סיבוב בבית הבראה ע"ש יערי בביתן אהרון

כבר עבר הרבה זמן מאז נתקלתי בבלוג של שרון רז ברשימה על בית ההבראה הנטוש בביתן אהרון שליד נתניה. לקח קצת זמן עד שהזזתי את עצמי כדי לראות את המקום בעצמי, ובדרך להציץ במלון חדש שהולך ומוקם בבית הבראה אחר, עצרתי עם שאול בביתן אהרון – מהפרויקטים הפחות מוכרים של האדריכל רודולף טרוסטלר. המקום נטוש ועזוב, אך נותר שלם לגמרי.

יש כאן אנדרטה לתרבות שלימה שהתנהלה סביב הנופש ההסתדרותי שהיה מרכיב בלתי נפרד לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. כשמסתובבים בין המבנים הרבים אפשר ללמוד מהעצמה שהיתה למקום הזה וגם מהמשאבים שהועמדו לרשותו: משאבי קרקע, משאבי פיתוח (את עיצוב הנוף תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים זוכי פרס ישראל), משאבים כספיים (כמות המבנים וגודלם) וגם הרבה חזון.

נראה שהזמן עצר כאן, ורק כוחות הטבע ממשיכים לפעול בו בגלוי ומשתלטים עליו. אני משער שמאחורי הקלעים גם כרישי הנדל"ן פועלים במסלולים המוכרים. עד שיגיעו הדחפורים, וברור שהם יגיעו בסופו של דבר, כדאי לעצור בביתן אהרון (כל השילוט המקורי עדיין נותר בצומת ובשער) ולבקר בבית ההבראה.

.

אולם המופעים בבית ההבראה

.

החנינו את הרכב בחניון שמול שער בית ההבראה, עליו תלויים עדיין כל השלטים המקוריים. בכניסה מישהו ריסס כתובות עם שגיאות כתיב, המזהירות שלא להיכנס לשטח ואפילו לא להחנות בסביבה. פירצה גדולה בגדר סימנה לנו את הכניסה.

אולם התרבות שנבנה בשנות ה-80 הוא המבנה הגדול והמרשים במתחם, אך אותו השארנו לסוף ופנינו לאזור בריכת השחיה ומגרשי הספורט (בעריכת התמונות כאן דווקא החלטתי להפוך ולפתוח אתו). פילסנו את דרכנו בין הצמחיה שהשתלטה על המקום והפכה אותו לגרסה הישראלית של כוכב הקופים, רק בלי קופים. הברכה היפה נותרה שלימה וחלקה העמוק הפך לסוג של ביצה. עלינו למעלה לחדר האוכל, שבכניסה אליו יצירת אמנות צבעונית. מבני המגורים כוסו כמעט כולם בצמחיה ולחלק מהם לא ניתן עוד לגשת בגלל צמח מטפס שהשתלט על כל המדרגות.

למרות שנראה שהמקום נטוש כבר עשרות שנים, מעידים מספר שלטים שנתלו לא לפני הרבה זמן כי המקום בגלגולו האחרון שימש עד לפני פחות מעשור כמקום מגוריהם של נערים שהיו חלק מאיזה סוג של מוסד. בסוף נכנסנו גם לאולם התרבות שהיה חשוך וריק. כל הציוד האלקטרוני נותר במקומו, רק את קהל האנשים מחליפות כעת להקת ציפורים.

.

מודעה מהתאריך 5 ליוני 1955 המודיעה על פתיחת בית ההבראה לציבור

.

ב-15 ביוני 1955 נחנך לאחר למעלה משנתיים של עבודות הקמה "בית הבראה של עובדי המדינה ביתן אהרון", שהיה בית ההבראה הראשון לעובדי מדינה בישראל. לימים נקרא המקום גם "בית יערי" על שמו של גדליהו יערי. מי היה יערי? איש נציבות שירות המדינה שפעל להקמתו של בית ההבראה שנקרא בסופו של דבר על שמו.

על חשיבותו של המקום בסדר היום הישראלי, ניתן ללמוד מפרסומים שהופיעו למחרת האירוע בעיתונות היומית. בין האורחים הרבים שהשתתפו בחנוכת בית ההבראה היה ראש הממשלה משה שרת וכמובן שכל ראשי ההסתדרות. בגזיר עיתון שמצאתי (ללא ציון מקור אך עם ציון תאריך 16 ביוני 1955), נכתב כי "כיום פורח השטח כולו – ניטעו עצים רבים, נוסף לחורשת האורנים שבמקום, הוכנו מדשאות רחבות ונסללו שבילים בכל השטח". בתחילה נבנו חמישה מבנים דו-קומתיים לאירוח עם 90 מיטות. מיד לאחר מכן המשיכו עבודות הבניה באתר להגדלת מספר המבנים, שנותרו כולם בני קומה עד שתיים.

הגבעה עליה הוקם בית ההבראה, היתה האתר הראשון עליו עלו מתיישבי כפר ויתקין. לאחר שהקימו את יישוב הקבע נותר הגבעה ריקה ו-50 הדונם הועברו לידי חברת מפעלי כלכלה ותרבות שהיתה חברה ציבורית שהקימה את בית ההבראה.

אדריכל הפרויקט היה רודולף טרוסטלר שהתמחה בין השאר בבתי מלון והארחה. טרוסטלר נולד בוינה ב-1908, ושם גם החל את דרכו המקצועית כאדריכל. ב-1938 עלה לארץ ישראל והצטרף כשכיר למשרדו של האדריכל זאב רכטר. לאחר מכן עבר להתגורר בירושלים בה גר עד מותו לפני כעשור. את שנות ה-40 העביר כמתכנן מערכות ביצורים עבור הצבא הבריטי, ולאחר קום המדינה ביצע עבודה דומה לצה"ל. את ההתמחות בתכנון בתי מלון והארחה התחיל במספר בתי מלון בירושלים (כולל תוספת בנייה למלון אמריקן קולוני במזרח העיר), ולאחר מכן גם בתי הבראה הפרוסים בכל הארץ כשהראשון שבהם הוא בית יערי בביתן אהרון.

.

ba

פתוח

.

עדיין יש שלטים 01

.

עדיין יש שלטים 02

.

עדיין יש שלטים 03

.

קודם עשינו סיבוב במקום. זה חדר האוכל, אבל נכנסו אליו רק אחר כך. השבילים מכוסים צמחיה.

.

חזית דרומית של אולם התרבות הענק

.

בשמו המלא: "אולם אירועים ע"ש בנימין אבנון ז"ל", המבנה נחנך ב-1988

.

שאול מתרשם ממערכת ההשקיה לצד אולם המופעים הניזונה ממי גשמים המתנקזים על גג המבנה

.

…וגם מהמקלט. השקיעו כאן מיליונים והכל ירד לטימיון. נטוש.

.

הכניסה לאולם המופעים (חזית צפונית)

.

על הקיר ריססו (כמו על עוד קירות רבים בסביבת בית ההבראה): "אסור כניסה"

.

שלט בכניסה לאולם

.

אולם המבואה

.

אולם המופעים: כל הציוד כאן. פרוץ ונטוש.

.

המשכנו לבריכת השחיה

.

.

הבריכה ריקה אין בה מים

.

זהירות מים עמוקים

.

IMG_0343

תחת שכבת ירוקת עבה מסתתרת הקרמיקה

.

שאול מתבונן

.

שאול על גשר הפיקוד במרכז הבריכה

.

צילום משותף 1

.

.

חזרנו לבניין חדר האוכל

.

אולם המבואה לחדר האוכל מחופה כולו בפסיפס דקורטיבי

.

קטע בפסיפס

.

אולם האכילה המפורק

.

הנוף מהחלון

.

זמני כניסת ויציאת השבת

.

החזית המערבית של חדר האוכל

.

מבנה טיפוסי של מגורים (ויש כאלה הרבה)

.

אחד המבנים

.

.

לזכר עובדי המדינה

.

מבנה מגורים 1

.

תמונה משותפת 2

.

חדר מגורים

.

המדרגות חסומות בצמחיה פראית

.

חזית אחורית של אחד ממבני המגורים

.

המשכנו לפורדיס לחומוס:

.

המשכנו קצת צפונה עד פורדיס. לחומוס.

.

חומוס 1

.

לפני

.

אחרי

.

הרחוב הראשי של פורדיס

.

היות ופתחתי עם שרון רז, אני גם אסיים איתו היות ובבית עמותת האדריכלים עומדת להיפתח תערוכה מתצלומיו. בתערוכה שאצר ערן טוויל יוצגו למעלה מ-80 תצלומי בתי קולנוע נטושים שנבחרו מתוך אוסף התצלומים העצום שלו. פרטים נוספים כאן.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 01/03/2013 at 14:51

    לא מבין איך מקום נחמד כזה מוזנח

  • מגיבה פוסט-פוסט-ציונית  On 01/03/2013 at 15:04

    נראה מקום חביב במיקום מעולה שניתן לשימוש זמני או חלקי (*) בהשקעה לא גדולה, וחבל שהוא נטוש. כדאי להוסיף סיפא שמבארת למה המקום נטוש – יש סיכוי טוב לסיפור עסיסי (אולי מישהו מהקוראים ירחיב?).

    * ע"ע כיתות לימוד וגני ילדים, ציבוריים ופרטיים, או מגוון העסקים צמודי הקרקרע והטבע בכפר הירוק.

    • מגיבה פוסט-פוסט-ציונית  On 01/03/2013 at 15:06

      קרעקרע? מתאים לאוכלוסיית העורבים הגדולה בארץ !

  • שביט  On 01/03/2013 at 15:09

    אחד מבתי ההבראה היפים שנבנו ע"י קופת חולים והמדינה. מיקום מעולה של אויר מהים ונופים מקסימים למזרח. הורי בילו שם כל שנה בקיץ. ביתני המגורים היו בהתחלה ללא שירותים צמודים ורק אחרי ששודרגו נוסף בית שימוש ומקלחת צמודה לכל חדר. בצמוד לבית ההבראה חורשה מדהימה במורדות המזרחיים.
    אחרי שמפעלי ההבראה נסגרו שימש מקום הדרכה למשטרת ישראל וגם זו נטשה אותו כנראה לאתר משלה בנעורים שמעבר לכביש החוף.
    אחת משכיות החמדה של תקופה מופלאה בה ישראל היתה הרבה יותר שוויונית וסוציאליסטית במובן הטוב של המילה (כן, היו גם היבטים מכוערים יותר…)

  • DoMinorEffect  On 01/03/2013 at 16:36

    המקום שימש בתחילת שנות האלפיים את הצבא לקורסים לימודיים. אני לא יודע מתי נפסק הדבר.
    אני מקווה שמישהו ממבקרי האתר ימצא תמונות נופש במקום משנות השישים-שבעים. מרתק יהיה לראות את המקום במצבו השוקק חיים.
    (רשומה מעניינת ביותר לקריאה והתבוננות)

  • bddaba  On 01/03/2013 at 17:13

    אני רואה ששום דבר לא השתנה. לא מפליא. איזה בזבוז. זה אחד מהמתחמים הכי גדולים שהייתי בו. והכי יפים ובעלי פוטנציאל לשרת שוב את הציבור, כבר לא מבריאים אבל לפחות תלמידים או סטודנטים או חיילים, כפי שזה כבר שירת כאלה בעבר. חבל. עכשיו בא לי חומוס. ותודה מיכאל. שרון

  • dot  On 01/03/2013 at 17:56

    אוף!

  • דני  On 01/03/2013 at 19:22

    נראה בזבוז מוחלט. המקום נראה במצ ב טוב ובמעט כסף אפשר להחזיק לפעילות. למראית עין לפחות. חבל

  • tzirl  On 04/03/2013 at 19:30

    בהמשך להערה של DoMinorEffect – אני זכיתי לבלות בבית יערי חצי שנה ב-2000/2001 (במסגרת צבאית) והמקום היה אז קסום. מול רחבת חדר האוכל הייתה מדשאה פורחת, ובתי המגורים טבלו בירוק. האולמות וחדר האוכל שימשו אותנו יום יום, והיו מלאי חיים. הנוף מבית יערי מדהים – טבע ירוק בצד אחד, וים מן הצד השני.

  • bina halperin  On 20/08/2014 at 13:10

    לא תיארתי לעצמי שמקום יפה כזה, יראה מוזנח.

  • NM  On 15/09/2014 at 21:51

    תודה רבה על הרשימה ועל התמונות. במקרה הגעתי לרשומה. נוסטלגי מאוד. אני זוכרת כמעט את כל השבילים…
    המקום שימש כמתקן הדרכה צבאי באמצע שנות התשעים, אך לאחר מכן הפסיד במכרז, למיטב ידיעתי. המכרז חודש בשנת 2000 (אז הזדמן לי להדריך במקום במשך כחצי שנה). המקום המשיך לשמש כמתקן הדרכה עוד שנה או שנתיים ולאחר מכן שוב הפסיק הצבא את החוזה עם המקום.
    כבר בשנת 2000 המקום היה מעט מיושן ומוזנח, אך אנחנו מאוד נהנינו בו – מהחופש, מהמרחבים האינסופיים. במקום גם פעלו שני חדרי אוכל: לחניכים ולמדריכים. גם האולם פעל וערכנו בו פעילויות. בחורשת האורנים גדלים גם עצי פיג׳ויה נפלאים שהיינו קוטפים להנאתנו. אז אם מישהו מזדמן לשם בחורף – מומלץ.

  • פה דה ריקו  On 24/10/2015 at 0:16

    יצא לי במקרה לראות את הרשימה. תודה על הכתיבה ועל התמונות, אך הן העציבו אותי כמעט עד דמעות. המקום הזה ליווה אותי בחיי בכמה תחנות – בשנות ה-80 נפשתי בו כילד עם הוריי כמה פעמים וכעבור כעשור חזרתי אליו למספר חודשים כמדריך של קורס מסוים בצבא. בזכרונותיי המקום היה שוקק חיים ולראות אותו נטוש ומוזנח זה ממש עצוב. מה גם שהרשימה שלך נכתבה לפני שנתיים וחצי (מהיום שבו אני כותב את התגובה) ואולי בינתיים המקום נחרב לחלוטין. לא יודע. עבורי התמונות האלה היו כמו רקוויאם לזמנים שמחים ויפים מהעבר, גם ברמה הלאומית וזה ממש העציב אותי. בכל מקרה, תודה.

  • Oren Shatz  On 17/03/2017 at 14:50

    זכיתי לעבור לאחר הטירונות קורס צבאי במקום שהיה מקסים בזמנו. עצוב לראות שלא השתמר.

  • דרעי  On 05/10/2017 at 23:22

    מישהו היה שם לאחרונה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: