגה להצטרף לאביה לפקח על התקדמות הבנייה.

זו היתה הספרייה העירונית הראשונה שתורן קיבל לתכנן, ולאחר מכן קיבל לתכנן ספריה עירונית נוספת כמו זו בקרית מלאכי. בלבני סיליקט תכנן כמה מבנים, אבל הבניין באילת כנראה הודות לאקלים המקומי, נשמר הכי טוב. לאה נזכרת במשפט שאביה אמר פעם (בהתייחסות דווקא לבניין הספרייה בקרית מלאכי): "כשבונים דבר יפה אז שומרים עליו". ואכן, נראה שלא רק האקלים שמר על הבניין, אלא גם המשתמשים. היא מוסיפה ואומרת שמבין העבודות הרבות שתכנן לאורך חייו המקצועיים, נראה כי בניין הספרייה באילת הוא הבניין המרשים והחריג ביותר בנוף עבודותיו. אולי בגלל זה הזמין שניים מבכירי צלמי האדריכלות באותה תקופה לצלם כל אחד בנפרד את הבניין.

בעיתונות היומית סיקרו את טקס פתיחת הספרייה שהתקיים באוקטובר 1968. דוד בן גוריון השתתף באירוע וציין כי ביקורו הראשון באילת היה 34 שנה קודם לכן. חוץ מבן גוריון הגיעו להשתתף בחנוכה גם נציגי הסוכנות היהודית, נציג משרד החינוך וראש עיריית אילת – אשר אזר. בסקירות מצוין כי הספרייה משלימה את המרכז האזרחי של אילת שהורכב מבניין העירייה, בנייני ההסתדרות, אולם מופעים, בתי ספר ומרכז מסחרי. הספרייה משתרעת על שטח של 1,300 מ"ר וכוללת לבד מספרייה גם אולם קונצרטים הורצאות ל-180 איש. ובבנייתה הושקעו 900 אלף ל"י. חצי מהסכום תרמה רוזלין (רחל) פיינשטיין מארה"ב ואת שאר הסכום מימן מפעל הפיס.

הנושא שהעסיק את תורן בפרויקט, למיטב זיכרונה, היו אותם קוים מעגליים שתכנן בבניין. "היה קשה להסביר לאנשים בשטח איך לבנות את הפינות מעוגלות", היא נזכרת בהתמודדות השבועית של אביה באתר הבנייה. "היות ובהכשרתו היה גם מהנדס, הוא דאג לחשב ולשרטט את כל אותם קירות, וכן את התבניות שבעזרתם בנו את הקירות". שמואל מוסיף, שבמשרד הם חישבו באופן מדויק את גובה המבנה, כך שיכנסו לכל גובה הקיר לבני הסיליקט באופן מדויק ושלם – "הכל היה מחושב על הסנטימטר".

איך הגיע הפסל של פנחס עשת לחזית הספרייה? "אבא שלי רצה שתהיה בבניין אמנות ישראלית וליצירת הפסל בחוץ הוא פנה לעשת. גם בקרית מלאכי יש קיר אמנות שציירה מינה זיסלמן, ביד לבנים בתל אביב הוא תכנן עבודת קיר גדולה של יחיאל שמי שלא בוצעה בסוף, ובבית הספר ברנר בהרצליה שהוא תכנן בשנות החמישים הוא צייר בעצמו ציור קיר גדול בכניסה". השאלה עכשיו היא לאן הפסל נעלם? את התשובה קבלתי משמוליק תגר: בהחלטת גדי כץ, ראש העירייה לשעבר, הועבר הפסל למרכז לקשיש בעיר ובנוסף הועמד בניצב לקרקע. הטענה היתה שהפסל סובל מונדליזם. במקום לטפל בשורש הבעיה, סילקו את הפסל.

מי תכנן את תוספת אגף המתנ"ס? מתברר שמשרדו של תורן קיבל את הפרויקט. תורן תכנן אותו במקור כשלב ב', אך הביצוע התעכב עד 1975. אז כבר הצטרפו למשרד לאה ושמואל והובילו את הפרויקט. תחילה הגישו גרסה נאמנה למקור עם קווים מעוגלים, אך המימון היה קטן ונדרש מהם להשתמש בפינות רגילות ולחרוג מהתכנון המקורי. איך צבי תורן הגיב לשינוי? "לא היתה לו ברירה. הוא היה אדם מאוד מציאותי והוא התפשר ושמח שלפחות המשיכו להשתמש בלבני הסיליקט".

את הפרויקט צילמו צלמי האדריכלות בני בדרשי ורן ארדה. כמו ברבים מהפרויקטים שנבנו ותועדו באותה עת, למרות הצילום בצבעים כבר היה נפוץ, הקפיד בדרשי לצלם את הבניין בשחור-לבן, גוונים המדגישים את איכויות בניין הספרייה ויוצרים דרמה, ממש כמו בסיפורים המסתתרים בספרים השמורים בפנים.

.

אדריכל צבי תורן (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

(3) אדריכל צבי תורן

שלא בצדק נשכח תורן מדפי ההיסטוריה של האדריכלות הישראלית, אפילו כשמזכירים את פרויקט "יד לבנים" בתל אביב שברחוב פנקס, לרוב משמיטים את שמו מצוות המתכננים, למרות שהיה שותף מלא לזכייה בתחרות המתכננים ולתכנון עצמו. עכשיו דאגתי שיהיה עליו ערך בויקיפדיה.

הוא נולד בשנת 1913 בבוהמיה (היום בצ'כיה) ולמד אדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה בפראג. לאחר לימודיו עבד במשרד אדריכלים מקומי בפראג ולאחר שפרצה המלחמה גויס לצבא בתפקיד לא שכיח: הוא הוצב באנגליה כנציג השלטון הצ'כי הגולה ושם היה אחראי לתערוכות ופרסום. אחרי המלחמה חזר ועבד כאדריכל בפראג. ב-1949 עלה עם משפחתו לישראל ועבד בתל אביב כשכיר במשרדו של האדריכל זאב רכטר. לאחר תקופה קצרה פרש ופתח משרד עצמאי שזכה לתכנן עשרות פרויקטים בכל רחבי הארץ. הוא תכנן אמנם מבנים בתל אביב וסביבתה, אך רבים מהמבנים שתכנן, בעיקר מבני ציבור, נבנו בפריפריה הישראלית: מתנ"ס בירוחם, מתנ"ס וספריה בקרית מלאכי, בית אבות באשקלון, בית ספר מקיף ביבנה ובית כנסת ברמלה. תורן היה אדם דתי וחוץ מכיפה על הראש, נהג ללכת גם עם פפיון. בתו המשיכה את דרכו יחד עם בעלה, בינתיים גם הם פרשו מהמקצוע. תורן ניפטר ב-1999.

ביום שישי האחרון הועבר האוסף של תורן לארכיון אדריכלות ישראל במגדל שלום. תודה לצבי אלחייני ולג'ואנה מארכיון אדריכלות ישראל שסרקו לי כמה מהתמונות שבאוסף.

.

חתך פרספקטיבי של מבנה הספרייה בו ניתן לראות את את השיפוע של המבנה שעוצב כמו שלול עם רמפה (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

(4) תודות

בהזדמנות זו ברצוני להודות לאדריכלים לאה ושמואל רוזנבאום על הגישה לאוסף האדריכל צבי תורן ועל האישור להשתמש בחומרים. תודה לבני בדרשי על השיחה והתמונות שאתן חלקן העלה לעמוד הפייסבוק שלו. תודה לשאול על העזרה ותודה לצבי על הסריקות.

.

חזיתות וחתך (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

רישום הכנה שיצר פנחס עשת לקראת הצבת הפסל בחזית הבניין (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

רישום הכנה שיצר פנחס עשת לקראת הצבת הפסל בחזית הבניין (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

עדיין ללא הפסל בחזית: בניין הספרייה וברקע בתי העיר אילת (גלוית פלפוט, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

אותה זווית אפילו השעה דומה אבל הפעם עם הפסל (צילום: בני בדרשי, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

(4) דוגמאות למבני סיליקט אחרים שתכנן אדריכל צבי תורן

שני המבנים תוכננו בסמיכות לתכנון בניין הספרייה אך ניתן למצוא הבדלים. וילה בקיסריה ובית כנסת ברמלה:

.

וילה בקיסריה – גם היא שילוב של בטון ולבני סיליקט (צילום: בני בדרשי, אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

בית כנסת במרכז רמלה: פינות בניין מעוגלות, חלונות סרט אופקיים, שימוש בלבנים

.

(5) וכעת לתמונות של הבניין שצלמתי עכשיו

ובין לבין יש גם כמה תמונות מקצועיות שצילם בני בדרשי, אותן קבלתי מאוסף האדריכל צבי תורן:

.

בניין הספרייה מכיוון הרחוב

.

מבט מלמטה

.

בחזית פיתוח שעבר שינויים במהלך השנים אך עדיין ניתן לזהות את רוח הבניין בעיצוב הנוף

.

כאן עמד הפסל: היום הכל עטוף בריצוף אקרשטיין ורוד והצמחייה המאוחרת בחלקה מלאכותית ובחלקה לא מתאקלמת. החלון הגדול הממוקם לפי חתך הזהב נמצא בקצה מסדרון פנימי המקיף את אולם הקריאה המרכזי ומקשר למשרדי הספרייה

.

(6) שיחה עם בני בדרשי על צילום הבניין ועוד

מ"י: כמה פעמים בקרת את הבניין לצורך הצילום? 

ב"ב: נדמה לי אפילו שיותר מפעמיים. צילמתי באילת שיכונים שבנה שמואל סאמק ינאי לחברת שיבן. אלו צילומים שלי בתוואי ותורן הבריז בקרדיטים והתנצל.

 מ"י: האם קל היה לצלם את הבניין או שנתקלת כאן באתגר שהיה צריך לפצח? 

ב"ב: קל כי היה מבודד יחסית אז וזה עזר לי להדגיש זווית מונומנטאלית שתורן אהב צילמתי אותו גם מגג רב קומות סמוך. אנדקדוטה: באחת הפעמים הגעתי לשישבת לצלם את הספרייה הלא גמורה עדיין כי לא רצינו עם קהל. הסתבר שהרצפה היתה מכוסה בשיירי בניין. הספרנית הצמידה אלי נערה מתנדבת בת 17 ויחד ניקינו ושטפנו כל השבת… בהזדמנות אחרת כשצילמתי צילומי חוץ עם הפסל של פנחס עשת צילמה להקת פיקוד דרום עם מתי כספי את הקליפ "לאילת". שמואל אימברמן הבמאי הריץ אותם בחמסין נורא שוב ושוב והם נראים ברקע של הפסל עם הילדות שהביאו להשתתף בקליפ.

מ"י: מדוע הצילומים כולם בשחור ולבן? למה העדפת לצלם רק בשחור לבן? 

ב"ב: צילמתי גם בצבע ובגלל האיכות הגרועה של מעבדות הפיתוח והשרידות הנמוכה יצרתי לעצמי ליין אישי של פיתוח צבע ושקופיות שגרם לאחר שנים לכך שניהלתי את מעבדת 'פרוקולור' באלנבי 14 במשך שש שנים, הפכתי אותה למעבדה הטובה והמבוקשת בארץ וביצעתי אישית את הגדלות הענק בצבע על נייר כימי שאי פעם בוצעו בארץ עד היום. הן היו בגודל ששים מ"ר מנגטיב אחד (היום הגדלות ענק ממחשב הן היחידות המבוצעות. היו אדריכלים שהזמינו אצלי צבע אך הרוב היה שמרני ודבק בשחור/לבן ולעיתים נשארתי עם צילומי צבע שלא נלקחו. בפירוש לא העדפתי ש/ל, להיפך, רציתי צבע לעיתים בניגוד לרצון לקוחותיי. הספרייה באילת נבנתה על ידי תורן במוטיבים של ש/ל, לבני סיליקט בבנייה נקייה, ריהוט ומדפים שחורים ופסל נירוסטה מלוטשת בהברשה. אם הייתי מצלם בצבע רק הספרים היו מתבלטים.

מ"י: יש, ואפילו מצאתי גלויה צבעונית שהיתה תלויה במשרדו של תורן במשך שנים ומופיעה זווית דומה אבל מוקדמת יותר. איזה עוד עבודה עשית לתורן? 

ב"ב: תורן היה בין ראשוני לקוחותיי וגרר אחריו רבים. צילמתי עבורו את המודל הראשוני לבית החולים [אייזנברג ביפו], שנועד להיות הגדול בארץ. צילמתי עבורו גם את בית האבות באשקלון. ביצעתי עבורו גם דגם יפה להשתתפות בתחרות על מה שהיום נקרא מרכז גולדה. תורן משך בייאוש את השתתפותו ברגע האחרון מהתחרות, כאשר אותיות הלטרסט שהודבקו הפוך על השרטוטים נמסו ונדבקו על תוף הזכוכית של העתקות השמש.

.

פסל של פנחס עשת (צילום: בני בדרשי, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

מבעד לפסל (צילום: בני בדרשי)

.

להקת פיקוד דרום במבט על מפרץ אילת מבעד לפסל (צילום: בני בדרשי)

.

1969: חזית בניין הספרייה והכניסה עם פסל של פנחס עשת (צילום: בני בדרשי, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

הכניסה מודגשת באמצעות קיר מסך זכוכית אבל במקור הכניסה היתה פנימית יותר והשטח הזה היה חלל מבואה מקורה אך פתוח

.

הכניסה: האופקיות שהאדריכל הדגיש מופרעת על ידי העץ שנשתל (ואפילו צל הוא לא נותן) והשלטים שזועקים לעוברי האורח

.

1969: משמאל מבט על הכניסה למבנה שהיום היא סגורה בדלתות זכוכית (צילום: רן ארדה, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

תכנית הבניין המקורית – לפני השינויים (מקור: אוסף אדריכל צבי תורן)

.

לוח בכניסה לבניין מציין את התורמים ומוסיף: "שים ספריך בחריך / וארגזיך ותיבותיך / רעה בגנותיהם ולקוט שושניהם"

.

מימין דלתות הכניסה הנוכחיות לספרייה, משמאל עמדת הספרנית (בעבר היתה העמדה במקום אחר). במקור דלתות הכניסה לספרייה היו במקום בו עומדת האשה

.

עמדת הספרנית המקורית הפכה לאולם ספרים נוסף

.

פעם עמדת ספרניות והיום אולם ספרים

.

1969: אולם הרצאות – אולם אובלי עם תאורה טבעית שנועד במקור להרצאות (צילום: בני בדרשי, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

2014: האולם האובלי במקור שימש כאולם הרצאות, היום ספריית ילדים

.

פתחים עגולים בתקרה אפשרו בעבר חדירת אור טבעי ולא ישיר אל תוך האולם. היום הכל מואר בתאורת פלורסנט לבנה

.

אולם ספרים נוסף (שנבנה כתוספת מאוחרת) עם תקרה מוגבהת המחדירה אור טבעי

.

1969: אולם הקריאה המרכזי עם הריהוט והתקרה המקוריים (צילום: רן ארדה, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

1969: אולם הקריאה המרכזי לפני הורדת התקרה ואטימת פתחי התאורה הטבעית (צילום: בני בדרשי, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

אולם הקריאה המרכזי והגדול 01

.

אולם הקריאה המרכזי והגדול 02

.

חדר פינתי הממוקם בהיקף של אולם הקריאה הגדול. את הצילום הזה צילם בני בדרשי לפני שהספרייה נפתחה ולצד אחד השולחנות יושבת הבחורה שסייעה לו לנקות את הספרייה לקראת הצילום. שיחק לו המזל (צילום: בני בדרשי)

.

1969 (צילום: בני בדרשי, מקור: אוסף אדריכל צבי תורן, אאי)

.

באזור המבואה

.

מדרגות מובילות לחצי קומת מרתף ולקומה עליונה שם ממוקמים שירותים, משרד וחדר לישיבות ולשימושים שונים. חלון גדול הפונה לרחוב מאיר את המסדרון העליון

.

האור בקצה המסדרון. זה גם קצה השבלול והנקודה הגבוהה בבניין.

.

★

רשימות נוספות על מבנים באילת:

.

(1) בית פיליפ מוריי (אדריכל אבא אלחנני)

(2) הספרייה העירונית (אדריכל צבי תורן)

(3) הבית המדברי (אדריכל אברהם אלואיל)

(4) המצפה התת ימי ובריכת הכרישים (אדריכל בן פלג)

(5) מתחם סינג סינג (אדריכל תדי קיסלוב)

(6) MAX (אדריכלים זיידלר רוברטס וחיים דותן)

(7) מלון דן אילת (אדריכלים אלברט סגל, גרטנר-גיבור-קומט)

(8) אייס מול (פייגין אדריכלים)

(9) מלון אגמים (פייגין אדריכלים)

(10) מלון דורטל סול הנטוש (אדריכל אמון בן דור)

(11) מלון הסלע האדום (נחום זולוטוב)

★

.