סיבוב בבונקרים הבריטים ליד קיבוץ בארי

בונקרים הם תמיד דבר שאני שמח לראות, כל שכן כשהם נטושים ועזובים. יום לפני שנסעתי כדי לבקר במחנה רעים שבמישור חוף הנגב, נתקלתי בהמלצה לטיול באתר "שבילים": באזור של קיבוץ בארי, בדרך לרעים, יש הרבה מאד אתרים מעניינים ויפים אבל המילים "מחסני תחמושת מתקופת הכיבוש הבריטי" מייד תפסו את עיניי.

אין הרבה מידע לגבי האתר הזה שאת מרבית האנשים הוא לא יעניין. 217 קירות כשמאחוריהם תלוליות עפר בצורת האות ח' שהוקמו על ידי כוחות הצבא הבריטי כדי להגן על גבולה הדומה של ארץ ישראל מפני פלישה גרמנית בזמן מלחמת העולם השניה. הקירות הארוכים נועדו להגן מפני התפצצות אחד המחסנים, דבר שעלול להצית גם את הבונקר הסמוך. בחלק מהבונקרים נותרו גם שרידי מחסנים – מבנים קטנים עם חלונות ודלתות (שלא שרדו), רצפות בטון וקירות סיליקט.

אחד מהבונקרים היחידים שנותרו שלימים פחות או יותר

 
 
*
אזור מישור חוף הנגב הוא מקום מאד נעים לטייל ולבקר בו כי הוא תמיד בטמפרטורה הנכונה, יבש יחסית ויש בו שפע של אתרים. אם אתם מגיעים לאזור בארי, אז כדאי גם להמשיך כמה קילומטרים כדי לבקר בחדר האוכל של האדריכל ישראל גודוביץ בקיבוץ כרם שלום המתחדש (עליו כבר כתבתי כאן בעבר), באנדרטה שהוא תכנן בסמוך לעוצבת הפלדה וגם לזכור שמכאן נחטף גלעד שליט שכולנו מקווים ששבוע הבא סופסוף ישוב לבית הוריו אחרי למעלה מחמש שנים בשבי.
*
לפני 14 שנה הסתובבתי כאן עם שמוליק כדי לבקר בשרידי מפעל ומחצבות הגופרית הבריטים, שמאד הרשימו אותי אז ורציתי גם הפעם לבקר בהם. לצערי המקום עבר שינויים מרחיקי לכת מאז הביקור הראשון שלי ומרביתו נהרס כך שלא הספקתי לבקר במפעל. מרחוק השקפתי עליו וראיתי שהרבה ממנו לא נותר, אבל המקום כל כך מעניין ויפה ששווה להסתובב גם סתם בין האתרים הרבים הפזורים בסביבה. השקט שבשדות, האוויר הנעים, הנוף הנשקף מכל עבר, האדמה הרכה והקירות המוזרים המאורגנים כאילו הם במסדר צבאי – מעניקים למקום הזה את הקסם המיוחד שלו.
*
באזור יש שילוט המכוון את המטיילים (אין כמעט צורך לרדת מהרכב היות וכל אתר ממש צמוד לכביש) ויש גם מפות בשילוט מידי, כך שלא תלכו כאן לאיבוד. כמה מטרים משדה הבונקרים חוצה כביש הבטון שכדאי לא לפספס. מטרתו של כביש הבטון שהקימו הבריטים היתה כפולה: לקשר בין מחסני התחמושת לשדה התעופה בעזה וכן כדי לחבר את מפעל הגופרית עם העיר עזה. הכביש  נותר במצב מצוין יחסית למרות שלא עבר תהליך שימור, וזה רק מצביע על איכות הכבישים בארץ היום, שכל שנתיים צריכים סלילה מחודשת.
*
לא היה לי הרבה זמן להסתובב כאן וגם הייתי לבד וזה לא הכי כיף. אז העדפתי להסתלק מהמקום ולהגיע בזמן לביקור בבית הכנסת במחנה רעים עליו אפשר לקרוא כאן.
*
ולסיום: שיר דרמטי.
 
 
 

קיבוץ בארי (מימין) ורצועת עזה (משמאל) וביניהם שדה הבונקרים הנראים כאותיות ח' המאורגנות במסדר בשדה (מקור: אתר עמוד ענן)

 

תקריב על אזור הבונקרים (מקור: עמוד ענן)

 

נוף הנגב המערבי בצמוד למתחם הבונקרים ולקיבוץ בארי

 

אחד ממקבצי הבונקרים בו שרדו רק קירות ההגנה ותלוליות העפר בצורת האות ח'

קיר הגנה

 

קיר מול קיר ובאמצע שדה מעובד

 

חלק מהקירות הפכו לבסיס לפיסול סביבתי

 

...או ונדליזם

 

על כמה מהם שילוט למטייל האלמוני

 

עם ציטוטים מהתנ"ך

כביש הבטון החוצה את האזור ונותר שלם עד היום

 
הכביש

הכביש

 

באחד משדות הבונקרים האלה ישנם כמה שנותרו פחות או יותר שלימים

 

חזית של אחד מאותם קירות הגנה

 

אותו הקיר מקרוב

 

וברקע קירות הגנה נוספים. יש כאלה עשרות

 

השמיים החלו להתבהר

 
 

מאחורי אחד מקירות ההגנה שרד מבנה מלבני סיליקט

 

למבנה רצפת בטון שנותרה שלימה

 

חלון

 

קיר

 

סיליקט

 

בונקר נוסף

 

מבנה נוסף ששרד בחלקו

 

לבני הסיליקט שפורקו נותרו שלמות

 

לאחר מכן המשכתי ל'מחנה רעים' הסמוך והחדש, כדי לבקר בבית הכנסת שתכננו 'סטיו אדריכלים'

 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 12/10/2011 at 22:52

    גם קצת כייף וגם ובעיקר מאכזב. כייף כי שבת קצת לביתך ולבלוגך, כמדומני לא היית כאן זמן רב. מאכזב מהרבה בחינות אחרות, לא משהו באשמתך. קודם כל ממה שאתה כותב על מפעלי הגופרית, רציתי לכתוב מדוע לא צילמת גם אותם אבל אני קורא ממך שאין להם כמעט זכר אותנטי וזה מצער אותי כי מעולם לא ראיתי ולא תיעדתי אותם וכן שמעתי עליהם. האם בביקורך לפני 14 שנה שם לא צילמת אותם?
    טיפה מאכזב גם מבחינת השרידים כאן עצמם שהם לא מרתקים, שרידים, אבל בכל זאת אני חושב שיש ערך לתיעוד כזה גם, היה כאן משהו, יש רמזים, אפילו הכביש הישן. מבני הסיליקט אגב עושים לי את זה קצת יותר מהחומות העבות. עוד דבר מאכזב הוא שלמרות שזה לא הוגן לראות צילום אחד ולהסיק ממנו הרי שהתמונה האחרונה, של המבנה החדש, לא גורמת לי ממש לרצות לראות עוד ממנו או לחשוב שהוא מרתק יותר מהשרידים שראיתי מרתקים מהם. בכל מקרה תודה שהבאת, אתה לא נהנה לצלם לבד, לפי מה שכתבת, אני דווקא כן, כנראה שלא כל האדריכלים דומים… חג שמח

  • שרון רז  On 12/10/2011 at 22:56

    תוספת- ראיתי עכשיו בזריזות את הפוסט שלך על בית הכנסת החדש הזה והוא בהחלט לא רע, עדיין לא משהו שממש מרתק אותי, אבל מבנה לא רע, במיוחד בפנים, תוספת, רק לשם ההגינות.

    • מיכאל יעקובסון  On 13/10/2011 at 21:41

      לגבי מפעל הגופרית: מה שהיה מרתק בו בביקור הראשון היתה העובדה שהוא היה בלב חורשה צפופה מאד שבלעה אותו. היו שם לא מעט מבנים, חלקם תעשייתיים וחלקם משרדים ועל כביש הבטון הוטבע סמל המפעל שהופיע כל כמה מטרים. זו הייתה חוויה מרתקת לבקר אז במפעל.
      הפעם לא היה לי כל כך זמן להתמזמז ולחפש אותו. עצרתי ליד איזה אוהל בדואי ושאלתי את הבחור שישב שם איפה המפעל והוא הצביע על שרידיו של בניין שזה מה שנשאר מכל המתחם שזכרתי. לא צלמתי, אבל בפעם הקודמת צלמתי למרות שהיה מאד קשה כי הכל היה צמחיה ובקושי היה אפשר לצלם בניין.

  • Amitai Sandy  On 13/10/2011 at 15:34

    אני אוהב את הפוסטים שלך הרבה יותר מאשר הכתבות באיכסנט.

  • itamarzo71  On 21/10/2011 at 19:02

    מעניין. תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: