סיבוב במתחם של רם כרמי בשכונת גילה

רשימה 381

האדריכל רם כרמי תכנן שני מתחמים בשכונת גילה. את הראשון תכנן בשנות ה-70 ואת המתחם השני והגדול תכנן בשנות ה-90. לפני שבועיים כשבקרתי בגילה, המתחם של כרמי משנות ה-90 קפץ לי לעיניים כי הוא נמצא ממש בכניסה לגילה והיד של כרמי בולטת בו. אך בשונה מעבודות אחרות של כרמי, כאן חסר "הסיפור" שבדרך כלל מאפיין את עבודותיו והתוצאה היא מעט סתמית, אבל גם הסתמיות הזו נעשית בגדול ובאופן מאד מרשים ומעורר מחשבה.

שכונת גילה היתה החצר האחורית של האדריכלים הישראלים. כאן הם הרשו לעצמם לעשות (אולי בפעם האחרונה) מגוון של ניסויים. את מסע הניסויים התחילו האדריכלים בשנות ה-20 בקיבוצים, אחרי הקמת המדינה מימנה המדינה כמה ניסויים שהמפורסמים שבהם התרחשו כמעט במקביל בשכונה ה' בבאר שבע ובשיכון לדוגמה ברמת אביב. אחר כך המשיכו לנצרת עילית, ערד וכרמיאל ולבסוף בשנות ה-70, רגע לפני עליית בגין והליכוד לשלטון והפרטת הבנייה למגורים, הספיקו לתכנן את שכונות הטבעת החיצונית של ירושלים ובהם רמות, תלפיות מזרח, מעלות דפנה, כוכב יעקב, פסגת זאב וגם מעלה אדומים. אך מכולן – גילה היתה גינת השעשועים הבולטת ביותר, הן בהיקף הבינוי והן בתכנים והצורות שיצקו האדריכלים.

בגלל הסתמיות היחסית לא הייתי בטוח שאת המתחם אכן תכנן כרמי אלא אדריכל אחר. פניתי לקרוינקר שלא ידע. פניתי לערן שטען שזה כרמי, ולבסוף פניתי גם לרבקה (האלמנה) שאישרה שאכן מדובר בפרויקט שתכנן בעלה. בקשתי ממנה חומרים על הפרויקט אך יש בעיה עם הארכיון ולכן לא מצאה חומר. חשבתי שאולי בחומרים המקוריים של כרמי מתחבאים רעיונות ורמיזות למרכיבים שלא נבנו בסופו של דבר או שכן נבנו ולא שמתי לב אליהם. הפרטים היחידים שרבקה יכולה היתה לתת: את הפרויקט שנקרא "גילה 04" בנו שתי חברות בנייה – 'רמט' שעשתה שימוש בטכנולוגית בנייה מתועשת, ו'חפציבה' שעשתה שימוש בטכנולוגית בנייה קונבנציונלית. ועל כך ברשימה זו.

.

כרמי בגילה

.

יש כאן קשתות בטון, הרבה בטון, חצרות קטנות, מעברים עיליים שיוצרים קשרי מבט, וחתכים שבטח היו נראים מצוין בחתך פרספקטיבי. כמעט כל הפרויקטים שתכנן רם כרמי מלהיבים אותי, אך הרבה פחות את אלה שמשתמשים בהם. האמת, לא שמעתי אף פעם מילה טובה ממישהו שגר, עובד, לומד או סתם חולף באחד המבנים שתכנן. היה שווה פעם לכתוב מאמר על כרמי שיורכב רק מציטוטים של המשתמשים בבנייניו. הנה רק חלק מהמבנים שתכנן: מרכז הנגב, מעונות סטודנטים בבאר שבע, בית המשפט העליון, בית נוער בקיבוץ חולדה, תאטרון הבימה, תיכון ליידי דיוויס בתל אביב, מוזיאון יד לילד בלוחמי הגטאות, התחנה המרכזית בתל אביב, הפקולטה למדעי הרוח בהר הצופים.

כרמי היה אדריכל שחולם, אדריכל שהיה לו חזון אוטופי מאד ברור. על הנייר החזון נשמע היה נפלא, אבל במציאות פחות. השכונה בגילה היא לא מהפרויקטים המובהקים של כרמי, זה לא כרמי שלמדתי להכיר. אפילו התושבים שדיברתי איתם בשכונה נשמעו מרוצים.

יש כאן מאות יחידות דיור, אבל בביקור בסביבות השעה ארבע וחצי אחר הצהריים, המקום היה נראה נטוש. החצרות שבטח בהדמיות נראו בהן אמהות, אבות וילדים משחקים, רצים עם בלון, משוחחים או צועדים מכאן לשם, הכל היה ריק. הלכתי במתחם ימינה ושמאלה, למטה ולמעלה והיה ריק. פעם אחת ראיתי אשה עם כיסוי ראש לבושה בבגד שנראה כמו חלוק ביתי, חוצה סמטה ונבלעת במהירות באחד הבתים. אחר כך ראיתי אשה שניה, גם היא עם כיסוי ראש וחלוק עמדה בפתח דירתה כשילדים קטנים נראו משחקים בתוך הדירה. היא ראתה שאני מצלם והציעה לי במתנה חצובה שהיא לא צריכה.

.

ניצול הטופוגרפיה יצר מדרגות שמקשרות בין המפלסים השונים במרחב הציבורי

.

מסיבוב בשכונה ניתן ללמוד על עקרונות התכנון שעל בסיסן תוכנן הפרויקט. חלק מהעקרונות עובדים וחלקם לא:

(1) להפריד את תנועת הולכי רגל מתנועת רכבים.

(2) ליצור רשת שבילי הליכה שתקצר דרכים, ותיצור סדרה של "מקומות" – כמו בעיר העתיקה.

(3)  להקשות על משתמשים להתמצא בשכונה. שילכו לאיבוד. הכל נראה אותו הדבר ואף פעם לא ברור אם בשביל שאתה הולך כבר עברת בו או שמא זה שביל מקביל.

(4) למנוע מנכים לגור בשכונה באמצעות ריבוי מדרגות. למרר את החיים למי שיעז להסתובב עם עגלת תינוק או קניות.

(5) להפריד ייעודים – לכן לא תמצאו בשכונה מכולת, מספרה, חנות ירקות או בית כנסת אלא רק מחוץ לה.

(6) לתכנן לאוכלוסייה ממעמד בינוני ונמוך – לכן אין מעליות ומינימום שטחים משותפים שדורשים תחזוקה.

(7) ליצור חצרות שיתפקדו כמוקדים מרחביים, והם אלה שיחזקו מפגש בין התושבים ויגבשו קהילה מקומית. בתכלס המוקדים האלה עלובים ונראה שהם לא מתפקדים. החצרות האלה הן המקום שבאמצעות התערבות, אפשר לחזק דרכן באופן משמעותי את השכונה. כיצד? לשלב בהן ייעודים ציבוריים שעונים על צרכי הקהילה באופן ברור ולא סתם פתרון כמו: מקום לשחק ולשוחח – שזה מה שהנחה את המתכננים בעיצוב חצרות כאלה.

(8) לנצל ככל הניתן את הטופוגרפיה הקיימת והקשה ולאפשר לכמה שיותר דירות נוף פנורמי החלונות הדירה (נוף שלא ניתן לראות במפלס הרחוב).

(9) לחפות הכל באבן ירושלמית – קירות, רצפה. רק את התקרה אפשר להשאיר ללא חיפוי אבן ורק לצבוע.

(10) לא לתכנן לשכונה קצוות או גבולות ומצד שני לא לחבר ולא לקשר אותה לסביבות המקיפות אותה.

.

סרטון קצר שצלמתי:

.

.

המודל של השכונה הזו הוא לא מודל מיוחד במינו, ובספר "שכונה-מדינה" צללנו לעומק הנושא. לא אחזור על הדברים, ולכן אמליץ לקרוא שוב את הספר עם דגש על הפרק העוסק במודל "השטיח".

יש כאן המון תמונות כי הסתובבתי והסתובבתי וקצת איבדתי את דרכי. לדעתי כדאי להביא כאן את כל אותם מראות בהם נתקלתי בביקורי הקצר במתחם, לכן לא חסכתי והבאתי את רוב התמונות שצילמתי. חלקן נראות זהות למרות שמדובר במקומות אחרים שרק דומים. אני ממליץ לכם לבקר וללכת לאיבוד.

.

כך נכנסים לשכונה: חומה מאחורי חניון רכבים

.

המתחם מפנה את הגב לגילה

.

כשמתקרבים החומה מתרככת והופכת לקולונדה המתנשאת לגובה שתי קומות

.

הקולונדה: איך אמורים להחליף כאן נורות?

.

בתוך החומה יש חריצים דרכם חודרים אל תוך השכונה וגם מקבלים מבט קצר לנוף

.

חזרתי חזרה הוקפתי את השכונה כדי להגיע לכניסה שכנראה תכוננה להיות אחת מהכניסות האמתיות למתחם, אבל בתכלס היא לא עובדת ומכאן לא נכנסים כי היא לא מתקשרת לשומקום

.

רחוב

.

בינוי טרומי

.

חצר בין מספר מבנים (יש כאלה כאן המון)

.

מדרגות מובילות מהמפלסים העליונים של המתחם אל החצר: מעט עצים והרבה אבן

.

כניסה נוספת לשכונה מודגשת באמצעות קומה מפולשת מתחת לאחד הבתים המתנשאת לגובה שתי קומות

.

תחילתו של רחוב

.

מבט למעלה

.

רחוב

.

מעבר בין בתים

.

רחוב ובמרכז שער המוביל אל מדרגות היורדות לרחוב המקביל במפלס נמוך יותר בהתאם לטופוגרפיה

.

רחוב

.

מפגש רחובות: אחד יורד במורד הטופוגרפיה ושני חוצה אותו כרחוב מישורי

.

מדרגות

.

רחוב

.

חצר משותפת בין הבניינים

.

שער למעבר בין המפלסים

.

מזכיר קצת את הולילנד?

.

קשתות ואבן ירושלמית. פיתוח הנוף מכניס כאן קצת דשא המאורגן במשבצות

.

חזית

.

חזית

.

בחזית

.

שער סגור

.

חזית

.

רחוב היורד במורד הטופוגרפיה

.

ויורד. המעקה ירוק.

.

שלט

.

רחוב

.

רחוב

.

רחוב

.

לוח מודעות

.

עוד רחוב היורד במורד הטופוגרפיה

.

שלט: הרחובות כאן קרויים על שם פרחים

.

בדופן הצפונית של המתחם יש שורת בתים דו-קומתיים

.

בצפון המתחם רחוב עם תנועת רכבים שנועד בעיקר לחנייה

.

כניסה נוספת מודגשת למתחם

.

רחוב

.

מבט למעלה

.

מדרגות היורדות ממפלס עליון לתחתון

.

רחוב

.

כניסה נוספת מודגשת למתחם באמצעות קומה חצי מפולשת המתנשאת לגובה שתי קומות

.

באזורים מתים במיוחד יש גם כתובות על הקירות

.

יש גם טלפון

.

רחוב

.

חצר משותפת

.

שלט: התושבים לא רואים כאן רחובות אלא רק מעברים. אולי זה מראה על השימוש באותם שטחים שבעצם לא מדובר ברחובות אלא סתם במעברים

.

מדרגות היורדות מהרחוב העליון

.

סימטריה היא ההרמוניה של הטפשים

.

מדרגות

.

פתח לדירה

.

כניסה לבית משותף: מאפיינים מהבית הפרטי זולגים החוצה באמצעות עציצים, תמונות, וילונות

.

מדרגות מובילות לדירות בבית המשותף

.

תמונת הרובע היהודי והכותל המערבי במבואה שבבית המשותף

.

השנים חולפות ונערכים שינויים – כמו סתימת מעברים

.

חצר משותפת

.

בתים צמודי קרקע בדופן הצפונית של המתחם

.

עוד כניסה (מתחיל קצת לעייף)

.

…

.

…

.

…

.

…

.

…

.

רחוב

.

רחוב

.

חצר משותפת

.

קצה רחוב: קיר

.

רחוב במבט מלמעלה

.

שלט

.

בית הכנסת נמצא מחוץ לשטח המגורים ונראה שנבנה רק לאחרונה

.

בית הכנסת כמו כל שאר הבינוי באזור מחופה באבן מסנוורת

.

בחזית הדרום-מזרחית של המבנה מצויה גומחת ארון הקודש

.

הבניין טרם הושלם

.

פרט בחזית בניין בית הכנסת

.

ועוד שני סרטונים קצרים שצלמתי ודרכם ניתן להבין את הסביבה:

.

.

.