סיבוב בפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה / אוניברסיטת בן גוריון

לבאר שבע הגעתי כדי לעשות סיבוב וגם כדי לקבל משהו בכנס איגוד המתכננים. הכנס השנה התקיים בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון והפלוס הוא שזו הייתה הזדמנות שכדאי לנצל ולהכיר בניין שטרם הסתובבתי בו.
  
שנת 1953 היתה השנה הראשונה בה האדריכל אברהם יסקי תכנן בניין כאדריכל עצמאי בבאר שבע. הוא אפילו לא היה עדיין בן 26. באותה העת היה יסקי שותף עם האדריכל שמעון פובזנר, כשרק שנה לפני כן עוד היה שכיר במשרדו של האדריכל אריה שרון. הפרויקט הראשון שהם תכננו בעיר היה בית ספר בשכונה ג' (בית ספר שעוד יוזכר בהמשך על ידי אחד מהמורים בו, שהיום משמש כחוקר באוניברסיטה).
ב-1969 הגיש יסקי עם צוות מתכננים את תכנית האב לאוניברסיטה, ובשנים הבאות תכנן וביצע את בנייני הפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה המופיעים ברשימה זו – הפעם בשותפות יסקי-גיל-סיון.
חוץ מזה, תכנן יסקי בבאר שבע: שיכוני עולים (1955), הוסטל לאקדמאים (1957), את שכונת נוה עופר (1960) ושיכון ה' המכונה גם "שיכון לדוגמא" ובתוכו את שיכון רבע הקילומטר (1962-1960), השוק הקמעונאי שבנתיים נהרס (1962), תחנה מרכזית (1964), מבנן וקוטג'ים בשכונה ו' (1982), קניון הנגב (1987) ולאחרונה גם את פרויקט נאות מדבר שטרם בוצע. רשימה מכובדת, והפעם אתמקד בבניין אחד מתוך הרשימה הזו.
  
     

חזית בניין קרייטמן

 

למרות שהכנס אורגן באופן מופתי והכוונות היו מאד טובות ויפות. התאכזבתי (שוב) כי היה משעמם מאד. היכן הם הכנסים בהם אם מישהו קבע עמדה בנושא שנוי במחלוקת, מייד קמו, צעקו והעיפו כסאות? האירוע הזה עורר בי שאלות דרמטיות כמו האם התכנון מת? האם יש בו בכלל צורך? ממה שראיתי כאן, נראה שנגמרה תקופה והשאלה הגדולה היא האם אנחנו עומדים בפיתחה של תקופה חדשה, או שלא. 

היה חבל כי נושא הכנס של התחדשות עירונית, נראה נושא מעניין ויש הרבה מאד דרכים לחדש בו. אבל היתה אווירה זקנה, עייפה ומשעממת.

התיישבנו בין טובי פנסטר ולידה אסתר לוינסון. מהצד השני ישב עמירם אורן. רוני שלפה את החוברת עם תקצירי ההרצאות. דפדפה והחזירה בחוסר עניין לתיק. אורן ניצל את ההזדמנות. שלף חזרה החוצה את החוברת. דפדפף במהירות ואמר: 'זה המאמר שלי…'. רושם גדול זה לא עשה על רוני שנראתה מאד נבוכה. אורן הבין את הסיטואציה הטיפשית, לקח את המקל שלו והסתלק. את מקומו תפסה האדריכלית נעמה מליס שבאה עם איזה בחור מלוקק. נראה יותר כמו אלכס מהיפה והחנון. אולי באמת היפה והחנון.

גם היא לא נראתה נלהבת מכל האירוע אבל השותף שלה לשעבר – האדר' שמאי אסיף, קיבל את פרס יקיר אגודת המתכננים, אז היא נשארה לשבת. אחרי שהושלם טקס הגשת הפרס לאסיף, היא סיננה: אני את שלי עשיתי, ויצאה.

זה כבר היה מוגזם. לשבת באחד הקמפוסים בבניין סגור עם הרצאה שאני לא לומד ממנה כלום. הביאו מרצה מהודו, שהציגה תמונות אותן צילמה במצלמת פוקט בשנות השמונים בכל מיני ערים באירופה, כנראה באיזה טיול שנתי של כתה ז'. לי זה נמאס. אז לקחתי את המצלמה ויצאתי להכיר את אחד מהמבנים בקמפוס.

את ספריית ארן אני כבר מכיר, וגם כתבתי עליה כאן. הבניין הבא שעניין אותי היה מתחם הפקולטה למדעים מדויקים ולהנדסה שתוכנן בסוף שנות הששים על ידי צמד השותפים אברהם יסקי ויעקב גיל. זהו אחד מהמבנים הראשונים בקמפוס, ושתוכנן בדיוק על פי תכנית האב המקורית של הקמפוס, שגם אותה תכנן יסקי שעמד בראש צוות מתכננים מכובד למדי.

 

מודל קמפוס אוניברסיטת הנגב (1969, יסקי-גיל בשיתוף ישר, ניב, רייפר, קסלר, מגן / מקור: "אברהם יסקי - אדריכלות קונקרטית", הוצאת בבל)

 

 

תכנית קומה ראשונה של בנייני הפקולטה (מקור: ספרו של שרון רוטברד "אברהם יסקי - אדריכלות קונקרטית" הוצאת בבל, 2007)

 

שלושה מרכיבים מרכזיים משכו אותי בבניין: המסה, החלל והפרט.

אתחיל דווקא בקנה המידה של הפרט: הגימור של הבטון במגדלי המדרגות הוא מהיפים והמיוחדים שנוצרו (או יותר נכון יהיה לומר – נוצקו) בישראל. באותה העת, ישראל הייתה חלוצה בתחום הבנייה ובשיטות שונות ומשונות לטיפול בבטון. בישראל פעלו מומחים מקומיים שקנו לעצמם שם עולמי בשימוש בבטון. היו כאן ממש דוקטורים לבטון שהיו מרגישים את החומר ומבינים אותו לחלקיו הקטנים. "קורדרוי" – זה השם שניתן לגימור הבטון, הודות לדמיון לבד הקורדרוי הקטיפתי.

שרון רוטברד בספרו "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית" (הוצאת בבל, 2007) מתאר כך את יצירת הגימור המיוחד הזה: "כדי ליצור בטון 'קורדרוי', הוצמדו לתבנית סרגלים טרפזיים במרחקים שווים שחרצו תלמים במשטח הבטון. לאחר פירוק התבניות, שברו עם פטיש את קצות הפסים הבולטים שנותרו. כך התקבלה טקסטורה מחוספסת על פני השטח הבולטים ופסים כהים של צל באזורים השקועים".

המסה והחלל יוצרים כאן שני מקומות מיוחדים. הראשון הוא החלל הענק המצוי מתחת למסה האדירה של האודיטוריום. בעקבות זאת חלקו העליון משופע. הגודל והעוצמה כאן של האדריכלות מייצגת את אחד מרגעי השיא של האדריכלות הישראלית. אין פה זוהר או הדר, זה הרי הכל אפור ואפילו מעט אפלולי. כמו בתוך אוהל ענק בלב המדבר. מאד פשוט ושקט. אין כאן נצנצים, שיש, מנורות מאיטליה וטיח בצבע ורדרד, אפילו לא קרמיקה לבנה. יש כאן צל ובטון.

המקום השני זו החצר הפנימית השוכנת בין ארבעת אגפי הפקולטה. תכנון אקלימי נכון יצר כאן חצר נעימה ומזמינה. יסקי-גיל דאגו בכשרונם וניסיונם ליצור מקום עשיר באפשרויות ליצירת קשרי מבט: מכל האגפים, מכל המפלסים ומכל הכיוונים. כל חזית יש לה את האופי שלה והמשחק של פתוח-סגור מקבל בה אופי שונה.

בעוד אני מצלם את הקיר המחורר בחלל שמתחת לבניין האודיטוריום. שמעתי קול מאחורי שואל: "זה סתם קיר! מה אתה מצלם אותו?". זו כמובן הייתה הזדמנות לפתוח בשיחה עם אחד המשתמשים בבניין. לשמוע ממקור ראשון כיצד הוא מתמודד עם הארכיטקטורה והאם זה נעים וטוב לפעול בה.

ד"ר רמי מסלם ממכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטה, חוקר כבר שנים שיטות התפלה חדשות ושמח לספר על הפרויקט שערך בחצבה. שם מתקיימת התפלת מים בקנה מידה קטן ובעוד שירקות שאינם אוהבים מלח מושקים במים מותפלים הדלים במלח, הרי שירקות כדוגמת הסלק הזקוקים למלח – נהנים ממים עשירים ברכז שממנו בדרך כלל מנסים להיפטר ולרוב לא יודעים כיצד.

מסלם ניזכר בשנת 1956 ומספר שכאשר היה מורה בבית ספר בשכונה ג', הגיע ראש העיר המיתולוגי של באר שבע – דוד טוביהו ואסף את כל בית הספר לחצר ואמר שכאן תקום אוניברסיטה. המורים שישבו בשורה האחורית, צחקו על החלום הזה, כי "מי חשב שבעיר של 12,000 תושבים ושהיתה בקצה המדינה – תקום יום אחד אוניברסיטה"… והיא אכן קמה.

הוא לא חובב ברוטליזם, מהסיבה שכמו רבים אחרים גם הוא לא אוהב את הכוחניות שאדריכלות זו מקרינה. "אין בה קלילות וזה לא דבר שמקל על החיים בכזה מקום". לכן, הוא אוהב את השביל המקורה ששילבו בכיכר המרכזית של הקמפוס, בסמוך לבניין לפני שנים ספורות, מה שלדעתו מקל את האווירה הכבדה שמשרה הבטון האפור על המקום.

גם בבניין הפקולטה למדעים מדוייקים הוא היה מעוניין שיבואו היום ויעדכנו אותו מעט עם תוספות של זכוכית ואלומניום, "קצת לשחרר את הבטון האפור והעוצמתי הזה".

ועכשיו לתמונות, לפי הסדר הכרונולוגי: התמונה הראשונה היא מתוך הכנס עצמו ממנו מהר מאד הסתלקתי. רק חזרתי לקחת את הפרס על עבודה מצטיינת.

 

ד"ר עמירם אורן משוויץ לרוני עם המאמר החדש שלו במהלך ההרצאה המשעממת בכנס איגוד המתכננים

 

בניין האודיטוריום ע"ש קרייטמן (1970) חזית מערבית וראשית הפונה אל הכיכר המרכזית של קמפוס אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע

 

באותה החזית

 

...אותה חזית

 

ועדיין באותה חזית

 

שתי תמונות היסטוריות של המקום שלא השתנה בכלל (מקור: ספרו של שרון רוטברד - "אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית" הוצאת בבל, 2007)

 

מבט מתחת לאודיטוריום

 

החלל בעל התקרה המשופעת הוא אחד מהשיאים המרגשים ביותר לא רק בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון אלא באדריכלות הישראלית בכלל

 

כל פעם שאני מבקר בחלל הזה שמתחת לאודיטוריום אני מודע לחוויה החד פעמית הזו שרק כאן אני יכול לחוות אותה: העוצמה, הכח ואם זאת הפשטות, הכנות והצניעות שאופפים את המקום הזה בלב המדבר

 

בקומת העמודים שמתחת לאודיטוריום מצויים מספר קירות בטון אותם הפכו האדריכלים ליצירה פיסולית לכל דבר

 

הקיר הפיסולי

 

מאותו חלל דרמתי ישנו מעבר לחצר פנימית מוקפת במבני הפקולטה המתוכננת במידות הנכונות וההרמוניות

 

החצר הפנימית

 

תמונה היסטורית של החצר (מקור: ספרו של שרון רוטברד - "אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית" הוצאת בבל, 2007)

 

מדף ספרי האדריכלות הישראלית מצומצם למדי, אך למרות עובדה מעציבה זו, כולל המדף שלי כמה ספרים מעולים שלא היו מביישים את ישראל בין האומות. אחד מהספרים האלו הוא ספרו של שרון רוטברד: "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית" שיצא בהוצאת בבל בשנת 2007.

עדיין ניתן להשיג את הספר הזה בחנויות, וזאת בשונה למשל מספרו של רם כרמי "אדריכלות לירית" שאזל. מדובר ביצירה בת קרוב לאלף עמודים, עשירה בטקסט מעולה ובתצלומים המסכמים 55 שנות יצירה של אחד מהאדריכלים הפוריים ביותר בתולדות האדריכלות המקומית, ואולי הפורה בין אדריכלי ישראל. אני את הספר רכשתי בלוטוס שבאלנבי (שם תמיד יש הנחה) וסיימתי אותו תוך 4 ימים ואפילו קבלתי בו הקדשה אישית מיסקי עצמו!

רשימה נוספת על מבנה אחר של יסקי ניתן למצוא כאן: סיבוב בשיכוני יסקי בקרית גת.

 

חזית הבניין כוללת את אחד מפרטי הבטון החשוף המוצלחים ביותר בארץ, פרט שקיבל את הכינוי "קורדרוי", ומדובר לא רק בפרט אסתטי אלא בפיתרון אקלימי היות והודות להצללה העצמית של הפסים מצטננת טמפרטורת הקירות

 

מבט מהקצה העליון של המדרגות המלוות את החזית המערבית הראשית

 

המשך המדרגות מוביל אל גשר שבהמשכו גישה לבניין הדרומי או למדרגות המובילים לקומה העליונה

 

מבט על הגשר מהקצה השני / פתוח סגור

 

מסדרון טיפוסי בבניין הדרומי הכולל פס חלונות הפונה לחצר הפנימית

 

זו טעות לחשוב שהברוטליזם במקור היה כולו אפור, אלא הוא כלל גם לא מעט צבעוניות. הכניסה לחדרים מהמסדרון: שילוב של בטון אפור עם לבני סיליקט בגווני אדום וצהוב

 

מבט על החצר המרכזית

 

המשך המדרגות העולות למפלס העליון באגף המערבי הכולל את האודיטוריום המרכזי

 

המבואה במפלס העליון לאודיטוריום / שימו לב לצורות הגאומטריות המשולבות בריצוף שנלקחו מפרויקט אחר של המתכננים: כיכר מלכי ישראל בתל אביב

 

הריצוף

 

האודיטוריום

 

מערכת המדרגות המרכזית בבניין האודיטוריום בה התאורה הטבעית מהווה מרכיב בולט

 

וגם כאן יש גשר

 

המדרגות

 

באגף הצפוני

 

קיר ומסדרון בבניין הצפוני

 

מסדרון באגף הצפוני

 

החצר הפנימית במבט מהאגף הצפוני

 

החצר הפנימית

 

חזיתו הצפונית של בניין האודיטוריום מרמזת על הכוונה ליצור המשכיות למבנים אחרים בקמפוס, דבר שכל שנותר ממנו זה פתח מיותם ללא המשך

 

חזרה לכנס:

הגעתי לכאן בשביל כנס....

 

רגע לפני המושב, שוחחה טלי חתוקה עם ולרי ברכיה - יקירת איגוד המתכננים לשנת 2011

 

אחרי, בדרך חזרה עצרנו מול רהט לפיתה עם לבנה, שמן זית, זעתר, זיתים ולימונדה. הכי פשוט זה הכי טוב. לפעמים.

בדואי + פיתה

 

זו אחת מהתחנות האהובות עלי

 

הכנה 01

 

הכנה 02

 

רוני מתרשמת לטובה

 

באוהל עם הפיתות

 

לפני

 

אחרי

 

* * *

ולסיום שיר:

 

8-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 20/02/2011 at 10:59

    בתור מי שלמדה בבניין המדובר בשנות השבעים…
    הקמפוס החדש היה בראשיתו וכולם למדו בבניין המדובר, גם מדעי הרוח והחבר'ה.
    זה היה (ואולי נשאר) מבנה נוח, ובקומת הכניסה פוזרו הרבה מקומות ישיבה והם נוצלו כדי לראות, להיראות, להיפגש, לנמנם, לקרוא, לאכול, להתאהב, לריב, לשמוח ולהיכנס לדיכאון, להתכונן למבחנים ומה לא. המרחב הציבורי של הבניין שוקק חיים גם היום, דבר שלא מתבטא בצילומים משום שהיה יום נדיר של גשם ובגלל חופשת הסמסטר.
    נדמה לי שלא נעשו בו שינויים מרחיקי לכת חוץ משיפוצים הכרחיים לצורך תחזוקה שוטפת.

  • אמיתי ס  On 20/02/2011 at 13:58

    לא קשה למצוא משתמשים בבניינים ברוטאליסטים שמרגישים שהם עובדים ולומדים בבית כלא. מפתיע למצוא מישהי כמו אסתר שהבטון לא הפריע לה. אולי כשהיה חדש סימל חדשנות ומודרניות.

    אני, כצפוי, מצטרף לדעתו של ד"ר מסלם.

  • גלעד  On 20/02/2011 at 14:19

    תודה על הסיור במחוזות קרובים ללב.

    אולי תרצה לפרסם אחת מהתמונות בערך בויקיפדיה האנגלית – שם יש תמונות מאוניברסיטאות רבות, אך לא מבן גוריון:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Brutalist_architecture

  • אסתר  On 24/02/2011 at 12:16

    כן הוא כוחני, הוא אפור, הוא דורסני ושתלטני. חלק מהמתכננים רוצים בניין מנוגד לו, וחלק זורמים אתו. הוא נותן את הטון בקמפוס.
    בפנים הוא כליל המעלות – גם בימות החום – הוא קריר, מואר, מאוורר ומרווח. הוא מלא בשטחי ציבור ומעודד מפגשים חברתיים.
    לעומת זאת בניין הספריה שזוכה לדברי הלל מחניק ורק מי שיושב ממש ליד מקור האור הטבעי זוכה להנות ממנו. גם את הגג הנפלא רואים רק מהאוויר.
    קשה, קשה.

  • מאור  On 24/02/2011 at 13:15

    "חזית הבניין כוללת את אחד מפרטי הבטון החשוף המוצלחים ביותר בארץ, פרט שקיבל את הכינוי "קורדרוי", ומדובר לא רק בפרט אסתטי אלא בפיתרון אקלימי היות והודות להצללה העצמית של הפסים מצטננת טמפרטורת הקירות"
    אם שטח החתך של הקיר זהה, היכן כאן ההצללה? הרי הקרינה שנחסכת מהשקעים נבלעת בבליטות הסמוכות, שנמצאות ס"מ ספורים מהן?! אלמנט עיצובי חזק, אבל חסר השפעה מבחינה אנרגטית.

  • נוה  On 14/03/2011 at 12:31

    בניין מדהים,כדאי לעשות כתבת המשך על הסככה ופיתוח הנוף שעשה שם שלמה אהרונסון.עבודה מדהימה גם כן.

  • אש  On 25/05/2012 at 16:34

    ארכיטקטורה מדהימה. אבל משנות ה 80 ומעלה לא רואים הרבה כזאת, וחלק גדול מהארכיטקטורה היום משעמם מידי, "הייטקי אחיד" כזה. אם כי יש הרבה דברים שבולטים לטובה, למשל בניין פיסיקה בתוך אוניברסיטת בן גוריון עצמה

    מאור : הצורה של הקיר דומה לצלעות קירור במעגלים אלקטרוניים בכך שיש כאן צלעות שמגדילות את שטח המגע עם האוויר. כמות האור שנבלעת בקיר זהה, אבל השטח הגדול יותר ככל הנראה נותן קירור טוב יותר. בנוסף, הצלעות שמוליכות את החום דקות יותר וזה יכול להקטין את הולכת החום לתוך הקיר ובסופו של דבר לצד השני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: