סיבוב בעמנואל – העיר הלא גמורה

יומני היקר,

"עמנואל עיר העתיד" כך שווקה ההתנחלות שתוכננה להיות העיר הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, אך מסיבוב שם נראה שחלומות לחוד ומציאות לחוד. שילבתי כאן תמונות משני סיבובים שערכתי בעמנואל, שניהם עם שאול: הראשון ב-2006 והשני ביום ששי שעבר (אחרי הסיבוב ביקיר).

מה השתנה? ב-2006 הסיבוב שלנו כלל גם בשני בתי ספר (אחד של בנים ושני של בנות), אבל חוץ מהם, בקרנו עכשיו בדיוק באותם מקומות. חלקם נותרו בניינים לא גמורים וחלקם הושלמו ואוכלסו. אותם בניינים לא גמורים הם חלק מסיפורה של עמנואל, שהוקמה כמו עוד כמה התנחלויות, כיוזמה פרטית של אנשי עסקים. בשלב מסוים הם רבו, פרצה אינתיפאדה, התגלו בעיות כספיות, הסיפור הגיע לבית משפט וההתפתחות נתקעה. נוספו לכך ריבים בין רבנים ומה שיועד להיות עיר חרדית המתפקדת כחלופת מגורים לצעירים או משפרי דיור מבני ברק ומירושלים, הפכה לכיבשה השחורה של היישובים החרדים.

ועל כך ברשימה זו.

.

בוסי באחת הדירות האחרונות שלא אוכלסו

.

(1) הביקור:

התרשמתי מהיושר של התושבים. הנה סיפור קטן-גדול שחווינו בעמנואל: כשיצאנו מהרכב ברחוב הארוך שנקרא החת"ם סופר, שאול יצא מהמכונית, סידר את מכנסיו ובמקביל הוציא את הארנק מהכיס והניח על גג הרכב. מסביב לרכב שיחקו כמה קבוצות ילדים עם פאות ארוכות. התחלנו בסיבוב. הסתובבנו כשעתיים בין הבתים כשבין השאר ביקרנו את האדריכל ארז בוסי שלמד עם שאול אדריכלות ואחרי שחזר בתשובה והתחתן, עבר להתגורר כאן. חלק מהבתים ברחוב שהיו לא גמורים מאז תחילת שנות ה-80 (בגלל סכסוך משפטי בין היזמים ועל כך בהמשך), הושלמו ואוכלסו. רק בניין אחד נותר לא גמור. כשחזרנו לרכב, הילדים עדיין שיחקו ושאול נזכר שהשאיר אחריו את הארנק על גג המכונית. הארנק שהיה עשוי עור חום בוהק ומלא בשטרות של כסף מזומן – בלט היטב על גג המכונית. אך איש לא נגע בו והוא המתין לשאול כפי שהוא השאיר אותו. למרות שעמנואל היא יישוב עני במיוחד (אשכול 2 מתוך 10 עם שכר ממוצע של 3,800 ש"ח) – איש לא נגע בארנק ובכסף!

בקרנו את ארז בוסי בדירתו, שכמוה יש עוד מאות ביישוב (המתכננים שכפלו פה מודל של בית כמעט בלי סוף). מצאנו כאן דירת חמישה חדרים עם שתי מרפסות שאחת מהן גדולה במיוחד ועם נוף לנחל. ממש דירה ענקית. בוסי הסביר שהמחירים פה נמוכים מאד, ועל כזו דירה משלמים 1,500 שקלים שכירות לחודש. הסתובבנו לאורך הטיילת שמלווה את הדופן המערבית של השכונה, וראינו את כל תוספות הבנייה שצמחו בחזית כל בית (תוספות שלא היו כאן בביקור הקודם ויעידו על כך התמונות). גם הדירות הריקות שראינו פעם שעברה, נמצאו עכשיו מאוכלסות. נותר רק בניין אחד לא גמור. ברחוב סמוך יש שורת בתים שבעבר היתה גם היא לא גמורה, עוברת היום גימור ותאוכלס בקרוב. המחיר הנמוך נשמע מפתה, אבל בתכלס אין כאן עבודה, רוב תושבי העיר הם כנראה תלמידי ישיבה ומי שרוצה לצאת מכאן חייב לנסוע הרחק מערבה לכיוון נתניה או פתח תקוה (25 דקות נסיעה ללא פקקים). ריבי הרבנים לא הוסיפו יוקרה לאותם חרדים שביקשו להתגורר כאן, כך שנוצר מצב שעמנואל הפכה ל"עיר מקלט" לגרושים וגרושות שנפלטים מהקבוצה החברתית שלהם ו/או שהם נותרים חסרי אמצעים. בוסי הוסיף שעמנואל היא אמנם עיר חרדית, אך יש בה גם קצת חילונים. קבוצה קטנה זו מורכבת מדור שני שהתפקר או אנשים שהמחיר המאוד נמוך משך אותם לכאן כמו מגנט.

רחוב החת"ם סופר בו הסתובבנו הוא הרחוב הכי מתוכנן וגמור ביישוב, וכאן ניתן לחזות בחזון שהיה למתכנני עמנואל: רחוב רחב וארוך המתעקל בעדינות עם קו הגובה הטבעי. פיתוח נוף איכותי (בתכנון אדריכל הנוף גדעון שריג), ובינוי אחיד המנצל את הבדלי הגובה ומותאם לאוכלוסייה: אין חדרי מדרגות או כל צורך להשקיע במרחב משותף, בכניסה לכל זוג מבנים יש סככות מבונות לעגלות תינוקות, כמעט בכל דירה מרפסת סוכה רחבה.

שאלתי פעם את האדריכלית רחל ולדן שהיתה האדריכלית האחראית על הפרויקט, מדוע תוכננו כאן רחובות כל כך רחבים. היא הסבירה שהרעיון היה לאפשר בעתיד שילוב של רכבת קלה, או קו אוטובוס שיחלוף בנוחות במרכז הדרך ויעבוד ללא הפסקה בכל רחבי העיר. במעלה אדומים, שגם הוא תוכנן על ידי אותו צוות אדריכלים, הוסב לאחרונה הציר שיועד בתכנית לרכבת הקלה, למסלול הולכי רגל ורוכבי אופניים.

מחוץ לבית של בוסי עמדה אשה על המדרכה, כשהיא מוקפת ארגזים מלאים בחלות שבת ובתבניות ביצים (הביקור נערך כאמור ביום ששי בשעת בוקר מאוחרת). בוסי הסביר שהאשה אחראית על מכירת מוצרי יסוד אלה לכל מי שרוצה. המחיר: 2 שקלים לחלה. נזכרתי שגם בביקור הקודם שלנו כאן, ביקש מאיתנו אחד התושבים לתרום מעט כסף למען אותה מטרה, שמאפשרת למי שידו אינה משגת לרכוש מוצרי יסוד לארוחות שבת.

לפתע מירב התקשרה לשאול והתחילה לצעוק. נאלצנו להסתלק חזרה במהירות.

.

מתחם מגורים שבנייתו הופסקה

.

(2) סיפורה של עמנואל:

"המטרה: עיר חרדית בשומרון" – כך נקרא הפרק העוסק בהקמתה של עמנואל בספר "כנגד כל הסיכויים" מאת חגי הוברמן (ספריית נצרים, 2008). בספר מספר הוברמן שעמנואל תוכננה להיות ההתנחלות החרדית הראשונה בשומרון ומי שיזם את הקמתה היה לא אחר מאשר מוטי זיסר, שלאחרונה ויתרה לו המדינה על חוב של 1.8 מיליארד דולר. אז מי שמעוניין לראות כיצד הוא השאיר אחריו את הבלגן הראשון שלו, כדאי שיבדוק את תפקודו בפרויקט הקמת עמנואל.

את האדמות עליה קמה עמנואל רכש במשך כמה שנים משה זר, שהתחיל בתור חשמלאי ובשלב מסוים עבר להתגורר בבית פרטי בראש גבעה בשומרון אותו הוא כינה "מצפה הצבאים". לצורך היוזמה להקמת עיר חרדית, גייס זיסר כמה מחבריו מעיר הולדתו בני ברק (כולם בני 25), ובהם יעקב קאופמן וישראל חרמץ. את הכסף גייס זיסר וחבריו מיהודים באנגליה, ארה"ב וקנדה וגם ישראלים. הקבוצה הקימה את חברת "כוכב השומרון" שמטרתה היתה הקמת ובניית העיר. בראש החברה הוצב הרב פנחס ארנרייך – חסיד גור ונכדו של יצחק גרשטנקורן מהדמויות הבולטות שהובילו להקמת בני ברק.

משרד האדריכלים לייטרסדורף-גולדברג נבחר לתכנן את הפרויקט. המשרד הזה היה מעורב מאוחר יותר בתכנון העיר מעלה אדומים ואריאל ולאחר התפרקותו תכננו שני האדריכלים פרויקטים נוספים שנויים במחלוקת (בלשון המעטה) כמו מודיעין עילית, מחנות הקרוילות של מפוני גוש קטיף ולאחרונה גם את מחנה מבקשי המקלט בקציעות.

ב-2002 ראיין ערן טמיר-טוויל את טומי לייטרסודרף (ביסודיות) על מעורבותו בפרויקט, וכך הוא סיפר: "בעמנואל היה מצב שהיו יזמים צעירים שלא היה להם כסף אפילו לעשות מדידות בשטח ובטח לא היה להם כסף למתכנני תנועה ודברים כאלה. הם באו אלי ואמרו לי 'תתכנן עיר אבל אין לנו כסף לשום דבר'. היום היו זורקים אותי לבית-סוהר בשביל זה: במקום להוציא מודדים לשטח הוצאנו מפות של 1:20,000 ופיצצנו אותם למפות של 1:1000 , ואמרנו כיון שאנחנו לא מהנדסי כבישים נעשה פשוט את הכבישים על המורפולוגיה הטבעית, אנחנו בכלל לא נשנה את ההרים. אתה רואה את הכביש, הוא מונח כאילו שלקחת קו גובה בתכנית ועשית עליו כביש וככה בנו אותו. מה שמשותף לתכנית של עמנואל ושל מעלה אדומים זה שלא נגענו ולא שברנו את המורפולוגיה של השטח. האתגר שם היה לגמרי שונה – האוכלוסייה. מה שכן הצלחתי להוציא מהם, זה את העלות של אשת פרוגרמות וכלכלנית, שהיתה זיוה ויינשל. היא ערכה סקר עם 100 המשפחות הראשונות שנרשמו ובדקה את הצרכים האמיתיים של האוכלוסייה החרדית. התוצאה הייתה מדהימה. כל הצרכים שלהם, מבחינת סטנדרטים, כמו למשל מבחינת בתי ספר – הם לגמרי שונים מהסטנדרטים הרגילים של הפרוגרמות הרגילות. עד כדי כך הם שונים, שכשגמרנו את העבודה הזאת שזיוה ויינשל הכינה, העבודה נהפכה לסטנדרט של משרד השיכון לתכנון ערים לאוכלוסיה החרדית".

בהמשך הראיון, מתאר לייטרסדורף גם את תכנון בנייני המגורים הגבוהים שמלווים את הטופוגרפיה (ובאחד מהם גר בוסי): "כיוון שהשיפועים בעמנואל היו הרבה יותר חזקים מאשר במעלה אדומים, תכננו ופיתחנו יחידות מיוחדות שיודעות לתפוס שיפועים של 30% והבניין עצמו מהווה קיר תומך להר. זאת אומרת לא צריך לבנות קירות תומכים בנוסף ליחידות עצמם. ביחידה המדורגת היחידה עצמה היא הקיר התומך בשיפוע, כאשר אופקיות הכביש עצמו היא בדיוק לפי הקונטור של הטופוגרפיה. התוצאה היא שקיבלנו בנייה מאוד זולה כי כל הסיפור של קירות תומכים לא עלה לנו". ביישוב יש גם כ-300 יחידות דיור שתכנן האדריכל דוד נופר, אך לא הספקנו לבקר בהן.

לפי חגי הוברמן, האדריכלים ערכו את תכנית המתאר לעמנואל תוך 90 יום: "החלומות היו בשמים. עיר ברמת בנייה בינלאומית, בסגנון חדשני, ראשונה מסוגה בישראל, מתוכננת ל-6,000 יחידות דיור, וילות, וילות טוריות וקוטג'ים, עם חנייה צמודה ותחבורה פנים-עירונית של רכבת קלה למניעת רעש וזיהום אויר". עוד מספר הוברמן שכל משפחה שברשה לגור בעיר, חתמה על טופס "שאחד מסעיפיו קבע – "ידוע לנו שהועדתם את העיר לאנשים המנהלים אורח חיים דתי, על פי מסורת ישראל והם שומרי שבת".

.

מרחק מערים (מתוך עלון שיווק)

.

מפני שבגין התחייב בשעתו לאמריקאים שלא לבנות יישובים חדשים ביהודה ושומרון, קיבל אתר הבנייה הגדול את השם "קרני שומרון ה'". המטרה בבחירת השם המשויך ליישוב אחר, היתה ליצור אשליה שמדובר סך הכל בשכונה חדשה ששייכת להתנחלות שהיתה מרוחקת כמה עשרות קילומטרים מהאתר. "מן פיתוח מודרני של דגניה א', דגניה ב'" מסביר הוברמן בספרו ומוסיף שגם יקיר נקראה תחילה "קרני שומרון ג' וגם אלפי מנשה נקראה "קרני שומרון ד'".

ביוני 1981 נערך טקס הנחת אבן הפינה לעיר החדשה, אירוע אליו הוזמנו גם ראשי הכפרים הערבים בסביבה שנענו להזמנה וניצבו על במת הכבוד לצד שרי ממשלה וראשי העדה החרדית. כחלק מתכנית שיווקית חדשנית, נערכו לבד ממסע פרסום מסיבי, גם אירועים לציבור החרדי שנועדו להגביר את מודעותם לעיר ההולכת וקמה. בסוכות 1981, כשבוצעו עבודות העפר המוקדמות, נערכו באתר חגיגות "שמחת בית השואבה", אירוע שמשך אליו 15 אלף משתתפים מבני הקהילה החסידית בארץ. החסידים רקדו לצלילי תזמורת שהונהגה על ידי זמר חסידי שהוזמן במיוחד מניו יורק. אריק שרון שנכח באירוע פנה לקהל ונאם: "זה מאה שנה עמדה היהדות הדתית בשורה הראשונה של המעשה החלוצי ביותר של ישוב ארץ ישראל, כאשר גם פתח תקוה הוקמה בידי יהודים חרדים שיצאו מירושלים אשר מתוך החומות. […] אנו מאמינים באנשים שמאמינים, כי בזכות אמונתם זו הצליח העם היהודי מאז דורות רבים להתקיים, כאשר עמים ולאומים אחרים נשכחו ונעלמו מבימת ההיסטוריה".

הדירות שווקו במהירות וכבר בקיץ 1983 אכלסו את עמנואל 600 המשפחות הראשונות, מה שהפך את עמנואל לאחד היישובים הגדולים בשומרון. אזור תעשייה גדול הוקם בכניסה לשטח היישוב, עם הבטחה שהיזמים יקימו בו מפעלים שיספקו עבודה למאות מתושבי העיר. חברת "דן" החלה להפעיל קו אוטובוס חדש שקישר את עמנואל לבני ברק והעתיד נראה היה ורוד. 

.

שטח העיר המקורי חולק לשלושה שלבי ביצוע. בסוף אפילו שלב א' לא הושלם (מתוך עלון שיווק)

.

אך הפרויקט נתקל בקשיים. סכסוכים בין ראשי הציבור החרדי שהתגלעו כבר בשלבי הקמת העיר הראשונים, הלכו והחריפו. לעומת האדמו"ר מגור שנתן את ברכתו לפרויקט, עמד לעומתו הרב שך והתנגד להצטרפות הציבור החרדי למפעל ההתנחלות. הרב שך אף אסר על תלמידיו לבקר בה וחסם את האפשרות להקים כולל ביישוב הצעיר.

העסק המשיך להידרדר וחלחל גם למישור העסקי. היזמים הסתכסכו בינם לבין עצמם, המצב החמיר עד שהחברה היזמית "כוכב השומרון" הפסיקה את בניית הבתים, והתפתחות עמנואל נעצרה. אחרי שמרבית היזמים פרשו מהפרויקט, נותרה הבעלות על חברת "כוכב השומרון" בידי משפחת מרגוליס שהתכוננה להזרים מימון להמשך פעילות החברה, אך הסכסוכים המשפטיים הקשו את המשך הפעילות והעסק קרס. יוסף מרגוליס, אבי המשפחה, שהיה ערב על נושי החברה נמלט מישראל ללונדון והוכרז כפושט רגל. רק לאחרונה הוחל באיתור נכסיו. זיסר המשיך במסעו ועזב את ישראל ל-10 שנים לטובת פרויקטי בנייה באפריקה. עם שובו לישראל היה מעורב בפרויקט סי אנד סאן בצפון תל אביב ובמרינה בהרצליה – שני פרויקטים ששמו פס על חוף הים ויצרו נזק בלתי הפיך למשאב טבעי שאין לו תחליף.

חוץ מהחלום של עיר חרדית גדולה בשומרון שלא התממש (בינתיים), הבעיה הגדולה היתה במציאות העירונית בה היתה תקועה עמנואל: מלאי גדול של בתים לא גמורים שלא ניתן לאכלס בגלל שהם במרכזו של סכסוך משפטי. כך נותרו כל אותם בניינים כמפגעים בלב סביבת מגורים. ב-1986 שלושה ממנהלי ובעלי המניות בחברה נעצרו בחשד להעלמת מס (בהם מוטי זיסר). השלושה פרשו מהחברה עוד ב-1983, תוך שהם משלשלים לכיסם 54 מיליון שקלים. ב-1987 פרצה האינתיפאדה והחרדים שמפחדים מהצל של עצמם העדיפו להישאר בחורים שלהם וחלק מהאוכלוסיה החזקה בעיר ארז ועזב חזרה לירושלים או בני ברק. באינתיפאדה השנייה חזר והדרדר המצב הביטחוני באזור, ובשנת 2002 ארעו שני פיגועים גדולים בכניסה לעמנואל. בכל אחד מהפיגועים נרצחו 10 איש, כשמרבית הנפגעים היו תושבי היישוב. עזיבת העיר המשיכה ודירות ובניינים התרוקנו מדיירים.

עמנואל נתקעה מאחור. מבין שלוש השכונות הגדולות שנועדו להרכיב את העיר, הוקם רק חלק מהשכונה הראשונה וגם אזור התעשייה לא התפתח ונותר הרחק מהיישוב. גרים בה היום כ-3,000 תושבים כשערים חרדיות חדשות בשומרון קמו ועקפו אותה: ביתר עילית עם 39,700 תושבים ומודיעין עילית עם 52,000 תושבים. הדבר היחיד שנותר לעמנואל זה הנוף והשקט שמקיף אותה והיכולת העתידית להמשיך ולהתפתח לעיר.

בינתיים, עמנואל קצת מתאוששת ולראשונה מזה 30 שנה שטחים ריקים ביישוב מוקפים בגדרות פח חדשות ושלטים גדולים וצבעוניים מכריזים על בניית בתים חדשים (לפי הדיווחים שעיצבנו את ג'ון קרי, וגם לפי ממ"י מדובר ב-102 יח"ד). בתי הספר מתהדרים בנתון חסר תחרות: ממוצע של 12 תלמידים בכיתה. דירות ריקות משתפצות ומתאכלסות ושלדי בתים מושלמים ומשווקים במחירים שמנסים לקרוץ לאוכלוסיה החרדית שסובלת ממחסור כבד בדירות פנויות.

.

תכנית שלב א' (מתוך עלון שיווק)

.

חתך היישוב עם ציון ל"קרונית" – בראש ההר (מתוך עלון שיווקי) לחצו להגדלה

.

שער עלון השיווק

.

.

מבט מעמנואל אל כביש 5066 המקשר בין כביש 5 לכביש 55, בקטע בו הוא חוצה את נחל קנה (2006)

.

גדר היישוב (2006)

.

שלט בכניסה לעמנואל (2006)

.

מבט על הדופן הדרומית של עמנואל: מימין שני בתי ספר בתכנון האדריכלית רחל ולדן ומשמאל שכונת מגורים שבנייתה הופסקה בתחילת שנות ה-80 ונותרה לא גמורה (2006)

.

אפשר לראות כאן את כל שלבי הבנייה: מהיסודות וכמעט עד הגמר (2006)

.

חזית בניין בית הספר לבנות (2006)

.

פנים בניין בית הספר לבנות (2006)

.

פנים בניין בית הספר לבנות (2006)

.

קטע מהקירוי של בניין בית הספר לבנים (2006)

.

פנים האולם המרכזי בבניין בית הספר לבנים (2006)

.

פנים האולם המרכזי בבניין בית הספר לבנים (2006)

.

כתה בבית הספר לבנים (2006)

.

ורוד בעמנואל: מועדון פיס לקשיש בתכנון האדריכלית רחל ולדן (2006)

.

ורוד בעמנואל: מועדון פיס לקשיש בתכנון האדריכלית רחל ולדן (2006)

.

מימין מאוכלס ומשמאל נותר לא גמור. יש מאבק משפטי ולכן לא ניתן לגמור את הבניינים (2006)

.

לא גמור מאז תחילת שנות ה-80 (2006)

.

לא גמור (2006)

.

בינוי שמנצל את הטופוגרפיה הטבעית (2006)

.

הבתים בתמונה למעלה כפי שמופיעים בפרספקטיבה מתוך חוברת הפרסום

.

בית כנסת לא גמור (2006) 01

.

בית כנסת לא גמור (2006) 02

.

בית כנסת לא גמור (2006) 03

.

עשרות יחידות דיור לא גמורות ומעל שורת בתים גמורה ומאוכלסת שהגישה אליהם מהרחוב העליון (2006)

.

למטה ובאמצע לא גמור, למעלה מאוכלס (2006)

.

ריק ונטוש מאז תחילת שנות ה-80 (2006)

.

העצים הם הדיירים  העיקריים כאן (2006)

.

חלק מהבניינים נותרו רק בשלב שלד המפלס התחתון בלבד (2006)

.

וכאן יש רק יסודות (2006)

.

בדופן המערבית של עמנואל שתי שורות ארוכות במיוחד של בניינים משותפים הבנויים על צלע ההר ולמרגלותם טיילת מוזנחת ולא מפותחת (2006)

.

גם כאן לא כל הבניינים גמורים ומאוכלסים (2006)

.

שאול מתפלא מגובה הדירה הנמוך (2006)

.

The Grand Budapest Hotel

.

הבניינים שמופיעים למעלה כפי שהופיעו בפרספקטיבה מחוברת פרסום לעיר

.

בין כל זוג בניינים יש מערכת מדרגות משותפת שיורדת מהרחוב לטיילת ובדרך מקשרת לדירות (2006)

.

בצמוד לרחוב יש מתקן בנוי לאכסון עגלות (2006)

.

צלמתי אז גם סרטון קצר:

.

.

דירה לא גמורה: המטבח (2006)

.

דירה לא גמורה: הסלון + שאול (2006)

.

דירה לא גמורה: הסלון + שאול+ אני (2006)

.

דירה לא גמורה: המרפסת (2006)

.

דירה לא גמורה: הנוף (2006)

.

דירה לא גמורה: המרפסת + הנוף +שאול + אני (2006)

.

למטה בטיילת יש רחבה מרוצפת שאחד השכנים התרגז שבלילות התאספו כאן צעירים ולכן הוא בא ועקר את כל הריצוף (2006)

.

.

שלט לצד הכביש הראשי

.

5:10 | 4:55

.

יש גם אזור תעשייה קטן, זה אחד מהעסקים שפועלים בו

.

בואכם לשלום

.

חזית 01

.

חזית 02

.

חזית 03: בניין זהה לאלה הקודמים, אלא שהוא היה שלד וכעת משלימים את הבנייה

.

אדריכלות: דיזיין ליין בע"מ

.

שטחים ריקים הופכים עכשיו לאתרי בנייה

.

אדריכל: מיקי זיידמן

.

בית מדרש

.

חוסט (לפי ויקיפדיה זו חסידות שנוסדה ברומניה במאה ה-19)

.

בית המדרש של חוסט

.

בניין המועצה המקומית עמנואל

.

סמל היישוב בכניסה לבניין המועצה

.

על לוח המודעות בכניסה לבניין המועצה: מודעה 01

.

מודעה 02

.

מודעה 03

.

מודעה 04

.

מודעה 05

.

מקורי: בגינה המרכזית יש מתקן משחק דמוי אוניה

.

בניין מגורים 01

.

בניין מגורים 02

.

המשכנו לדופן הדרומית לראות (שוב) את שורת הבתים הלא גמורה. מימין גדר היישוב

.

סרטון שצלמתי כאן:

.

.

ריק 01

.

ריק 02

.

ריק 03

.

ריק 04: קירות טרומיים עדיין מונחים בצד מוכנים עם החיפוי ו"ממתינים" להצבה במקומם

.

ריק 05: שאול בוחן את הקירות הטרומיים

.

ריק 06: מאז הביקור הקודם, חלק משטחי המבנים הריקים נאטם והפך למחסנים

.

ריק 07

.

ריק 08

.

ריק 09

.

ריק 10

.

ריק 10

.

ריק 11: גם התקרות הן טרומיות

.

ריק 12

.

ריק 13: הזולה של בן האל ונהוראי

.

ריק 14

.

ריק 15

.

ריק 16

.

גדר היישוב

.

מבט מעמנואל אל כביש 5066 המקשר בין כביש 5 לכביש 55, בקטע בו הוא חוצה את נחל קנה

.

צב ליד הגדר 01

.

צב ליד הגדר 02

.

בדופן המערבית של היישוב שתי שורות של בניינים משותפים. פעם חלק גדול מהם היה ריק, היום כמעט הכל מאוכלס. חוץ מהבניין הזה שנותר לא גמור.

.

רחוב החת"ם סופר 01

.

רחוב החת"ם סופר 02

.

רחוב החת"ם סופר 03

.

רחוב החת"ם סופר 04

.

רחוב החת"ם סופר 05

.

אחת הדירות הוסבה לבית כנסת

.

הנוף מבעד לחלון בית הכנסת

.

מודעה בכניסה לבית הכנסת

.

רחוב החת"ם סופר 06: חלה בשני שקל ויש גם ביצים. קהילה המסייעת לכל נזקק

.

מדרגות בין הבתים: מקשרות לדירות וגם בין הרחוב למעלה לטיילת למטה

.

החזית המזרחית של הבניין פונה לרחוב החת"ם סופר והחזית המערבית פונה אל הנוף והטיילת

.

מבט מהכניסה לדירה של בוסי

.

כניסה לדירה

.

בוסי במשרדו

.

בוסי מציג הצעה לפיתוח בת ים

.

סלון ומטבח

.

מרפסת גדולה

.

שומרים על הניקיון: מבט מהמרפסת על המדרגות שיורדות לטיילת…

.

מבט מהטיילת 01

.

מבט מהטיילת 02

.

מבט מהטיילת 03

.

מבט מהטיילת 04

.

מבט מהטיילת 05

.

מבט מהטיילת 06

.

הטיילת מורכבת משביל אספלט צר וממעקה בטון

.

מבט מהטיילת 07

.

מבט מהטיילת 08: הריצוף שהיה ברחבה שפרק אחד השכנים (ראו תמונה מ-2006) הפך כאן לשביל גישה לאחת מדירות הקרקע

.

מבט מהטיילת 09: נראה נטוש אבל גרים פה

.

אחת מהדירות הבודדות שנותרו לא מאוכלסות

.

מבט אל הנוף

.

ב-2006 הוא היה ורוד, עכשיו הוא כחלחל (אדריכלית מקורית: רחל ולדן)

.

מה שהיה שלד הושלם ואוכלס

.

שלום

.

הטרמינל המסמן את "הקו הירוק"

. . .

. .

.

ולקראת סיום תמונה היסטורית מ-1982 של בתי הטיילת בשעת בנייתם (בתכנון לייטרסדורף-גולדברג):

.

מבט מאזור הטיילת, 1982 (צילום: יוסי רוט, באדיבות יוסי רוט, לע"מ)

8-