סיבוב על מה שאין / בית ג'רג'ה

לפני מספר חודשים ביקרתי עם טל בתיאטרון הפתוח והעזוב דרומית לאשקלון וליד קיבוץ גברעם. בדרך חזרה מהתיאטרון כשהתחברנו לכביש 4, זיהיתי לא הרחק מהכביש בלב השדה, בעוד אני אוחז בהגה במצבת קבר לבנה ממנה צומח ועולה שיח מלבלב. המצבה היתה ליד תל קטן מה שהעלה בי את הסקרנות האם היה פה בעבר כפר ערבי שחוסל ב-48', ואם כן אז עד כמה הצליח ההרס למחוק ולשנות את המקום.
שלשום בדרך לשדרות, החלטתי לעצור, לרדת מהרכב ולראות מה נותר כאן. הרשימה הזו היא לא על ארכיטקטורה אלא על הרס והחרבה כשאני עומד אל מול מקום שיכול רק לעורר שאלות ותהיות הומאניות, לאומיות ואסתטיות. 
 
 

קבר יחיד בודד - עדות מקומית כמעט אחרונה לרובד שנמחק מהמקום

 

בישראל קיים היום שיח ער למדי העוסק בצידו האפל של ניצחון מלחמת העצמאות שהתרחשה באזור זה באמצע המאה שעברה. לצד האפל הזה ישנן בראש ובראשונה היבטים פוליטיים, שבעוד שבצד הישראלי מבקשים כל הזמן לשכוח מהם, הרי שבצד הערבי מהווים היבטים אלו עיקרון מרכזי בכל דו-שיח אפשרי. ישנם גם היבטים חברתיים ופיסיים – ואני מבקש להפנות את המבט אל ההיבט הפיסי.

זו עובדה עליה אין עוררין כי בעת המלחמה וגם לאחריה בוצעו בעשרות אם לא במאות יישובים ערבים שהתקיימו בתחומי מידנת ישראל שזה עתה קמה, פעולות של טיהור אתני, או כפי שמגדיר זאת הערך בויקיפדיה: טיהור אתני הוא גירוש של אנשים בכוח, שמטרתו ליצור הומוגניות אתנית בטריטוריה מוגדרת, ובכך למחוק את המציאות האתנית הקודמת של אותה טריטוריה.

על פי מסמכים רשמיים בארכיון צה"ל הוכח כבר מזה זמן רב, כי מעטים היישובים הערבים שתושביהם עזבום לבקשת צבא ההצלה, במטרה לשוב לאחר גמר הקרבות ולבזוז את בתי היהודים שיזרקו לים. יחד עם זאת אני מוצא כי היישובים הערביים שזכו לאיזכור מפורט מעל דפי ההיסטוריה, אלה הם יישובים שעל פי רב היו בעלי השפעה משמעותית על המרחב – גיאוגרפית או צבאית, ויישובים כאלה שלא "זכו" לעולל בעיות או לקחת חלק מרכזי בקרב זה או אחר, כמעט ולא זכו לאיזכור. ברשימה זו אני רוצה להזכיר את אחד מאותם מקומות קטנים ופחות חשובים להיסטוריה, אך עדיין חשוב לאלפי אזרחים המפוזרים בעולם – וזכרונו טבוע בליבם כשהמקום עצמו נותר כפצע המסרב להגליד בתחומי הארץ בה אנו פועלים.

 

מפה של סביבת הכפר כיום: בין כביש 4 (דרומית לאשקלון) לבין קיבוץ גברעם. הכפר ששכן על רכס כורכר במקום בו משולש נקודת גובה 46 (מקור: עמוד ענן)

 

מפת הסקר הבריטי משנת 1880 בה מופיע הכפר לצד "דרך הים" - כיום כביש 4 (מקור: עמוד ענן)

 

צריך עור של פיל כדי לעבור ליד מקום חרב ולא לשאול שאלות. או פשוט צריך להיות קורבן של מערכת החינוך המפגרת בה מרבית האוכלוסיה הישראלית הושחתה. אבל גם מקום קטן וחסר חשיבות משמעותית כדוגמת הכפר בית ג'רג'ה לא נותן לי מנוח והשאלה כיצד עלי להתמודד עם הדבר הביאה אותי לבקר במקום ולאחר מכן לצלם ולפרסם את הרשימה הזו גם בפני מי שלא מכיר או ביקר בה. בית ג'רג'ה הוא אחד מתוך מאות יישובים שהושמדו בעקבות מלחמת העצמאות, ואם כל השמחה שהביא הניצחון הגדול הרי מוטל כאן צל גדול הן על ההווה והן על העתיד. מעבר לפן הפיסי הרי יש כאן גם פן אנושי שחובה עלינו להפסיק ולהתעלם ממנו ולהתחיל לדון בו.

ברור שהכפר הזה הוא מחוץ לשיח בישראל ולכן לא התפלאתי שלא מצאתי אף איזכור לגביו ברשת. גם ויקיפדיה העברית אינה כוללת ערך עליו, אך בויקיפדיה בשפה האנגלית קיים ערך נאה למדי. האתר בו קיימת ההתייחסות המרתקת והתוססת ביותר לכפר הוא palestineremembered.com שם נמצא מידע על הכפר ועל צאצאיו ומשם המידע שאביא כאן בהמשך.

רקע היסטורי:

הכפר בית ג'רג'ה השתייך לנפת עזה והמרחק בין הכפר לעזה היה 15.5 ק"מ בלבד. עד מבצע יואב ב-30 לאוקטובר 1948 היה הכפר מיושב ב-1090 אזרחים שהתגוררו ב-202 מבנים. בכפר פעל מסגד אחד וכן מבנה קבר הנביא ג'רג'ה שיתכן מאד שזהו מבנה הקבר שמצאתי באתר הכפר והוא למעשה המבנה היחיד שנותר על תילו מהכפר כולו.

כיום מפוזרים פליטי הכפר וצאצאיהם בכל רחבי העולם: עזה, עמאן, אבו דאבי, גרמניה, קטאר, ערב הסעודית, כווית ועוד. החלק המרתק הוא ההודעות שמותירים בני וצאצאי הכפר האחד לשני ואת חלקם אני מוצא לנכון להביא כאן, ועימם אסיים את הרשימה בתקווה שהם יפתחו בראשך חוט למחשבה:

אוסמה מחמוד: אני רוצה להודות לאחים הנמצאים באתר, זה נהדר כי מזכיר לנו בתפוצות בדורנו את הכפרים והערים של פלסטין. אני רוצה גם להקדיש ברכות לעם של הכפר בית ג'רג'ה בבית ומחוץ לבית. ואם ירצה השם, הוא שיביא אותנו עוד היום אל הקרקע היקרה של הכפר שלנו.

אחמד שוקר: אני אוהב את המקור של המשפחה שלי, ואני מקווה שנשוב חזרה לביתנו. 

כאמאל אלדורה: עדיין יש בנו את הביטחון באל כי נשוב אל הכפר הקדוש של אבותינו ואבות אבותינו בית ג'רג'ה.

אחמד מאדי: יום יבוא ונשוב אל הארץ שלנו. לא נשכח את אדמתנו בבית ג'רג'ה.

חוסיין אבו חאליבה: הניצחון לצודקים והצדק עימנו – אנו נשוב הביתה.

מוחמד מאדי: סאלאם עליכום! אינשאללא נשוב חזרה. מחובתינו לגדל את ילדינו לא להפסיק ולזכור את ארץ מולדתנו כדי שיום אחד הם ישובו אליה.

 

 

מראה גבעת הכורכר עליו שכן הכפר במבט מכביש הגישה לקיבוץ גברעם מכביש 4

במבט ראשון נראה המקום כשדה קוצים, אך מבט נוסף מגלה את ערימות האבנים שבעבר שימשו לקירות מבני מגורים, חנויות ומבני ציבור

 

שרידי אבני קירות

 

גם העצים הם עדות לגידולים בחצרות בתים פרטיים

 

ובוסתנים

 

קרבי הגבעה נחשפים בשוליה בעקבות חציבת כורכר

 

מראה כללי של מצבת הקבר

 

חזית דרומית

 

חזית מזרחית

 

חזית מערבית

 

פרט בחזית דורמית: שרידי עיטורים בצבע ירוק

 

פרט בחזית דרומית: שרידי עיטורים, חלקה העליון של מצבת הקבר הסדוקה והמפורקת בעקבות הצמח שצמח בקירבה

 

ענפי השיח שולחים זרועות אל היושב במרומים

 

שריד


Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 10/11/2010 at 9:06

    חוט המחשבה שלי –
    כל האזור של הנגב המערבי זרוע במזכרות כאלה. קיבוץ כרמיה יושב על אדמות חרביה ואם תבקר שם תראה את "הבית הערבי" (בהנחה שלא הרסו אותו). המפות המנדטוריות יובילו אותך למקומות רבים. ישנה עמותה שנקראת "זוכרות" והיא עוסקת בהנצחת המקומות העלומים האלה. גם לבית ג'רגה יש ערך ותוכל לדלות קצת פרטים. http://www.nakbainhebrew.org/
    האם במדינות ערב יש עמותה כזאת הזוכרת את היהודים שנעלמו? אם כן תאיר את עיני. אשרינו שאנו יכולים לדבר על הנושא הכאוב.
    אילו מדינות ערב היו מסכימות לתכנית החלוקה היה לבית ג'רג'ה גורל אחר. אין לפלסטינים למי להלין אלא למנהיגי המדינות השכנות שהתקשו להשלים עם קיומה של מדינה יהודית זעירה במזרח התיכון. חבל שאנשים תמימים (או לא?) שילמו מחיר יקר כל כך וחבל שישראל הצעירה לא היטיבה להכיר את האנשים האלה. עם זאת, ביום בו ישובו בניה של בית ג'רג'ה אל אדמותיהם היקרות, אנחנו לא נהיה פה וצאצאינו לא יוכלו לכתוב בשום פורום.
    מערכת החינוך באמת משחיתה, כי אין מילה כזאת "להשחיט", אלא אם התכוונת שהם שחטו את נפשותינו הרכות. יתכן.

    • אזרח.  On 10/11/2010 at 19:42

      לפי תום שגב ,מדינות ערב התערבו רק לאחר ש400.000 פליטים פלסטינים שהוברחו/גורשו/ברחו נכנסו לתוך תחומיהן.

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1177968.html

      רוב ערביי הארץ, כ-400 אלף במספר, הוברחו וגורשו בשלב הראשון של המלחמה, כלומר לפני שצבאות ערב פלשו למדינת ישראל. לדברי מוריס, גירוש הערבים נועד להבטיח את העורף, לקראת פלישת צבאות ערב. הסבר זה בעייתי, ראשית מפני שלדברי מוריס עצמו דוד בן גוריון לא חשש כלל מפני ערביי ארץ ישראל, ובצדק: הם היו חסרי אונים, כמעט. בן גוריון חשש מפני פלישת צבאות ערב. יתר על כן, בן גוריון לא ידע בוודאות שצבאות ערב יפלשו לישראל ב-7 במאי 1948. עוד רשם ביומנו: "היילחמו הארצות השכנות?" בן גוריון לא יכול לדעת זאת בוודאות, מפני שלדברי מוריס הערבים עצמם היססו כמעט עד הרגע האחרון אם לפלוש לישראל או לא. כך או כך, מוריס קובע שתוכניות הפלישה של צבאות ערב לא הטילו שום תפקיד על ערביי ארץ ישראל.

      זה מחזיר את הדיון לשאלה מדוע הוברחו וגורשו 400 אלף ערבים, לפני שצבאות ערב ירו אף ירייה אחת לעבר צה"ל ועולה האפשרות שזה לא קרה מפני שהערבים תקפו את ישראל, כי אם להיפך: צבאות ערב תקפו את ישראל בין היתר מפני שהבריחה וגירשה 400 אלף פלסטינים. ספק אם יש מי שיודע בעניין זה יותר ממוריס. התזה העולה מספרו היא שכמעט הכל קרה בעצם כתוצאה מטעות: היהודים הגזימו בכוחם של הערבים וחששו מפני שואה שנייה. למעשה לא ידעו להעריך אל נכון את חולשתם וחששו מהם ללא הצדקה. על כן נראה שגם הבריחו וגירשו אותם ללא הצדקה. אך מוריס מבקש להצדיק את גירוש הערבים: הוא אומר שהם פתחו בהתקפה, אבל המידע הקונקרטי שהוא מביא על התנכלויותיהם לישובים היהודיים – אינו יכול להסביר גירוש בקנה מידה כה נרחב.

  • יאיר  On 10/11/2010 at 10:21

    אסתר – נוח לנו לחשוב על ארצות ערב החשוכות (אם כי בחלקן מתקיימות קהילות יהודיות שלא מעוניינות לעזוב), ועל ההחלטות הלא-נכונות שמישהו לקח לפני חצי מאה.

    נוח פחות לחשוב על המדינה שלנו והעוולות שהיא עושה. הרס הכפרים הפלסטינים שנותרו בשטחי המדינה לאחר 1948 הוא עוול כלפי תושביהם המקוריים, וגם כלפינו וכלפי הדורות הישראלים הבאים, שמקבלים מבט מעוות על הארץ ("עם ללא ארץ לארץ ללא עם").

  • דוד עציון  On 10/11/2010 at 11:49

    נושא עזיבת/בריחת/גירוש הערבים במלחמת העצמאות הוא נושא כל כך גדול, רגיש ובאמת עומד בלב הסכסוך
    אין ספק שנעשו במלחמה דברים נוראים. מהצד היהודי/ישראלי זה היה חריג, או לפחות לא תופעה גורפת, בעוד שבצד הערבי זו היתה נורמה מחייבת. למזלנו, הצד היהודי הוא זה שניצח. כל הישובים היהודיים שנכבשו על ידי ערבים זכו לטבח, הרס, גירוש או במקרה הטוב -שבי בידי ירדן או סוריה. הרובע היהודי, כפר עציון, ניצנים… כל אלה הם זכרונות מצמררים.
    ממול, יש ישובים ערביים שלא נפגעו כלל, יש כאלה שתושביהן ברחו מרצונם או בגלל שכנוע (חיפה ועוד), יש כאלה שתושביהן גורשו בגלל קרבות והתנגדות, ויש גם כאלה שגורשו ללא פרובוקציה, ואף נטבחו.
    העניין הוא בהחלט במינון ובהתייחסות

  • bddaba  On 10/11/2010 at 12:40

    מזדהה עם שאלותיך ותהיותיך, נושא עגום, עצוב וטעון. זיכרון וכמיהה הם דברים חזקים. יפה שהבאת את המצבה הזו והסיפור הקטן גדול הזה. מסכים גם עם תגובתה של אסתר אגב, מה שעושה את הכל לעוד יותר עגום, בכמה מימדים.

  • דודו  On 10/11/2010 at 15:38

    אם אשכחך בית ג'רג'ה תשכח ימיני.

  • רונן וינשטוק  On 11/11/2010 at 19:05

    רשימה מעניינת אבל מה אתה בדיוק רוצה? ולאן אתה מוביל?
    כשיש מלחמה אז יש פליטים ומקומות נהרסים.
    אתה רוצה שהכפר יוקם מחדש?
    גם חלק מהמשפחה שלי היו פליטים אחרי מלחמת העולם השניה.
    אם תחזיר לפה פליטים אז תגרום למלחמה נוספת.
    גם אני לא יודע על תקדים בעולם שבו ילד שנולד 60 שנה אחרי מלחמה נחשב לפליט.
    השיח שאתה מדבר עליו קיים רק במיעוט קטן של אנשי שמאל קיצוני וצדקני.
    פעם הגעתי אגב במסגרת מסויימת למקום שנקרא "KULE"
    ניסיתי לברר מאיפה השם הזה והסתבר שהיה שם כפר ערבי גדול ונעלם.
    יש שם הרבה יותר שרידים מעניינים ויפים לצילום והוא נמצא ממש ליד הישוב אלעד אם אתה מתעניין.
    אני שמח אגב שהכפר לא קיים.

  • מיכאל יעקובסון  On 11/11/2010 at 19:56

    רונן שלום! אני לא מדריך טיולים שמציג מקומות יפים בארצנו הקדושה, אלא מוביל למחשבה שבדרך כלל מנסים להתחמק ממנה. זה לא עניין של שמאל ולא עניין של ימין, אלא התייחסות למרחב בו אנו חיים ופועלים. דווקא מה שמשך אותי לצלם ופרסם את הרשימה דווקא על המקום הזה היתה העובדה שאין מה לצלם, למעט ערימות האבנים והקבר הבודד. הנושא של הרשימה זה ה"אין". מאחורי האין הזה יש גם קולות, והם עדיין נשמעים – ועימם סיימתי את הרשימה הזו.

  • שלומי  On 14/11/2010 at 2:09

    ואללה, תגלית המאה: מלחמות הן דבר מכוער.
    למקרא רשימות הזויות כאלה (זו אגב כתובה טוב) אני שואל את עצמי מהו החומר שממנו בנוי המוח השמאלני.
    כל המלל הזה לא רלוונטי, יש להשיב רק על שאלה קטנה אחת: הארץ הזאת שלנו – כן או לא?

    • מיכאל יעקובסון  On 14/11/2010 at 8:57

      שלומי שלום,
      אני חושב שמי שנאלץ להתנהג באלימות כזו אל המקום בו הוא חי כנראה לא מכיר באחיזתו הטבעית בארץ.

  • אורי זקהם  On 16/11/2010 at 7:41

    רוב תודות על הרשימה החשובה והיפה. אולי תשלח את הוידאו ל- PR?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: