סיבוב בתי ספר 9 / תיכון ליידי דיוויס של רם כרמי

לפני כמה חודשים נראה היה לי מסקרן לראות מה מתרחש בתיכון ליידי דיוויס – גוש בטון שתכנן האדריכל רם כרמי עם שותפיו: עדה כרמי-מלמד, חיים קצף ובן פלג. התכנון בא בעקבות זכיה במקום ראשון בתחרות אדריכלים פומבית.

הבניין נראה כמו מבצר ענק, שמגן על יושביו מפני המכוניות הדוהרות ברחוב בני אפרים בצפון תל אביב (או ההפך). קבלתי מכרמי את התמונות המעולות שצולמו ממש לאחר חנוכת הפרויקט והשתדלתי לצלם עכשיו מאותן זוויות. שוחחתי עם מורים ותלמידים, ותהיתי האם הניסיון של כרמי, כמו כל שאר הפרויקטים שלו מלאי החזון והתשוקה לאוטופיה, באמת מצליח ליצור עולם טוב יותר. המחשבה הזו בהחלט מתקשרת למה שטלי חתוקה פרסמה שבוע שעבר בבלוג שלה.

רם כרמי ספג הרבה מאד חיצי ביקורת: התחנה המרכזית החדשה, בית ראש הממשלה, פרויקט הולילנד ולבסוף בניין תאטרון הבימה. אלה פרויקטים שלא רק הפכו את שמו לשם נרדף למפעל הבנייה הישראלי הקלוקל, אלא הכתים בכלל את האדריכלים שכאילו לא מתייחסים לעיר ולמשתמשים, וחסרים רגישות חברתית, נופית ועירונית. למרות ביקורת העדר, רם כרמי הוא האדריכל בעל החזון האדריכלי שהעז ללכת הכי רחוק עם תפיסת עולמו באומץ ובביטחון. הפרויקטים נכשלו בחלק לא מבוטל של המקרים, לטענתו שלא באשמתו אלא באשמת יזמים ומהנדסים ששינו מתכניותיו. אך נראה שתמימותו העקבית וחלומותיו האדירים התנפצו בקול רעש גדול ויצרו מקומות שנויים במחלוקת. במהלך השנים אותם אלה שביקרו את כרמי, חלקו כולם מאפיין משותף: הם לא עשו, לא העזו ולא חלמו כמוהו. הם גם לא היו כל כך ישרים והחביאו בעצמם שק אינטרסים אפלים שנשאו על גבם.

יצירת עולם טוב יותר היא מטרה מרכזית העומדת בפני אדריכל. כשאני חושב על טיפוסי האדריכלים שנתקלים בהם היום ובעבודות שלהם, ברור שהרעיון רחוק מהמעשה. יש הרבה מעשה אך אין חזון ורצון להיטיב ולקדם את החברה. האדריכלים המובילים כיום, שהתחנכו בשנות ה-70 וה-80 הם המיץ של הזבל שהוליד המקצוע. הם יכולים להיות נחמדים או פוצים, אבל הם שכירי חרב של קבלנים, שכל ערך חברתי רחוק מהעשייה שלהם. בשונה מהם לכרמי היתה אוטופיה.

.

IMG_2785

באולם הספורט: בשונה מפרויקטים ברוטליסטים אחרים בהם הכל אפור, כאן דאג כרמי לשלב צבע.

.

הטקסט שמובא כאן לקוח מתוך כתב העת "הד החינוך", במסגרתו מתפרסם מדור קבוע העוסק באדריכלות של מוסדות חינוך בארץ ובעולם. "הד החינוך" אמנם יוצא לאור על ידי הסתדרות המורים, אך מדובר בכתב עת שהודות לכך שעומדים מאחוריו אנשים עם חזון הוא נראה רדיקלי יחסית. בהד החינוך מוצגים רעיונות לא שגרתיים שמנסים לקחת את החינוך כמה וכמה צעדים קדימה. אני מאד אוהב לקרוא כל גיליון בכל נושא שקשור לחינוך.

.

‏‏עותק של כרמי03

רם כרמי על מדרגות הבימה, 2011

.

בית הספר "עמל" ע"ש ליידי דיוויס (1973-1965), השוכן בשולי שכונת נאות אפקה בצפון תל אביב, הוא דוגמה לניסיון של קבוצת אדריכלים ישראלים להגדיר מחדש את הגישה לתכנון מוסד ציבורי.

רם כרמי נחשב לאדריכל המוביל והיצירתי ביותר בסגנון הברוטליסטי, סגנון שמתאפיין בשימוש בחומרי בנייה שאפשר להותיר אותם במצבם הגולמי, כמו בטון, עץ, זכוכית ואלומיניום. האור הטבעי ממלא תפקיד חשוב בהגדרת החדרים והאזורים השונים בבניין וביצירת אווירה השואפת לעורר את המשתמשים בבניין. שימוש בחומרים כאלה, הנחשבים לבסיסיים, נושא מסר של פשטות וצניעות – ערכים חשובים הראויים להילמד בכל מוסד חינוכי.

בליידי דיוויס הצליח צוות התכנון לשחק היטב בכלים האלה: חומר, צורה ואור. כך, גם היום, כמעט ארבעים שנה לאחר שהושלם הבניין המקורי ואף על פי שעבר שינויים לא מעטים, עדיין אפשר להעריך את המאמצים שהשקיעו בו המתכננים. זה אינו דבר מובן מאליו בתרבות שבה הערך של התבוננות והתעמקות הולך ונחלש. "האדריכלות משקפת תרבות וגם בונה אותה", כתב רם כרמי בספרו "אדריכלות לירית" (משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2001). "העוסק בה יודע כי הוא נוטל חלק פעיל בעיצוב סביבתו: הוא שואל שאלות על מה שכבר נעשה, ובה בעת משתוקק לדבר אחר". הרעיון הזה מתגשם במלואו בין קירות בית הספר "עמל".

החצר היא הרכיב הראשון והבולט במבנה בית הספר. את המקום הזה ביקשו האדריכלים להפוך לאירוע, ללבו של הפרויקט. אל החצר פונים כל המסדרונות הפתוחים, הכיתות והחללים, והיא מספקת ריבוי קשרי מבט, מגוון של מרחבי שהייה ואוויר צח תחת השמים בתוך המערכת המוגנת של בית הספר. כל אלה מחזקים את האינטראקציה האנושית בין 1,600 תלמידי המוסד ומאות עובדיו. כשחצר בית הספר מתוכננת כמו כיכר ציבורית והופכת לרוח המרכזית, המוסד מקבל איכויות חברתיות, תרבותיות וחינוכיות. "בהפסקות לא תראה ילדים במסדרונות", אומר עמוס רבן, רכז שכבת י"א, "כולם יורדים למטה. המבנה מעודד את הדינמיקה לצאת ולהיפגש. אין תחושה של בית ספר רגיל שנראה כמו בניין משרדים. כאן יש משהו מיוחד".

במקור תוכנן בית ספר מקצועי והוקם בו אגף בתי מלאכה. החדרים באגף זה אופיינו בגג קעור דמוי חבית. היום, כשהמוסד לא מתפקד עוד כבית ספר מקצועי, אולמות אלה משמשים כיתות לימוד, ספרייה, ארכיון וחדרי שירות להנהלת רשת "עמל". תקרות אקוסטיות שנוספו להם מחקו את האיכויות הפיזיות המקוריות. רק בכיתת האמנות נותר קטע קטן מהתקרה הקעורה. פתחי החלונות שהחדירו פנימה אור טבעי נסתמו, חלקם מלכלוך.

במהלך השנים נעשו שינויים נוספים באגפי הבניין השונים. קירות בית הספר (למעט אולם הספורט) שהיו במקור בצבעי בטון אפור נצבעו בלבן. כעת הבניין משתלב אולי ב"עיר הלבנה", אך הוא איבד ממקוריותו וממעמדו בתרבות האדריכלית הישראלית. המורים והנהלת בית הספר יודעים שהמבנה הוא יצירת אמנות של כמה מהאדריכלים החשובים בישראל, אך דומה שהם אינם מצליחים להנחיל לצעירים את הרעיונות הטמונים בו. תלמידים בבית ספר מציינים כי הבניין מזכיר להם בית כלא עם מגדלי שמירה. "אף אחד לא חושב שזו יצירת אמנות", אומר אחד התלמידים. "אמא שלי למדה פה וגם דוד שלי, והם אומרים שגם בזמנם זה נראה להם כמו כלא".

בתרגילי בטיחות, מגלה הרכז עמוס רבן, הוא נוהג להרגיע את התלמידים ש"ליידי דיוויס" הוא המקום הכי בטוח. הבטון האפור, שנעשה בו שימוש מסיבי בכל רחבי הבניין, נחשב בדרך כלל בציבור לדבר מאיים. כדי להעריך אדריכלות מוצלחת – חלוקת חללים, כניסות של אור טבעי, משחקי אקוסטיקה, ביטוי קונסטרוקטיבי בחזיתות ובתקרות, פינות ישיבה ויצירת קשרי מבט – צריך ללמוד אותה. ללמוד ממש כמו מתמטיקה, ביולוגיה וספרות. ואולי עוד לפניהם. ראוי ללמוד על המקום שאנו חיים בו ולהעריך אותו, אחרת נמשיך לחיות וללמוד בבית כלא.

.

LA105A

ליידי דיוויס מן האוויר: סדנאות העבודה בחלק העליון של התצלום, הכיכר המרכזית בלב הבניין ואולם הספורט בחלק התחתון (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

בטקסט שכתבתי בזמנו לא התייחסתי לרעיון של כרמי ליצור בניין שהוא עיר. כרמי שלמד בבית הספר לאדריכליות ה-AA בלונדון, הכיר היטב את המרכז העירוני של העיר קמברנלד (Cumbernauld) שבסקוטלנד – בניין שיש בו הכל תחת קורת גג אחת, ונבנה במקביל לתקופת לימודיו. גם המרכז העירוני וגם ליידי דיוויס דומים פיסית ותפקודית. בליידי דיוויס אמנם אין מגורים ומסחר, אבל כרמי דאג לתכנן את הבניין כמו עיר קטנה: יש כאן שער לעיר, יש ככרות קטנות וגדולות ויש ככר מרכזית אחת, ישנם רחובות, סמטאות, גשרים, אולמות פתוחים לשמיים ואולמות סגורים. זו אחת מהעבודות השלמות והמורכבות שתכנן ברוח זו כרמי ומכאן חשיבותה.

.

LA105B

ליידי דיוויס מן האוויר (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

LA109A

תכנית גגות (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

LA109B

חתך אקסונומטרי (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2793

שער הכניסה הראשי בחומת העיר

.

IMG_2736

כמו במפעל ארגמן גם כאן התלמידים נכנסים דרך שביל ישר ומשופע שמעלה אותם לעיר

.

IMG_2737

המסדרונות הן למעשה מרפסות עם מקומות שהייה ותצפית

.

IMG_2740

התקרה היא יצירה בפני עצמה שמעשירה את החוויה העיצובית. כיום היא צבועה לבן כמו העיר הלבנה

.

IMG_2759

עמודים דומים ניתן למצוא גם בתחנה המרכזית החדשה שתוכננה גם היא על ידי רם כרמי

.

IMG_2749

בחלקו החיצוני של המסדרון ניתן לצפות על הכיכר המרכזית ובחלק הפנימי ישנם ספסלים בנויים לישיבה

.

IMG_2757

החלונות בקומה העליונה מכוונים לתצפית על הכיכר המרכזית

.

IMG_2756

ספסלי ישיבה לאורך המסדרון

.

IMG_2735

מעבר ושהייה בלי כל הקישוטים המפגרים שמורים ומנהלים אוהבים "לקשט" איתם קירות בבתי ספר אחרים.

.

IMG_2733

הכיכר המרכזית עם מגדל המדרגות והשירותים

.

IMG_2727

הכיכר במבט נגדי ובה גם שני מרכיבים רב-שימושיים לבמה, ישיבה ומשחק (היום צבועים בכתום ואדום)

.

LA112

החצר אז (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2725

החצר היום

.

IMG_2714

אדום

.

IMG_2713

את הבטון החשוף שהשרה כנראה אווירה כבדה על המקום מחילים היום צבעים בעמודים, התקרה עכשיו לבנה ורק הריצוף ולבני הסיליקט נותרו בצבעם המקורי

.

LA113

מסדרון חיצוני (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2694

המסדרון משמש גם כמרפסת המתצפתת על החצר המרכזית

.

IMG_2706

המסדרונות הפנימיים מעוצבים כמו רחובות או סמטאות. הרחוב הזה לדוגמה מעוצב כמו הרחובות בעיר העתיקה בירושלים (חתך, תאורה, חומרים).

.

IMG_2704

ועוד רחוב. הפעם התאורה הטבעית חדורת דרך פס חלונות הצמוד לקיר.

.

LA120B

סדנאות העבודה (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2707

סדנאות העבודה היום: ספריה

.

LA121

סדנאות העבודה (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2708

סדנאות העבודה היום: ספריה

.

LA120A

עוד סדנאות עבודה (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2701

והיום מכון לחקר תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון

.

IMG_2710

אחת מסדנאות העבודה הפכה למגמת אמנות

.

IMG_2711

פתחי התאורה שהחדירו בעבר אור יום טבעי נסתמו ברובם

.

IMG_2715

מסדרון פנימי עם תאורה טבעית

.

IMG_2719

בקטע מסוים המסדרון מתרחב ומשלב גם אזורי שהייה

.

LA117

בעבר כל הבניין היה בטון אפור חשוף (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2722

…היום הכל צבוע לבן.

.

LA118A

המסדרון הוא גם מרפסת וגם מקום להתרחשות. חלל ביניים בין הכיתה לחצר (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2731

בלה בלה בלה

.

LA110A

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2743

והיום

.

LA110B

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2745

והיום

.

LA118B

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2695

והיום (התקרה האקוסטית וחלוקה חדשה של הכיתות צמצמו את השטח והגובה של החדרים המקוריים).

.

LA107A

חזית אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

LA106A

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2751

והיום: על הגג עיצב כרמי טריבונות להצגות וגם סתם מרחבי שהייה חלופיים. היום האזור הזה סגור לשוטטות חופשית של התלמידים

.

LA107B

הגג אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2752

והיום

.

LA106B

חזית מזרחית אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

IMG_2698

והיום

.

IMG_2779

אולם הספורט הוא אולי גולת הכותרת של הבניין. יש גם שלט על אחד הקירות כי כמו בישראל מרחב הפנאי ומרחב הזיכרון משתלבים זה בזה

.

IMG_2780

שלט נוסף

.

IMG_2790

האולם נמצא במפלס הנמוך ביותר בבניין וכשיורדים אליו עוברים תחילה בסמטה אפלה ולאחר מכן יורדים כמו אל מרתף אטומי כולו בטון כשאור טבעי חודר מפתחים צרים בתקרה

.

IMG_2761

המדרגות אל האולם בהן יורדים כוללים פתחים דרכם ניתן לראות את זה שיורד מאחוריך או זה שיושב בחדר זעיר שנוצר בין המדרגות

.

IMG_2788

הפתח לחדר הקטן שנוצר בין המדרגות

.

IMG_2766

חדר קטן נוסף שנמצא צמוד לאולם. הדלת המעוגלת לא מסתירה את המודעות של האדריכל לבונקר שיצר

.

IMG_2764

אחד מהמקרים הבודדים בהם שילבו האדריכלים צבע בבטון החשוף

.

אולם הספורט הוא אולם סגור, אך הוא מוקף בפתחים גדולים שבשגרה הם סגורים בדלתות ברזל על מסילות ובאירועים שונים הם נפתחים וכך ניתן לצפות על הנעשה באולם מכל הכיוונים.

אולם הספורט הוא היום השיא של הבניין כולו. בשונה משאר חלקיו, הוא נותר בטון חשוף עם מספר חלקים צבועים בצבעי יסוד ובגוונים שנראה לי שנלקחו ממניפת הצבעים של האדריכל לה קורבוזיה. בספרו של צבי אפרת "הפרויקט הישראלי" (הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004) מובאים שני מאמרים המתייחסים לבניין. ברשותכם מכל אחד מהמאמרים אציג כאן פסקה אחת, וכמובן שאני ממליץ לכם לקרוא את המאמרים השלמים בספר:

הברוטליזם הישראלי / רם כרמי: "הדגשת החלל הזורם בין הבניינים ליצירת אווירה נעימה – זה הבסיס שעליו צמחה התרבות העירונית, שכה חסרה בערים החדשות שלנו. והברוטליזם אכן ביקש לעצב את החלל העירוני ולמלא אותו בתוכן אנושי באמצעות אלמנטים הרוויים ביציבות מסיבית וטעונים במבע אדריכלי אישי – אלמנטים היוצרים שדות-מתח בחללים שביניהם ומקרבים את חוויית ההימצאות בבניין לזו של הולך רגל בעיר קטנה. לשם כך מילאו אדריכלים הברוטליזם גם את החלל הפנימי של הבניין בתוכן בעל קנה מידה ציבורי – בלי להזניח את זיקות הגומלין בין העיר הקטנה שבתוך הבניין לבין העיר הגדולה שמחוצה לו".

מי שהחליט לסייד את 'עמל' עוד יצטער / שרון רוטברד: "לבית הספר 'עמל' בתל אביב היתה השפעה גדולה על בתי ספר ומוסדות ציבור גדולים שנבנו אחריו. […] הנוכחות המונומנטלית של מסות הבטון החשופות היתה הדבר היחיד שיכול היה להוות מרכז בנוף הפרברי של שיכוני הטיח המושפרץ בהדר-יוסף ובמעוז-אביב.  קל להאשים את 'עמל', כמו את שאר הפרויקטים מאותה תקופה, בכוחנות, בחספוס, בצבאיות, בכל מה שאנחנו לא אוהבים בבטון החשוף, בכל מה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו. אבל הוא היה אחד הטובים מסוגו וקוהרנטי עם העקרונות שעיצבו אותו ואת תקופתו".

.

IMG_2767

גם כאן כמו בחלקים אחרים בבניין, בחרו מורים ואנשי תחזוקה לאטום פתחי תאורה טבעית

.

.

.

IMG_2771

האקוסטיקה כאן היא כמו בכנסיה

.

לפני סיום, בעקבות הרשימה האדריכל המוכשר אסף לרמן כותב על הבניין:

"רשימה יפה על בנין מורכב. למדתי שם בחטיבת הביניים ושנאתי את המקום. אני עדיין מוצא אותו גס, מאיים, ובאופן כללי דוחה, בטח ובטח לגיל "הרך" (הכל קשה שם ומלא פינות שכל הזמן פותחות לך את הברך או המרפק והסנטר גם). יחד עם זה אני מעריך את הבניין משום מה. כנראה שגם אני נהפכתי לאידיוט עם הזמן ואני מרשה לזיכרון הילדות שלי להידלל בעזרת תובנות אדריכליות כמו "רוח התקופה" וכדומה. האפשרות האחרת היא שהבניין האלים הזה שיותר מכל דומה לבית סוהר קלאסי, מילא את תפקידו כהלכה וסייע לי להתמקם סופית בצידו המנוגד של הממסד. אכן מבנה חינוכי ובהתאם אמרתי פעם לרמי כרמי בפגישה אקראית שהייתי תלמיד שלו. גם כשהסברתי לו את כוונתי במלואה הוא לקח את זה כמחמאה ואת זה אני זוכר לו בהרבה חיבה".

.

IMG_2774

המורה קרא שמות ואחר כך הסביר כמה תרגילים אבל אני כבר הייתי צריך ללכת

. . .

את המדור ב"הד החינוך" עורכת ציפה קמפינסקי ועל העיצוב מופקד נעם תמרי. הזכויות על התמונות ההיסטוריות שייכות לאדריכל רם כרמי שלצערי לא זכר מי צילם אותן, במידה ויתגלה בהמשך אציין את השם.

.

hed1

מראה המדור כפי שפורסם בכתב העת "הד החינוך" (עיצוב: נועם תמרי)

* * *

רשימות נוספות בתחום מוסדות החינוך בישראל
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 02/04/2013 at 8:36

    התמונות מזכירות לי כמה בניינים באב"ג

  • אמיתי סנדי  On 03/04/2013 at 14:06

    מדהים הניתוק בין הביקורת שלך על אדריכלים היום לעומת חוסר הביקורת וההערצה לכרמי ועבודתו. אתה דוגמא מובהקת להתנשאות האקדמית. במקום "יצירת עולם טוב יותר ורצון להיטיב ולקדם את החברה" אתה מצדיע לכרמי ולאדריכלות שמתעלמת מהמשתמשים הסופיים שפשוט לא למדו 4 או 5 שנים באקדמיה ולכן לא יודעים כמה יפה מבצר הבטון האפור שהם נכלאים בו לשנים רבות. אדריכלים, תוציאו את הראש מהתחת ותקשיבו לאנשים שאתם בונים עבורם, ואז אולי תתחילו להיטיב עם החברה.

    • מיכאל יעקובסון  On 03/04/2013 at 14:18

      אני מבין מדבריך שצריך להיכנע לתרבות הרייטינג? לצפות בשיש ולהוסיף מדשאות???
      ברור שיש להקשיב למשתמשים – זה מעל הכל, אך יש גם להוביל קדימה ובשביל זה צריך להרים את הראש מעל המים – מה שכרמי עשה. על דבר אחד אין עוררין: המקום נראה ומרגיש כמו בית כלא וגם התייחסתי לכך ברשימה, אך ההיבט אותו אני משבח בעבודת צוות התכנון הוא שלב החשיבה שביקש ליצור כאן קהילה – ועל כך המשתמשים מסכימים שהבניין מייצר בתוכו באמצעות האדריכלות קהילה ייחודית בבית הספר.

  • דור בן צבי  On 04/04/2013 at 17:16

    זכיתי ללמוד במבנה זה, למרות שיש משהו בביקורת, בראיה לאחור, וכאדריכל כיום אני יודע להעריך את המבנה ואת החוויה שלי כתלמיד במקום, מורכבות החללים, מורכבות המבנה, משחקי אור טבעי וזרימת אוויר, כל אלו עבור דפורמציה בשל בעיות תחזוקה והחדרת מזגנים לכיתות, משהו מהאיכויות הארכיטקטוניות של המבנה נפגם, והלבן – ממש לא לטעמי, היה באפור סוג של צינה, המדרונות האפלים בימות הקיץ החמים היו מקום נפלא לנח בה מהחם הגדול, אך בחורף הימים היו קודרים אף יותר. המשחק עם הטרקוטה והרצפה האדמדמים והאפור בטון שיודע להתישן כמו אבן ולא כמו צבע לבן שמתקלף מהקירות ועושה מבנין עלוב.

    אני בעד להופכו למבנה לשימור ולהחזיר לו את כל הפרטים המקוריים שתכננו בו,
    דור בן צבי , תלמיד 3 שנים בלידי דיוויס ואדריכל

  • תמי  On 04/04/2013 at 20:24

    למדתי במבנה באופן מעודן, זו הייתה חוויה נהדרת קירות סגלגלים בהירים. חברה וחמימות ואפילו הגנה.
    אני אישית לא מוצאת יתרון בבטון מלבד הפגנת עוצמה-ברוטליות כפשוטו ובעצם בכך נבלעים האלמנטים הטקנים שאמורים ללמוד במקום, לא הייתי רוצה ללמוד במקום שיבלע אותי, וקולור בלוק שמאפיין את תקופתנו נותן מענה מתבקש לעובדה שמבנה שה לא נצבע מעולם ואינו מתאים לשהייה ילדותית בגווניו המקוריים שהיום כבר המדע מבין כמה שהם מדכאים.
    מלבד זאת יש לי רק מילים טובות לומר על התכנון האדריכלי של שטחי השהייה בגג ובחצר, של המרפסות ושל התקרות.

  • גל  On 14/05/2013 at 17:50

    הוא לא בחר לשלב צבע.
    כל הצבעים התווספו ע"י בית הספר וזאת לאחר שנים על גבי שנים של תלונות ההורים על המבנה.
    אני למדתי בו 6 שנים וכל יום הרגשתי כאילו אני נכנס לבית הכלא.

  • עדה טיבר  On 25/06/2015 at 0:43

    ילדי למדו לצערי בבית הספר הזה לפני כשלושים שנה ואני סבלתי יחד אתם. בית ספר עמל שתוכנן ע"י כרמי הוא לא רק מכוער (שזה טעמי האישי כמובן) אבל הוא לא פונקציונלי ולא מתאים למטרתו (בלשון המעטה). הרבה בטון קר עם כתמים מכוערים, בטון שמהדהד ומחזיר כל רעש הכי קטן. תקרות קסטות מבטון מכוערות שמגבירות את הרעש הגדול של התלמידים (וזאת במקום תקרות אקוסטיות שיקטינו את הרעש בכיתות וירככו את המראה הקר של הבטון הגלוי). פתחים אופקיים תחתונים בקירות של הכיתות לכיוון המסדרונות כך שהמורים המסכנים צריכים להתחרות ברעש התלמידים המתרוצצים וצועקים במסדרונות גם במשך שעות הלימודים. בזמנו גם לא היו מזגנים (והאדריכל לא הרשה להורים להכניס מזגנים שיקלקלו את המראה שתכנן) והכיתות היו כמו חממות בקיץ ועם קור מקפיא בחורף בנוסף לנזילות איומות של מים לכיתות בגלל שיפועים לא נכונים של המרפסות. לא ברור לי כיצד בית ספר כזה (שעלה הון) זכה בפרסים. האם שכחו כבר שמבנה צריך קודם כל לשרת את המטרה שלשמה יועד ורק אחר כך קפריזות של מתכננים????

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: