סיבוב במרכז העיר ערד

הוקצבו לי עשרים דקות לעצירה בערד. התלבטתי בין רובע טללים ובין המרכז המסחרי. בסוף בחרתי במרכז, כי לאחרונה פרסמתי ספר שעסק בין השאר במרכז ערד.

פעם שעברה כתבתי כאן על מרכז צים שנפתח באותה עת ושיערתי שהוא יפגע בקניון – מה שאכן קרה. המרכז המסחרי עצמו עבר סוג של חידוש, שפירושו גבעה קטנה של אדמה עם דשא ויריעת פלסטיק ולמרגלותיה זרנוקי מים שיוצאים מהרצפה. המים שקפצו מהרצפה ביום החם לא הזיזו לאף אחד, אפילו לא לילדים שהיו בחופשה מהלימודים. האנשים שישבו בשולי גבעת הדשא הפנו את גבם למזרקה והסתכלו לכיוון השני.

ועל כך ברשימה זו.

.

936073_875825609113689_8300841774660762824_n

חזית קולנוע אורון

.

(1) הקניון

בשביל מי שמבקר בקביעות בערד לפחות אחת לשנה, השינוי בולט. השינוי המשמעותי שמצאתי עכשיו הוא שקיעתו של קניון ערד – הקופסה האטומה שתכנן משרד פייגין אדריכלים באזור שאמור היה להמשיך את הציר העירוני ובא הקניון וחסם אותו. במדינה מתוקנת היו שוללים לפייגינים את הרישיון על פרויקט כל כך רע. חוץ מהעובדה שמדובר בקניון שלוקה בכל טעות אפשרית בלקסיקון של תכנון קניונים, הם גם יצרו כאן מבנה שפגע בסביבה שלו. לקניון שנפתח ב-1996, רגע אחרי "אסון ערד" ורגע לפני אסון ההשתלטות של "ישראל ביתנו" עם החרדים על העיר, לא היה סיכוי. פתיחת "צים סנטר" חיסלה אותו סופית.

.

(2) חידושים במרכז

מגרשי החניה הצמודים למרכז הם כולם עכשיו בתשלום, זה חדש. אז המשכתי עם המכונית והחניתי בקניון שם עדיין חינם. מאוחר יותר יספרו לי שהסיבה לתשלום היא להקל על תושבי ערד שהחניה עבורם היא חינם, אך גם כדי להרחיק את הבדואים מהמרכז המסחרי. בסוף, מי שרוצה מחנה בקניון., שם החניה חופשית ונוחה. ב-11 בבוקר יום חמישי הקניון ריק. לעומתו, המרכז המסחרי מלא אנשים. יש בתי קפה והאנשים באים כדי לקנות או לקבל שירות כזה או אחר (בנק, דואר). רוצים לשבת בצל? יש רק מקום אחד במרכז הכיכר – כחלק מעבודה נקודתית שבטעות מכנים כאן "התחדשות עירונית" שהיא פעולה מערכתית. את השיפוץ של הכיכר תכננה אדריכלית הנוף אמירה ברמן. אין לה אתר אינטרנט או כל מידע נוסף ברשת.

מה כללה עבודת החידוש? העבודה התמקדה אך ורק בכיכר המרכזית. החלפת ריצוף וריהוט. הסרת הבמה והחלפתה במזרקה וגבעת דשא שעליה מסוככת יריעת ברזנט. זהו. חזיתות המבנים והעסקים לא השתנו, לא חידשו את ריהוט הרחוב בשאר חלקי המרכז או סביבתו ולא הוכנסו שימושים חדשים.

.

DSC00136

במרכז המסחרי של ערד אחרי השיפוץ: מזרקה וגבעת דשא מוצלת

.

(3) מרכזים מסחריים והמרכז של ערד

המרכז המסחרי של ערד מתוכנן על בסיס מודל המרכז המסחרי שהתפתח אחרי מלחמת העולם השניה במערב אירופה, במדינות כמו בריטניה, דנמרק ושוודיה. המרכז תפס את מקומו של השוק והרחוב המסחרי. העיקרון שלו היה ריכוז שירותים, מסחר, תרבות ופנאי. הישראלים שמחו להעתיק אותו בזמן אמת בתחילת שנות החמישים ולכן הוא מופיע בערים הישראליות שהוקמו אז. גם בשכונות שהוקמו החל משנות החמישים. השינוי המרכזי שעברו אותם מרכזים בשנות השמונים הוא העלמות התרבות והפנאי.

המרכז בערד הוקם בין 1966 לאמצע שנות השמונים. הוא מתבסס על אותו מודל, אלא שכיאות לרוח הכללית שנשבה בערד באותה עת, הוא גדול ומורכב יותר. האדריכל מנחם כהן תכנן אותו על בסיס מודול קבוע – כפי שתכנן את כל הפרויקטים שלו ובמיוחד את בניין עיריית תל אביב (התייחסות למודול ניתן לקרוא בכתבה של אסתר שנדברג שפורסמה ב"הארץ"). הפרוגרמה של המרכז בערד דומה מאוד לשימושים שיש בכל המרכזים האחרים בארץ, אך בשונה ממרכזים אחרים את המסה האחידה שאפיינה את המבנים במרכזים האלה, הוא פרק לחלקים. בנוסף, כל מבנה מתאפיין בחזית מעט שונה. שלושת המרכיבים המקשרים בין המבנים: (1) השטח הפתוח שביניהם (2) הפרופורציות (3) קומת הקרקע שכוללת שטח מוצל בחזית הבניין. כהן גם שילב מבנה יחסית גבוה המתפקד בעיקר כנקודת ציון מרחבית.

.

(4) רוסים, חרדים ובדואים / ערד כעיר רב-תרבותית

האוכלוסייה שמשתמשת במרכז ערד, לפחות מביקור קצר במרכז, היא בעיקרה אוכלוסייה חרדית, בדואית ועולים מבוגרים מברה"מ. בקושי תמצאו כאן את מה שמצטייר כישראלי מצוי. הם באים בעיקר לקנות "בעיר הגדולה" או מפני שהם מתקשים להגיע לצים סנטר (פעולה שמחייבת נסיעה), או שסתם באים להסתובב. השיפוץ לא עוזר להם כי אין כל כך מקום לשבת, יש רק מקום אחד ולא כולם רוצים לשבת בו.

המסחר עלוב ונראה כמו שוק צולע (השוק שבקרתי בו בתל שבע ססגוני ואטרקטיבי פי מאה ממה שיש פה). המזרקה בסדר, הריצוף אחיד, אבל העסקים על הפנים. הקולנוע נראה לא מתפקד והוא נטוע באמצע, כמו אנדרטה לחיים שהיו יכולים להיות פה. למרות שבצמוד למזרקה הותקנה הצללה, מדובר בהצללה מלאכותית וכל האווירה של הפרויקט היא של אילוץ מהיר, זול ותדמיתי, לא יותר מזה.

.

DSC00181

מבט על הרחבה המרכזית של המרכז (מכיוון מזרח)

.

(5) שיחה על ערד עם ד"ר בתיה רודד

"לא לטעמי. זה לא רק עניין של יופי, אלא של המהות של כיכר העיר במובן החברתי-פוליטי. לפני השיפוץ היתה במרכז במה והוא היה באמת מרכז העיר, ועכשיו רוב הזמן חסר התפקוד המרכזי הזה". ד"ר בתיה רודד, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון, קוראת נאמנה של הבלוג ותושבת ערד מאז 1972, עונה על שאלותי ומתייחסת לשיפוץ ולמצב הכללי של ערד.

השינוי החברתי המשמעותי הראשון התחיל עם העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. בבת אחת הוכפל מספר התושבים כשמחציתם עולים. תושבי ערד הוותיקים הרגישו שהמקום אבד להם ורבים עזבו. במקביל, החלו בראשית שנות התשעים תהליכי הפרטת המפעלים וקיצוצים חדים בתקציב העירוני. כל אלה שינו את פני העיר ואופיה. על כך ניתן להוסיף, כי בייגה שוחט הכניס לעיר קהילה קטנה של חסידי גור. אבל רק ב-2010, מציינת רודד, החלה נהירה המונית של חסידי גור לערד. התוצאה לטענתה הולידה מלחמות יהודים שלא מוסיפות לדימויה.

את חיי היומיום עם האוכלוסייה הבדואית במרכז היא רואה כמציאות שאין לה חלופה: "הם מפרנסים את החנויות. בלעדיהם הכל יקרוס סופית". עם זאת, היא סבורה כי בהתנהלות ותכנון נכונים יש לערד פוטנציאל נפלא להיות הדבר הטוב הבא בישראל. ייקח זמן ודרוש חזון, אך אין זו אגדה.

.

D261-010

1973: יושבות בבית קפה במרכז ערד (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

(6) חזרה לקניון

חשבתי לאכול משהו אבל לא היה כלום. פיצה האט או קפה קפה במרכז צים נראה לי מיותר, אז הלכתי לקניון לשופרסל לקנות כמה בורקסים. מה יכול להיות רע בבורקסים. הקניון היה נטוש ברובו. השופרסל הגדול היה מלא, שוב, באותה אוכלוסייה שראיתי במרכז: בדואים, חרדים ורוסים קשישים.

למרות עומס הקונים, את עמדות הקופה איישו שלוש קופאיות בלבד והתור היה ארוך. בתור שלי עמדו שתי נשים רוסיות מבוגרות ושתי חרדיות – אחת צעירה מאוד ושנייה פחות. מאחורי כבר נעמדו שתי חרדיות צעירות ובחור עם כיפה סרוגה גדולה. הקופאית עבדה לאט. את הבורקסים שלי אכלתי כבר במכונית כשהמשכתי בדרך למטה לים המלח.

.

Menachem_500

התכנית המקורית למרכז ערש שתכנן האדריכל מנחם כהן (מקור: "האדריכל שתכנן את בניין העירייה, מנחם כהן – עבודות)

.

(7) האדריכל מנחם כהן על תכנון המרכז

בספר "האדריכל שתכנן את בניין העירייה" (עדיין למכירה במרכז באוהאוס ורובינזון ספרים ולהשאלה בספריית ערד), מתייחס האדריכל מנחם כהן לתכנון מרכז העיר ערד, כנראה הפרויקט השני בחשיבותו שתכנן אחרי בניין עיריית תל אביב:

"תכנית המתאר של ערד מבוססת על תכנית קומפקטית המורכבת בחלקה הראשון משישה אזורי מגורים ושלושה אזורים המהווים את מרכז העיר בשטח קטן, ובחלקה השני מורכבת מאזורי מלונאות, מגורים בצפיפות נמוכה ואזורי תעשיה. המרכז המסחרי ממוקם בין שני רובעי המגורים הראשונים שהוקמו בערד – רובע יעלים ורובע אבישור. לפי תכנית המתאר מוקפים אזורי המגורים והמרכז בכבישים רחבים כשדרך להולכי רגל המופרדת מהכבישים, מובילה ממרכז אזור המגורים אל מרכז העיר. בתכנית המרכז שולבו שבילי הולכי רגל הממשיכים את הדרך המרכזית, כשבמפגש השבילים נוצרת כיכר מרכזית בעלת אופי עירוני. שבילי ההליכה מחלקים את המרכז לאזורי משנה, כשלכל אזור משנה מגרש חניה צמוד. באמצעות פתרון זה, נשמר עיקרון ההפרדה בין דרך הולכי הרגל ובין תנועת הרכבים.

המרכז מופנה פנימה, ולא מלווה את הכבישים המקיפים אותו, אולם, בנקודות הכניסה למרכז מארבעת צדדיו נוצרות רחבות כניסה המזמינות את הבאים פנימה. רחבות הכניסה תוכננו מתוך ראייה עתידית שניתן יהיה להקים בהן גישה למעבר תת-קרקעי או גשר שיקשר לאזור המגורים מבלי לחצות את הכבישים המקיפים.

במקור תכננתי מבנה אחד מלבני, עם חצר פנימית בו כל החנויות והמשרדים פונים פנימה אל החצר והחנייה ממקומת בהיקף החיצוני. בעקבות ההצעה פרץ ויכוח בין מקבלי ההחלטות: חלק טענו שיש פחות מידי משרדים וחלק אחר טען שיש פחות מידי חנויות. בעקבות הדברים, עלה בי הרעיון, שחוץ מבית קולנוע ובית הסתדרות, ניתן ליצור יחידה שתכיל בגרסה אחת מסדרון שמשני צידיו משרדים ובגרסה שניה מעבר חזיתי שפונה לחנות, כך, שניתן יהיה לשחק עם היחידות ולהתאים אותן לצורך הייעודי שלהן. יצרתי שתי קבוצות ביתנים: האחת מורכבת מביתנים מיוחדים כמו בית קולנוע, בית הסתדרות ובית הדואר, וקבוצה שניה של ביתנים שיועדה לחנויות ולמשרדים. תכנון הביתנים התבסס על יחידת יסוד של חנויות, המכילה ארבע יחידות חנות וגגון, כשבאמצעות צרופים שונים מרכיבה את קומת הקרקע. יחידת היסוד של המשרדים תופסת שטח זהה לזה של החנויות ובאמצעות צרופים שונים מהווה את הקומות העליונות של הביתנים. הפתרון העניק אפשרות לצרופים שונים של יחידות החנויות והמשרדים והעניק עניין וגיוון לגושי הבניינים במרכז. יתרון נוסף היה שניתן היה לערוך שינויים בשימושים, מבלי לפגוע בעקרונות התכנון הכללי.

המרכז נבנה בשלבים החל משנת 1966 ועד 1988 כשהרעיון המקורי נשמר לאורך כל השנים. הפינה הדרומית היא החלק היחיד שלא תכננתי במרכז, ולכן היא חריגה בנוף ולא מצליחה להיות קשורה אליו עד היום".

.

20140721073253463_0001

תיאור עקרוני של היחידה המרכיבה את המבנים במרכז ערד (רישומים שיצר האדריכל מנחם כהן ב-2014 לספר "האדריכל שתכנן את העירייה"): (1) בשורה עליונה יחידות משרדים לקומה א' (2) בשורה האמצעית יחידות מסחריות לקומת הקרקע (3) בשורה התחתונה הצבת היחידות זו לצד ועל גב זו

.

אדריכל מנחם כהן מול ארון הספרים:

.

.

DSC00166

אמנות במרחב הציבורי: קיר אמנות בכניסה לרחוב הראשי בערד, ממש מול המרכז המסחרי

.

DSC00169

מתכת על בטון חשוף

.

DSC00171

נוף במדבר

.

DSC00176

שמלת בטון ומלט

.

DSC00178

אמנות קרובה

.

DSC00179

המרכז המסחרי אטום לרחוב. הפתחים היחידים הם בכניסות וביציאות המוגדרות לכך

.

DSC00163

הסופרמרקט גם אטום לרחוב ונמצא בנסיגה. כנראה חשבו שתהיה כאן צמחיה שופעת

.

DSC00162

הכניסה הראשית למרכז המסחרי פונה לכניסה לעיר (מדרום) ומודגשת באמצעות מדרגות רחבות במיוחד

.

DSC00160

בקומה התחתונה שטח מסחרי הנמצא בנסיגה מקו החזית ומאפשר מעבר מוצל, בקומה העליונה משרדים ושירותים שונים

.

DSC00159

מבצע

.

DSC00154

כמו בבניין עיריית תל אביב, גם כאן העניק האדריכל התייחסות לאקלים המקומי בעיצוב הפתחים

.

DSC00156

הרבנות

.

DSC00158

החזית האחורית והאטומה של בניין אולם המופעים "קולנוע אורון"

. \.

DSC00155

אטום ומסנוור

.

DSC00153

אבן מקומית 30% משטח חיפוי המבנים (אחר כך זה ירד ל-17% ובסוף זה נעלם)

.

DSC00181

מבט על הרחבה המרכזית של המרכז (מכיוון מזרח)

.

DSC00148

הבניין הגבוה יועד במקור לשמש חנות כל-בו גדולה בקומות התחתונות ומשרדים בקומות העליונות

.

.

DSC00129

פינה (הבניין הגבוה)

.

DSC00146

באדיבות

.

DSC00184

למטה מסחר ולמעלה משרדים

.

DSC00183

הכיכר המרכזית לאחר השיפוץ וברקע בניין קולנוע אורון

.

DSC00133

אורון

.

DSC00142

קיץ בכיכר

.

DSC00143

פסים

.

DSC00141

הכניסה חופשית

.

DSC00145

קופה

.

DSC00134

סגור

.

DSC00135

מים מהרצפה עכשיו מאוד באופנה בישראל, אחרי שהועתק מפרויקטים שנוצרו בארה"ב בשנות השמונים

.

DSC00137

הדשא לא נקלט או לא מתוחזק מספיק טוב, אבל יש צל

.

DSC00138

יושבים ומסתכלים

.

DSC00140

נכה בוהה בכיכר הריקה

.

DSC00182

שירותים ציבוריים

.

DSC00130

בניין בכיכר

.

DSC00189

גוף תאורה שהשחים ונרקב

.

DSC00121

אוסף שלטים על חזית אטומה – חזית הבניין הפונה לרחבה בצפון המרכז דרכה נכנסים לרחוב הראשי הנראה כמו קסבה

.

DSC00122

הקסבה 01

.

DSC00123

הקסבה 02

.

DSC00125

הקסבה 03

.

DSC00188

הקסבה 04

.

DSC00127

הקסבה 05

.

DSC00128

הקסבה 06 (סמוך לכספומט)

.

DSC00191

הקסבה 07

.

DSC00195

טבע ערד – פיצוחים ברמה אחרת

.

DSC00193

סולגאר

.

DSC00196

קירות כחולים בכניסה לאחד הבניינים הדו-קומתיים שבקומה העליונה שלהם יש משרדים

.

DSC00197

עולה לקומה העליונה

.

DSC00199

מעקה עץ וטקסטורה על הקירות

.

DSC00200

בית ספר לנהיגה "מצדה"

.

DSC00202

הקסבה במבט מחלון הקומה העליונה של הבניין

.

DSC00206

בניין הדואר שבפינה הצפון-מערבית של המרכז

.

DSC00216

מתקלף בשמש שלט רחוב סמוך

.

DSC00211

מול בניין הדואר נמצא מרכז תרבות, ספרייה ומוזיאון קטן שנמצאים בשיפוץ

.

DSC00213

מוזיאון ערד. חוץ ממתנ"ס ערד, סמואל רובין גם תרם את הבסיס לבית הספר למוסיקה באוניברסיטת תל אביב

.

DSC00111

בניין מרכז מבקרים ערד – עכשיו בשיפוץ

.

DSC00112

חול-כחול

.

DSC00113

בתיה

.

DSC00120

בניין הספרייה

.

DSC00118

פינת בניין הספרייה

.

DSC00219

את המרכז ההיסטורי המשיכו צפונה ברחוב שעוצב ברוח דומה, אך בקצה שלו עצרו הכל…

.

DSC00114

משמאל – המתנ"ס ערד ובקצה בניין קניון ערד שעוצר הכל

.

DSC00115

עמודי שלמה: חזית בניין המתנ"ס

.

DSC00116

תושבת האזור ובנה בדרכה מהמרכז המסחרי לקניון

.

DSC00117

קניון ערד

.

DSC00218

פייגין אדריכלים: קניון ערד

.

DSC00217

סופר פארם

.

DSC00220

הרחוב בקניון: יש מיזוג אויר, יש צל, אבל אין כמעט אנשים

.

DSC00221

יש גם דברים שיורדים מהתקרה

.

DSC00222

ויש גם ספינת פיראטים

.

DSC00226

עם בובת פיארט ותוכי

.

DSC00225

למרות שמדובר ביום חמישי בשעות הבוקר המאוחרות – המקום ריק ולא פעיל

.

DSC00236

רחוב בקניון: ממשיך את אווירת הבזאר שבחוץ אך ללא הצלחה

.

DSC00237

הכניסה לשופרסל דיל – כאן יש אנשים אבל לא קופאיות ולכן לוקח שעה לקנות כאן משהו

.

DSC00238

קמח, סוכר, שמן

.

DSC00241

קפואים

.

DSC00242

בורקס (קניתי שישה)

.

DSC00240

מקרר הגבינות

.

רשימות נוספות על ערד:

סיבוב במרכז צים ערד

סיבוב בפסל הבולבוסים בכניסה לערד

סיבוב בחדר אשפה ברובע אבישור

סיבוב על הצעה לבול 50 שנה לערד

סיבוב בבניין עיריית ערד

סיבוב מוזר בפסל של תומרקין (הרשימה הראשונה שפרסמתי בבלוג)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • amitaisandy  On 23/07/2014 at 11:36

    כמי שמבקר בערד ושוהה בה כמה ימים בשנה, ההצללה ה"מלאכותית והזולה" יחד עם גבעת הדשא יעילות ביותר ומשמשות מקומיים עם נכדותיהם, נערות חטיבת ביניים ומבקרים עייפים כאחד, אפילו בשעות הצהריים החמות. מסתבר ששימושיות פשוטה חזקה יותר מאדריכלים פלצנים והתיאוריות הגבוהות שלהם.

  • ענת רסקין  On 23/07/2014 at 12:33

    מצטערת מיכאל ואתה יודע שאני קוראת את כתבותיך לאורך זמן וגם מפרסמת אותן מפעם לפעם באתר שלי. מעריכה מאד את נקודת המבט השונה שלך ואת הבקורתיות שאתה לא חוסך מאף אחד. עם זאת הפעם הכתבה לא מדויקת ולא מביאה מחשבה משלך או הצעות אלא רק קוטלת. לא שאין לי בעצמי בקורת על המרכז המסחרי של ערד הנקרא כים 'כיכר העיר', אבל דברים השתנו במרכז. המחשבה של חנויות בקומת קרקע ומשרדים בקומה עליונה נראית לי נכונה ומוכיחה עצמה בערד. המרחב המוצל לצד החנויות גם הוא נכון בהחלט למזג האוויר שלנו. במסגרת החידוש הוחלפו השילוטים של החנויות לשילוט אחיד וזה בהחלט עשה מעט סדר בבלגן ונתן נראות אחידה. להבדיל מנסיונך- המזרקה כן מושכת אנשים וילדים האוהבים מאד לקפוץ לתוך המים והיא בהחלט מוסיפה לאווירה בחום של ערד.

    כמוך איני אוהבת את האופי הבאזרי שהתפתח במקום. הייתי שמחה ליותר תנועה ופעילות וליותר בתי קפה מלבד קפה/פיצרייה 'טוקיו' הוותיק והחייכני שמצליח לשרוד את כל התקופות של ערד. כמוך הייתי רוצה שישפצו את קולנוע אורון ודא יש תוכנית מוכנה להקמת 'היכל תרבות' מטעם משרד הארכיטקטים 'ארמון אדריכלים ומתכנני ערים" מבאר שבע. המצב הכלכלי הלא פשוט של העיר והעירייה לא מאפשר זאת לצערי. התכנון הכללי של המרכז הנחצה לארבע רוחות שמים עי מדרחוב הממשיך ממנו לכיוון השכונות הוא רעיון טוב. נשתלו עצים וכשהם יתפסו נוף כל המרכז יהיה מוצל וירוק! השיפוץ של המרכז ארך יותר מידי זמן מסיבות שונות ולפי זכרוני יש הבדל בין התוכנית של הארכיטקטית אותה ראיתי בזמנו לבין התוצאה הסופית וזה חבל. במיוחד חבל לי על התכנון של במת הופעות שתוכננה כאשר סוגרים את המים במזרקה! אבל יש לו פוטנציאל להיות כיכר העיר. הבעיה של מכרז העיר מול קניון ומרכז מסחרי צים היא לא בעיה ייחודית לערד. בזמנו כששוחחנו על הנושא ציינת שאתה עושה עבודה אקדמית על כך ומאד התעניינתי לקרוא אותה ואת המסקנות שלך לפתרון- עדין אני מעוניינת לקרוא עבודה זו במידה ותאפשר זאת!!!

    לגבי אומנות במרכז – פסל הקיר שצלמת הנו פסל משנות ה-70 ומאד אופייני בסגנונו לשנים אלו. אפשר לאהוב או לא אבל לקטול?.. (אם לקטול אז פספסת פסל אטרקטיבי במיוחד במרכז ערד 😉 אבל לא מוצאת איך לצרף תמונה לתגובה) באמת חבל שאין יותר פיסול ואומנות וזה אחד מהמאבקים מול הרשות אבל כשעיר נמצאת לאורך שנים במצב כלכלי קשה קצת קשה גם להאשים בנושא למרות שבערד יש כוחות אומנותים ברמה גבוה.

    המצב לא פשוט ולא קל והדאגה העיקרית של העיר כרגע זו- מקורות פרנסה!!. ערד נמצאת בהצטלבות דרכים ומנסה לשקם עצמה ולבחור כיוון. באופן טבעי פני העיר משתנים. הדור שהקים את ערד ודר' רודד ביניהם, נאחזים בקרנות המזבח- וגם זה טבעי. לבוא ולקטול עיר ולהציג אותה במערומיה בלי חסד ורחמים (וללא הצעות לשיפור ותובנות) כשהיא מנסה בכל כוחותיה להשתקם ולמתג עצמה באופן שונה כדי להביא תושבים חדשים- אינו מעשה ראוי! גם לא מבחינה מקצועית. ועל כך היה חבל לי כשקראתי את המאמר שלך.

    • מיכאל יעקובסון  On 23/07/2014 at 12:52

      ענת שלום,
      האם קראת את הרשימה כולה? הדברים שלך עולים בקנה אחד עם הדברים שאני כתבתי ואין ביניהם סתירה. את הפסל-קיר שלצד הדרך אני מאוד אוהב אז היכן מצאת בדברים שכתבתי ביקורת עליו? חבל שאין עוד פסלים כאלה. את הפסל בזמנו מימן משרד השיכון והיום אין כבר מימון ממשלתי לאמנות רחוב כפי שהוגדר בעבר בתקצוב. אגב, משרד השיכון גם מימן פסל בכיכר שבמרכז המסחרי. יגאל תומרקין עיצב אותו, אך הוא הוסר וככל הידוע לי נעלם.

  • ענת רסקין  On 23/07/2014 at 13:09

    מיכאל קראתי בתשומת לב את כל הכתבה שלך כפי שאני עושה תמיד! נכון שאין בינינו סתירה בראיית הדברים אבל יש בינינו סתירה במחשבה איך להציג אותם. אתה היית לטעמי חריף וחושפני מידי ואני רציתי ממך יותר חסד ורחמים. אם נקח זאת לעולם הצילום כל אחד יכול לצלם מקום ולהציג את העיר באופן שונה.. כאן אנו חלוקים.. לגבי פסל הקיר ההתרשמות שלי מאופן הצגת הצילומים שלך הייתה שיש לך בקורת על שימוש בברזל ומלט וקווים חדים.. אולי טעיתי. מה עם התמונה המדליקה שאני רוצה לשתף אותך? או שאסור להציג דברים גסים בבלוג שלך?..

    • מיכאל יעקובסון  On 23/07/2014 at 13:46

      את הפסל אני אוהב ולכן גם הקדשתי לו חמש תמונות. יש מקרים בהם אין כבר חסד ורחמים, הזלזול שהפריפריה מקבלת אצל מקבלי ההחלטות בממשל היא פשע. הבעיה של ערד היא בעיקרה (לדעתי) ברמה הממשלתית. שלחי את התמונה ונבדוק.
      בכל מקרה, היות ואולי הדברים לא הובנו מספיק, שיניתי את הרשימה וסילקתי ממנה חלקים שנראים לי כעת מיותרים במידה מסוימת.

  • BATYA  On 23/07/2014 at 14:22

    קראתי, תודה על השינויים. רק הערה קטנה – העיר אינה רב-תרבותית, אין בה הסדר שנותן מקום לכל הקבוצות, להיפך. אך היא רבת תרבויות

    • מיכאל יעקובסון  On 23/07/2014 at 14:30

      התכנון אולי לא תומך ברב תרבותיות, אבל היא שם.

    • Miriam Nathan  On 16/08/2014 at 4:39

      כל-כך נכון מה שבתיה כותבת: "רבת תרבויות" אך רחוקה מאוד מ"רב-תרבותית"…

  • יהושע אשכנזי  On 24/07/2014 at 19:18

    שלום מיכאל,
    ראשית אציין שאני מסכים עם כל מילה שכתבה ענת.
    שנית,אתה מציין שביקרת במקום 20 דקות בלבד. קצת מוזר, לטעמי לכתוב טור ביקורת לאחר 20 דקות שכוללות בין היתר עמידה בתור לקקנות בורקס. לא ברור מה עניין הביקורת על הקופאיות לביקורת אדריכלית. אולי היית רעב ולכן הטור הזה כעוס ושטחי כל כך.
    ולמה שטחי? כי טרחת לפנות אליי טלפונית בתוקף תפקידי כדובר העירייה עם בקשה אחת: לדעת את שם האדריכלית.
    לא טרחת לקבל מידע נוסף, לעשות תחקיר רציני, להיפגש עם מהנדסת העיר לצורך העניין, לשמוע על התכנון הכולל, על השינויים שנכפו,על הרציונל מאחורי הדברים. או על סתם עובדה פשוטה שבשעות הצהריים החמות תושבי המדבר נמצאים בעבודה או מתחבאים במזגן בביתם.
    את כל אלה הרי לא יכולת להספיק ב- 20 דקות.אז כותבים חפיף, מהר, העיקר לכתוב משהו.

    • מיכאל יעקובסון  On 24/07/2014 at 19:34

      יהושע שלום,
      תודה לך על התגובה.
      בהחלט אפשר ללמוד ולהבין מקום גם תוך עשרים דקות. היות ואתמול החלטתי להסיר שתי פסקאות מהרשימה לא מצוין עכשיו שהביקור בקניון ארך 40 דקות (קבלתי הארכה על ה-20 דקות המקוריות). חצי שעה מ-40 הדקות "ביליתי" בתור לקופאית. זו היתה חוויה אנתרופולוגית ולכן לא היתה לי בעיה עם ההמתנה הזו. בהחלט יש קשר בין הביקורת על הקופאיות ובין המצב הכללי של ערד. כשסופר גדול מעמיד רק שלוש קופאיות ביום חמישי בצהרים – שעת שיא בקניות השבועיות – זה זלזול בקהל הקונים שבגלל שאין לו ברירה בא וקונה. ככה זה בדיוק מה שקורה בערד. המציאות היא של "אין ברירה" – מי שיכול הסתלק מזמן והניהול הנוכחי של העיר ממשיך ומחזק את המגמה. לפני שנתיים השתתפתי באירוע גדול שנערך בתל אביב והוקדש כולו לערד. האולם היה מפוצץ במאות צעירים ומבוגרים – כולם תושבי ערד לשעבר. הם התגעגעו לימים שלהם בערד אבל הדגישו כל אחד בתורו שערד של היום היא מקום שמרחב האפשרויות בו הצטמצם ונגמר ולכן עברו לגור במרכז (גם בייגה שוחט בעצמו גר היום בתל אביב וגם הוא השתתף באירוע).

      הטיפול של ראשת העירייה שאתה לא מתבייש לייצג – הוא הטיפול השטחי. פה מדובר בבלוג (=יומן רשת) ולא בניהול עיר. הנזק שראשת העירייה שאתה מדברר עושה לערד ובכלל לישראל, הוא בחלק גדול ממנו בלתי הפיך. אין לי צורך במהנדסת עיר שתמרח אותי, המציאות חזקה יותר מכל פטפטת. יש כאן תמונות שנועדו לעודד את הקוראים לבוא ולראות בעצמם כיצד ניהול עיר כושל מביא לבזבוז כספים ולהידרדרות חברתית-כלכלית.

      את הכתבה המקיפה תקבל עוד כחודש ואותה לא יקראו בבלוג, אלא באחד האתרים הנצפים ביותר בארץ.

      • יהושע אשכנזי  On 24/07/2014 at 20:32

        מר מיכאל, התגובה שלך חשפה את מניעיך האמיתיים.לא בלוג אדריכלות באת לכתוב כאן אלא מניפסט פוליטי. הכיצד ב 40 דקות אתה יודע הכל על ניהול העיר ועל ראש העיר. וכל זה על סמך שירות שקיבלת בסופרמרקט. "הנזק שהיא עושה לערד וישראל בכלל"??? ניהול כושל?? הידרדרות חברתית???
        תגובתך מבישה ודוחה ומלמדת עליך ועל מי שהלעיטה אותך בשטויות. במקום לאיים בכתבה שתפרסם בעוד חודש כדאי שתעשה שיעורי בית לפני כן ותלמד על העיר שעושה מאמצים להתרומם משנים קשות,טרם כהונתה של ראש העיר הנוכחית, על הפיתוח הסביבתי שלא נעשה 30 שנה, על הישגי מערכת החינוך כולל זינוק מדהים באחוז הזכאים לבגרות, תיכון מקצועי שהפך למודל ארצי ועל מועמדות לפרס חינוך ארצי. אירועים קהילתיים, אירועי תרבות, טיפוח הנוער ועוד ועוד. מדובר בעיר שעובדת קשה כדי לשפר את תדמיתה כדי להביא משפחות צעירות ותיירות ויש לה כיום בסיס לכך. אבל הכי קל זה לצטט את המתלוננים הקבועים המשחירים את פני העיר מסיבותיהם המוזרות והם אלה שעושים נזק בלתי הפיך לעיר. למרות הכל, אתה מוזמן לקפה ולסיור רציני ומעמיק כדי ללמוד דבר או שניים לפני שגם אתה גורם נזק. יש לך את מספר הטלפון שלי

        • מיכאל יעקובסון  On 24/07/2014 at 20:48

          מי יהושע, התגובה שלך חושפת בורות: אדריכלות היא תחום רחב הכולל בתוכו היבטים סביבתיים, חברתיים, כלכליים ולא רק עיצוביים. הפוליטיקה במיטבה הלכה תמיד יד ביד עם האדריכלות (בן גוריון, קנדי, צ'רצ'יל ולהבדיל היטלר וסטאלין – השכילו לעסוק בכתביהם ובפועלם לא מעט באדריכלות ובתכנון).
          (א) בשנים האחרונות במסגרת עבודתי ערכתי סיורים רבים בערי פיתוח. על מסקנותיי קבלתי לפני כמה חודשים פרס הצטיינות מיוחד מאיגוד המתכננים. עד לפני כמה שנים ערד לא היתה עיר פיתוח אבל בינתיים היא הצליחה לעקוף אפילו ערים כמו נתיבות, חצור הגלגלית ומגדל העמק. את המציאות הקשה רואים היטב ברחובות ובבתים. אי אפשר לנתק חברה או כלכלה מאדריכלות. כמות החרדים שיש היום בערד לא היתה מעולם. איזה מין שלטון מעודד תושבים לבטלה? השלטון שאתה מייצג!
          (ב) למרות שאתה נושא בתפקיד דובר עירייה, ההבנה שלך לוקה בחסר. היכן כתבתי שאני עומד לפרסם כתבה בעוד חודש? האם אני היחיד שכותב בארץ כתבות? הרשימה פה על המרכז המסחרי היא עדינה וחביבה ביחס למציאות שהשלטון שאתה מייצג מעצב לתושבי ערד.
          (ג) אירועי תרבות? תדמית? חינוך? – כל הכבוד, אבל איפה אנשים אמורים לעבוד? בלי עבודה הכל מתפורר. תיירות? רק השנה נסגר עוד מלון בערד, ומלון מצדה שהיה המלון המפואר בדרום – עומד נטוש ומפורק כבר שנים. את האנדרטה של יגאל תומרקין צבעו בלבן – זו תרבות? לקחת פסל ולצבוע איך שרוצים???
          תודה על ההזמנה ואולי אנצל אותה בעתיד. בכל מקרה, המודל של הבלוג הוא להסתובב באופן חופשי ולא לתת לפוליטיקאים למרוח אותי.

  • יהושע אשכנזי  On 24/07/2014 at 22:13

    מיכאל, אתה לא רוצה שפוליטיקאים ימרחו אותך אבל נמרח בכיף על ידי אחרים.
    תגובתך הלא- רלוונטית על שיפור בחיי התרבות ב – "אין עבודה", מלמדת על וכחנות פוליטית שניזונה מאחרים. אבל אין לך אומץ לשמוע את הצד השני של המטבע: את הריצות אחר משרדי הממשלה, את המלחמה על הטבות ליזמים, את התחרות הקשה מול אזורי התעשייה שמוקמים ליד רהט ותיכף בצומת שוקת.
    איני יודע על מלון שנסגר השנה, מלון מצדה ננטש לפני 15 שנה, וחסידי גור הגיעו בהמוניהם לעיר הרבה לפני כהונת ראש העיר הנוכחית. איפה היו אז, לפני 10 שנים, כל אלה שצועקים היום? אז על סמך מה המתקפה הפרועה על ראש העיר ועל "ניהול כושל" לכאורה?
    אתה גם מתחכם בנושא הכתבה, בהבנת הנקרא יש לי קצת מושג (עוד הספקתי לקרוא לפני שמחקת, את המשפט "עיר שלא ראויה למגורי אדם").
    הודעת בצורה מאיימת שאת הכתבה המקיפה אקבל בעוד חודש. כלומר אתה יודע עליה וכנראה שותף לה. אתה יודע על כתבה שאמורה לעשות נזק תדמיתי גדול לעיר וזה כנראה לא מספיק חשוב לך לעצור אותה, לרכך אותה או לפחות, לפחות, לדאוג שיוצגו בה דברים חיוביים שקיימים.
    שבת שלום ושתהיה שקטה ורגועה

    • מיכאל יעקובסון  On 24/07/2014 at 22:33

      יהושע, פוליטיקאים מורחים – ומי כמוך יודע את זה, הרי זה חלק מתפקידך.
      (א) אם אתה מוצא בתגובתי שהיא לא רלוונטית, אתקשה להתמודד עם בורותך. ממי אתה רוצה שאהיה ניזון? מחברת מפלגת ישראל ביתנו? של איווט ליברמן – המומחה בדיבורים. אני מעדיף לבחון מעשים. אני בא לשטח ורואה.
      (ב) אני בהחלט מסכים איתך שהבעיה היא לא רק ברמה המקומית, אלא ברמה הממשלתית, החל מהמדיניות של משרד הפנים, משרד השיכון וכמובן שמשרד האוצר.
      (ג) אני לא שותף לכתבה. לא איימתי. מדוע לאורך כל ההתכתבות אתה מציג את עצמך כמאוים?
      (ד) תפקידה של התקשורת הוא לעורר דיון. להאיר מציאות מוסתרת או נשכחת ולנסות ולקדם אותה. אני בטוח, למרות שלא קראתי את הכתבה, שהטקסט יהיה מאוזן ויציג תמונה רחבה של מציאות החיים בערד. שוב, אני מסכים איתך שהבעיה היא לא רק ברשות המקומית, אלא בממשל שמוביל היום מדיניות המותירה את הפריפריה בפיגור אחרי מוקדי הכוח ובעיקר גוש דן. אמשיך לכתוב על ערד כפי שכתבתי עליה בעקביות בחמש השנים האחרונות.
      שתהיה גם לך שבת שלום ושאכן ערד תתפתח ותצליח.

  • אליעזר בר שדה  On 25/07/2014 at 8:40

    לא הייתי מתערב בהתפלמסות הפסבדו פוליטית של כותב הטור עם דובר העירייה (שניהם לא תושבי העיר) לולא החוויה האנתרופולוגית שחווה הכותב בעל נקודת המבט האדריכלית. אנתרופולוגיה מטבעה עוסקת בתרבויות ואנשים. מאחר וכן גם אני משפחתי שכני וחברי שייכים להוויה האנתרופולגית של העיר, אז למרות הבנתי הצנועה בתיכנון אדריכלי ואריכטקטורה עירונית יש גם לי מה להעיר על הנאמר. לא אבקר את משך הביקור/עדכון של הכותב ואף לא למקורות שמזינים אותו במידע גיאוגרפי חברתי על העיר, תושביה והנהגתה, אם כי הייתי ממליץ בורקס לקנות במקום אחר. הגעתי לערד לפני מספיק זמן על מנת לדעת דבר או שניים על העיר, תושביה והנהגתה טיפה על בעיותיה כחלק ממכלול פרפריאלי גיאגרפי וחברתי ואפילו יש לי דעה על הקולנוע והתור בסופר. למרות היותי מבקר במדינת תל אביב על בסיס יומי כמעט רואה גם שכונת מגוריו של רושם הטור למרות שיכולתי גמאני להצטרף לשוכני האריכטקטורות המפוארות שם, עדיין מעדיף לגור בערד ומגדל בה את השבט הצנוע שלי. כן, למרות הביקורת שחלקה ויתכן שאף מרביתה נכונה כסקירה עיתונאית, חסרה היא את הנופך האישי של תושבי העיר, שמה לעשות אוהבים אותה ומעדיפים אותה על כל אפשרות אחרת. אז אדריכלות לא מושלמת זה דבר אחד ואנתרופולוגיה חייבת להביא גם את ערכי החברה הפרט והמשפחה של החיים במבנים ובשלד המידע שלכאורה נכון. האוירה שיוצאת מהטור בעלת גוון שלילי ומנסה למצב את ערד כמקום עלוב, עצוב וחסר סיכוי. חבל כי זה ממש לא נכון. על אדריכלות וכוונותיו של מחבר הטור לא התווכח. פשוט לא מבין בזה.

  • אסנת יותם  On 25/07/2014 at 14:37

    כפי שהבנתי, מיכאל יעקובסון מכיר את ערד וכותב עליה כבר 5 שנים. לא מדובר בחוות- דעת על העיר, שהתגבשה במשך רק 20 דקות. הצגת הדברים, ע"י דובר ראשת-העיר, כאילו חוות דעתו זו הושפעה או "ניזונה מאחרים" או "ועל מי שהלעיט אותך בשטויות" או "הכי קל לצטט את המתלוננים הקבועים המשחירים את פני העיר מסיבותיהם המוזרות והם אלה שעושים נזק בלתי הפיך לעיר", היא, ראשית, אינה מתיישבת עם העובדות, שנית , מזלזלת ביכולת החשיבה וההתרשמות האישית של האדריכל יעקובסון ובעיקר מתחמקת מהצגת מצבה הקשה ביותר של ערד ( שיעקובסון מכיר אותו כבר שנים.). אנשי-ערד, שיש להם ביקורת זו או אחרת על ניהול העיר , מכונים ע"י הדובר בכינויים שצוטטו לעיל,. מבלי להשתמש בכינויים על דברי הדובר אפשר,לתמצת אותם ב-3 מילים: התעלמות מהעיקר ועקרים.

  • אסתר  On 25/07/2014 at 14:58

    ערד הייתה ניסיון מיוחד לבסס עיר פיתוח על אוכלוסייה ישראלית ותיקה במקום על עולים, דבר שהצליח במשך 20 השנים הראשונות. צוות התכנון וההקמה גר ב"מחנה" במקום מתוך כוונה להתאים את התכנון לתנאים האקלימיים המיוחדים. גם זה החזיק מעמד בערך 20 שנה ואח"כ נפרצו כל הכללים.
    הניסיון הצליח לתקופה מסוימת.
    בשנות השמונים עזבו הצעירים את העיר עקב בעיית הגיוון במקורות התעסוקה וערד החלה לסבול מהגירה שלילית בערך ב 1983. ההורים עזבו את העיר בעקבות הבנים עם יציאתם לגמלאות, כי לא רצו להישאר לבד, מכרו את דירותיהם במיוחד בשנות התשעים עם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר. עכשיו מלינים אותם מייסדים שנטשו את העיר על החרדים, העולים והמסתננים/פליטים שרכשו את דירותיהם, כאילו שהם נעלים על פניהם של החדשים. יש לי הרגשה, שלחלק מהאנשים קשה לקבל ראשת עיר – בנוסף לכך שהיא אישה יש לה גם מבטא רוסי, רחמנא ליצלן, שלא לדבר על היחס לשכנים הבדואים.
    אני מתרשמת שהאוכלוסייה מפוררת ומפורדת וקשה להביא את כולם (דגש על כולם) לכלל פעולה. תוסיפו לקלחת את הבעיות הסביבתיות של גז הראדון והאיום של שדה בריר שטרם הוסר סופית והרי זו תמונה לא מעודדת כלל וכלל. ערד צריכה לברוא את עצמה מחדש וזה תהליך לא קל. מאחלת לתושבים בהצלחה.

    • אסנת יותם  On 27/07/2014 at 1:07

      ניראה לי שאין אחיזה לדבריה של אסתר על תופעה לכאורה כאילו מוצאה של ראשת-העיר מהווה בעיה כלשהי לחלק מתושבי-העיר.

  • yaronimus  On 09/06/2015 at 16:38

    לקחים:
    1. רצפה מבוטנת בדומה לפיאצה האיטלקית יוצרת מצב שבו אין אנשים שמשתמשים בה. זה פשוט מבאס ללכת כשהשמש זורחת מלמעלה ומלמטה. זה מתאים לאיטליה שהיא מעט צפונית יותר.
    2. אף אחד לא חושב על זה – אבל שלטי פרסום הם קקופוניה שצריך לבלום למיקומים ספציפיים.
    3. לטעמי פיסול סביבתי שיוערך באמת צריך לעשות שימוש בצמחיה. יש המון בטון וברזל.
    4. שטח שאינו מוצלל ע״י צמחיה הוא באופן מדעי חם יותר. לכן אם עושים פיאצה אפשר להחיות אותה עם עורקים של מים וצמחיה.
    5. הבניה מוצלחת מכיוון שיש קסבה ומעברים מוצללים, אבל אף אחד לא לוקח בחשבון שברבות השנים השטח המקורה המשמש להליכה נסתם ע״י ריהוט וחפצי מכירה של העסקים המקומיים.
    6. כשעוסקים בבניה עם שטחים מקורים, כדאי להמנע משטחים שחורים – מקומות שאין בהם אור והם הופכים להיות מאיימים ומפחידים.
    7. למשתמשים אולי אין את הכלים המקצועיים לנתח את הארכיטקטורה, אבל אפשר ללמוד המון מהם. אנשים מרגישים כאשר מקום הוא מוזנח, או שהוא חדש אבל מאיים, בלי קשר לפרוגרמה של הארכיטקט הנאור.

    • אוסנת יותם  On 10/06/2015 at 4:22

      מה זה? כתב סתרים?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: