סיבוב בארמון הלא גמור בסביון

אני חובב שלדים. יש לי רשימת שלדי בניינים הכי מוזרים, הזויים ודבילים, ואחד מהם נמצא בליבה של סביון. לפני כשנה וחצי כשביקרתי בביתו העצום של פלאטו-שרון בסביון נתקלתי באחד מהם: שלד ארמון מצועצע על שטח של כ-5 דונם. אחרי שיונתן עשה לי סיור בשרידי הכפרים הערבים באזור בקעת אונו (ועל כך ברשימה אחרת), החלטתי ללכת איתו לראות את הארמון.

את המגרש רכש אוליגרך רוסי בתחילת שנות ה-90, והזמין אדריכל איטלקי שהיה חביב על אוליגרכים רוסים שבקשו לבנות לעצמם אחוזות פאר באירופה. החתימה על התכנית ששוכבת בגנזך המועצה המקומית לא רלוונטית כי מי שחתם הוא לא בטוח מי שתכנן. השלד נבנה, אך בינתיים האוליגרך נעלם והמגרש החליף לא פחות מ-4 פעמים ידיים. היום כל העסק תקוע.

אני לא יודע אם ניתן להבין את זה מהתמונות והסרטון הקצר שצלמתי בפנים, אבל מאד לא ברור למה יש צורך בכל כך הרבה סלונים בקומת הקרקע, כולם באותו הגודל, כולם באותו מפלס ובעלי אופי דומה (רק הצורה שונה). קומת המרתף מוצפת מים וחשוכה, אז לא נכנסתי. בקומה העליונה חדרים מוזרים עם גשרים וחללים פתוחים אל השמיים, שכנראה תוכננו להיות מקורים בגג קל או שקוף.

ועל כך ברשימה זו.

.

החזית האחורית של ארמון האוליגרך

.

בחוץ המגרש ריק ואין בריכה, אולי לא הספיקו, אולי היא במרתף (לשם לא נכנסתי). המבנה הזה מוזר ולכן כבר הפך לוקיישן מועדף לכמה מעצבי אופנה, שבחרו בו לצילומי הקטלוג שלהם. מוזר.

ואם אתם כבר בסביון יש עוד כמה דברים לראות: (1) "בית הראשונים" הוא המבנה הראשון שהוקם ב-1882 למתיישבים שבאו להקים כאן חווה חקלאית. המבנה שופץ לפני בדיוק 40 שנה על ידי המהנדס משה בן חורין, אביו של האדריכל מרדכי בן חורין, ומשמש היום את הלשכה המשפטית של המועצה המקומית סביון. הצניעות, הפשטות ובעיקר הכוונות שעמדו בבסיס הקמתו – עומדים בניגוד גמור לאופי של סביון היום. (2) "הבית הלבן" (זוג תמונות מסיימות כאן את הרשימה) – מהמבנים שהושלמו לאחרונה ביישוב. אפשר לעמוד מולו ולהסתנוור מהלובן. לתהות מי הדביל שתכנן את השטות הזאת, ומי הטמבל שהזמין.

בסביון יש הרבה מאד בתים שאולי היו יכולים להשתלב באחד מסרטי ג'ימס בונד. מגוחכים ומופלצים. קצת מטריד לבקר באור יהודה הסמוכה, ולאחר נסיעה של כמה מאות מטרים לראות את הבתים האלה. לבנים ונקיים.

.

בית הראשונים בסביון, 1882

.

באמצעות הסרטון ניתן להבין קצת איך ארמון האוליגרך באמת נראה:

.

.

החזית הראשית של ארמון האוליגרך

.

חזית אחורית

.

קטע בחזית דרומית

.

במרכז הבית חדר מדרגות

.

מבט לכיוון מקום דלת הכניסה הראשית לבית

.

מבט אל הכניסה לבית מאחד מחדרי הסלון

.

כניסה לאחד החדרים הצמוד למדרגות

.

עוד סלון?

.

מבט החוצה

.

הסלון העגול?

.

O?O

.

8-

.

המדרגות מובילות למרתף מוצף וחשוך, אז לא ירדנו

.

בקומה השניה גשרים מובילים לחדרים ויש גם פיר למעלית שכנראה תוכננה להיות מעלית שקופה

.

חלק מהגשרים מקורים (כמו כאן) וחלק לא

.

נוף מהקומה השניה

.

מראה בקומה השניה של חצר פנימית הנחצית באמצעות גשר

.

מבט בקומה השניה אל הגמלון שבמרכז החזית הראשית של הבית (מעל לכניסה)

.

אחרי שעזבנו את ארמון האוליגרך המשכנו ל"בית הלבן":

.

"הבית הלבן"

.

מכאן נכנסים, אבל כאן אנחנו נפרדים

. . .

ואסיים במילים שעמם חתמתי כתבה שפורסמה על חדר הזכוכית שתכנן מרדכי בן חורין, ובאותה הזדמנות התייחס לאדריכלות העכשווית בסביון:

"גועל נפש, חרפה לאומית, ירידה תרבותית שאין כדוגמתה, אלה אשפתות אדריכליות. כשאני רואה את מה שבונים פה, אני מתבייש להיות אדריכל. אלה בעלי ממון חדשים שאולי כסף ורושם הוא התרבות שלהם. זה מקום שלולא הנוחיות שלי לגור בו וחוסר הרצון שלי להחליף בית, כבר מזמן הייתי בורח מכאן. אלה בתי מיקי מאוס כמו שאפשר למצוא בדיסנילנד. זה כל כך מרגיז אותי כשאני מדבר על הנושא עד שאני מאבד את המילים".

. . .