אחרי הסיבוב בתל שבע המשכנו מזרחה.
הייתי מורעב, אז עצרנו במסעדה הטובה ביותר שנמצאת על כביש 24 וממוקמת עמוק בתוך פרץ סנטר – הקניון של דימונה. אחר כך המשכנו לרדת לכיוון הערבה. בדרך, סמוך לשלט עליו כתוב נחל תמר, עצרנו באנדרטה שהוקמה בעקבות רצח שני אזרחים על ידי מה שהוגדר "מסתננים מירדן". אין לי הרבה מה להגיד על המקום, הוא פשוט יפה והולם את הכניסה לבקעת ים המלח והערבה.
.
.
לצד הכבישים בארץ יש אינספור אתרי הנצחה, לרוב לכאלה שנהרגו בתאונת דרכים. לכל אתר כזה יש סיפור. על כביש 25 יש כמה אנדרטאות, בחרנו לעצור בזו הבולטת ביותר. היא הוקמה לזכרם של שני עובדי חברת מע"צ, שעבדו ב-1951 על סלילת כביש בין דימונה ובין מפעלי ים המלח והערבה. על פי הדיווחים הם נהרגו ממארב שערכו להם "מסתננים". הרכב נפגע והם התהפכו ונהרגו. עכשיו נקווה ששלושת הנערים יחזרו לביתם בריאים ושלימים.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
סרטון קצר שצלמתי:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
תגובות
לשמנות? לשם מה ההערה הזו? מה התועלת בה? איזה ידע העברת לנו?
צודקת. אכבס את המילה ל"מידות גדולות".
תודה רבה לך. עדינות ורגישות במידות גדולות.
שים לב-מדובר על מפעל טקסטיל דימונה שנקנה נטוש על ידי "םרץ בונה הנגב" אחרי שנים ללא פעילות והפך, למרות מכשולים, למרכז מסחר מקומי לאזור, ממוקם טוב על ציר ראשי ומהווה תחחנת עצירה, לדעתי מעבר צה"ל לנגב ירחיב את הפעילות.
לצערי מיכאל, הכתבה משקפת "צפונבוניות" יתר וחוסר רצינות אקדמית, בצד זלזול בפרויקט על כ16000 מר, של התאמת מבנה נטוש לפעילות עיסקית מסחרית, לכ110 דונם של פוטנציאל ולראיית הנולד של קבלן מקומי, שהאמין מעבר לחבר5וץת המשקנות שחלבו את הארץ ושמשרדיהן אינן עוברות את מתחם הקריה.
חבל
לא חייבים לכצוב כשאין על מה
איזו צפונבוניות ואיזו חוסר רצינות???
(1) המפעל נסגר בעקבות שינויים כלכליים שהתרחשו בכל העולם ולא פסחו על ישראל ועל שאר ערי הפיתוח בישראל. המפעל שהיה מוקד יצרני שייצא את תוצרתו לכל הארץ והעולם והיה מקור גאווה לתושבים, הפך למוקד של צריכה מקומית בו פועלות רשתות כמו סטימצקי, פוקס, מקדונלדס וארומה.
(2) הקניון נמצא מחוץ לעיר ופוגע קשות במסחר העירוני. המסעדות, בתי הקפה וחנויות הבגדים שפעלו בעיר בקושי שורדות. המרכז המסחרי של דימונה הצליח לשרוד את התחרות עם באר שבע, אבל את התחרות עם הקניון הוא מתקשה לשרוד.
(3) לעומת המרכז המסחרי של דימונה שמתבסס על עסקים פרטיים בבעלות התושבים עצמם המשתכרים בעסקיהם בהתאם למכירות, הרי שהקניון מתבסס ברובו המוחלט על רשתות שיווק בהם משתכרים העובדים שכר מינימום או קרוב לו.
(4) הקניון מעניק אשליה של הרחבת מרחב האפשרויות לתושבים, אך בפועל הוא מצמצם את עצמאותם ופוגע בכלכלה העירונית.
(5) דימונה, אגב, היא העיר היחידה מבין ערי הפיתוח שקלטה את זה ולכן מסתייגת משיתוף פעולה מלא עם הנהלת הקניון (בדקתי את הנושא ב-15 ערי פיתוח בישראל).
.
גרשון – או שיש לך איזה רצון להתחנף ליזם שמספק לך עבודה בזמן שאתה מחמם כיסא בעיר הגדולה והקדושה (כמה אתה משלם לעובדים שלך???), או שאתה אחד מהאדריכלים המנובלים שלוקחים יד בתכנון מרכזי ביג, צים וקניונים כאלה. צבוע או טיפש – אתה אחד מהשניים.
א-אין לי כלל עסק עם פרץ ו/או מי מחברתו, גם לא עם רשת ביג, המשביר לצרכן, קניוני עזריאלי ומי עוד
ב-זהירות בשפתך, היא לא בדיוק מתאימה לשיח תרבותי כל שהוא ואני לא בדיוק מחבריך מבצלאל אלא דווקא כמעריך מצד אחד את עבודתך ואף דואג לפרסמה, למרות שנעדרת לעיתים קרובות ביקורת אמיתית. אתה כותב בלוג אדריכלי ולא טריפ "משוט בארץ"
ג-מזמן לא חיממתי כסא בתל אביב…אלא כמובן אם זה בהמתנה למידע במח' מהנדס העיר…
ד-לגבי תשלום לעובדי ולקשרי איתם עד היום תבדוק, אולי תופתע.
ואגב, את שכתבת כביקורת סוציו-כלכלית היה אמור להופיע בביקורת ולא בהטחת אשמה נטולת יסוד
לגבי ה"גאוה" של טקסטיל דימונה ורמות השכר בעיר שהיום השכר הממוצע קרוב ל7,500 ש"ח לשכיר יש לי תחושה שלצערי אתה אכן נגוע מעט בכתבה זאת בחוסר רצינות וחבל
ולבסוף, הפרויקט נעשה כשיפןוץ מבנה קיים כך שצורתו הבסיסית היתה במידת מה נתונה וקבועה
ואיך אומרים במקומותינו-מילה הורגת
הטיעונים שלך רופפים והאיומים שלך מגוחכים. זה בלוג ולא מאמר אקדמי או עיתונאי – בשביל אלה יש אתרים אחרים. אם הטקסט לא טוב לך, תהנה רק מהתמונות.
אז אתה אוחז בדעות כה מוצקות על קניונים מחוץ לעיר ועסקים רב לאומיים ואז מבקר בקניון ואוכל ב… מקדונלדס. מגוחך.
מיכאל איומים למיטב דעתי לא היו, אך לא יתכן שמבקר כלכך חושש להיות מבוקר ובעל דעות מוצקות, נטול פתילחות וחבל. עדיף היה "מודה ועוזב ירוחם.." אך לצפות למעט דרך ארץ וצניעות-זה כנראה אינו עובד כך. יום טוב ובאמת חבל