סיבוב בקיבוץ יד מרדכי מסביב למרדכי אנילביץ'

אני לא יודע למה אבל משום מה במקום מרדכי, אני טועה… פנחס. אולי בגלל 'פנחס הקטן' ואולי בגלל אחת התמונות.
הוא עדיין שם צופה בדממה, בתנועה קפואה עם רימון ביד ומוכן לפעולה. בשנת 1951 הרימו את הפסל לראש הגבעה והציבו אותו על במת אבן נאה, ומאז הוא משקיף ורואה כיצד הארץ נבנית ומתפתחת. כיצד מתרחב הקיבוץ ומופרט. ראשי ממשלה מתחלפים, נשיאים מטרידים ואונסים, תינוקות נולדים ואחרים מתים. במבט חודר כמו פסלו של דוד בפירנצה, הוא קצת זועף, אולי קשה לו כי הוא מבין מה הוא רואה.
היום יותר מתמיד נראה שבישראל יורקים על הזיכרון – גם הקרוב וגם הרחוק.
ממה זה נובע? אולי מי שיורק על הזיכרון הרחוק, מגיע בסופו של היום לכך שגם הזיכרון הקרוב נשכח וערכים רדודים וריקים הופכים אצלו לערכים עליונים. כשבאים לבד ובשקט לבקר את אנילביץ' עם הרימון ביד, זה עושה משהו.
 
 
 

פנחס

 
 
 

המדרגות במורד הגן המקשר בין הקיבוץ לבין אתר הזיכרון

 

ריצוף אבן פראית

 

ספסל בלמנוחה בדרך למעלה

 

ארובות מעל תלולית מלאכותית בדרך

 

בסוף העליה הכל נחשף במכה אחת

*

ויש גם סרטון 

 

מקום מסוכן

הקיבוץ עליו משקיף פנחס ומגדל המים ההרוס

 

הרחבה שבחזית עליה נופל צלו של פנחס

 

"פנחס אמר"

 

לפני/אחרי

 

המגדל המחורר

 

המגדל ופנחס

 

שלט מאוחר על שיש שחור. כנראה שהאבן המקומית כבר לא מתאימה לנו.

 

מעל כולם (?)

 

הבסיס

 

נעל

 

מה הוא מחזיק שם?

 

מלמטה

 

Skyline Pigeon

 

זהו

 

המבט האחר על המקום הזה לא בא לי סתם. לפני כמה שנים באחת מהכיתות במחלקה לאמנות הציגה האמנית והמורה דרורה דומיני סדרת שקופיות שצילמה לקראת הספר שהוציאה במשותף עם הצלמת פראנס לבה-נדב.

השקופיות הציגו אנדרטאות מכל רחבי ישראל במבט פחות הירואי וקצת משעשע, אבל היתה בהם הרבה מאד חיבה וכבוד לעבר המפואר שניסו להנחיל לנו מורינו ואבותינו, עם או בלי הרבה הצלחה.

פעמים בשבוע במשך חודש (כבר תשע שנים) משדרים לעם ישראל תכנית בה קבוצת מוסיקאים ובדרנים סוג ז' שקוטלת ומתעללת בבחורים ובחורות צעירים תמימים. אז אם מזלזלים בטלויזיה של העם בבני אדם חיים ונושמים, אז למה לא לזלזל ולמחוק את אלה שבזכותם אנחנו כאן או אחרים שניסו להציל ולקדם את החברה שלנו ושכבר מזמן עמוק מתחת לאדמה?

גבעת מגדל המים ההרוס בקיבוץ יד מרדכי הוא ללא ספק אחד מהמקומות החשובים בישראל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יובל  On 17/04/2011 at 8:18

    פתאום שמתי לב לדמיון לפסל דוד של מיכלאנגלו. העמדה של "לפני הקרב". הזמן שבו הלוחם עומד ומסתכל קדימה כשכלי הנשק שלו מוסתר ביד האחורית. חשוף, פגיע, אבל עומד זקוף ומתכונן למה שיבוא (וגם מכין הפתעה לגוליית שבה מולו).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: