סיבוב במפלצת בירושלים

האם מוגזם לחשוב ש"המפלצת" של ירושלים מייצגת את ישראל? או שמא היא סתם פנטזיה משעשעת. בכל מקרה היא ציון דרך בעיצוב, ציון שלא התפתח כמעט. הפסל-משחק שהפך מיד עם חנוכתו ב-1972 לאטרקציה ולמוקד עירוני, לא איבד ממעמדו גם יותר מ-40 שנה מאוחר יותר. לא קמו לו מתחרים. "גן הרפתקאות" בפארק הירקון  (בתכנון גדעון שריג) כבר שנים רבות היה מוזנח ומוצף בשתן ולאחרונה נהרס. בחולון "גן הרצל" (בתכנון ברוס לוין מק.ס.מ. אדריכלות נוף) היה רגע של התעוררות בתחילת העשור הקודם, אך הוא לא הביא בשורה חדשה ולא היתה לו השפעה והמשך.

הגינות הישראליות משעממות ואשמים בזה גם אדריכלי הנוף וגם ראשי הערים ומקבלי ההחלטות ובכלל זה מהנדסי הערים. "המפלצת" חריגה בנוף אך לא יותר מידי. היא נראית אמנם כמקום מושך עשיר בפעילות, אך בתכל'ס המעמד הוויזואלי שלה (והגן שבו היא ממוקמת) הרבה יותר חזק ממעמדה כמתקן משחק. יש כאן מגרש חול גדול שממנו מטפסים במדרגות צרות על מערה אפלה וממנה נפלטים בשלוש מגלשות חזרה אל מגרש החול. כמה פעמים אפשר להתגלש? 10? 20 פעמים? כל גלישה אורכת דקה, אז אחרי עשרים דקות גג זה נגמר. ומה אז? אין כאן שום מתקן אחר. נוצר מצב שרק ילדים בגיל גלישה מבלים פה וגם זמן הפעילות שלהם מוגבל.

את המפלצת, ובשמה הרישמי "הגולם", יצרה האמנית ניקי דה סן פאל. הוא נוצר לאחר שמוזיאון ישראל הזמין את דה סן פאל להתערב באמצעות פסל באחת מהשכונות החלשות בעיר. את המימון גייסה הקרן לירושלים. היום לא הקרן ולא המוזיאון מתאפיינים ביצירתיות, ומה שהיה התחלה מצוינת ב-1972 נתקע אי-שם בהיסטוריה. היום יש "מתחם התחנה" עם תערוכות צפויות שהכניסה להן עולה כסף. אני לא מדבר על אירועים חד-פעמיים וארעיים, אלא על התערבות ממשית כמו מקרה "המפלצת". ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130822_095456

חזית הגולם

.

(1) מיקום ותיאור הגן:

קרית היובל שבדרום-מערב ירושלים, היא שכונה שהוקמה בתחילת שנות ה-50 ובהתאם לכך הורכבה משיכונים ציבוריים שהקימה המדינה. הרבה צבע ומגוון לא היה כאן. את "המפלצת" רואים מידי יום אנשים רבים, היא ממוקמת בפינה של גן ציבורי (גן רבינוביץ – על שם התורם) השוכן במפגש משולש של רחובות מרכזיים בעיר: יעקב טהון (שמקשר לשדרות בגין), ארתור הנטקה (ההמשך של שדרות הרצל) והנרייטה סולד (שממשיך מזרחה להרי ירושלים ומרכז רפואי עין כרם).

הגן מתפרס בשטח בצורת האות "ר" כשהמפלצת ממוקמת בנקודת המפרק בין שתי הזרועות. בגן שלושה אזורים עיקריים: (א) חורשת עצי אורן גדולה, (ב) מגרש חול עם "המפלצת" ורחבה קטנה ומרוצפת מוקפת ספסלים להורים המשועממים ו-(ג) מדשאה. בצמוד לגן יש תחנת אוטובוס שבשלט שלה מצוין כי זו תחנת "המפלצת". לאחרונה אחד השכנים הצעירים החליט לקדם קאופרטיב של בר שכונתי שיקרא "המפלצת" (מעניין איך יעצבו אותו…).

למרות שהמקום ידוע כ"גן המפלצת", למעשה הוא נקרא "גן רבינוביץ" – יש שלט מתכת על עמוד בכניסה ויש גם לוח אבן מפורט יותר, אבל הוא קבור מתחת לחול (ראו תמונה בהמשך). המפלצת עצמה פונה לכיוון מפגש הרחובות, כך שהגן "קופץ" לעין לכל מי שחולף כאן.

פניתי לעיריית ירושלים כדי לברר מדוע חוץ מהמפלצת אין בגן מתקנים שיכולים לענות על צרכי התושבים והאם מתוכנן שיפוץ, וקבלתי תגובה: "בגן לא הותקנו מתקני משחק כי מדובר בחורשה ותקן בטיחות מורה על התקנת מתקני משחק על קרקע רכה; פיתוח שטח משחקים (הקמת קרקע רכה), יביא להריסת החורשה. יש לציין כי במסגרת עבודות הפיתוח של הרכבת הקלה לכיוון עין כרם, קיים תכנון ראשוני הכולל פיתוח פינת משחקים בשטח הירוק, הגובל בגן המפלצת".

.

IMG_20130822_095857

אחוריים

.

(2) המפלצת:

כך מוצג הפסל על ידי העירייה: (א) המפלצת מייצגת אישה בשרנית החולשת על הפארק, אך עם זאת – משרה תחושה נעימה. בכך מבקשת האמנית לנפץ את דימוי האישה השברירית בעולם המערבי. (ב) חלל המפלצת מייצג את רחם האישה שהינו אפל וחמים. בחלל הפה הותקנו נדנדות שהושחתו, ולכן לא הוחזרו. (ג) פיה של המפלצת עוצב כפתח אשר מתוכו יוצאות שלוש לשונות-מגלשות, שבאמצעותן גולשים ילדים החוצה. האמנית התכוונה לייצג את הלידה, שבתחילה היא מפחידה, חשוכה ולא ידועה, אך לאחר מכן גולשת ומשמחת.

הכנתי כמה שאלות ליונה פישר שהיה אז אוצר לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל וכך הוא ענה עליהן:

מ"י: איך נולדה היוזמה להזמין את הפסל?

י"פ: "ז'אן טינגלי הוזמן להקים פסל קינטי בירושלים לכבוד פתיחת המוזיאון ב-1965. אחרי זה התחלנו להזמין אמנים ואחת מהן היתה ניקי דה סן פאל שהיתה בת זוגו של טינגלי בשנות ה-60 וה-70. הרעיון והיוזמה היו בעיקר של מרטין וייל, שהיה מאוחר יותר מנכ"ל המוזיאון".

מ"י: איך נבחר האתר?

י"פ: "לא רצינו להזמין אמנים שיעשו פסלים במקומות מרכזיים בעיר אלא בשכונות. לכן, כשהיא באה לארץ, לקחנו אותה לקרית יובל והיא בחרה בו מיד. לאחר כמה זמן היא חזרה לארץ לבצע את הפסל, יחד עם טינגלי והאסיסטנט שלו וזה היה הפסל הציבורי הראשון שהיא הקימה. הפסל הראשון שהיא יצרה היה על שפת הים בבלגיה בהזמנת משפחה עשירה, שביקשה ממנה שתיצור פסל משחק לילדים שלהם. גם כאן היא רצתה ליצור פסל משחק. היא רצתה שזו תהיה הפינה של הילדים. היא למשל צבעה את כל החלק הפנימי של הפסל בצבע מיוחד, כך שילדים יוכלו לקשקש עליו כאוות נפשם, שיוכלו לעשות גרפיטי והם אכן עשו את זה, והעירייה באה וניקתה והילדים חזרו וצבעו. אחר כך התקינה העירייה גם נדנדות, אבל הן לא היו בתכנון המקורי שלה" [כיום אין כבר נדנדות, מ"י].

מ"י: איך היא ראתה את הפסל הזה משתלב בשכונה הקיימת?

י"פ: "תמיד היו לה פסלים מאד צבעוניים, אבל הפעם היא החליטה לצבוע הכל בשחור ולבן, כדי לא להתחרות בנוף. היא היתה מאד מודעת לכך שהיא בונה את זה בשכונה ענייה. היא יצרה כאן פסל מאד מפתיע, מאד בלתי צפוי, מאד בקנה מידה, שגובר על הסביבה האורבנית שלו אך יחד עם זה הוא אינטימי, מוצנע ועטוף בעצים כשברקע הנוף הקודר של השיכונים. זה פסל שמשדרג סביבה. הגן היה קיים וגם העצים כבר היו קיימים".

מ"י: איך היה התהליך, האם היא הציגה לכם כמה חלופות?

י"פ: "היא עשתה את הדגם ואישרנו את זה, אך לפני האישור הדגם הוצג בעירייה בפני מועצת העירייה והמועצה הצביעה נגד. טדי קולק רתח, כי הוא עבד קודם לכן שהם יאשרו את הדגם. ביקשנו ממנה שהיא תבוא במיוחד מפריס כדי להציג בעצמה את הדגם בפני מועצת העירייה. החן שלה היה כזה שהם כולם נמסו כמו דונג והצביעו פה אחד בעד. שנה או שנתיים לאחר שהפסל הוקם, היא הציגה בגלריה לפיסול בפריס הצעות לפסלים, והפסל היחיד שהוקם והוצג שם היה הפסל בירושלים והיה גם צילום. באו לגלריה נציגים של עיריית פריס ואמרו לה שהם רוצים את אותו פסל בפריס, רק את זה או כלום. היא ענתה להם 'אני אמנית ואני לא עושה את אותו דבר פעמיים' והיא לא עשתה. אני מספר לך את זה כדי להראות שבעיריית ירושלים בהתחלה סרבו אבל בפריס רצו רק את זה".

מ"י: מה אתה זוכר מתהליך ההקמה?

י"פ: "אני זוכר את שלד הברזל שהיה מרשים מאד, אבסטרקטי, ענקי. אני זוכר את הצביעה. זה היה תהליך שנמשך כמה שבועות. את הפסל חנך וילם סנדברג שהיה יועץ אמנותי של מוזיאון ישראל וידיד של טינגלי והוא היה הראשון שגלש במגלשה. אני זוכר את הרעמה הלבנה שלו מתנפנפת ברוח כשגלש למטה. יתכן שהוא גם היה האדם שהזמין את טינגלי ואת דה סן פאל".

אילה גורדון שניהלה באותה התקופה את אגף הנוער מוסיפה ומספרת שמבקביל לחנוכת המפלצת, המוזיאון ערך אירוע חד-פעמי אליו הוזמנו ילדים משכונת הקטמונים להשתתף בסדנה בהנחיית ניקי דה סן פאל בהשראת פסל המפלצת ו"נעשו דברים נפלאים ומעניינים" נזכרת גורדון 42 שנה לאחר שהתקיימה אותה סדנה. בסדנה נכח צלם ובהמשך הרשימה מופיעות כמה תמונות שצולמו במהלכה.

.

20140107074506241_0001

המפלצת Israel: שער המגזין werk

.

בינואר 1973 בחר כתב העת השוויצרי werk, שציין באותו גיליון 60 שנה לקיומו, להתמקד באדריכלות ישראלית. בגיליון פורסמה סקירה מקיפה של אדריכלות ישראלית. צעד נחמד ומחמיא, אך על כריכת החוברת הוצג על רקע אדום כדם, דווקא פסל המפלצת. האם היתה כאן רמיזה לישראל הקטנה שעלה לה השתן אחרי 1967? האם זוהי דמותו של דוד הקטן עם כובע הטמבל שהפך למשהו אחר?

בכל מקרה, חצי שנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים והמפלצת דיממה כהוגן.

.

life49

1949: ניקי דה סן פאל על שער מגזין LIFE

.

(3) יוצרת המפלצת – ניקי דה סן פאל:

"היא היתה מאד יפה ונעימה וקשה להאמין איך יצאו תחת ידיה יצורים כאלה מבהילים", נזכרת היום איילה גורדון שניהלה את אגף הנוער במוזיאון ישראל באותה תקופה. ואכן מתצלומים שצולמו במהלך הסדנה בה התארחה ניקי דה סן פאל נראית בחורה צעירה, יפה ועדינה. היא היתה אז כבר בת 41 ונראתה כמו בת 20. גם יונה פישר שהיה אוצר אמנות ישראלית ומודרנית במוזיאון ישראל באותה תקופה, מציין את יופייה וגם את היתרון שהביאו לה היופי והעדינות שבזכותם הוקם הפסל. פישר מוסיף שלמרות יופייה ועדינותה היא הייתה מאד דעתנית ונחרצת וגם היצירות שלה היה בהם משהו אגרסיבי.

ניקי דה סן פאל (2002-1930) נולדה למשפחה יהודית בצרפת וגדלה בארה"ב, בצעירותה היתה דוגמנית ובגיל 19 דיגמנה על שער מגזין LIFE. ב-1955 עברה עם משפחתה למיורקה (אי קטן מערבית לספרד) ושם הושפעה מעבודתו של האדריכל אנטוניו גאודי, ששילב פיסול באדריכלות במגוון חומרים וצורות שמצאו חן בעיניה. בסוף שנות ה-50 עברה עם משפחתה לפריס ובאותה עת החלה להציג בגלריות. היא החלה לצייר בטכניקות שונות ומשונות, תוך שהיא דואגת לתעד את תהליך עבודתה. היא יצרה קולז'ים בשיטה לא צפויה: היתה עומדת מול הבד או הלוח וירתה בו עם רובה או התנפלה עליו עם סכין – כמה סרטונים ברשת מציגים את אותו תהליך ואני בטוח שקוונטין טרנטינו היה מגייס אותה לאחד מסרטיו. בעקבות ביקור בפארק גואל שתכנן גאודי בברצלונה, ביקשה דה סן פאל להקים גן דומה שיורכב מיצירותיה. את הגן, Giardino dei Tarocchi, היא הצליחה להקים בסופו של דבר בטוסקנה והוא נפתח ב-1998 לאחר תהליך עבודה שנמשך 20 שנים.

המפלצת בירושלים מאפיינת את השלב היצירתי האחרון בחייה. לאחר שסיימה לירות בכל מה שלא זז, עסקה בגוף ובמעמד האשה והחלה ליצור פסלי נשים שנראו כמו בובות – ומכאן הדרך היתה קצרה ליצירת המפלצת בירושלים. היא הכירה את הפסל השוויצרי ז'אן טינגלי, עזבה את בעלה ונישאה לו. יחד החלו השניים ליצור במשותף עד פטירתו של טינגלי ב-1991. בפסל המפלצת סייע לה טינגלי לאורך כל העבודה אך דה סן פאל חתומה עליה לבד. היצירה המפורסמת ביותר שיצרו יחד היא "מזרקת סטרוינסקי" (1983) שנמצאת בצמוד למרכז פומפידו בפריס, והיצירה המשותפת האחרונה היא מזרקה בדיסבורג שבגרמניה. יצירה נוספת שיצרה בישראל אפשר למצוא ב"תיבת נח" שבגן החיות התנ"כי בירושלים (את התיבה עצמה תכנן האדריכל השווייצרי מריו בוטה). באמצע שנות ה-90 עברה לקליפורניה ובה נפטרה ב-2002, לאחר שתרמה את מרבית יצירותיה למוזיאון שפרנגל בהנובר שבגרמניה.

.

בכתב העת werk הופיעו כמה תמונות מעת הקמת המפלצת:

.

20140107074209931_0001

הפסלת (משמאל)  ובן זוגה ז'אן טינגלי (שני מימין) עומדים בסמוך למודל הפסל (מתוך המגזין werk)

.

20140107074230298_0001

בריאת המפלצת: קונסטרוקציית הפלדה קודם ליציקת הבטון (מתוך המגזין werk)

.

תמונות מסדנה שערך מוזיאון ישראל באגף הנוער, ובה אירח את ניקי דה סנט פאל שהנחתה (בעזרת מתורגמן) קבוצת ילדים משכונת קטמון. במסגרת הסדנה יצרו הילדים פסלים בהשראת המפלצת:

.

20140107074306948_0001

הפסלת בעבודה עם ילדים באגף הנוער וכמה מתוצרי הסדנה (מתוך המגזין werk)

.

niki de st phalle - israel museum

ניקי דה סנט פאל עובדת על דגם קטן של המפלצת במהלך הסדנה במוזיאון ישראל (צילום: ©מוזיאון ישראל, ירושלים)

.

שלושה סרטונים שמציגים עבודות נוספות שיצרה ניקי דה סנט פאל:

.

.

.

.

(4) תודות:

אני רוצה להודות לאנשים הבאים שסייעו בהכנת הרשימה: לרחל שכטר – דוברת מוזיאון ישראל, רחל לאופר – מחלקת צילום וזכויות יוצרים במוזיאון ישראל, אילה גורדון – לשעבר מנהלת אגף הנוער במוזיאון ישראל, יאיר טלמור – אמן וויקיפד יקר, יגאל צלמונה – לשעבר אוצר ראשי במוזיאון ישראל, יונה פישר – לשעבר אוצר ראשי במוזיאון ישראל, אריאלה סמילנסקי-דרעי – דוברת מינהל הנדסה בעיריית ירושלים, ליובל שם טוב על השימוש בתמונות מתוך סרטו "המסע אל הכוכב" שצולם בחלקו באתר.

.

IMG_4212

"המפלצת": גם בתחנת האוטובוס הסמוכה

.

IMG_4217

גן רבינוביץ

.

IMG_4211

ששה ספסלים – כל ספסל שונה

.

IMG_4163

מימים למטה לוח אבן ועליו שם התורם לגן מכוסה בחול. ברקע שיכונים

.

IMG_4157

התורמים קבורים היום מתחת לחול

.

IMG_4203

שיכונים, דודי שמש, רמזורים ומכוניות

.

IMG_4227

חוץ מהפסל והעצים אין מתקנים: פה אולי היו פה פעם מתקנים

.

IMG_4176

המפלצת מאחור

.

IMG_4202

יותר קרוב

.

IMG_4199

קרן ירושלים דאגה לציין את שם האמנית, שם היצירה ושנת היצירה בעברית ובאנגלית

.

02

יובל המבולבל וברקע המפלצת, מתוך הסרט "המסע אל הכוכב" (באדיבות יובל שם טוב)

.

ניר אורטל שלח לי את הקישור הזה לאתר חרדי שמציג את הגרסה החרדית למפלצת.

.

IMG_4172

הגולם

.

IMG_4164

יוצאים מהפה

.

IMG_4171

שלוש לשונות, אולי רמז לשלוש הדתות?

.

IMG_4225

שחור ולבן

.

IMG_4224

מלמטה

.

IMG_4226

לשונות דם

.

IMG_4198

ראש העין

.

IMG_4178

החור באחורי המפלצת דרכה נכנס יובל המבולבל בסרט "המסע אל הכוכב"

.

01

יובל המבולבל חודר למפלצת בסצנה מהסרט "המסע אל הכוכב" (באדיבות יובל שם טוב)

.

IMG_4186

הרחם של המפלצת: בעבר היו כאן גם נדנדות

.

IMG_4236

המדרגות העולות לראש

.

IMG_4234

בקצה המדרגות חדר פנימי ממנו נפלטים דרך הפה של המפלצת

.

IMG_4232

פתח תאורה בראש

.

IMG_4230

בדרך למגלשות היוצאות מהפה

.

IMG_20130822_100108

לשונות-מגלשות

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Udi Oron  On 03/02/2014 at 11:05

    תודה על הרשימה המרתקת!
    כמו עוד עשרות אלפי ילדים לפחות, גם אני גדלתי על ברכי ולשונות המפלצת.
    בחורשה מאחור היו מתקנים, ולזכרוני בהמשך היו אפילו מגרש מיני גולף, ארגז חול ומתקנים מעניינים ומקוריים אחרים, בוודאי יחסית לנוף המשעמם של סוף שנות ה-80 תחילת שנות ה-90.
    כחניכים בתנועות הנוער, עשינו שימוש נרחב מאוד בחלקים השונים של הפארק – בחורשה, במדשאות, ובחלל התחתון והעליון של המפלצת, כילדים וכן כנערים מתבגרים.
    כאשר גרנו בבית הכרם, נסיעה עם ההורים בקו 18, 20 או 27 למפלצת נחשבה בילוי נהדר לאחר הצהריים, שם התקבצו ילדים רבים, שנדחקו, נדחפו והתחרו בשמחה רבה להתגלש כמה שיותר, ולשחק בארגז החול הענק המקיף את המפלצת.

    לאחרונה עיריית מודיעין אטמה שלושה פסלים סביבתיים דומים, על מנת שהילדים לא יוכלו להתגלש בהם – על פי שמועה הבנתי שילד נפצע באחד מהם, לדוגמא:
    https://www.google.com/maps/preview/place/%2B31%C2%B054'34.44%22,+%2B35%C2%B00'58.02%22/@31.9095667,35.0161167,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0

    אני שמח מאוד שהמפלצת מצליחה להתגבר על איומים מסוג אלו ועדיין משמשת אתר נהדר לילדים.

    אודי

  • אורי  On 04/02/2014 at 0:36

    תודה רבה מיכאל על רשימה מרתקת, כמו תמיד!

    מדבריך נראה כאילו אתה מפקפק בהיות המפלצת גן משחקים מהנה, כי בעצם יש בו רק מגלשה. לי נראה שעבור ילדים – זה שהמגלשה כה מיוחדת מפצה בהרבה על כך שאין מתקנים נוספים. אמנם דעתי לא מבוססת על חוויתי האישית (אני הייתי ילד ירושלמי, אך משכונה אחרת והוריי כמעט שלא לקחו אותי למפלצת. אני זוכר שבכל פעם שנסענו לידה קינאתי בילדים שמשחקים שם), אך מחוויתו של אודי שהגיב מעליי כמי שנהג לשחק בגן עולה שהגן בסופו של דבר הוא הצלחה גדולה (עבור הילדים).

    ובאשר לגינות המשחקים המשעממות – הרוב, ובמיוחד אלה שמוקמות בשנים האחרונות, אכן מעוצבות באופן יחסית אחיד. השטנץ לא רע כשלעצמו, בעיניי, אך חוסר הגיוון אכן מוביל לשעמום מסוים. ובכל זאת, פה ושם אפשר למצוא גינות שונות. דוגמה אחת מירושלים היא גן המשחקים הקטן ברחוב נווה שאנן (לא הצלחתי למצוא תמונה שלו ברשת, אך בגוגל ניתן לראות אותו באופן חלקי מבעד לעצים כאן:
    https://maps.google.co.il/?ll=31.770618,35.20108&spn=0.001961,0.002838&t=h&z=19&layer=c&cbll=31.770709,35.20107&panoid=XpQI5JvkEuBJ9Cz9gMYqpQ&cbp=12,265.65,,0,-4.03 ) במתכונתו הנוכחית, זה גן יחסית חדש, היות שהוא עבר שיפוץ לפני כעשר שנים. גם גן זה כולל רק מגלשות, אם אני זוכר נכון, ובכל זאת אחייניי נהנים מאוד לשחק בו. מעניין לציין שגן זה מכונה "המפלצת" בפי תושבי וילדי השכונה, למרות שהוא לא מעוצב כמפלצת. כלומר, המילה מפלצת הפכה, לפחות בירושלים, למושג שמתאר גן משחקים בעיצוב מקורי.

  • yaniv  On 04/02/2014 at 16:47

    תודה רבה על הרשימה!

    יניב ביטון , נחלאות.

  • רונן  On 04/02/2014 at 20:01

    מרתק,סוג של יצירתיות שכנראה כבר לא שייכת לכאן יותר.
    לגבי "גן הרפתקאות" בפארק הירקון , עד כמה שאני יודע הוא עוד קיים. נהרס הגן שהיה בקיבוץ רביבים.

  • תמי  On 05/02/2014 at 9:19

    רשומה נפלאה. תודה

  • דני  On 23/02/2014 at 1:38

    בעצם ימים אלו מתחם המפלצת מגודר לצורך שיפוץ – אולי הקמת גן משחקים סביב למפלצת.

  • aviv49  On 16/04/2014 at 23:55

    חזרתי בענין מחודש לרשימה זו לאחר שיצאתי לצלם במקום בעת שהמקום מוקף גדר באמצע העבודה שם

  • דניש  On 29/10/2014 at 2:08

    מדהים מה שגוגל – תמונות מוצא
    http://50watts.com/Stopping-Off-Place-in-Black-and-White
    (לגלול למטה עד התמונה של המפלצת בהתהוות)

  • Shlom  On 06/05/2016 at 12:25

    באיחור מסוים – תודה רבה על התחקיר והכתבה המרתקת!
    אולי מעניין להזכיר גם את סרטון גמר הלימודים המקסים של טליה לביא ("אפס ביחסי אנוש"), שקוראים לו "שיבולת בקפה" והוא מתרחש כולו בתוך המפלצת וסביבה.

  • שי  On 29/10/2016 at 11:00

    פתחנו את פאב המפלצת – קואופרטיב הפתוח לכל, ימי ה,ו,וש בשעות הערב בחצר מתנס פיליפ לאון הסמוך לגן המפלצת:
    http://hamiflezet.org/

    https://m.facebook.com/miflezet

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: