על טחינה הר ברכה שמעתי לראשונה מאופיר זינטי. אני מעריך יותר חומוס מטחינה ולכן עד היום לא ייחסתי לה חשיבות גדולה. זה היה עניין של שבועות עד שמצאתי את הזמן לבקר במפעל עצמו. אבל אחרי ביקור ראשון ב"חזית העממית" נדלקתי על טחינה הר ברכה. ברגע שמצאתי סיבה לכתבה על שכונה חדשה בהר ברכה, ידעתי שכאן ההזדמנות לשלב ביקור במפעל. על השכונה החדשה כתבתי ל-Xnet, אבל מפעל הטחינה לא נמצא ביישוב הר ברכה שהוקם בתחילת שנות ה-80, אלא בשכונה השומרונית שנמצאת כמה מאות מטרים מהיישוב הישראלי וקיימת בשכם כבר 2,000 שנה.
חוץ מהעובדה שניתן לטעום ולרכוש את הטחינה ישר מהמכונה, יש כאן גם הזדמנות לראות כיצד מכינים אותה. את גרגרי השומשום מייבאים מאתיופיה ומהם מפיקים כל יום טון וחצי טחינה גולמית. טחינה הר ברכה משווקת בעיקר בישראל (לכן היא גם כשרה) וחלק ממנה מיוצא לחו"ל.
.
.
המפעל נמצא בתוך שכונת המגורים עצמה, בקומת הקרקע של בניין שבשתי הקומות העליונות שלו מתגוררת המשפחה המורחבת. בקושי יש מקום למכונית הקטנה שלי לבצע פרסה, כל שמשאיות יתקשו עוד יותר ממני להתנהל בתוך הסמטה הצרה שמובילה לפתח המפעל. לשומרונים אין אזור תעשיה עדיין (וגם לא להר ברכה), אך אם המפעל יתרחב אני משער שהוא יאלץ לצאת החוצה מהשכונה.
ייצור הטחינה במפעל הנוכחי מנצל את כל קומת הקרקע של הבית, למעט שטח קטן שבו ממוקם חדר מדרגות המוביל לקומות המגורים העליונות. מיד בכניסה נתקלים במכלי הטחינה הגדולים שמשווקים כנראה בעיקר למסעדות. סמוך לפתח נמצא גם תחילתו של פס הייצור וגם סופו. הפס מתפרס באולם אחד בודד ותופס את כל שטחו, כשנקודת ההתחלה בה שופכים את גרגרי השומשום צמוד לנקודת הסיום בו זורמת הטחינה הגולמית למכלי הפלסטיק הנארזים בקופסאות קרטון ומשווקים לצרכנים.
.
.
בקשנו רשות מבעל הבית לסייר במקום ולאחר שסיימנו, אחד הבחורים שעובדים במפעל מזג לנו טחינה לכוסיות פלסטיק קטנות, מה שגרם לי לקנות כמות כפולה של טחינה, למרות שבתכלס אפשר להשיג אותה בקלות יחסית ובמחיר מאד סביר בכמה נקודות מכירה בתל אביב. חוץ מלעצמי, קניתי טחינה גם לגבי, שוויקל'ה וכמובן גם לשאול שהרבה זמן לא הסתובבתי אתו.
ואם כבר מבקרים באזור, כדאי לבקר גם באתר העתיקות שנמצא בגבול השכונה. יש בו שרידי מקדש עתיק וגם תצפית יפה על כל בקעת שכם. בהר ברכה כדאי לראות את התפתחות הבינוי בשלושים שנות קיומה של ההתנחלות, בינוי שמייצג את תפיסת הבינוי הישראלית לא רק מעבר לקו הירוק. כשיורדים מההר ומש צמוד לכביש, נמצא מעיין עם ברכת מים שבזמן הביקור היתה מלאה אנשים.
.
.
מתכון לטחינה ירוקה מאת אופיר זינטי
זינטי הוא לא רק אדריכל אלא גם בשלן ("החיים לימדו אותי. התחלתי מגיל מאד צעיר)". לכן, ביקשתי ממנו אם הוא יכול לתת לי מתכון טוב לטחינה ביתית, הוא מיד שלף מתכון לטחינה ירוקה, בשני שלבים, שהוא אוהב במיוחד:
(1) לוקחים 1/2 ליטר טחינה הר ברכה, 1/2 ליטר מי קרח ("לוקחים מלא קרח ויוצקים עליהם מים, נותנים להם לנוח דקה או שתיים ומוזגים לקערה. ככה הטחינה נהיית יותר לבנה, סמיכה וטעימה"), כפית מלח, כפית מלח לימון, 1/2 כפית פלפל לבן, מיץ מלימון שלם, מערבבים הכל במיקסר.
(2) טוחנים יחד 1/2 צרור עלי נענע ו-1/2 צרור פטרוזיליה ומוסיפים לטחינה. מערבבים יחד ויוצאת טחינה מעולה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
ועכשיו תמונות מהר גריזים:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
ועכשיו תמונות מהר ברכה (פירוט על השכונה החדשה אפשר לקרוא כאן):
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
תגובות
סיור יפה. מומלץ. בהר ברכה יש גם צימרים. בהר גריזים יש תשתית לביקור באתר הארכיאולוגי
עוד על הר גריזים – ערך מפורט ומורחב עם שפע תמונותhttp://he.danielventura.wikia.com/wiki/Mount_Gerizim
מיכאל,
כרגיל מאוד מעניין. תמיד רציתי לדעת איך להכין טחינה.
התמונה שלך של ה"שלט" בשומרונית מעל הכניסה, היא בעצם הגרסה השומרונית של המזוזה היהודית. אצלם המזוזה נמצאת בראש הדלת והיא פסוק או פסוקים אהובים ולא קבועים.
הטחינה מעולה אבל לצערי קופסת ה500 גרם שנראת גדולה יותר שקלה עם הקופסה481 גר והמיכל שכביכול נראה קטן יותר היה בו 530 גר תבדקו