סיבוב בספרית ארן / אוניברסיטת בן גוריון

אחד מנושאי השיחה שהעסיקו הכי הרבה את האדריכלית המנוחה זיוה ארמוני היה הקרדיט שניתן לקבוצת אדריכלים גדולה על תכנון בניין הספריה הלאומית בקמפוס גבעת רם.ארמוני הייתה דוגמה מובהקת וכואבת למצבן של האדריכליות הישראליות: אדריכלית מחוננת שהיתה כמו רבים אחרים לדורה – במקום ובזמן הנכון ועם כמות כישרון ברמה בינלאומית. למרות זאת, היא נדחקה לשוליים, נשכחה והחל משלב מוקדם יחסית פסקה מלפעול כאדריכלית. את ארמוני הטריד שיותר מידי אנשים זכו בקרדיט על הבניין מבלי שהם באמת תרמו משהו משמעותי לתכנית (לטענתה שלושת האדריכלים שבאמת עמלו על פיתוח התכנית היו שמעון פובזנר, חנן הברון והיא עצמה). פגיעה קשה היא ספגה באוטוביוגרפיה של אברהם יסקי (עמ' 171), שגם הוא קיבל קרדיט על הספריה הלאומית, ובספר נדחקה ארמוני מראש רשימת המתכננים שסודרה על פי הא"ב ו"בטעות" קיבלה את השם ערמוני. זה מאד הציק לה.בין מקבלי הקרדיט על הספריה הלאומית היו גם בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר. אפשר לומר שהם היו המרוויחים הגדולים של הפרויקט ובאמצעותו קנו לעצמם נישה מקצועית שסללה את דרכם לתכנן את נתח מרכזי בתחום הספריות האקדמיות בישראל. בעשורים הבאים תכננו הזוג באוניברסיטת תל אביב את הספריה המרכזית ע"ש סוראסקי, את ספרית משפטים, ספריה למדעים מדוייקים ע"ש וינר, ספרית מדעי החברה ומינהל ובאוניברסיטת בן גוריון את בניין הספריה המרכזית ע"ש זלמן ארן – ועל כך ברשימה זו. .

גג הבניין המורכב מפתחים המחדירים קרני שמש לא ישירות אל פנים אולמות הקריאה

.

לספרית ארן הגעתי כחלק מתהליך חיפוש ואיתור חומרים למחקר שאני עורך במסגרת לימודיי האקדמים. רשימה על הארכיון להתיישבות בנגב ע"ש טוביהו השוכן בקומה השניה של הספריה – כבר פרסמתי כאן.

אם בספריה הלאומית אי אפשר היה לדעת איפה מתחילה ונגמרת תרומתו של כל אחד מהאדריכלים שזכו לקרדיט על הבניין, הרי שכאן ברור שמיכאל ושולמית נדלר עם שותפיהם למשרד שמואל ביקסון ומשה גיל (ובהשתתפות האדריכל ש. אמיתי)  עשו את העבודה מא' ועד ת'. אין ספק שהמראה הייחודי והרעיון שעליו התבססה תכנית המבנה מקוריים מאד, והם ההופכים את ספרית ארן לאחת מיצירות התרבות הישראליות החשובות ביותר.

בעוד שבספריה הלאומית ובספרית סוראסקי ההשפעה מעבודותיו של האדריכל לה קורבוזיה היתה בולטת מאד, הרי שכאן מדובר ביצירה מקורית בהרבה, כזו שביקשה להתמודד עם האקלים המדברי ועם עצם הרעיון של הקמתו של קמפוס אקדמי באמצע המדבר. בניין הספריה היה הבניין הראשון שהוקם בקמפוס. כבר בסוף שנות הששים הייתה תחרות בה זכתה הצעתם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל ובשנת 1971 נערך טקס הנחת אבן הפינה לספריה. שנה לאחר מכן נפתחה הספריה במשכנה החדש לקומץ הסטודנטים החלוצים של אוניברסיטת בן גוריון שנקראה אז עוד "אוניברסיטת הנגב", כשברשותה 70,000 ספרים (כיום בספריה מעל למיליון ספרים).

לא הייתה זו עבודתם הראשונה של משרדם של הנדלרים בבאר-שבע: (א) אחד ממבני הציבור המנומנטאלים הראשונים שהוקמו בעיר, אם לא הראשון שבהם היה תיאטרון קרן שהוקם בשנת 1951 והפך למוקד החברתי והתרבותי של העיר מאז ובמשך עשורים רבים. לפני שנים ספורות נהרס הבניין לטובת כמה מגדלי מגורים – מהמכוערים שהוקמו בישראל. (ב) בשנת 1961 זכו נדלר-נדלר-ביקסון בתחרות לתכנון בניין עיריית באר-שבע – מהאיקונות המרכזיות של הברוטליזם הישראלי. פרויקט זה הושלם בסופו של הדבר שנה לאחר חנוכת הספריה. בניין העירייה הפך מייד לא רק לאיקונה אדריכלית אלא אף לחלק בלתי ניפרד מסמלה של העיר ועד היום הוא מופיע על גבי סמל העיר שעוצב על ידי מורה לגרפיקה תושב העיר בשנת 1972.

על תולדות הספריה – ניתן לקרוא כאן. הספריה נקראה על שמו של זלמן ארן – שר חינוך מיתולוגי שעיצב את התודעה הישראלית כפי שעדיין מוכרת לנו היום וניפטר שנה אחת קודם לטקס הנחת אבן הפינה. על מגילת היסוד התלויה בכניסה לבניין, מצוין כי קריאת הספריה על שמו של ארן נבעה מתוך "הערכתנו העמוקה לאיש אשר השכיל לחזות את הנולד והושיט עזרתו ועידודו לאוניברסיטת הנגב בראשית דרכה. לאיש אשר פעל לקידום החינוך באזורי פיתוח והכיר בחשיבותו של בית אולפנא גבוה שיקנה תורה ודעת ליושבי הנגב".

על צורתו הייחודית של הבניין ישנה אגדה אורבנית שהבניין תוכנן בצורה של ינשוף: העיניים הם שני החלונות העגולים הקבועים בקצה העליון של מגדל המדרגות, ופתחי התאורה לספריה הם הנוצות. צבי אמר מייד שזה לחלוטין שטויות, אבל באוניברסיטה שמעתי את זה יותר מפעם אחת.

חוץ ממעטפת הבניין הייחודית, שהיא כמובן פועל יוצא של פתרון התאורה שנבחר לחללי העיון בפנים הבניין, הרי שהמיוחד בו זה החלל הענק שמתפרס על פני מספר מפלסים ויוצר לבד מרצף חללים מתמשך – מגוון עשיר של קשרי מבט  וחללי שהייה שנדיר למצוא באדריכלות המקומית. ספרית ארן היא ההפך כמעט גמור מספריית סוראסקי ואני מוצא בה מקום מזמין ומסקרן. המרכיב המשותף לשתי הספריות זו העובדה ששתיהן מתוכננות באופן מאד לא גמיש דבר שאינו מאפשר לא שינויים פנימיים ולא הרחבה של הבניין הקיים, אם כי ספרית סוראסקי יכולה "להוליד" מבנים קטנים כדוגמת האח הגדול כפי שיצרו הנדלרים בעצמם בשנת 1984 צפונית לבניין הקיים (המבנה לא היה פתוח זמן רב לקהל הרחב בשל השימוש בתקרת פל-קל מסוכנת, אך החל מהסמסטר הנוכחי שבה ונפתחה הספריה מחדש לאחר שעברה שיפוצים וחיזוקים מסיביים).

בניין ספרית ארן הוא מהמבנים שיכולים למשוך אותי לשהות בהם שעות על גבי שעות מבלי לשים לב לזמן החולף, מי שרוצה לראות כיצד מתכננים בניין בן מספר מפלסים – הכולל חלל אחד ארוך ומתמשך, וללמוד כיצד יוצרים מקום שמעודד אינטרקציה חברתית מחד והתבודדות אינטימית מאידך, כיצד מתכננים בניין המתייחס למקום, כיצד לומדים עם כמות כוסיות שלא הייתה מביישת שום מוסד אקדמי בעולם – מוזמן לבקר כאן, לראות ולהתרשם.

 .

המבנה במבט מכיוון צפון-מערב

פרספקטיבה המציגה את המבנה כפי שהופיעה בעקבות הזכייה בתחרות תכנון הספריה בגיליון תוי (כתב עת לאדריכלות שיצא לאור בשנות הששים)

צילום הטקסט המקורי המתאר את בניין הספריה המרכזית כפי שפורסם בכתב העת תוי (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

טקס הנחת אבן הפינה לבניין הספריה (מקור: ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן גוריון)

פנחס ספיר נואם בטקס הנחת אבן הפינה (מקור: ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן גוריון)

יסודות בניין הספריה (מקור: ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן גוריון)

מודל הבניין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

מודל הבניין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

מודל הבניין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

מבט מן האוויר אל קמפוס האוניברסיטה בשנותיו הראשונות: בניין הספריה בולט למעלה מימין (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

בניין הספריה לאחר חנוכתו, מבט מכיוון צפון-מזרח (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

חזיתו הצפונית של הבניין לאחר חנוכתו (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

מבט מכיוון דרום-מערב: על פי אגדה מקומית – בחזית זו מסתתרת דמותו של ינשוף – העיניים מצויות בראש גרן המדרגות והנוצות הן הגג עם פתחי התאורה, כמובן שזו רק אגדה והאדריכלים ממש לא התכוונו לכך

מגדל השירות של הספריה הכולל את חדרי המדרגות, המעליות והשירותים.

מבט מכיוון מערב: הספריה מקושרת באמצעות תכנון נופי אל מתחם חדש בקמפוס בשביל המשלב בין שפת בניין הספריה לשפה הייצוגית של המתחם החדש

החזית הצפונית של בניין הספריה בה בולט מארג פתחי התאורה – היא המרשימה וזו שהופכת אותו לאחת מהיצירות האדריכליות החשובות בתולדות האדריכלות הישראלית ולבטח לחשוב מבין מבני הקמפוס

פתחי החדרת תאורת אור יום לאולמות הקריאה בפונים לכיוון צפון בכדי לא להחדיר קרני שמש ישירות

צילום מראשית שנות השבעים (מקור: ארכיון טוביהו)

פתחי התאורה הפונים באופן מדורג לכיוון צפון – מהווים למעשה את גג הבניין

פתחי התאורה המדורגים מלווים את כל מפלסי הבניין שמעל לקרקע

למבנה מספר כניסות אך בשל טעמי בטיחות רק כניסה אחת פתוחה לקהל. כניסה זו שבתמונה מובילה למפלס נמוך ממפלס 0.000 של הבניין. בדומה לצורת הבניין העושה שימוש במשחק גיאומטרי, גם הדוגמא בריצוף הגרנוליט שבסביבת הספריה עושה שימוש בתצוורת גיאומטריות המייצגות סדר, ארגון והגיון. כאן לא תמצאו בלאגן

מעל לכניסה שבתמונה הקודמת ישנו גשר המקשר לכניסה נוספת שאינה בשימוש

הטיפול בבטון החשוף שבחזית הבניין הפונה לכיוון דרום ומזרח נועד לשבור את קרני השמש ולהצל על הבניין ולמנוע התחממות מיותרת

חזית מזרחית – חזית הכניסה הפונה אל הרחבה המרכזית של הקמפוס

מעל לפתח הכניסה המרכזי לספריה

שלושת הצבעים בהם נעשה שימוש בחזית הבניין היו אפור – צבעו של הבטון החשוף, לבן שהבליט את פתחי התאורה וכתום

עבודת הבטון בבניין ספרית ארן הוא מהטובים שבוצעו בישראל ורק מהחלק הזה בבניין ניתן ללמוד ולהתרשם

קיר אמנותי באולם הכניסה לבניין

מגילת היסוד – תלויה מימין לנכנס לספריה

חדר המדרגות פחות מוצלח ומזמין מהמדרגות בספרית סוראסקי שבאוניברסיטת תל אביב: כניסה בקומה השניה ממגדל המדרגות לאולם הספרים והקריאה

אולם קריאה 01

אולם קריאה 02

אולם קריאה 03, תחילת שנות השבעים (מקור: ארכיון טוביהו)

אולם קריאה 04, תחילת שנות השבעים (מקור: ארכיון טוביהו)

חתך הבניין יותר קשר בין המפלסים השונים ובכך הופך את מרבית אולמות הספרים והקריאה. בפינה הימנית העליונה ניתן לראות את חדירת האור מהפתחים הבולטים בחזית הדרומית של מבנה הספריה

פינות קריאה בולטות כמעין מרפסות המשקיפות על המפלסים הנמוכים יותר ומחזקות לא רק קשרי מבט בין התלמידים והחוקרים אלא גם נותנים תחושה של אולם ענק ומתמשך

מבט מראש אחת מאותן מרפסות – ממנה ניתן להשקיף עד לספריה השוכנת כמה מפלסים למטה

בשונה מספרית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב – באולמות הספרים ישנם חלונות מהם ניתן להשקיף אל החוץ, כמו כאן על בניין האודיטוריומים ע"ש קרייטמן בתכנון האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל

מבט על המרפסות המשקיפות על אולמות הספרים

תמונה היסטורית של פנים אולמות הספרים (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

מבין השורות ניתן להשקיף חזרה על המרפסות העליונות

כפי שניתן ללמוד מהתמונה: אין כל צורך בתאורה מלאכותית בחלקי הבנייין השוכנים מתחת לפתחי התאורה המחדירים אור טבעי

למעט מגדל המדרגות, קיימים מעברים ורטיקלים הרבה יותר נעימים וחווייתיים כדוגמת המדרגות הספיראליות שבתמונה וכן מדרגות המלוות את אולמות הקריאה בפנים

מבט מהמדרגות אל אולם הקריאה, תחילת שנות השבעים (מקור: ארכיון טוביהו)

בבניין שוכנים אוספים וארכיונים בחדרים ניפרדים, כמו הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש דוד טוביהו – עליו כבר כתבתי רשימה נפרדת

בספריה עצמה קיים גם אוסף חוברות "הנדסה ואדריכלות – עתון אגודת האינג'נירים והארכיטקטים בישראל" כמו הגיליון הזה משנת 1967 ועסק בכמה פרויקטים בולטים: תחרות לתכנון מרכז אזרחי ומסחרי בנהריה, תכנית אב לבאר שבע, העיר כרמיאל, תכנית עיור ארצית לסיירה ליאונה בו היו שותפים אדריכלים ישראלים.

בחוברת גם סקירה על השיכון בישראל – כמו השכונה הניסיונית שבקרית גת שתוכננה על ידי ארתור גליקסון

יש גם פירסומות, כמו זו לשכונת "נאות שושנים" במרכז חולון שבנה רובינשטיין וקרה לשכונה על שם אימו

ולסיום: ספרים

ונסיים בסרטון תדמית שמצאתי ברשת:

 

* * *

קוראים וקוראות יקרות! לשולמית ומיכאל נדלר יש כעת ערכים בויקיפדיה על שותפיהם שמואל ביקסון ומשה גיל אין לי לצערי כל מידע, וכך גם ש. אמיתי שהשתתף בתכנון הספריה. במידה וקיים ברשותכם מידע על אחד מארבעת האדריכלים המוכשרת והמרכזית הזו, אשמח מאד לקבל אותו (טקסט, פרטים ביוגרפים או תמונות) ולשלב אותן ברשימות שפורסמו עד היום ושיפורסמו בעתיד על פועלם וכן לשלב את הידע בערכים הרלוונטים בויקיפדיה. תודה!

תודה על התמונות ההיסטוריות לארכיון להתיישבות בנגב ע"ש טוביהו ולצבי אלחייני המנהל את ארכיון אדריכלות ישראל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 15/11/2010 at 14:39

    בראשית היה זה בניין רב תכליתי באופן זמני. בקומה הראשונה, בה נמצאת הדלת הסגורה, הייתה המנזה. מהגשר אפשר היה להיכנס לקומות ההנהלה. ככל שהבנייה בקמפוס התקדמה, התפנו הפונקציות הזמניות והבנין החל למלא את ייעודו המקורי. למרות חוסר הגמישות הבניין מצליח להסתגל לשינויים הטכנולוגיים ולתת מענה לכל קורא – סוציומאט או חובב חברה ושיח. לפעמים הבנין מארח תערוכות – יש גלריה צנועה בכניסה מול המלתחה.
    אם בקרדיט עסקינן, אז יוצר סמל העיר הוא חזי מור, שהיה הגרפיקאי בבאר שבע, בה"א הידיעה, במשך כמה שנים. האוניברסיטה והעירייה שוכנות על עורק התחבורה הראשי של העיר. בעצם, אב"ג היא האוניברסיטה היחידה בישראל שנמצאת מלכתחילה בלב העיר ולא מתבודדת בשוליים.

  • רונן וינשטוק  On 15/11/2010 at 15:40

    יפה ןמעניין
    ולא הבנתי למה "מטעמי בטיחות"רק כניסה אחת פתוחה.
    האם כוונת האדריכלם לא הייתה שיוכלו להכנס ולצאת באופו חופשי ?

  • מאיה  On 05/01/2017 at 14:18

    "כיצד לומדים עם כמות כוסיות שלא הייתה מביישת שום מוסד אקדמי.."???
    אין לי מושג למה זה רלוונטי או לגיטימי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: