מחווה לתיאטרון הקאמרי / הצעה למיגון בשדרות

מניסיוני, בימים אלה נחסך לתושבי אריאל ביזבוז זמן וכסף על הצגות חלשות, בחלקן וולגריות, מיושנות וממוחזרות של תיאטרון הקאמרי. לכן, אני בהחלט מבין למה בתוך כל הברדק הזה לא נישמע קולם של התושבים.

בכל מקרה, באריאל חוץ מאולם מופעים ישנה גם מיכללה אקדמית המאכלסת בתוכה את אחד מבתי הספר המצליחים ביותר לאדריכלות בישראל. ההצלחה באה לידי ביטוי לא רק בזכיה עקבית בפרסים ישראלים ובין-לאומיים לפרויקטים סטודנטיאלים אלא גם הודות להשתלבותם של הבוגרים בכל המשרדים הבולטים, ברשויות המקומיות ובמוסדות התכנון.

נכון שזנדברג לא אוהבת אותם, הרי זה ברור שמי שיכתוב מילה אוהדת על כל מה שקשור להתנחלויות ייחשב מייד כאידיוט ואנטי הומאני. אולי זה נכון, ולכן אני שמח לפרסם ברשימה זו את איתי מידן – בוגר טרי מבית הספר לאדריכלות במכללת אריאל ואת פרויקט הגמר שלו אותו הוא תכנן במסגרת המגמה הכללית בבית הספר – לעסוק בהצעות תכנוניות לפריפרייה הישראלית.

 

חזית הפרויקט הפונה אל הרחוב

 

 

את בית הספר מובילים מזה מספר שנים שניים מהמורים המיתולגים בחינוך לאדריכלות בישראל ומהאדריכלים החשובים והמשפיעים ביותר: זאב דרוקמן וסעדיה מנדל, ששימשו בעבר גם כראשי המחלקה לאדריכלות בבצלאל. לצידם פועלים צוות מרצים מרשים שמעורב לצד עבודה תיאורטית גם בתחום הפרקטי ואת השמות ניתן למצוא בספקטרום רחב מאד של פרויקטים ברחבי ישראל ואף מחוצה לה.

בין המרצים קשה שלא להתייחס להימצאותו של האדריכל רם כרמי – זוכה פרס ישראל לאדריכלות בשנת 1992.  אני חושב שאין מקום מתאים ממכללת אריאל להכיל בקרבה את האדריכל השנוי ביותר במחלוקת ויחד עם זאת הבולט והחשוב ביותר מבין אלה שפעלו בישראל בששים שנותיה.

 

איתי מידן בן המושבה יבנאל בחר בהתייעצות עם המרצים לפרוס את תכנון פרויקט הגמר שלו על פני שנתיים, וזאת במטרה להגיע לפירוט רחב ועמוק יותר, ולנסות להציג בפני מקבלי ההחלטות פיתרון ייחודי ואחר לתפיסת התכנון המקובלת. ברשימה זו מופיע מספר מצומצם מאד של חומרים מהפרויקט כולו, כמו כן בחרתי להציג את החומרים הלא סופיים, אלה שקדמו לשלב ההגשה הייצוגי.

כחלק ממגמה בית ספרית, וכמו כל שאר תלמידי המחזור גם מרוז תכנן את פרויקט הגמר בפריפרייה שבנגב. הרעיון הראשוני שעמד בבסיס הפרויקט הייתה הצעה להקמת "תעלת ימים" שתחבר בין הים התיכון לים המלח. המטרה הייתה להפוך את התעלה לציר לינארי שיחבר בין ערי הנגב ויכלול לאורכו מוקדים שישתלבו בערים והאתרים שעל פניהם יחלוף.

"התחלתי לתכנן תעלת ימים שנכנסת לכל אחת מערי הדרום ולכן גם ירדתי לסייר בחלק מאותם מקומות. כשהגעתי לשדרות התחלתי לבדוק מה תעלה שכזו יכולה לחולל למקום. במהלך הביקור הייתה לפתע אזעקת 'צבע אדום' וכולם רצו למיגוניות שבתחנות האוטובוס. בין כל תחנה מפרידים בין 300 ל-400 מטר והמרחק הגדול הזה הטריד אותי מאד ולא יכלתי להתעלם מהבעיה הזו שמסכנת חיי אדם ורציתי לתת לזה מענה".

בשלב הזה הפך הפרויקט של תעלת הימים לפרויקט מיגון בשדרות, הודות לכך הנושא שהיה חדשני בבית הספר זכה מייד לאהדה גדולה ומרוז החל לפתח תפיסה חדשה על אדריכלות ביצורית. לצורך הדבר, חקר מרוז ערים ופרויקטים מבוצרים בארץ ובעולם בהן העיר הייתה חיה ופועלת תוך שהיא מעניקה הגנה לתושביה: הגנה אקלימית והגנה ביטחונית. את תוצרי המחקר עימת מרוז עם חוק התכנון והבניה והחל לפתח את הרעיון לתחום הפיסי.

הרעיון המרכזי היה לקחת את חדרי הממ"דים שהוחל בהקמתם בכל רחבי העיר ולפרוס אותם לקיר אחד. בפרויקט המוצע נוצרו קירות ממגונים באורך של 12 מ' ובעובי של 30 ס"מ. לאותם קירות הוצמדו הייעודים שדורשים הכי פחות אור יום ופתיחות אל החוץ בעוד שאר הייעודים היותר צביוריים הופנו לחזיתות שאינן פונות לצד איום הפגיעה.

 

פריסת המיגוניות בשדרות, 2002

פריסת המיגוניות בשדרות, 2009

פריסת מיגוניות בשדרות, 2012

כיוון האיום על שדרות מכיוון רצועת עזה במערב

 

"…בחרתי למקם את הפרויקט במרכז העיר ולאפשר תנועה מהבית לביה"ס, לשוק ולמרכז התרבות והספורט. הקומפלקס מספק הגנה מוחלטת מפני ירי תלול מסלול מכיוון מערב. הקירות מאפשרים תנועה ושהייה בתוכם, הבתים זוכים לפתחים לאור ונוף, אין צורך בממ"ד, מיקלט, מיגונית או כל אמצעי אחר הנהוג בזמן מלחמה. הפרויקט מאפשר קיום רציף של התנהלות יומיומית שאינה מושפעת מן האיום".

"מצאתי כי הטמעת פיתרונות מיגון בשלב התכנון, מניבה ערכים אדריכליים חדשים, כגון הצללה, חיבור בין ישן וחדש ותוספת משמעותית של חללים לפעילות פנאי".

"אחד היתרונות הבולטים של פרויקט מסוג זה, לדעתי, היא היכולת להעתיק אותו לכל מקום אחר בעיר או בארץ, בווריאציות שונות של עיצוב, התאמה לתנאי השטח, יחד עם שימור האלמנט ההגנתי".

 

 

תכנית גגות

תכנית כללית

תכנית יחידות המגורים הצמודות לקירות המיגון

מבט פרספקטיבי על הפרויקט

מבט מכיוון האיום על חזית הפרויקט המורכבת מקירות המיגון

חתך המציג את המפגש בין יחידות המגורים לקיר המיגון

מבט על יחידות המגורים והחלל הפתוח והמוגן שנותר הודות להצבת קירות המיגון

  

הדמיה של החיים מאחורי קירות המיגון

 

  [ רשימה על פרויקט מיגון בשדרות המבוצע בימים אלה, ניתן למצוא כאן ]

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 26/09/2010 at 20:43

    יפה מצדך שאתה נותן במה לבוגר טרי שעומד להיכנס לשוק העבודה האפור שחור של עולם האדריכלות הישראלי/ת. פרוייקט מעניין ונחמד להביט בו. אין זו אשמתו של הסטודנט שהוא למד באריאל…

  • ערן  On 26/09/2010 at 22:31

    כל כך סמלי. שיכון שמסתתר מאחורי חומה. בעצם, כל ישראל היא כזאת. הפרויקט מעניין ומעורר מחשבה, יצירתי והכל, אבל באמת מטרידה אותי הפונקציונליות הזו. באמת, אין בעיה עם הרעיון? עם לחיות תמיד מאחורי קירות שחוסמות את רוח המערב. תמיד במקלט?

  • עמנואל  On 27/09/2010 at 0:33

    יש בעיה אחת חמורה בפרוייקט שלו:

    בתור מי שמלמד ומתרגל קורסים בפיזיקה במכללת ספיר, נתתי תרגיל של הערכה גסה של זווית הפגיעה של הקסאמים, ויוצא שהם פוגעים בזווית של כ30-45 מעלות מהאופק. לכן הקירות צריכים להיות הרבה יותר מוגבהים.

    • מיכאל יעקובסון  On 27/09/2010 at 0:37

      הפרויקט מתייחס לנתונים שהתקבלו מגורמים מוסמכים בעת השלבים הראשונים של העבודה וייתכן שדברים השתנו מאז. חוצמזה מדובר בפרויקט תיאורטי המציע צורת חשיבה אחרת ולכן אין הוא נדרש לרדת לפרטי פרטים.

  • ערן  On 27/09/2010 at 10:27

    1. נחזיר את אריאל (את המחלקה לאדריכלות נעביר למכללת ספיר).
    2. יהיה שלום (?)
    3. לא נצטרך למגן את שדרות.

  • cc  On 29/09/2010 at 9:52

    אע"פ שהפוסט נראה בהתחלה כדף יח"צ למכללת אריאל (ובוא נאמר שקצת הגזמת עם התיאורים. רשימת המרצים שם עגומה למדי, וכמה שידוע לי יש להם עוד כברת דרך לעבור בכדי לזכות בכינוי בי"ס מצליח) – נחמד לראות שאתה נותן כאן במה לסטודנטים מן המניין.
    הפרויקט בקונצפט שלו מעניין, וגם התהליך (למרות שבינינו לחפור תעלת ימים בין הים התיכון לים המוות זה רעיון הזוי ללא הצדקה שהייתי פוסל אותו על הסף) , אבל התוצר הסופי (או הכמעט סופי) לא משהו מבחינה אדריכלית. האימג'ים די מנוכרים והתכנון, לפי התכנית, לא ממש מזהיר. אם תתעמק בתוכניות תבין שלסטודנט יש עוד הרבה מה ללמוד במגורים. בינינו – אני לא חושב שלתכנן סלון מול קיר אטום זו אדריכלות טובה.

  • בוגרת  On 03/10/2010 at 10:41

    כל הכבוד לאיתי מידן! בחור מוכשר, אדריכל חושב, מתעמק, חוקר, אמן בנשמתו ואדריכל בביצעו. שיירבו כמוהו.

  • רונן וינשטוק  On 09/10/2010 at 9:38

    אני מודה שאחרי קריאת עצמי חשבתי לעצמי מה זה אומר "אדריכל שנוי במחלוקת"
    אחרי קריאת הכתבה בTHEMARKER בסופ"ש הזה הבנתי.
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101007_013

    במיוחד מהתגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: