סיבוב בפארק החורשות החדש באבו כביר

הייתי צריך להיות בעירייה לא לפני תשע, אז ניצלתי את השעה שהתפנתה לי בבוקר כדי לבקר בשלב הראשון של פארק החורשות שנפתח לפני כמה ימים לציבור. בין דרך קיבוץ גלויות בצפון לדרך בן צבי בדרום שוכן מעתה אחד הפארקים העירוניים היפים בארץ. את התכנון ביצעו משרד האדריכלים ואדריכלי הנוף שבראשו עמד בעבר שלמה אהרונסון, שפינה את דרכו לא לפני הרבה זמן לבנו וכלתו – איתי וברברה אהרונסון.

כשנתתי את כותרת המשנה לבלוג הזה, עמדו לפני שני אנשים: משה ספדיה (באדריכלות) ושלמה אהרונסון (בעיצוב הנוף). שני אלה הפכו חלק נכבד מישראל לדיסנילנד. בארץ שהיתה גם ככה רוויה בסמלים אין ספור, בחרו השניים להתייחס אלינו המשתמשים כאל חבורת דבילים שזקוקים לעוד ועוד סמלים ופרשנות. מרוב עיסוק בסמלים וסיפורים הם שכחו שהמקומות שהם יוצרים אמורים גם לתפקד ולענות על צרכים פשוטים. למרות שהסינים המציאו עוד במאה ה-9 את הפתרון לפרויקטים של ספדיה (אבק שריפה), במקרה של אהרונסון הפתרון הרבה יותר פשוט והתגלה כבר באלף ה-6 לפנה"ס: המחרשה.

נכון שעל פארק החורשות חתום משרד "שלמה אהרונסון אדריכלים", אך זה כבר כנראה ממש לא שלמה אהרונסון עצמו, אם כי עדיין גם כאן מרגישים חלק מהמרכיבים הקבועים שלו, ולכן אין כאן שום צורך במחרשה. אחרי שבקרתי בפארק הרצליה וכעת בפארק החורשות, אפשר לראות שההשקעה ביצירת "הסיפור" נחלשה לטובת השקעה בצרכים אמיתיים של המשתמשים.

.

IMG_20130701_080656

כנסיית פטרוס מ-1894 השוכנת לצד הפארק

.

להתמצאות במרחב, הכנתי מפה של סביבת הפארק. סימנתי שטחים ירוקים עיקריים וכן את שלב א' שהושלם כעת ואת השטח המיועד לשלב ב' של פארק החורשות:

.

map

מפת התמצאות עם ציון שלב א' שנחנך ושלב ב' העתידי

.

בראיון למעריב דחה האדריכל ישראל גודוביץ את החגיגות סביב חנוכת הפרויקט של פארק החורשות. גודוביץ טוען שמדובר בפרויקט "קוסמטי שלא מתמודד עם הבעיות הקיימות עכשיו בעיר ומנציח פערים חברתיים" כפי שמסביר המראיין המביא בהמשך את דבריו של גודוביץ: "הוא בעצם חורשה שקיימת מאז ומתמיד, ותוספת שבילי אופניים ואטרקציות אחרות לא תחליף את הצורך בשיפור איכות החיים שם".

לאחר ביקור בפארק, גם אם היה קצר ובשעת בוקר מוקדמת כשהוא עדיין לא פעיל, נראה לי שדווקא הטיפול היחסית קטן, שקבע שבילים, הציב תאורה ומשך קווי מים להשקיה ולברזיות – אלה הדברים שהופכים את פארק החורשות לכל כך מוצלח. אין פה פעלולי אקרובטיקה לעומת פארק קרית ספר, שם מרוב מתקנים קשה לראות פארק.

יש כאן איזון רגוע. הביקור שלי בפארק אמנם לא היה מספיק מעמיק, אך היות ואני מרבה לבקר בפארקים כחלק בלתי נפרד ממרחב הפנאי בלו"ז החיים שלי, נראה לי שהפארק עובד טוב כבר עכשיו והוא יעבוד עוד הרבה יותר טוב ברגע שתפתח גם הבריכה האקולוגית הגדולה ושאר חלקי הפארק העתידיים. בחלק הזה של העיר חסר היה מרחב של פנאי מפותח וכעת בוצע מענה שבהחלט משפר איכות חיים ולא מקבע פערים אלא ההפך. אפילו נמלאתי קצת קנאה כשגיליתי שיש כאן גם אומגה!

"אהרונסון אדריכלים" לא הצליחו להשתחרר לגמרי ממסורת המשרד לספר סיפור שמהווה את המרכיב העיקרי בפיתוח, אך כאן הסיפור לא כל כך בוטה וחשוב כפי שהופיע בפרויקטים הקודמים של המשרד, אלא שוב – הוא משתלב היטב בשאר מרכיבי הפארק ומתפקד כרובד נוסף בין שאר הרבדים. הפארק שוכן על מה שהיה עד לפני כמה שנים העורף החקלאי של יפו. כך קמו בריכות מים והשקיה ונשתלו עצי הדר. במרוצת השנים מחק הפיתוח העירוני את מרבית העורף החקלאי וחתיכת השטח הזו היא אחד מהשרידים האחרונים שנותרו לאותו עורף (גם אם היא לא ממש מקורית). האדריכלים שמרו על מתקני המים המרשימים ששרדו, שתלו מחודש פרדס ויצרו סיפור (נקווה שאת הפרדס יטפחו תלמידי בית הספר לטבע ולא יותירו אותו עקר). בין הפרדס לבריכות התקינו האדריכלים תעלות מים, שמופיעות באותה משמעות בפרויקט אחר שלהם במרכז סוזן דלל, שם אגב סתמו לאחרונה את מרבית התעלות הפתוחות. נקווה שכאן העירייה תדע לתחזק יותר טוב את התעלות.

דוגמאות לפארקים/טיילות שתכנן אהרונסון ו"הסיפור" הוא המרכיב שמוביל את התכנון: טיילת שרובר, נתב"ג (והשיא הוא בגן שבין שני החניונים), ככר קרייטמן באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, מרכז סוזן דלל.

.

IMG_4648 (1)

מפת הפארק – לחצו להגדלה (על בסיס תכנית באדיבות משרד שלמה אהרונסון אדריכלים)

.

פיסקה על הקישוריות: הפארק מוקף בגופים לא רגילים כמו מתחם של כנסייה, המכון לרפואה משפטית, בית ספר לטבע עם גנים בוטאנים, אגודת צער בעלי חיים, גן זואולוגי, שכונה של פחונים שצמודה ממש לפארק ושכונות מגורים נוספות ובעיקר שכונת קריית שלום שממזרח לפארק. קריית שלום מקושרת באמצעות מעבר תת-קרקעי העובר מתחת לכביש הסואן – רחוב לבון, כך שהילדים בכלל לא צריכים לחצות כביש בדרך לפארק ולבית הספר או למכון הפתולוגי.

הגעתי לפארק מכיוון דרך קיבוץ גלויות אחרי שחציתי חורשה יפה שטרם פותחה, ובינתיים מתגוררים בה תחת כיפת השמיים כמה מהגרים מאפריקה. זרם רוכבי אופניים לא הפסיק להתגלגל בין קריית שלום לפארק ובחזרה. הייתי לבד ואף אחד לא בלבל לי את המוח וכל הסיפורים ההיסטורים של המקום עניינו לי את התחת, כי על בסיס היסטורי לא בונים פארק עירוני אלא על אנשים. כשאין על מה לדבר אז רצים להיסטוריה, זה הכי קל והכי פשוט ואחרי 345 רשימות בבלוג, אני יכול להעיד שהחיים שלי מאד קלים ברשימות היסטוריות.

בפארק עצמו כמעט ולא היו אנשים ששהו בו, אחרי הכל השעה היתה יחסית מוקדמת. רק קבוצות קטנות של פועלים עבדו כל אחת על חלק אחר בפארק שנדרש לתקן (ריצוף, שתילת צמחיה, גימור הבריכה האקולוגית). רק אדם אחד היה שקוע בשעת כושר על אחד מעשרות המתקנים המוצעים במרכז הפארק. האדריכלים דאגו לשתול כמה עצים חדשים שדואגים להשלים שטחים לא מנוצלים, בחלק אחר הוצבו גם שולחנות פיקניק מה שמעשיר את מגוון הפעילויות המוצעות כאן לכל קבוצת גיל ומעמד. במיוחד מצאה חן בעיני חלקת ערוגות צמחי התבלין, שנמצאת בסמוך לכניסה הדרומית לפארק מכיוון דרך יצחק בן צבי.

אסיים כאן ואעבור לתמונות שצלמתי ומתארות את מה שראיתי.

. . .

צוות התכנון של פארק החורשות ב"אהרונסון אדריכלים" הורכב מברברה אהרונסון, ציביה פרידר פולמן, טל בילינסקי, מיה גיל, ניקולס פ'צרסקי ואיריס–רחמילביץ'.

.

IMG_1988

החורשה המובילה מדרך קיבוץ גלויות לפארק החורשות

.

IMG_1989

מעבר רציף להולכי רגל ורוכבי אופניים הבאים מקריית שלום ועובר מתחת לרחוב לבון

.

IMG_1990

הכניסה המזרחית לפארק: רחבה מרוצפת עם טריבונות

.

IMG_2033

הטריבונות. מאחוריהן מדשאה וחורשה

.

IMG_2035

הטריבונה מקרוב

.

IMG_2032

הטריבונות. עדיין אין צל.

.

IMG_2030

חלק ממתקן מים הכולל בריכה שבינתיים לא שוקמה

.

IMG_1994

שלט: שלב א'

.

IMG_1995

טבעת ברזל על קיר הבריכה

.

IMG_1991

מול הבריכה שוכן מתחם הכנסיה

.

IMG_1997

סככה מצלה על משטח מרוצף וספסלי עץ

.

IMG_1999

ספסל

.

IMG_2000

כמו בעוד עבודות של אהרונסון, גם כאן יש תעלות מים. בינתיים הן ריקות אבל תוך זמן קצר יתמלאו מים. ואחר כך עלים, אדמה, אשפה, לא יתחזקו אותן והן יסתמו. לכן תראו את סוזן דלל.

.

IMG_2002

זה מה שהיה צריך: שביל, מנורה, קצת דשא וחורשה שכבר היתה כאן

.

IMG_2003

השביל

.

IMG_2001

מתקן מים נוסף מופיע לצד הכניסה הדרומית לפארק מכיוון דרך בן צבי

.

IMG_2005

למזלנו, כאן לא שמעו על המיזם שיצא ממזא"ה 9 ולא מבקשים להזדהות כשבאים לשתות מים קרים.

.

IMG_2008

השביל ממשיך גם לצד החניון ודרך בן צבי

.

IMG_2010

חקלאות עירונית

.

IMG_2013

חורשה

.

IMG_2012

מתקני משחק

.

IMG_2014

עוד מתקני משחק

.

IMG_2015

וגם מתקני כושר

.

IMG_2017

פינת ישיבה שזלגה מהשביל.

.

IMG_2019

חורשה. העצים מוטים לכיוון דרום-מזרח ככיוון הרוח הבאה מצפון-מערב

.

IMG_2021

ויש גם אומגה!!

.

IMG_2022

הכניסה המערבית מרחוב הרצל. עדיין בונים.

.

IMG_2026

לצד הכניסה המערבית שוכנת אגודת צער בעלי חיים.

.

IMG_2028

הכניסה המערבית בבנייה

.

IMG_2036

הבריכה האקולוגית בבנייה

.

IMG_2038

וברקע מבני הכנסיה

.

IMG_2041

ועצים

.

IMG_20130701_073620

חזרה לשדרות הר ציון לנוף קצת אחר

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 12/08/2013 at 17:34

    נדמה לי שאת ה"סוד" הגדול של הפארק לא ציינת: הוא בנוי על שטח שנחשב לבית קברות יהודי עתיק ולכן לא בנו עליו. בתחום הכנסיה הרוסית ועד גבול תל אביב התגלה אוסף גדול של מצבות (חלקם היגרו לסקנדינביה וחזרו למוזיאון ביפו – הסגור לקהל). בשנת 1871 ביקר ברכס גבעות הכורכר, מזרחית ליפו "אבו כביר הארכאולוג הצרפתי, שארל קלרמון-גנו. כאשר ערך חפירות באזור המנזר הרוסי, שהוקם באותה עת, הוא זיהה בית קברות יהודי. הוא איתר בו 34 מצבות שיש, שעליהן חרותות אותיות בעברית וביוונית ואף היו חרוטים עליהם סמלים יהודיים כגון: לולב, מנורה וכן המלה "שלום" – כנהוג במצבות יהודיות מאותה העת. הוא קבע כי הן מהמאה ה-1 עד המאה ה-3. בין השאר נמצאו בבית הקברות מצבות של יהודים אשר מוצאן מחדיאב, מקפדוקיה, מאלכסנדריה, מיוון ומלוב. מקצועות הנפטרים, כפי שנרשמו על המצבות, היו: סוחרים, פקידים, דייגים ורבנים . מכאן ניתן ללמוד כי הייתה ביפו קהילה יהודית מבוססת ועשירה.

    רובו של האוצר התגלגל לגן העצים של הברון פלאטון פון אוסטינוב במושבה הגרמנית שביפו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ הברון, שהיה נתין מעצמה עוינת לטורקיה, לעזוב את הארץ. האוסף הארכאולוגי הגדול הגיע לאירופה. עד מהרה ירד האיש מנכסיו והאוסף נעלם. בשנת 1975 הצליח החוקר והעיתונאי צבי אילן לאתר את אוסף הברון אוסטינוב במרתף האוניברסיטה של אוסלו, לאחר מאמצים דיפלומטיים הוחזרו לארץ שבע המצבות. הן מוצגות במוזיאון יפו העתיקה, ביפו. בשנת 1970 כאשר ניסו לסלול את המשכו של רחוב קיבוץ גלויות בתל אביב עם דרך שלמה ביפו, התגלו קברות יהודים באתר הסלילה. ולכן בקטע שבין רחוב שלבים ובין רחוב שניצלר נבנה מתחת לכביש כעין מנהרה בהתאם לדרישת ההלכה. תמונות של המצבות במדריך ארץ ישראל של זאב וילנאי

  • Miri  On 18/09/2013 at 17:36

    מעניין ומשמח. שתי הבנות שלי למדו בבית הספר לטבע וביקרתי באיזור לא מעט. היה מפחיד עם כל ההומלסים. שמחה ששיפצו

  • יהודית  On 06/05/2016 at 14:52

    יש לציין מיצפור מקסים מאחורי הכנסיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: