סיבוב לילי במסעדה אריתראית בנוה שאנן (Zide Tea Shop)

כחלק ממחקר שאני עורך בימים אלה על מהגרים ומרחב, יוצא לי להעביר שעות ארוכות בתצפיות, שיחות וראיונות עם מבקשי מקלט מאריתראה. לפני שבועיים הצגתי כאן דירה של מבקשי מקלט ולפני חודש הצגתי את המסעדה והמכולת של ירגלום ברחוב הגדוד העברי, והפעם מוצגת כאן אמנם שוב מסעדה אריתראית, אך בשונה מזו הקודמת בה האוכל היה העיקר, כאן מדובר בחלק בלתי נפרד משגרת הפנאי אליה הצטרפנו ובקשנו להשתלב לרגע.

זהו מקום אליו הם באים בערב, להפגש, לדבר ולצחוק קצת. אחרים באים לבדם, יושבים ובוהים בקירות או במסך הטלויזיה שמקרין קליפים של מוסיקה אריתראית מסורתית שפסקה מן העולם, אותה תוכלו לשמוע ברקע של שני הסרטונים שצלמתי שם ומשולבים ברשימה.

הגעתי עם רוני ועם שלושה בחורים שמבקשים להקים הנהגה שתכוון ותקדם את אוכלוסית מבקשי המקלט האריתראים בישראל. הטקסט כאן הוא העיקר, אבל אני חייב לציין שבשונה מהמסעדה של ירגלום, הפעם האוכל היה יותר טוב ומתאים לי. אולי זה עניין של טעם ואולי השתנה בי משהו.

     

רוני וקידנה ברחוב נווה שאנן

  

רחוב נוה שאנן הפועל במתכונת של מדרחוב, הפך מאז שנות התשעים למרחב הפנאי של קבוצות המהגרים בישראל. כיום, משמש המקום בעיקר בשעות הערב כמרחב פנאי עיקרי לבני קהילת מבקשי המקלט האריתראית. בעקבות זאת, פועלים במקום מספר רב של בתי עסק העונים על צרכיהם של בני הקהילה ומתבססים בעיקר על "אינטרנט קפה" ומסעדות המגישות אוכל מסורתי-אריתראי.

בשתי המסעדות שנצפו עד כה (וזו השניה) מועסקות נשים מאריתראה – פרט נדיר בחיי היום יום של מבקשי המקלט האריתראים. במפות המנטליות שנערכו על ידי שני נחקרים ואינן מופיעות ברשימות, מיוצג מדרחוב נוה שאנן בשונה משאר חלקי המפה המתארת את מרחב חיי היום יום של השניים . מפתיע שהמדרחוב צויר באופן כמעט זהה למרחבים שתוארו במפה המנטאלית המתארת את חיי היום יום באריתראה. במפות מוצג נוה שאנן בקו חזק ורציף המייצג את ביטחונו של המצייר במקום נוסף לכך, הרחוב מקושר לביתו בקו רציף וחזק וזאת בשונה ממקום העבודה המקושר למגורים בקו קטוע וחלש. הפריסה של רחוב נוה שאנן (המרחב הציבורי ושורות המבנים משני צידיו) מוצג בשתי המפות באופן זהה, ואף מקבל דומיננטיות במרחב המצויר. 

מפות מנטאליות הן כלי מחקר מעניין, חדשני ומוזר (ולכן גם שנוי במחלוקת) אך בכל זאת ניתן באמצעותו להסיק כי רחוב נוה שאנן מזכיר למבקשי המקלט את ביתם, את תחושת הביטחון, היציבות, והתרבות המקורית שאותה הם נאלצו לעזוב הרחק מאחור. את זה אפשר לתלות הן בהימצאותם של מבקשי מקלט רבים אחרים ברחוב, במוסיקה הבוקעת מהעסקים וכן מהריחות והטעמים החזקים והכל כך שונים המצויים ועולים במסעדות הפזורות לאורך הרחוב ומגישות כאמור מנות מהמטבח האריתראי המסורתי.  

 

 

 

רחוב נוה שאנן 16: Zide Tea Shop

 

 

מקום: Zide Tea Shop, רחוב נווה שאנן 16 ת"א. זמן:  19:10 – 21:30. מרואיין:  קידנה (24), היילה (31) קבדום (38?).

[קבענו טלפונית ביום שני להפגש בשעה שבע בפארק לוינסקי. הגענו לפארק אך קידנה לא היה ולא ענה לטלפון. חשבנו שהוא שכח אז הלכנו לרחוב נוה שאנן כדי להתחיל בתצפית. רוני התקשרה שוב וקידנה ענה ואמר שהוא מחכה לנו בפארק. ביקשנו שיגיע לרחוב נוה שאנן ואחרי עשר דקות פגשנו בו ברחוב. בקושי זיהינו אותו, מפני שהוא הסתפר מאז פגישתנו האחרונה]

באילו שעות אתה בדרך כלל מגיע לכאן לבלות?

קידנה: אני מגיע בדרך כלל בשעה חמש ונשאר עד עשר. אם אני מוצא חברים, מה שבדרך כלל קורה אז אנחנו יוצאים לשתות ביחד בירה ומדברים.

[קידנה סיפר שהוא עומד להיפגש כאן עם שני שותפיו לארגון לקידום הקהיילה האריתראית בישראל. ברחוב נוה שאנן 16 נכנסנו למסעדה-מזנון. המקום הוא חדר אורך וצר כשבכל צד מוצבים שלוש שולחנות. כל ששת השולחנות היו תפוסים על ידי בודדים, זוגות או שלישיות. כולם גברים הנראים בני 35-25. נורת פלורסנט בודדה שהפיקה צבע סגלגל, האירה את החלל. על המקרר שבקצה החדר הונחה טלויזיה שהקרינה בקול רם קליפים של מוסיקה אריתראית מסורתית. התיישבנו בשולחן האחרון שבקצה המסעדה לפני המטבח, שם כבר חיכו לנו שני חבריו של קידנה: היילה וקבדום. קבדום החזיק יומן וכן קבוצת דפי A4 שהכילו בכתב טיגרינה מודעה לבני הקהיילה. לשלוחן מוגשים בקבוקי בירה ללא כוסות לכל אחד מיושבי השולחן. המוסיקה רועשת וצריך להרים את הקול. האור החלש יוצר אווירה של מקום אחר ולא ברור].

למה אנשים באים לכאן לשבת לבד? האם הם בודדים?

קידנה: לא, לכולם יש חברים – ככה זה בתרבות שלנו שמעודדת חברה. אלה שיושבים כאן לבד או שהם ממתינים לחברים, או שהם יושבים וחושבים על החיים בשקט ולבד.

למה לא נשארתם באריתראה?

היילה: אנחנו מפחדים ממלחמת האזרחים הקשה שמתחוללת שם ולכן אנחנו מעדיפים להיות מחוץ למדינה. ישנה אימרה אריתראית שאומרת שכאשר שני פילים נאבקים אז הדשא נכתש ולכן כדאי להתרחק. אנשים בארתיראה לא סומכים יותר אחד על השני. אני לא מאמין לאח שלי. המאבק הקשה בין השלטון לבין האופוזיציה יצר קרע קשה בחברה האריתראית שבא לידי ביטוי בין השאר באמצעות חוסר אמון הדדי.

מה עבר עליכם מאז פגישתנו האחרונה?

היילה: השבוע הוזמנתי להשתתף בעימות בפני סטודנטים במכללה האקדמית תל אביב. העימות היה ביני לבין נציג משכונות הדרום. הוא טען שכל הרחוב שלו מלא באנשים שחורים, הילדים שלו חוששים לצאת לרחוב והכל מלא באפריקאים שחורים שחיים בקבוצות גדולות בחדרים. אבל עכשיו יחיו מאה אנשים בחדר, כי בגלל המדינה אין אפשרות לעבוד ואין לאנשים כסף לשלם שכר דירה.

מהו מחיר שכר הדירה היום בתל אביב?

קבדום: היום הוא 2,300 ₪ לחדר.

היילה: זה באמת מאד יקר, אבל אין לנו ברירה. זה או לקחת או לעזוב.

אז מה עלה בעימות עם נציג שכונות הדרום?

היילה: האנשים נחמדים, דתיים אבל עניים ובאמת הרבה אפריקאים שחורים מתגוררים שם. התושבים שם חוששים שהאריתראים לוקחים להם את העבודה. אבל אני לא ראיתי אף ישראלי שמנקה רחובות או מנקה כלים במסעדות – אלה העבודות שאנחנו לוקחים. עד לפני חמישה ימים היה ידוע שמי שמעסיק עובד שאינו חוקי הוא עובר חוק ויכול להיקנס בסכום של 50,000 ₪. החל מלפני חמישה ימים ניתן להעסיק אך עדיין זה לא כתוב במפורש בויזה.

הייתם גם באילת לפני שבועיים, איך היה?

קידנה: אילת זו עיר מאד יפה. הים האדום, הרי ירדן, המזג אוויר… ארגנו שם פגישה עם אנשים מאריתראה והגיעו כ-500 אנשים לפגישה. שמענו מהאנשים באילת שישנה שם הרבה יותר גזענות מצד הישראלים מאשר מה שיש בתל אביב למשל, אבל זו עיר טובה ויש בה הרבה מאד עבודה בבתי המלון. בשונה מתל אביב, אין שם כמעט ברים וכאלה מקומות מפגש, כי הלכו שם מכות והמשטרה סגרה את המקומות מפגש האלה.

[נכנסת קבצנית ישראלית, עוברת מאדם לאדם ומבקשת כסף. כל אחד מיושבי המקום נותן לה מטבע. גם רוני.]

אתה יכול לתת לי את התעודה שלך לראות מה כתוב שם? [קידנה שולף את התעודה מכיס מכנסיו ומציג אותה לרוני ולי]. כתוב כאן: רישיון זמני זה אינו מהווה רישיון עבודה. זו לא הכוונה שאסור לכם לעבוד אלא שהויזה הזו לא מהווה אישור עבודה…

היילה: באמת?…. ומה כתוב פה?

זו חתימה של הפקיד שחתם על הויזה. זו רק חתימה וחותמת.

היילה: בסדר.

זה כל כך טיפוסי שזה רק בעברית ולא מופיע גם באנגלית או בשפה שלכם. גם באתר האינטרנט של רשות ההגירה הכל בעברית ואין זכר לשפה אחרת. חיפשתי את הטפסים שעל מבקש מקלט להגיש לרשויות, ולקח לי יותר מעשר דקות למצוא אותו, אז למי שלא יודע עברית אין סיכוי למצוא את הטופס. ואני עוד דובר עברית.

מה הגישו לנו כאן לאכול?

קידנה: זה אינג'רה ובמרכז יש שורו שזה סוג של חומוס ולצידו מוגש אדס שזה תבשיל עדשים. באריתראה כולם אוכלים ביחד ולכן מוגשת צלחת אחת גדולה למרכז השולחן וכולם אוכלים ממנה במשותף. אנחנו אוהבים לאכול יחד.

מהראיונות שערכנו עד כה חזרנו ושמענו את הרצון המקורי להגר מאריתראה לאיטליה. האם השקיקה הזו לאיטליה היא בשל העובדה שהאיטלקים שלטו באריתראה עד למלחמת העולם ובגלל זה חלחל משהו מהם גם לדור הצעיר?

קידנה: יש השפעה של איטליה באריתראה. הם בנו את אריתראה – כל האדריכלות שהם השאירו, בתי הקולנוע שנושאים שמות איטלקיים כמו "רומא", "אמפרר".הזמן שהאיטלקים שלטו היה זמן רע מאד, אבל הם בנו את המדינה כי הם חשבו שזה היה לתמיד חלק מאיטליה. הם בנו ערים ופינו את התושבים המקומיים לכפרים ואסרו עליהם להיכנס אליהן. הזמן שהאיטלקים שלטו – זה היה רע אבל הם בנו את המדינה, כי הם חשבו שהשלטון האימפריאלי שלהם ימשך לנצח ואריתראה תוותר חלק בלתי נפרד מאיטליה. אחרי האיטלקים באו האנגלים ששלטו באריתראה עשר שנים.

מה זו המוסיקה שמשודרת בטלויזיה כאן עכשיו?

היילה: זו מוסיקה מסורתית. יש גם מוסיקה מדורנית בעיקר בערים באריתראה, אבל כאן הם יותר שמרנים ולכן שמים מוסיקה מסורתית.

קידנה: אני אוהב את זה מאד. [צוחק] זה כבר לא קיים באריתראה, זה מהעבר. בזמנים האלה באריתראה היה טוב ולכן אני שמח לראות את זה ולהיזכר.

האם זה עדיין קיים באריתראה?

קידנה: זה כבר לא קיים, זה מהעבר. בזמנים האלה שרואים כאן בטלויזיה באריתראה היה טוב, ולכן אני שמח לראות את זה.

היילה: הריקוד והשירה באריתראה הם נושאים מאד חשובים. 

האם אתם גם רוקדים כאן בישראל?

היילה: זו מסורת מאד חשובה אבל כאן בישראל אנחנו לא רוקדים ולא שרים. 

רב הפליטים מאריתראה הם גברים, איך נוצר המצב הזה?

קידנה: המסע מאריתראה לישראל הוא מאד קשה והוא עוד יותר קשה ומסוכן לנשים. גברים יכולים לספוג את היחס הקשה שבעיקר נתקלים בו אצל הבדואים בסיני, אבל נשים לא יכולות לעבור את זה ולכן מיעוט הנשים שמגיעות לישראל. גם המצב בו נמצאים האנשים בישראל הוא קשה וזה גורם לערעור היחסים בין בני הזוג.

אז אתם פה בישראל קבוצה של כמה עשרות אלפי גברים אריתראים בגיל הנישואין וללא נשים כמעט.

קידנה: זה נכון וזה מאד קשה. זה הגיל בו אנשים מתחתנים ומקימים משפחה ואנחנו לבד. דווקא במצב בו אנחנו כל כך זוקים לזוגיות – אין לנו את האפשרות בכלל להשיג את זה. זה מאד קשה.

מה זו הכרזה הזו כאן מעל לשולחן הסמוך?

היילה: זו פרסומת להופעה של זמרת שמישהו מהביא אותה לישראל כדי להופיע, אבל אנחנו מתנגדים לה כי היא תומכת בשלטון האריתראי. קוראים לה Heken Mekes ומי שהביא אותה זה איזה אמרגן. היא אריתראית אבל היא נשואה לאירתראי שמתגורר בלונדון.

מה אתם יודעים להגיד בעברית?

היילה: כמעט וכלום, אנחנו רק שלושה חודשים בישראל ולא הספקנו עדיין לתפוס את השפה.

איך אתם מרגישים עם הישראלים ברחוב?

היילה: אני אוהב אותם, הם מאד נימוסיים והבעיה היא רק עם הפוליטיקאים.

[היילה שולף קופסת סיגריות ומבקש מאיתנו רשות לעשן. רוני מסכימה. גם אני]

היילה: אני האדם היחיד בקהיילה שמעשן.

קידנה: המלחמה הביאה איתה הרבה דברים רעים שלא היו קודם באריתראה כמו העישון… עד אז העישון היה דבר אסור ואם אבא שלי היה תופס אותי מעשן זה היה נגמר לא טוב. היום הרבה אנשים. אבל מאז המלחמה כולם מדברים פתאום בהרבה שפות: חוץ מטיגרינית ואמהרית, מדברים גם אנגלית, איטלקית וערבית.

היום זה יום השואה הבינלאומי. מה אתם יודעים עליה?

קידנה: אנחנו יודעים על מחנות העבודה ומחנות ההשמדה, את כל זה מלמדים בבתי הספר באריתראה. אנחנו מרגישים עם זה רע, כי פאשיזם זה כל כך רע… את הסרט "החיים יפים" ראיתי לפני יותר מעשר שנים בוידאו בבית.

היילה: כשהגענו לישראל העדפנו לא לדבר על השואה, אבל אנחנו יודעים שהישראלים היו פליטים במצרים ועכשיו אנחנו פליטים בישראל.

קידנה: כשהייתי במדינה שלי הייתי מאד… אהבתי את ישראל למרות שלא היו לי אז שום כוונות להגיע לכאן. כשהייתי שומע באיזה ויכוח משהו נגד ישראל לא הייתי תומך בזה. גם מאוחר יותר כשהגעתי ללוב. אך כשהגעתי לישראל משהו השתנה, כי פעם תמיד הגנתי על ישראל אבל כאן באמת הופתעתי על איך זה שאני מעריך את הכנות של הישראלים אך מאד מדוכא מהיחס של הממשלה. למרות כל המצב הקשה, אני מרגיש שהממשלה פושעת בי. למרות זאת, אני חש שמחה כשאני רואה את הישראלים – אנשים טובים וכנים שאף פעם לא פוגעים. במצרים או לוב האנשים מאד לא כנים, גונבים ושודדים את הכסף שלך ועושים בעיות.

[…]

[כשקמנו לצאת היילה ניגש בשקט לבעל המקום ושילם את מחיר הארוחה – האינג'ירה עם התוספות והבירות. התרעמנו על כך, אך החבורה סירבה לתת לנו את האפשרות לשלם בטענה שאנו האורחים שלהם ומחובתם להזמין אותנו. כשיצאנו החוצה הבטחנו לקידנה שבפעם הבאה אנחנו נזמין אותו לפיצה. העליתי חלק מהתמונות והסרטונים שצילמתי לפייסבוק וקידנה ראה והגיב:  really amazing! great! hahaha i like it man!!. כשרוני גילתה שלקידנה יש פייסבוק ולה עדיין לא, היא החליטה לעשות את הצעד ולפתוח לעצמה פרופיל. אתם יכולים לבקש ממנה חברות אבל אני חייב להזהיר אתכם שהיא מנפה את רוב הבקשות]. 

 

   

שולנות וכסאות פלסטיק, מקרר ועליו טלויזיה המקרינה מוסיקה אריתראית מסורתית. אור נאום בודד מפיץ אור כחלחל.

 

סביב השולחן מימין לשמאל: רוני, קידנה, קבדום, הילה

 

אינג'ירה (לחם מסורתי) ועליו שורו (מעין חומוס) ואדס (תבשיל עדשים)

 

הילה ואינג'ירה

 

הסתערות

 

מודעה להפצה לבני הקהילה האריתראית שהוציא הארגון של השלושה

 

הילה מצלם בנייד

 

תראה

 

קידנה

 

קידנה מרגיש נח בחולצה שיש לו שנושאת כתובת ממסע לפולין של בית ספר

 

היילה מצלם

 

אני מאחורי קידנה במצלמה של היילה

 

המסעדה לכיוון הרחוב

 

המטבח

 

ולסיום: התפריט

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 13/02/2011 at 13:40

    "אלה שיושבים כאן לבד או שהם ממתינים לחברים, או שהם יושבים וחושבים על החיים בשקט ולבד."
    אהבתי את זה. וגם את זה:
    "יש השפעה של איטליה באריתראה. הם בנו את אריתראה – כל האדריכלות שהם השאירו, בתי הקולנוע שנושאים שמות איטלקיים כמו "רומא", "אמפרר"."
    מעניין איך אלו נראים, בטח אר דקו מודרניסטי יפה כזה.
    עצוב להיות כמוהם במדינה זרה וללא נשים משלהם. כתבה יפה.
    חבל שאין כסף ויזם או גוף שיכול לקחת נאמר את קולנוע המרכז בתחנה המרכזית הישנה ולהפוך אותו באמצעים לא רבים לקולנוע שמקרין סרטים בשפה האריתראית ובשפות זרות נוספות לעובדים זרים ממקומות אחרים, לפחות שיהיה להם קצת בידור והנאה.

  • יאצק הצידוני  On 13/02/2011 at 17:46

    "אנחנו מפחדים ממלחמת האזרחים הקשה שמתחוללת שם"

    איזה מלחמת אזרחים (קשה??) מתחוללת באריתראה? ניסיתי לחפש בגוגל ידיעות חדשותיות על קרבות בין הממשלה לכוחות המורדים או משהו בסגנון, על הרוגים אזרחים בחילופי אש. נאדה, שום דבר. אריתריאה אומנם יוצאת מדי פעם למלחמה עם אתיופיה אבל זה לא דבר חריג יתר על המידה בקרב אומות העולם המתוקנות, מה גם שהאחרונה היתה לפני 10 שנים.
    אריתריאה היא לא מקום דמוקרטי במיוחד, אבל יחסית למדינות אפריקאיות אחרות היא לא מקום גרוע באופן יוצא מן הכלל, אפילו היא נחשבת אי של יציבות יחסית.

    אולי אתם מתבלבלים עם סומליה?

    "זה כל כך טיפוסי שזה רק בעברית ולא מופיע גם באנגלית או בשפה שלכם. גם באתר האינטרנט של רשות ההגירה הכל בעברית ואין זכר לשפה אחרת"

    תנסה את הגישה הזו בצרפת, תראה לאן תגיע (ניסיתי, הכל שם בצרפתית, החולרות אנטישמים גזענים האלה….)

    האמריקאים קצת יותר טובים, אבל אם אתה יודע רק סינית או ערבית או כל שפה אחרת מאנגלית או ספרדית, שיטוט באתר שלהם רק יעלה חרס.

    • מיכאל יעקובסון  On 14/02/2011 at 22:53

      לפי דו"ח ארגון משמר זכויות האדם, ממשלת אריתריאה מפרה באופן שיטתי את זכויות האדם. ההפרה כוללת מעצרים שרירותיים; תנאי מעצר איומים; עבודות כפייה; הגבלות חופש התנועה, הביטוי והדת; גיוס בכפייה לשירות צבאי או לאומי לזמן בלתי מוגדר; עינויי עריקים ומתנגדי שלטון. מאות אלפי אזרחים נמלטים מאריתריאה בעקבות הפרות זכויות אדם אלו ומסתכנים בעונשים כבדים, בפציעה או מוות מירי בזמן שהם מנסים לחצות את הגבול, ואף בענישה כלפי בני משפחותיהם.
      נציבות האו"ם לפליטים המליצה לא להחזיר לאריתריאה פליטים.

      • יאצק הצידוני  On 15/02/2011 at 18:04

        זה לא ש HRW נחשב בעיני לארגון אמין, אבל נניח. זה מהדו"ח שלהם:

        "If one of the men escapes, you have to go to his home and find him. If you don't find him you have to capture his family and take them to prison. Since 1998, it's standard to collect a family member if someone flees".

        לעומת מה שהחבר שלך אמר:

        "קידנה: המסע מאריתראה לישראל הוא מאד קשה והוא עוד יותר קשה ומסוכן לנשים. גברים יכולים לספוג את היחס הקשה שבעיקר נתקלים בו אצל הבדואים בסיני, אבל נשים לא יכולות לעבור את זה ולכן מיעוט הנשים שמגיעות לישראל. גם המצב בו נמצאים האנשים בישראל הוא קשה וזה גורם לערעור היחסים בין בני הזוג."

        כלומר החברה האלה מעדיפים להשאיר את המשפחות שלהם באריתראה הנוראית ששם הם צפויים לבטח להתנכלות ברוטאלית מהממשל על פני הסיכונים הפוטנציאלים בדרך בסיני (מי אמר שצריך לעבור לסיני? למה לא להשאיר אותם במצרים?). דרך אגב, בדיוק אותם סיכונים לא מנעו מיהודי אתיופיה לצעוד על נשם וטפם במדבריות סודן.

        הלכתי לאתר של UNHCR וניסיתי לחפש את ההמלצה הספציפית הזו. לא מצאתי. האם תוכל לספק לינק?

  • chicky00  On 13/02/2011 at 21:05

    מעניין. הייתי באותו מקום אני חושב עם הכיתה שלי ממנשר.

  • רונן גפן  On 20/02/2011 at 18:32

    אין פה אתר אינטרנט בשפה שלהם.כולי דמעות.
    המדינה הגזענית הזאת צריכה לדאוג מייד לדברים הבאים:
    -תרגום כל אתרי הממשלה לאריתראית.
    -מתן אשרת עבודה ואזרחות לכולם.
    -אישור לכולם להבאת כל המשפחה לפה.
    -מימון טיפול רפואי לכולם עקב הסבל שהם עברו בדרך לפה.
    -מימון עובדים סוציאליים דוברי אריתראית.
    -הקצאת אולם אחד מסינמה סיטי לטובתם (אולי לא אר דקו אבל גם משהו להתחלה).

  • שלגיה  On 19/04/2017 at 9:37

    מיכאל,יש לך מושג מה הכיוון התכנוני של מדרחוב נווה שאנן? מה מתכננים לעשות שם? המדרחוב הוא לא חלק ממתחם השומרון .אני שואלת ,כי הייתי שם אתמול בשעות היום. חצי מהחנויות סגורות. כל מי שיש לו דופק התחיל איתי. לא הרגשתי מאוימת ,אבל גם לא הרגשתי נוח. המקום הזה הולך לאנשהו?

    • מיכאל יעקובסון  On 19/04/2017 at 10:16

      יש תכנית בת כמעט עשרים שערך בזמנו אדם מזור לשטח שבין שתי התחנות המרכזיות ולפי התכנית כל האזור אמור לעבור שינוי. המגדלים לאורך רחוב הרכבת הם תוצאה של אותה תכנית אבל ההתקדמות שלה מאד איטית. ביום המקום קצת מת אבל בלילות יש הרבה עסקים מדליקים של עובדים זרים ולא להרגיש בהם נוח זה נהדר.

      • שלגיה  On 19/04/2017 at 16:49

        אני רצה לבלות שם. אתה יכול לכתוב מה מספר התוכנית?

        • מיכאל יעקובסון  On 19/04/2017 at 19:12

          אני לא יודע מה מספר התכנית ואם בכלל מדובר היה בתכנית סטטוטורית או בתכנית מנחה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: