סיבוב במוזיאון יד מרדכי בתכנון אריה ואלדר שרון ובאנדרטה נשכחת

השקט והשלווה חזרו למקומם בחייה המשעממים של שולי. אבל אם יש משהו שנותר במקומו כאילו לא חלפו 45 שנה מאז חנוכתו הוא המוזיאון ביד מרדכי.

כמו רבים אחרים בקרתי בו כתלמיד, אך עכשיו עם כל הסיפור הזה של שולי, הרגשתי שאני חייב לחזור ולבקר בו. ואכן הביקור היה שווה. מבנה המוזיאון שתכננו במשותף האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון הוא אחד המבנים המיוחדים ביותר שנבנו כאן בארץ, כזה שהוא לבדו יוצר חוויה שעוטפת את המבקר לאורך כל המסע בבניין. אין צורך בתצוגה כי האדריכלים דאגו ליצור חוויה שאומרת הכל.

.

IMG_9299

קטע בחזית

.

(1) כמה מילים על האדריכלים:

אריה שרון (1984-1900) למד בבאוהאוס וגם היה חבר קיבוץ למשך חמש דקות, עם הקמת המדינה הזמין אותו דוד בן גוריון לתכנן את מדינת ישראל (לא פחות) וחוץ מזה תכנן עשרות שכונות ומתחמי מגורים, מבני ציבור, בריאות (בי"ח בילינסון, סורוקה, איכילוב, וולפסון, רמב"ם, גהה) וחינוך. זכה בפרס ישראל ופרסם בסוף ימיו את הספר Kibbutz+Bauhaus (הוצאת וורלג והוצאת מסדה, 1976), אותו בחר לחתום בפרויקט של מוזיאון יד מרדכי.

אלדר שרון (1994-1933) הוא בנו של אריה (כל שמות בני המשפחה התחילו באות א'), למד בטכניון ומשם יצא עם שני שותפים: פרופ' אלפרד נוימן וצבי הקר. יחד תכננו כמה פרויקטים שזכו לפרסום בינלאומי ובראשם עיריית בת ים ובית דובינר ברמת גן. לאחר פירוק השותפות, הצטרף למשרד של אביו אליו הביא את רעיונותיו הצורניים שבאים לידי ביטוי באופן משמעותי גם כאן במוזיאון יד מרדכי. בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מתחם המגורים בשכונת גילה שבירושלים, המלון בשארם א-שייח' והביתן הישראלי בתערוכת אקספו 1967 במונטריאול אלה המבנים שיצרו השניים ובהן ניכרת ידו של אלדר. ביתן אקספו הוא למעשה מבנה דומה מאד למוזיאון יד מרדכי.

.

IMG_9348

הסמל של יד מרדכי: פסל מרדכי אנילביץ' ליד מגדל המים ההרוס

.

(2) ביקור בקיבוץ ובמוזיאון:

הביקור כאן הוא מסע בזיכרון ממנו לא ניתן להתחמק, בדיוק כמו שאני לא יכול שלא לחשוב על סיפורה של שולי. מגדל המים ההרוס כתוצאה מקרבות תש"ח ובחזיתו ניצב פסלו של האמן נתן רפופורט המציג את דמותו של מרדכי אנילביץ הוא לדעתי אחד משיאיו של תכנון הנוף כמרחב המעצב זיכרון בישראל. כתבתי עליו כבר כאן.

יש גם את שדה הקרב המשוחזר שאין שני לו בארץ. הכביש הטבעתי מוביל מהכניסה לקיבוץ, דרך מגדל המים ועד לחניון השוכן למרגלות המוזיאון. בדרך עוברים על פני שכבות ההתפתחות של הקיבוץ עצמו: מבתים קטנים, פשוטים, מודרנים וצנועים ועד בתים גדולים הקורסים תחת עודף קישוטים וזיכרונות.

פרויקט המוזיאון הוא טוטאלי: הוא לא רק בניין אלא הוא סביבה שלימה ולמעשה הוא הקיבוץ כולו. מיקומו בנקודה הגבוהה באזור, לצד בית הקברות בו טמונים החללים, הופך אותו למבנה נצפה והאדריכלים נצלו את ההזדמנות עד תום. כבר מהחניון מתחיל שביל ולצידו גופי תאורה המעוצבים ברוח הבניין. הבניין כולו אפור, אך החזיתות קיבלו כל אחד טקסטורה שונה וכך נוצרו יותר מחמישים גוונים של אפור. את האפרוריות שוברת פירמידה כחולה הניצבת במרכזו של גרם המדרגות המוביל לרחבת הכניסה. אחריה בריכת השתקפות גדולה שאף חודרת אל פנים הבניין וגם היא שוברת את האפור.

בכניסה לבניין המעבר הוא קיצוני, מעבר ממקום פתוח, מואר ומסנוור לאולם גדול, סגור ואפל. חוץ מהעבודה שהאולם, כמו כל שאר הבניין, הוא פיסולי וכל מרכיב בו בעל משמעות, התאורה החודרת אליו מבעד לפתחים בתקרה יוצרת "מקום אחר", כמו חזרה לסוג של רחם בו מתבקש האדם להתנתק מההוויה היומיומית. לעצור, לחשוב.

התצוגה בחלקה הגדול נותרה כמו לפני 45 שנה ואני משער שהיסטוריונים של עיצוב או סתם חובבי וינטג' יאהבו את מה שיראו. במרתף נערכה לפני שנים ספורות מהפיכה והתצוגה חודשה ושוכללה. הבניין עדיין גונב את ההצגה.

ההתמצאות בבניין פשוטה יחסית, אך לא ברור לאן צריך ללכת. בשיחה עם האדריכל אחרי הביקור, הבנתי שהייתי צריך מיד בכניסה לרדת למטה, אך בביקור עצמו עליתי כמו כולם למעלה. אולי דברים השתנו, בכל מקרה לא ברור מה הולך שם.

קשה לתאר במילים יבשות את המעשה האדריכלי והחוויה שיוצר המוזיאון ולכן אתן לתמונות לדבר בעד עצמן, אך חשוב שתלכו ותבקרו בו בעצמכם ולא תסתפקו בביקור וירטואלי. בסופו של המסע שאלתי את עצמי, חוץ מהחוויה האדריכלית שנוצרה כאן, מה נתן לי הבניין, האם הוא שינה את חיי, גם אם לרגע, ויצר חוויה עמוקה ואמיתית כפי שיצירות מעולות אחרות משפיעות, או שמה כל המאמץ האדריכלי הוא למעשה אוסף של פעלולים שבשורה האחרונה לא עובדים.

בכל מקרה, המוזיאון שיצרו השרונים הוא מבנה מורכב ומיוחד שלמיטב היכרותי עם האדריכלות הישראלית אין מבנה שמתקרב אליו ברמת השילוב בין מורכבות רעיונית ומורכבות צורנית.

.

IMG_9347

מבט ראשון על מוזיאון יד מרדכי

.

(3) שיחה עם האדריכל יורם דיאמנט:

היות ואריה ואלדר שרון אינם עוד בין החיים, פניתי לאדריכל יורם דיאמנט שהיה אחראי על הפרויקט בשלבי הקמתו. דיאמנט עבד במשרד שרון בין השנים 1990-1966 והצטרף למשרד הודות להיכרותו עם אלדר שרון אותו הכיר עוד בצבא. אחרי הלימודים בטכניון עבד יחד עם הקר שרון ונוימן, בין השאר על "בית דובינר" ברמת גן. הוא מציין כי כמו שבית דובינר מתבסס על רשת של 60 מעלות, כך גם המוזיאון ביד מרדכי מתבסס על רשת המורכבת מאותה זווית. במהלך תקופת עבודתו אצל שרון, עבד גם עם צבי הקר בין השנים 1978-1982 על שכונת המגורים רמות פולין בצפון ירושלים. במשרד שרון ליווה לאורך השנים מתחילת הפרויקט את תכנון והקמת בית חולים גהה. בשנות התשעים הצטרף למשרד ברחנא ושם יה אחראי על פרויקט בית המשפט בבאר שבע. "בגיל 65 זרקתי את הכל וגמרתי. נמאס לי. מקצוע מתסכל".

מ"י: באיזה שלב התחלת לעבוד על בניין המוזיאון?

י"ד: מי שעבד על הפרויקט היה מוטי דוברובסקי וכשחזרתי ב-1966 מלונדון הוא בדיוק עזב את המשרד ואני נכנסתי לנעליו. הבניין כבר היה במצב שלד. במקור תוכנן המוזיאון להנצחת גבורת הקיבוץ מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות. בשלב מסוים הם הכניסו את אבא קובנר לפרויקט, כנראה מטעמים כספיים ולכן נדרשו לשלב במוזיאון את כל הנושא של גטו ורשא. לכן נאלצו לשנות את כל הפרוגרמה של התצוגה וכל הבניין התהפך.

מ"י: מה היו השינויים בעקבות הפרוגרמה החדשה?

י"ד: הבניין מתוכנן כך שהמפלסים יוצרים ספירלה. הכוונה היתה שיכנסו ממפלס עליון וירדו למטה. אחרי השינוי הוחלט לנצל את קומת המרתף שתכוננה לשמש כמחסן, ולהוביל את המבקרים קודם כל למטה ומשם לעלות. לצורך כך, נחצב מעבר חדש בין מפלס הכניסה ובין המרתף. המיוחד בבניין שהוא מאד קשור לסביבה שלו, לכן יש בכמה מקומות חלונות שפונים אל זירת הקרב עם המצרים והם למעשה חלק מהתצוגה.

מ"י היה משהו שתכננתם ולא בוצע?

י"ד: ברחבת הכניסה הפתוחה יש קיר עם פתחים עגולים. זה היה קיר של יגאל תומרקין ומשם היו אמורים לבצבץ ולחדור כל מיני פסלי מתכת, שלדים וגולגולות. הוא רב עם אנשי הקיבוץ. הוא מאד בוטה והרגיז אותם והקיר נשאר ככה.

מ"י: מי עיצב את התצוגה?

י"ד: את התצוגה עשה שמואל גרונדמן שהיה אחד מהמעצבים הידועים ועבד עם שרון גם בביתן במונטריאול.

מ"י: ראית את השיפוץ של התצוגה שנערך לאחרונה?

י"ד: לא הייתי שם יותר משלושים שנה…

.

1110_l

בול מהסדרה "אדריכלות בישראל", 1974 (עיצוב: אוסוולד אדלר)

.

IMG_9215

עיטור (כנראה גוף תאורה שנאטם) לצד השביל העולה למוזיאון

.

IMG_9219

מדרגות

.

IMG_9346

פירמידת בטון חצי פתוחה המשמשת כסככת המתנה

.

IMG_9224

החור העגול נועד במקור לשלב בתוכו פסל של יגאל תומרקין. הפסל שלא הוקם בסוף מופיע בחתך

.

IMG_9225

אור וצל על גרנוליט

.

IMG_9226

קטע בחזית

.

IMG_9227

גרנוליט

.

IMG_9221

פירמידה

.

IMG_9222

בטון וצבע

.

IMG_9229

בקצה הדרך המובילה למוזיאון מגיע המבקר לבריכת השתקפות שכיום אינה פעילה

.

IMG_9231

שפת הבריכה. הבריכה גם חודרת אל תוך אולמות התצוגה הפנימיים.

.

IMG_9230

הדופן האחורית של הפירמידה היא הקיר המדגיש למבקר את הדרך אל תוך המוזיאון. בתוך החורים אמורה היתה להשתלב עבודה של תומרקין

.

.

IMG_9343

קצה הקיר הארוך המלווה את המבקר אל תוך המוזיאון

.

IMG_9235

שלט חדש בכניסה המציין את שמות המתכננים

.

IMG_9236

אולם הכניסה

.

IMG_9237

אולם הכניסה ומימין הפתח היורד אל המרתף

.

IMG_9339

הבניין אמנם כולו אפור, אך בקטעים מסוימים כמו כאן בתקרה, שולבו כתמי צבע מהפלטה של לה-קורבוזיה

.

IMG_9342

מימין הפתח הבוקע מהרצפה ומוביל למרתף ומשמאל דלת הכניסה למזויאון

.

IMG_9238

אולם תצוגה שבחלקו האחורי חודרת בריכת המים

.

IMG_9242

פס החלונות מימין סוגר על בריכת המים החודרת לבניין אך היום היא ריקה

.

IMG_9239

פתחים בתקרה לחדירת אור טבעי

.

IMG_9243

קיר טקסט

.

IMG_9244

אותיות בטון

.

IMG_9246

בטון ואור

.

IMG_9247

מדרגות 01

.

IMG_9248

מדרגות 02

.

IMG_9252

אולם תצוגה בן 45

.

IMG_9255

פתח ברצפה מחדיר אור מלמטה

.

IMG_9256

אולם התצוגה משקיף על אולם הכניסה 01

.

IMG_9260

אולם התצוגה משקיף על אולם הכניסה 02

.

IMG_9270

אולם התצוגה משקיף על אולם הכניסה 03

.

IMG_9262

שולחן תצוגה

.

IMG_9266

חלון מצויר שיצר הרולד רובין ב-1968

.

IMG_9258

מדרגות 03

.

IMG_9267

מבט על אולם הכניסה והירידה אל המרתף

.

IMG_9268

תצוגה

.

IMG_9272

תצוגה במרתף: שיחזור למרתף בגטו ורשא

.

IMG_9273

במרתף

.

IMG_9289

בטון

.

IMG_9284

חלק נוסף בתצוגה החדשה הוא מודל עירוני של גטו ורשא

.

IMG_9287

אחד מהחלונות המשקיפים על זירת הקרב עם המצרים

.

IMG_9288

החלונות המשקיפים

.

אחת הדלתות היתה פתוחה אז יצאתי החוצה לראות את הבניין גם מבחוץ:

.

IMG_9290

חזית המוזיאון הפונה לבית הקברות

.

IMG_9291

קטע בחזית

.

IMG_9300

קטע בחזית עם שמיים

.

IMG_9295

החזיתות הפונות למזרח ולדרום

.

IMG_9307

חזרה פנימה: התקרה

.

IMG_9327

חדר זיכרון לחללים

.

IMG_9335

תעודה

.

IMG_9318

תצוגה

.

IMG_9321

תצוגה

.

IMG_9302

התצוגה לאורך המעבר הצר היורד מאולם הכניסה

.

IMG_9305

היציאה מהפתח המקשר בין המרתף לאולם הכניסה המרכזי

.

(4) אנדרטה לחללי הקורפוס המצרי:

מחוץ ליד מרדכי עברה בזמן מלחמת העולם הראשונה מסילת רכבת שהרכיבו כוח עבודה מצרי (Egyptian Labour Corps). בין השנים 1918-1914 מתו 192 מהם בעת העבודות ונקברו בקבר אחים כאן. על פי המצבה, הקבר אינו נמצא ממש מתחת לאנדרטה אלא בסמוך לה. כיום לא מצאתי לה זכר. המצבה מחופה באבן גיר מסותת ובמרכז חזיתה המזרחית כתובת על לוח אבן המציינת באנגלית ובערבית את מותם של חיילי הקורפס.

לבריטים היתה שפה עיצובית אחידה ומצבות כאלו נמצאות במקומות נוספים בארץ. אחת נמצאת ממש ליד תחנת הרכבת בנחל שורק. מצבה שלישית הוקמה לזכרם של 198 חללים נוספים שקבורים בסמוך לחומה המזרחית של ירושלים העתיקה. גם שם ניצבת מצבה דומה לזו שכאן.

.

resinai

חיילי הכוח בעת הנחת מסילה בסיני (מקור: אוסף התמונות הרשמי של אוסטרליה במלחמת העולם הראשונה)

.

קצת על כוח העבודה המצרי: הכוח שפעל בזמן מלחמת העולם הראשונה מנה כ-55 אלף עובדים. הם הופקדו על הקמת כבישים ומסילת ברזל שנועדו לשפר את תנועת הכוחות הבריטים באזור. המסילה שיצאה מקהיר, חצתה את סיני והגיעה לארץ ישראל היתה פרי עבודתם. במקביל הניחו קו מים שגם הוא נועד לשרת את הכוחות.

לא רחוק מהמצבה פעלה גם תחנת רכבת, אך לא חיפשתי ולכן גם לא הגעתי אליה.

.

IMG_9353

מצבה 01

.

IMG_9363

מצבה 02

.

IMG_9372

מצבה 03

.

IMG_9357

מצבה 04

.

IMG_9358

מצבה 05

.

IMG_9367

מצבה 06

.

וצלמתי גם סרטון:

.

.

IMG_9351

בסוף הכביש המעבר לרצועת עזה. כאן עצרתי וחזרתי.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אמנון  On 08/09/2013 at 23:20

    מאמר מעניין ומחכים על מקום ומבנים חשובים.

  • אסתר  On 09/09/2013 at 8:24

    אני זוכרת את הפסל ואת מגדל המים אך לא מוזיאון. אבוי, יתכן שהייתי שם לפני הקמת המוזיאון!

  • שרון רז  On 09/09/2013 at 11:38

    בניין מעניין. תודה שהבאת. כל החזיתות האטומות והדי נוקשות הללו היו תכלס יכולות להיות קבורות או חצי קבורות באדמה אבל אולי טוב שהן לא. לקחו את התכנון והעיצוב כאן עד הסוף, טוטאליות. אוהב את הצילום ששמת למעלה. יפה. שנה טובה מיכאל, שרון

  • פיני צור  On 11/09/2013 at 12:19

    מאמר מרתק (יש לך רבים כאלה), מידע חשוב ולי כמורה דרך על אחת כמה וכמה. יחד עם זאת יש חשיבות רבה ל"אנדרטה הנשכחת" שהרי היא שייכת לפרק שלא כל פרטיו ידועים בציבור הרחב. האנדרטה שציינת סמוכה לתחנת הרכבת בריטית דייר סנייד ולכן האנדרטה שם. בנוסף משתמע מהמאמר כי היו רק שלוש אנדרטאות ולא היא. יש אנדרטאות נוספות. להלן הידועות שבהן: ביצ\ת אל דיר אל בלאח, מחוץ לשער האריות בירושלים, ואדי סראר, בי"ק בריטי חיפה, בי"ק בריטי רמלה, טול כרם, לטרון (נהרסה) ואולי עדין לא ברור בביק קאזאכאנה בדרום יפו.

    פיני צור
    pinizur@nana10.co.il

    • מיכאל יעקובסון  On 11/09/2013 at 12:26

      אסתר: כדאי מאד לשוב ולבקר במוזיאון, רק יש לבדוק קודם אם פתוח.
      שרון ופיני: תודה רבה ושנה טובה!

  • שמעון כורם יד מרדכי  On 01/02/2014 at 19:59

    לא צריך לחפש את תחנת הרכבת, היא נמצאת בהמשך המסילה כ 200 מטר דרומה במקום שהיה פעם הכפר דייר סניד הערבי, עוד 200 מטר דרומה גשר הרכבת מעל נחל שקמה יפהפה שגם אותו בנה הקורפוס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: