סיבוב בבניין פסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן

באוניברסיטת בר אילן שעשירה באדריכלות איכותית בחלקה הדרומי והמרכזי, הרי שבצפון ריכזה ההנהלה קבוצת מבנים שהמשותף להם הוא בינוניות עיצובית המתנהלת במערך תנועה מוטה כלי רכב ובניגוד לכל הגיון של קמפוס אקדמי. במקום שהכביש יהיה היקפי ולא יפריע להולכי הרגל, בצפון הקמפוס הוא דווקא פנימי.

קיים פער משמעותי בין חלקו הדרומי של הקמפוס ובין זה הצפוני. את המבנים בדרום תכננו אדריכלים כמו ארתור שרגנהיים, אריה אל-חנני, יצחק רפפורט, משה ספדיה וגם דוד נופר – מבנים שביקשו לחדש משהו באדריכלות המקומית (גם אם באופן שמרני למדי). בדרום חלק מאותם אדריכלים תכננו גם הם מספר מבנים, אך הגישה שלהם היתה שונה, לפעמים שלא באשמתם כפי שיוסבר בהמשך.

בצפון הקמפוס קיים שילוב של תכנית אב גרועה, כך שגם היום כאשר חלקו הגדול של האזור מאוכלס כבר במבנים, התפקוד של המקום חלש ולא נראה כמו קמפוס אקדמי עם חיים סטודנטיאלים וחברתיים תוססים, אלא מקום מת. מה הפלא? זה מה שקורה כשנותנים את תכנון תכנית האב לאדריכל שתכנן את מודיעין ואחרי שמפטרים אותו לקוחים את האדריכל שתכנן את כיכר דיזינגוף.

התכנון האדריכלי בעיקר החזותי בחלק זה של הקמפוס, מייצג נסיגה או פיגור באדריכלות המקומית. בניין מוסיקה, מוח, הנדסה, שפות ופילוסופיה וגם פארק האחדות – הם תוצאה מובהקת של הפיגור (בתחום הבינוי) שמתרחש באוניברסיטת בר אילן ב-15 השנים האחרונות, במקביל לתהליך ההתפתחות האדיר שעובר הקמפוס שראשיתו בשנות ה-50.

בניין פסיכולוגיה ע"ש אנה ומקס ווב הוא אחד מאותה קבוצת מבנים שקמה בצפון הקמפוס. תכננו אותו במשותף האדריכל הדרום-אפריקאי לואיס קרול והאדריכל הישראלי דוד נופר, שניהם מתכחשים לבניין ומתנערים ממנו, ועל כך ברשימה זו.

.

חזית הכניסה הראשית לבניין

.

(1) ביקור בבניין:

בבניין פסיכולוגיה העתיקו האדריכלים מאפיינים מהאדריכלות הקלאסית. המאפיינים באים לידי ביטוי בעיצוב הפתחים, הרצפה ובעיקר בחצאי העמודים שהודבקו לחזית הבניין. "ההשראה" הקלאסית לא מסתיימת רק בהיבטים חזותיים כי עיקרה מופיע באולם המרכזי והגדול במרכז הבניין: רוטונדה הנמתחת לכל גובה הבניין ובקצהו העליון פתח עגול קטן שמזכיר את אותו פתח עגול בפנתאון ברומא שנבנה לפני 2,000 שנה. אלא שבפנתאון החור נועד ליציאת עשן הקרבנות שהוקרבו בבניין, וכאן החור כמעט אטום ומקבל כיסוי עם פתחים זעירים בצידיו ולכן אפילו קרבנות אי אפשר להקריב כאן. לבניין יש גם חלק מהתסביך הירושלמי והוא מחופה כולו מבחוץ באבן ירושלמית.

לבניין תכנית בצורת האות V כשהכניסה אליו היא מהמיפרק שבין שתי הזרועות, מיפרק המודגש לא רק בצורתו המעוגלת והצריח שבראשו, אלא גם באמצעות דקורציה (חצאי עמודים קלאסיים משני צידיו וחלון עגול וגדול). אחרי שמטפסים שלוש מדרגות שמגביהות את הבניין מסביבתו, נכנסים מבעד לשתי דלתות גבוהות במיוחד המובילות לאולם אובלי שמתפקד כאזור המתווך בין החוץ ובין פנים הבניין. שני מרכיבים בולטים בו: הריצוף המתהדר בדוגמה מרשימה ולוחות התורמים התלויים על הקירות. מהאולם המתווך ממשיכים ונכנסים לרוטונדה – אולם עגול וגדול במיוחד שנראה לי שאין כמוהו לא באוניברסיטת בר אילן ולא בתל אביב. האולם לא רק רחב אלא גם נמתח לכל גובה הבניין. הריצוף באולם הגדול מורכב מלוחות שיש היוצרים יחד דוגמה המייצגת סדר וארגון, כנראה גם כאן בהשראת עיצוב הריצוף בפנתאון ברומא. תשומת לב לריצוף היא מאפיין שמיוצג גם בשאר העבודות של האדריכל דוד נופר.

דפנות הרוטונדה מורכבות ממסדרונות היקפיים בכל קומה המדגישים את צורתו העגולה של האולם ואת גובהו. תקרת האולם נראית לבנה וסתמית, אך מתמונות ברשת אפשר ללמוד שבתקרה משולבת מערכת תאורה צבעונית מרהיבה, שכרגע לא עובדת וחבל. החדרים השונים סתמיים למעט חדר אחד שנועד לרווחת אנשי הסגל ונמצא מעל האולם האובלי שבכניסה. בפועל הסגל לא יושב שם והחדר משמש למפגשי קריקולום וגם זה בקושי.

מאחורי הבניין חצר מרוצפת, חסרת ייחוד ושימוש. החצר משיקה לחצרות הבניינים הסמוכים אך מנותקת מהם. החצר היחידה שנראית אטרקטיבית ומושקעת היא חצר בניין מוח, שם הוקדשה מחשבה לצמחיה וגם למזרקה קטנה שמנעימה את השהייה.

.

.

(2) התורמים:

להקמת הפרויקט תרם הנדבן מקס ווב 5.5 מיליון דולר. ווב היה יהודי אמריקאי שהקים חברה קבלנית לבניית בתים פרטיים Shapell Homes. הוא ואשתו תרמו גם לבניית בניין בית הספר לשפות ע"ש ווב באוניברסיטת תל אביב (בתכנון האדריכלים פטר קינן, שמעון פילצר ודני מונק, 1997) וכן למספר מוסדות בארה"ב ובראשם מרכז רפואי cedars-sinai בלוס אנג'לס ומוזיאון השואה בוושינגטון. על שמם נקרא הרחוב הראשי המשיק לקמפוס.

.

הבניין זמן קצר לאחר חנוכתו (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

(3) האדריכלים:

לואיס קרול הוא אדריכל דרום-אפריקאי ממוצא יהודי שמחזיק באחד המשרדים הבולטים במדינתו. משרדו מתמחה בתכנון מרכזי קניות, בתי מלון (בעיקר לרשת הולידיי אין), בנייני משרדים (שהחשוב בהם הוא מגדל חברת "של" בקייפ טאון, מ-1977, שבמקרה יצא לי לבקר בו). האצטדיון בקייפ טאון שהושלם לאחרונה הוא ככל הנראה גולת הכותרת של המשרד, היות והבניין מופיע כעת בכל תצלום שמציג את העיר. בישראל היתה לו אפיזודה קצרה במסגרתה תכנן מספר פרויקטים. שלחתי כמה שאלות לקרול, אך לא קבלתי ממנו תגובה. הפרויקט לא מופיע ברשימת עבודותיו המפורטת באתר האינטרנט שלו ולא בחוברת המציגה את העבודות שתכנן ונראה שהוא מתכחש לכל עבודה שיצר בישראל.

דוד נופר הוא אדריכל ישראלי שהשלים לאחרונה את מוזיאון אגם בראשון לציון (שעדיין לא נפתח לציבור). באוניברסיטת בר אילן תכנן את בניין מרכז בגין, את בית הסנאט (שלא נבנה), אולם אודיטוריום (עם קרול) ובניין אגף נדל"ן בפקולטה למשפטים השוכן בכניסה לקמפוס שאותו רואה נופר כ"גולת הכותרת" של עבודתו בקמפוס. נופר תכנן גם בקמפוס המכללה למנהל בראשון לציון וכן את מכללת אשקלון. חוץ ממבנים במוסדות אקדמיים נופר הוא מבכירי מתכנני בתי הספר בארץ. בקשתי מנופר את ההצעה המקורית שלו לבניין שנדחתה על ידי התורם, הוא חיפש אותה אך לא הצליח למצוא.

"את הבניין אנחנו תכננו עוד קודם שהופיע התורם" מספר היום דוד נופר. "תכננו בניין כחלק מתכנית האב לקמפוס שתכנן משה ספדיה: בניין מודרני בן שבע קומות, בלוק נקי עם דירוגים כך שהחלק העליון חיצוני לגוף הבניין ומתייחס לשדרה החוצה את הקמפוס ועוברת לצידו, פחות או יותר דומה לבניין משפטים שעשינו בקמפוס. בניין כלכלה שספדיה בעצמו תכנן היה הבניין הראשון שתוכנן ברוח הזו, אך כשהוציאו את ספדיה מתכנית האב, אז החל מאותה עת כל בניין בקמפוס תוכנן לגופו. כשהגיע תורם לבניין פסיכולוגיה הפכנו לשותפים לפרויקט עם לואיס קרול שפתח אז סניף בארץ. העיצוב נבע מדרישת התורם. אני לא אוהב את הקו הזה ואת התוצאה, אבל הסטודנטים מטורפים על הבניין ולא רק הם, יש הדים מאד חיוביים גם מאורחים על ההופעה של הבניין. אבל אני הייתי עושה אותו אחרת".

.

אדריכל דוד נופר, 2013

.

(4) הדיירים:

בבניין משתמשים סטודנטים ואנשי סגל הוראה ומנהלה. הוא כולל עשרות חדרים בהם נעלמים האנשים ומותירים מאחוריהם בניין יחסית ריק. האולם הגדול והעגול הוא לראווה, אי אפשר לעמוד או לשבת בו ולדבר, כי ההד עצום וחוזר מכל פינה וגם יש תחושה תמידית שכל הזמן מתצפתים עליך. לכן, למעשה אין בבניין כל מרחב משותף למפגש אקראי או בלתי פורמלי. המרפסות זעירות, המרפסת הגדולה שלמעלה לא מפותחת ואין בה הגנה מפני מזג האוויר, לכן קר בהן בחורף וחם בהן בקיץ וממילא אין שם מקומות ישיבה.

מה חושבים על הבניין אלה שעובדים בו? שאלתי את רחל בן ארי, פרופסור חבר במחלקה לפסיכולוגיה וראש התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן שהסבירה שלמחלקה לפסיכולוגיה שהיא מחלקה אקספרימנטאלית ולכן כל אדם בה הוא חוקר, הבניין בעייתי מאד כי לא קיימים בו מעבדות. "כשבנו את הבניין, בנו גם את בניין מוח הסמוך והחליטו שהמעבדות של פסיכולוגיה יוקמו בבניין מוח. זה דבר קריטי בתפקוד היומיומי כי בניין מוח הוא לא המחלקה לפסיכולוגיה ולא בשליטתנו ותאורטית הוא יכול להתנער מאיתנו. אנשים שלנו נמצאים שם במעבדות, אך פורמלית הם לא שייכים לשם".

לבד מהמחסור במעבדות, בן ארי מדגישה גם את הבעייתיות שבאולם הרוטונדה המרכזי: "יש פה חלל עצום במרכז הבניין שאם היו שואלים אותי, הייתי סוגרת אותו ומשתמשת במקום שמאד חסר לנו. יפה לראות אותו ולהרים את הראש ולראות את כל הכוכבים המנצנצים בתקרה בלילה, אך עם כל הכבוד חסר לנו מקום". להשוואה היא מביאה את בניין מוח הסמוך בו לטענתה יש בבניין אזור ואווירה מאד אינטראקטיבית שמעודדת מפגש, "אבל כאן לא יכולים לראות אחד את השני ואין איפה. המבנה יכול היה להיות קטליזטור למפגש בין אנשים ולא חור באמצע הבניין, אבל במקום זה כל אחד צפון בחדרו. ניסינו כמה פעמים לעשות אתו משהו אנושי ושלא יהיה רק מקום של כניסה ויציאה. הצגנו בו תערוכות שקשורות לאמנות ופסיכולוגיה והיתה אז תחושה שהחלל לא הולך לאיבוד, וכך ניתן גם נופח נוסף למחלקה. לי זה עשה תחושה טובה, אבל עכשיו זה חזר לשיממון שלו".

"חשבנו גם לעשות בו קפה, אבל אמרו לנו שאסור להזיז פה ספסל. אני זוכרת שאמרנו שליד חדרי המרצים שאין שם אפילו כיסא לשבת עליו למרות שבאים סטודנטים וממתינים להיפגש עם מרצים, ויצא מזה סיפור שלם לקבל אישור לשים כיסאות, כי טענו שמבחינה ארכיטקטונית צריך לשים כיסא מסוים ובצבע מסוים. הוכתב כאן מראש שאסור לעשות פה שום שינוי. הארכיטקטורה של האולם המרכזי מרשימה אבל יש אנשים, בעיקר אלה מפסיכולוגיה קלינית, שמאד לא מתלהבים מהדבר הזה וטוענים שהאולם הגדול מגמד את האדם. אבל אני מסתכלת עניינית ורואה כאן בזבוז מטורף. היה אפשר ליצור משהו יותר פונקציונאלי ולא על חשבון היופי".

שאלתי גם את מיכל שמעבירה בבניין קורס, ומקיימת בו מפגשים אינטימיים עם סטודנטים: "הבניין עם הצריח נראה כמו חלק מאגדה קסומה. יש בו משהו רומנטי למרות שברגע שמתחילים לעבוד בחדרים כל זה נעלם. אוהבים אותו בדרך כלל אנשים שלא עובדים בו, אבל מאלה שעובדים בו שומעים כל הזמן שהוא צפוף מאד. החדרים קטנים וצפופים בטח ביחס לחלל הגדול והמבוזבז שיש באמצע וגם ביחס לריבוי המרפסות". האם יש איזה קשר בין הדוגמה שמופיעה ברצפת הרוטונדה לפסיכולוגיה? "לא, אבל שמעתי פעם סטודנטים שאמרו שזה נראה כמו חלק מטקס של כת אלילית שמלווה הקרבת קורבנות". ראיתי שיש שם ספסלים בצד, מישהו יושב שם? "רק המנקות". באולם העגול הגדול מישהו פעם קפץ מלמעלה והתאבד? "לא, לא בבניין הזה".

כנראה שבשורה התחתונה הסטודנטים מרוצים מהמחלקה לפסיכולוגיה.

.

השדרה המרכזית של האוניברסיטה ולצידה בניין פסיכולוגיה

.

הכניסה לבניין

.

ע"ש אנה ומקס ווב – בעליה של חברת בנייה של בתי מגורים בפרברים של קליפורניה

.

לדקורציה

.

עמודים קלאסים עם אבן ירושלמית

.

דלתות הכניסה הראשית

.

אולם מבואה אובלי קטן מתפקד כחלל ביניים בין החוץ ובין מרכז הבניין

.

באולם המבואה שמות התורמים

.

וממנו יוצאים לאולם המרכזי המקשר, בעיקר באמצעות מבט, בין כל קומות הבניין

.

הבניין בנוי מזוג זרועות המקושרות באגף עוגל מרכזי בו מצוי מסדרון היקפי, מעליות וחלל פתוח לכל גובה הבניין

.

כמו בפנתאון, גם כאן יש חור עגוך בראש הבניין, אולי כדי שממנו יצא העשן של הקרבת הקורבן

.

פנים בניין הפנתאון ברומא בציור מהמאה ה-18.
צייר: ג'ובאני פאולו פאניני, אוסף הגלרייה הלאומית לאמנות

.

השראה נוספת: כנסיית הקבר בירושלים העתיקה

.

ויש גם דמיון לאולם המרכזי במוזיאון גוגנהיים בניו יורק בתכנון פרנק לויד רייט (צילום: WestportWiki)

.

בתקרה קבועות נורות זעירות שלא עובדות

.

פתח לאחת משתי המעליות

.

מבט מלמעלה

.

הריצוף במרכז האולם

.

המסדרון ההיקפי

.

מבט מהמסדרון ההיקפי לאחת משתי הזרועות

.

בקומה העליונה בצמוד לחזית הכניסה הראשית יש חדר עגול עם תקרה גבוהה המשמש כחדר מנוחה משותף לסגל האקדמי

.

מאחורי הבניין חצר שיכלה להיות חצר משותפת לשלושת הבניינים, אך חוסר תיאום ותכנון-על גרוע יצר שלוש חצרות עצמאיות שלא מתפקדות

.

עוד עמודים ואבן ירושלמית

.

ולסיום: בניין בית הספר לחינוך בתכנון אדריכל צדוק שרמן, הצמוד לבניין פסיכולוגיה:

.

בניין בית הספר לחינוך בתכנון האדריכל צדוק שרמן

.

רשימות על מבנים אחרים באוניברסיטת בר אילן:

(1)  סיבוב בבניין הספרייה המרכזית + שיר אהבה (אדריכל אריה אלחנני)

(2) סיבוב במגדל המים והמצפה (אדריכל ארתור שגרנהיים)

. . .