סיבוב במרכז העיר של אופקים / קולנוע כוכב

אם בקרית מלאכי בעל הבית הלך לישון, הרי שבאופקים בעל הבית ברח. 

מבין כל מרכזי עיירות הפיתוח בהם ביקרתי (רשימה על המרכז בקרית מלאכי ניתן לקרוא כאן, ועל זה שבקרית גת – כאן), המקרה של אופקים הוא הקשה והחמור ביותר. זה לא אומר שאני רואה שחורות, ההיפך הוא הנכון ואולי דווקא באופקים יהיה יותר קל להרים את מרכז העיר ההיסטורי שלה מאשר במרכזים האחרים, כי יותר נמוך מזה לא יכול להיות וכאן חייבים לעשות סדר וארגון מחדש. לא 'פינוי בינוי' – כי המרכז בבסיסו בנוי נכון, אלא עדכון וחידוש של הייעודים וניהול אחר של כל המרכז. ועל כך ברשימה זו, שניה על מרכזים עירוניים בעיירות הפיתוח. 

  

מזרקה ריקה ומושבתת בלב המרכז העירוני: מבחינה אקלימית המזרקה לא יכולה לשפר את המקום היות והכיכר בעלת דפנות נמוכות מידי וחסרת פרופורציות המאפשרות סרקולציה נכונה של האוויר. נוסף לכך, הכיכר חשופה כולה לשמש, כך שיתכן שכזו מזרקה לא רק שלא תשפר את המיקרואקלים במקום אלא תכביד באמצעות הגברת הלחות. הפלוס בזה הוא שניתן להוסיף אחוזי בנייה בשלושה מארבעת דפנות הכיכר ובכך ליצור תשתית תקציבית למימון ההתחדשות. סך הכל המחשבה להציב מזרקה במרכז החלל הפתוח היא נכונה - השאלה היא רק כיצד מבצעים אותה.

  

שלט הכוונה בכניסה ליישוב

   

"אופקים היא בירתו המיועדת של הנגב המערבי" – כך קבעה כתבה שפורסמה בעיתון דבר על העיר אופקים בספטמבר 1959. בהמשך אותה כתבה שנשאה את השם "אופקיה של אופקים" מובאים דבריו של יו"ר המועצה המקומית דב פרידקין שאין תחומה המוניציפאלי של אופקים מוגבל, 'יש לנו עורף יבשתי כמעט בלתי מוגבל'… לא תמיד המוגבלות באה מן החוץ – לפעמים המוגבלות הגדולה נמצאת בתוך העיר ממש.  

אולי זו הקירבה היחסית לבאר שבע שהצליחה לחסל את המרכז העירוני של אופקים, אולי זה ניהול כושל ואולי זו אשמת האדריכלים שעיצבו לאורך השנים שלל שינויים בתכנית המקורית – שינויים קוסמטים שרק הוסיפו להדרדרותו של המקום. המצב הנוכחי בכל מקרה הוא קשה. בשעת צהריים היה המקום ריק מאדם, אף לא נפש חיה. 

מהמזנון המקומי יצא הבעלים והתעניין למעשיי במקום (ערכתי רישומים וסכימות). מתוך השיחה עימו, עלה שמצב בו שרויה הכיכר בשעת צהריים חמה ריקה מאדם – היא המצב במשך כל שעות היום ובמשך כל ימות השבוע. אך לא כך היה עד לפני שנים ספורות ואת האשמה הטיל בעל המזנון בכל גורם אפשרי. "אופקים היא העיר הכי קשה בישראל" הוא קבע, " פעם היו אומרים ירוחם, אבל ירוחם עם מצנע כבר מזמן עקפה אותנו, כאן זה המצב הכי קשה". במבט ראשון על המצב הקיים קשה שלא להסכים איתו, ואין לי מושג איך הוא מצליח לגמור ככה את החודש. 

בתכלת: מרכז העיר אופקים ההיסטורי עם שטח "גן הבנים" / בכחול: המרכז המסחרי החדש באזור התעשיה / עיבוד לתצלום אויר מתוך וואלה מפות

 

דבר אחד בולט חוויתי על בשרי בעת שהותי במקום. ריצוף הגרנוליט התחמם כל כך תחת השמש החזקה, עד שבקושי יכולתי לעמוד במקום עם סנדלים. אין פלא שאיש לא בא לכאן. בית הקולנוע – המבנה הבולט בכיכר, ניצב נטוש וחסר תועלת כמו כל שאר חלקי המרכז העירוני הזה. החנויות עלובות ונראות כאילו לא נפתחו שנים. 

בהיבט הפוליטי שמשפיע על ניהול העיר, מצויה אופקים מזה שנים רבות בסחרחרה בה אין ראשות העירייה נבחרת על ידי ציבור התושבים כי אם וועדה קרואה על ידי שר הפנים. נוסף על כך, מידי כמה שנים מוחלף ראש הוועדה וכך נוצר מצב שהנציג החדש שעל פי רב מביא עימו גם כמה חברים, צריך תקופה משמעותית כדי ללמוד איך העסק עובד ועד שהוא כבר מבין אז הוא מוחלף באיש ציבור חדש שצריך ללמוד להכיר מחדש את העיר והעיר צריכה להכיר אותו. משנת 2000 ועד היום, נשאו בתפקיד ראש העיר או ראש הוועדה הקרואה כבר 4 אנשים. ראש הוועדה הקרואה הנוכחי איש צבא בעברו, מונה לתפקיד לפני פחות משנתיים ועומד להתחלף בזמן הקרוב וכך שוב ממשיך עתידה של העיר להשאר מעורפל. 

לא נראה שמשהו זז באופקים (והדגש הוא באופקים ולא על יד). באזור התעשיה ניצב שלד מפעל "אופ-אר" שהיה מהמפעלים המרכזיים בישראל בתחום הטקסטיל ובסמוך לו ניצב פאוור סנטר טיפוסי. ניתן להאשים שאותו מרכז מסחר חדש בקצה העיר לוקח חלק בחוסר הצלחתו של המרכז העירוני, אך למעשה הוא רק ניצל הזדמנות והאשמה היא על הנהלת העיר ואולי גם המדינה שנתנה לעסק להדרדר למצב הזה. גם את התושבים קל להאשים, אך כשיש מצוקות קיום אז קשה לעקוב אחרי כל החלטה שמתקבלת בחלונות גבוהים ואטומים, השקיפות נחשבת למותרות ואין כל מודעות ציבורית לנעשה בעיר. לכן, בשונה משאר מרכזי הערים בהן ביקרתי, כאן יש צורך בסיוע משמעותי מן החוץ.

 

 

ייעודי קרקע עיקריים באופקים וסביבתה: המרכז העירוני ההיסטורי מופיע לצד הרחוב הראשי של העיר בעוד המרכז המסחרי החדש שוכן באזור התעשיה ומחוץ לחיים העירוניים

ייעודי קרקע עיקריים באופקים וסביבתה: המרכז העירוני ההיסטורי מופיע לצד הרחוב הראשי של העיר בעוד המרכז המסחרי החדש שוכן באזור התעשיה ומחוץ לחיים העירוניים

המרכז העירוני של אופקים שוכן אמנם לצד הרחוב הראשי ביישוב, אך ממוקם הרחק מהכניסה לעיר. בשונה מנתיבות שבה המרכז העירוני משיק לכניסה לעיר ולכן הופך את המרכז לתחנת דרכים לגיטימית שמושכת קהל, הרי שבאופקים המרחק מהדרך הראשית (שגם היא לא כל כך ראשית) הופך את המרכז למקום ששייך אך ורק לאופקים ובכך מתפספס ייעוד כפול למרכז העירוני. זהו חיסרון שמחליש את ערכו של המרכז העירוני כאן. שמו של הרחוב הראשי באופקים הוא רחוב הרצל: היה חזון אך כמו שהגרפיטי שרץ בתל אביב אומר: "לא רוצים, לא צריך"...

רק בזכות בניין המגורים הייחודי המתנוסס מעל למרכז העירוני, ניתן לזהות שהגענו למרכז. העיצוב של המקום אינו מזמין ואינו הופך אותו לנקודת ציון בסביבה. כאן מצולמת הכניסה הראשית למרכז העירוני מכיוון הרחוב הראשי.

כמה מטרים משם בהמשך הרחוב הראשי (כחלק בלתי ניפרד מהמע"ר) ניצב בניין העירייה שהוא למעשה בניין משרדים בצורת שיכון רכבת. הבניין מאופיין ברחבה הקיימת בחזיתו אך היא איננה מעוצבת ככזו, ושוב לא ניתן לדעת שכאן מדובר במבנה הציבור הממלכתי ביותר של היישוב. בצידו השני של הרחוב ניצב שם כבר כמה שנים "מרכז ספיר" שהוקם כבניין מסחר ותעסוקה על ידי יזם מקומי והודות לעיצובו הייחודי הופך לנקודת הציון המשמעותית ביותר בהיבט הויזואלי באופקים

בניין העירייה הוא מבנה שיכון רכבת טיפוסי שעבר בעשור האחרון מתיחת פנים לא כל כך מוצלחת, שהביאה את "סינדרום ירושלים" לאופקים עם ציפוי האבן המיותר הזה

מול בניין העירייה כאמור ניצב לו מזה כמה שנים מבנה משרדים ומסחר בעל חזית ייחודית שחזיתו מאופיינת בציפוי הטרקוטה המיוצרת במיפעל באופקים. כאן לא היה אדריכל, זו ממש "אדריכלות ללא אדריכלים" ונראה שאולי לפעמים עדיף להשאיר את האדריכלים מחוץ לתמונה. הטרקוטה המיוצרת באופקים אולי היא המאפיין המקומי.

על "מרכז ספיר" באופקים (בתמונה מעל) כתבתי רשימה אותה ניתן לקרוא כאן

בין החנויות השוכנות על הרחוב הראשי ניתקלתי בחנות המיפעל של ארטיק - עם הסמל הישן נושן שכאן עדיין ניתן לראות

בדומה לחנות המיפעל של ארטיק ישנם שטחי מסחר נוספים שזלגו מהמרכז המסחרי אל צידו השני של הרחוב הראשי באופן לא כל כך מאורגן, אך יחד עם זאת בכך הם חיזקו את המרחב הזה כמרכז עירוני. כיום רק בזכות זה שיש מסחר משני צידי הרחוב, חלש ככל שיהיה, ניתן לחוש מעט שכאן זה מרכז עירוני. בחזית שני המבנים האלה הניצבים ממש מול הכניסה למרכז המסחרי ההיסטורי ישנה רחבה קטנה ומבוזבזת. באמצעות עיצוב עירוני נכון יכולה הרחבה הזו להתקשר לרחבות הקיימות של המרכז ההיסטורי שמעבר לכביש ולהעשיר את המרכז העירוני בעוד חלל ציבורי על הרחוב הראשי ממש.

כמו בכל המרכזים העירוניים שתוכננו באותה העת, גם כאן הקישוריות למרחב הסובב היא יחסית טובה. בתמונה זו ניתן לראות שביל הולכי רגל המוביל לשכונת המגורים הסמוכה מבלי ללכת ליד תחבורה מוטורית רועשת, מזהמת ומסוכנת. אפשר לשלוח את הילד בביטחון יחסי גבוה מהבית אל המרכז לפגוש חברים, אפשר במקרה לפגוש מכרים על הדרך או סתם שכנים. החיסרון במצב הקיים הוא המחסור הכבד בצל, ושוב האקרשטיין הורוד מעלה את השאלה: למה ורוד?

מצידו השני של הרחוב כאמור שוכן לו המרכז העירוני כשבניין המגורים המצופה אבן חומה בולט מרחוק, עץ הדקל מציין ליודעי ח"ן את הכניסה למרכז

המקרה הזה באופקים בו בניין מגורים שוכן בתוך מרכז עירוני הוא אחד מהמקרים הבודדים שנתקלתי בהם, ויש לכך יותר חסרונות מיתרונות (ראו מקרה כפר-סבא). תלונות הדיירים על כל צפצוף שמתפרש על ידם כרעש בלתי נסבל מטופלות על ידי הפיקוח העירוני ובכך מושבתת הפעילות במרכז למשך שעות חשובות ויקרות והפגיעה הכלכלית והחברתית היא גדולה. כשמשלבים ייעודים שונים צריך לדעת כיצד לעשות זאת, להגדיר אוכלוסית ייעד ולתת פתרונות לכל בעיה שעתידה לעלות (אקוסטיקה למשל). כאן זה לא נעשה והנזק הוא אדיר. נוסף לכך, המבנה עצמו הוא לא ייחודי ולא תורם דבר למרחב, אם היו יוצרים כאן מבנה בעל חזות ייחודית או מגדל מגורים - אז המבנה היה הופך לנקודת ציון בנוף המקומי ובכך היתה לו תרומה כלשהי מה שלא פותר את הטיפול בשאר החסמים שגורם עירוב הייעודים (ראו מקרה כיכר ויצמן בחולון).

למרגלות בניין המגורים, בדופן הפונה אל הרחוב הראשי נמצא העץ היחיד בסביבה שגם מעניק צל ולכן רק שם ניתן למצוא אנשים, או במקרה הזה - איש בודד כשמאחוריו עשרות חנויות סגורות וריקות מאדם. מיותר לציין שהספסלים המצופים בגרנוליט חשופים לשמש הדרומית ומתחממים בקלות לכזו טמפרטורה שאינה מאפשרת לישבן אנושי לנוח עליהם

חנות בודדה פתוחה. מיקומה בחזית המרכז על הכביש הראשי מאפשר לה לשרוד ולמכור בגדים עד 70% הנחה.

המבט מהכניסה המרכזית למרכז העירוני חושפת חלל ציבורי ריק מתוכן, מקום שמזכיר את הרחוב הנטוש והריק בעיירת המערב הפרוע רגע לפני שקלינט איסטווד ואיזה איש רע יבצעו קרב יריות במרכז. כאן אפילו קרב יריות אין. בקצה הציר המרכזי החוצה את הכיכר ניצב מה שהיה עד לפני שני עשורים קולנוע כוכב והיום הוא ריק ונטוש.

 

 

בית הקולנוע הניצב במיקום בולט בכיכר עומד כיום נטוש וריק. במאי 1959 המצב היה שונה בעת שהוא נחנך ברב עם ובנוכחות מנכ"ל משרד העבודה אל"מ (במיל.) יוסף אבידר, נציגי משרד הפנים, אגף השיכון של משרד העבודה ושאר ירקות. הקולנוע שהכיל 500 מקומות היה מלא עד אפס מקום וקהל רב התקבץ גם מחוצה לו. 

קולנוע "כוכב" הוקם ביוזמתם של שני עולים חדשים מאירופה שבחרו להתשייב באופקים והשקיעו יחד כ-100,00 לירות  -סכום עצום לאותם ימים. בית הקולנוע היה חלק ממספר יוזמות שרצו באותן שנים באופקים, כמו הקמתו של בית מלון שלא התממשה ולא שמה (משום מה) את אופקים על מפת התיירות. 

 

קולנוע

בימים אלו ממש מבצע האדר' שרון רז תיעוד צילומי של בתי הקולנוע שהיו ואינם, אני לא יודע אם לבניין קולנוע כוכב באופקים הוא הגיע - בכל מקרה התמונה הזו היא לכבודו ולכבוד הפרויקט היפה עליו הוא עמל

בית הקולנוע מחובר לכיכר לא רק באמצעות החזית הפונה אליה אלא גם באמצעות מעבר מקורה היוצר את הדופן המערבית של המתחם. זהו ציר צפון דרום חשוב לא רק בכיכר אלא במתחם כולו, היות והוא מקשר לכיוון דרום אל מה שתוכנן והיה הגן העירוני של אופקים

אופקים מתאפיינת בטופוגרפיה של שיפועים קלים דבר שהופך אותה להרבה יותר מסתם פלטה שטוחה. גם המרכז העירוני יושב על שיפועים שנותרו באתר ונוצלו לטובת מדרגות היכולות לשמש גם כמקומות ישיבה לשהייה ומפגש, אבל המרחק בין החזון למימוש הוא אדיר וברור שהעסק לא עובד.

הגרנוליט: מתחממת במהירות ולוהטת. אולי זה יפה במקום בו קרינת השמש פחות חזקה, אבל בנגב זה פשוט מאד לא טוב.

איפשהו בשנות התשעים הביאו לכאן אדריכל שהעניק לכל חנות עוד כמה סנטימטרים בחזית (ובכך הקטין את החלל הפתוח בלי הרבה הגיון) ויצר קולונדה עם ציפוי אבן וקשתות שמזכירות לי יותר מידי את שורת הקולונדות המקושתות ברחוב ויצמן בכפר-סבא שם כל אחד אומר שזה הדבר הכי מכוער שהוא ראה. גם כאן, בעל המזנון ששוחחתי איתו טען שהקולונדה המכוערת הזו לקחה חלק בקריסתו של המרכז העירוני. בתמונה ניתן לראות את מה שתמיד מאפיין את המרכזים העירוניים בעיירות הפיתוח וזה ריבוי המעברים והקישורים למרחבים שכנים

הדופן הדרומית של הכיכר המרכזית היא שורת חנויות, הזוכות אמנם בהצללה מגופי מתכת בצבע טורקיז שמעודכן לשנות השמונים, אבל זה ממילא לא משנה כי אין כאן איש שיראה או יבקר.

אחד החלקים המעניינים במתחם הוא שורת חנויות המתחבאת מאחורי הכיכר והודות להצללה נותנת תחושה של קסבה. למעט חנות אחת בודדה - כל החנויות בשורה לא היו פעילות. משיחה עם בעל החנות מסתבר שהיה זה מעין שוק מקומי, אך ברגע שפתחו את הסופרמרקטים הענקיים והממוזגים באזור התעשיה נסגרו בזו אחר זו כל החנויות והמקום הפסיק לפעול

הדופן הצפונית של המרכז העירוני משיקה לרחוב החוצה לרוחב את אופקים, רחוב מבצע קדש. במקום שהחנויות יפתחו גם לרחוב העירוני ובכך יחזקו את הקשר והרציפות בין המרחב העירוני למרכז - מצאתי קיר אטום, אפור ומזוהם שהופך את המרכז העירוני למיפגע סביבתי גם מבלי להכנס אליו

כמו בכל מרכז עירוני של עיירת פיתוח, גם באופקים תוכנן והוקם גן עירוני לצד המרכז המסחרי. בעבר היה הגן פנינה בלב המדבר. הגן נקרא היה "גן הבנים", אך כיום אין כל זכר לאותו גן ישראלי ואת מקומו תופסת שממה. בתחילת העשור נעשה ניסיון להחיות את המקום באופן חובבני תוך הזרמת סכומי כסף עצומים: הוקמה מערכת מדרגות ארוכה ומתישה המובילה מהמרכז המסחרי אל ראש הגבעה הסמוכה שעליה הוקם מבנה ציבורי שאינו פעיל ואולם ספורט. הכל מת.

מבט מראש המדרגות לכיוון המרכז המסחרי

למעט הבמה אפשר לחשוב שכך היה המקום מאז ומתמיד. כדי להבין מה היה פה קודם, כדאי לראות את מה שמוכר כ"הפרק האבוד" של זהו זה שצולם באופקים בגן הזה על גבי הבמה המופיעה בתמונה הזו. בשנת 1979 שלמה בראבא עם ששון גבאי הציגו את הכשרונות הצעירים של אופקים כשהגן סביבם צבעוני ומלא חיים. הפרק הזה אגב הלך לטלויזיה החינוכית לאיבוד ורק לפני שנים ספורות אותר הפרק והועלה לרשת

> > > כאן יש קישור לפרק האבוד של זהו זה שצולם באופקים של שנת 1979 (48 דקות). ניצבט הלב אחרי שמבקרים בשממה הזו לראות שבמקום ללכת קדימה הלכו כאן אחורה ורואים כמה יפה וכמה אופטימיות הייתה על הבמה כאן ב-1979. והנה צילום כריכת ספר על אופקים המציגה את הגן בתפארתו:

 

כריכת הספר "אופקים" משנת 1989

 

את הסרטון הזה איתר תושב אופקים, יצחק קריספל, שזכר את צילומי הפרק וביקש לאתר אותו בארכיון הטלויזיה. אני ממליץ לקרוא בקישור הזה את הטקסט הקצר שהוא כתב ומתייחס לאותו פרק שמציג את אופקים לפני 31 שנה. 

 

בקצה אותן מדרגות המובילות אל ראש הגבעה נמצא האקרופוליס: חלל ציבורי חסר צורה ותוכן, שבשוליו ניצב מבנה ציבור נטוש וסגור ואולם ספורט עצום בגודלו שלא פעל בשעת ביקורינו, למרות שהייתה זו שעה מצוינת לחוגים לילדים ולנוער.

חזית הכניסה לאולם הספורט (שלא ברור אם הוא פעיל או גם שומם)

החזית המנומנטאלית בגרוש שיצר האדריכל מדגישה את הניתוק והכוחניות שמייצג המבנה ובכך תורם באופן משמעותי לשיממון העוטף אותו. אם האדריכל בימקום להציב חלונות צרים וקירות אטומים היה דואג למיקסום קשרי המבט בין החוץ והפנים המקום היה יותר מזמין ומושך. ברור שמדובר כאן גם בעלויות אחזקה, אבל את הסיפתח לנכבה הזו התחיל האדריכל. מפעל הפיס צריך לבחור אדריכלים אחרים לעבוד איתם.

מגרש החניה הצמוד מתחמם מתחת לשמש היוקדת. לכאן מכוניות לא מגיעות, כי אין להן בשביל מה.

מבנה הציבור השני במתחם הוא מבנה סגור ונטוש, אך בדומה למרכז הפיס הסמוך הוא גם מאד מושקע. המעלית בתוכו עליה ניתן לצפות מבעד לאחד מהחלונות המנופצים נראית שעובדת, אך המבנה נטוש לגמרי. בחור שישב ועישן בכיכר הגדולה והריקה, אמר לי שמעולם המקום לא עבד ואין לו מושג מה הוא היה צריך להיות.

זה נראה כמו עוד פרויקט מוצלח של איזו אדריכלית מקשישה

מבעד לדלת הזכוכית המנותצת ניתן להציץ ולראות שיש חשמל בבניין והמעלית עובדת

בין שני אותם מבני ציבור מצויה רחבה פתוחה בה הושקעו כספים רבים אך לא חוסר ההשקעה הרג אותה, אלא התכנון והעיצוב החלש שלה שלא התייחס לשום היבט שיכל להביא להצלחתה

מה שתוכנן כמקום של שהייה על פניו נראה כבעל פוטנציאל להצלחה: הרי יש מרכיב של הצללה, אך גם עם באמת אותו מרכיב היה מצליח ליצור הצללה על הספסל (מה שהוא לא עושה, כי כנראה לאדריכל היה יותר עניין בגיאומטריה שיוצרת ההצבה של מרכיבי הרחבה מאשר הפונקציונאליות שלהם) הרי שהריצוף הצליח לחמם את הרחבה ברמה כזו שאפשר היה לעשות בצית עין על הרצפה. הבחירה בצמחיה שאינה חוסכת מים ובנוסף איננה מצלה - גם היא לא מסייעת למקום.

ובדיוק כמו שהצגתי בסוף הרשימה על קרית מלאכי, גם כאן מחוץ למרכז העיר שוכן לו מרכז מסחרי שהוקם בעשור האחרון ודואג לכך שהמרכז ההיסטורי לא יקום לתחיה.

ממש אל מול המרכז המסחרי החדש בלב אזור התעשיה המת של אופקים, ניצב לו שלד מיפעל "אופ-אר".

 

אחרי שסיימנו את היום והיינו מותשים ממרכזים מסחרים ואדריכלות שלא ניראית במיטבה, התחלנו לחזור חזרה לתל אביב. הייתי עם פריאנקה (מהודו) וניית'ן (ארה"ב) – שני אדריכלים מהמסלול לתואר שני ב-MIT, ולבקשתם עברנו ברהט – שלא עיניינה אותם ולכן אפילו לא עצרנו בה (אין גם איפה, אבל זה כבר סיפור לרשימה נפרדת). ובסוף עצרתי להם באמצע המדבר לקחת כמה תמונות – וזה מאד הלהיב אותם משום מה. 

 

מסגד ברהט

פריאנקה וניית'ן משתוללים בלב המדבר

ולסיום צילום משותף

 

הרשימה הזו מתייחסת למרכז העירוני של אופקים ומתבססת על מה שלמדתי מהמקום. יחד עם זאת בכתבה שפורסמה ב- The Marker   בערב ראש השנה תשע"א, ישנה התעוררות נדל"נית בעיר בעיקר הודות לכנסיתה של אוכלוסיה חרדית המהגרת מבני ברק וירושלים. האם זה טוב? האם זה מה שיוציא את העיר מהקיפאון שבו היא שרויה שנים כה רבות? או שמא אגף הרווחה בעיר מעוניין להתפתח ולהפוך לסניף לשכת הסעד של בני ברק וירושלים?

תכנית המתאר למטרופולין באר שבע שאושרה לאחרונה וכוללת בתוכה את אופקים, מחזקת את הקשר בין באר שבע לאופקים והופכת אותה מעיר עצמאית לפרבר שולי. עדיין, מדובר במצב של שינוי כך שאופקים בהחלט יכולה לנצל את ההזדמנות ולפרש את מעמדה ואופיה מחדש ולחדש את עצמה. נראה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 12/09/2010 at 9:48

    עצוב. תמונות קשות. ממש. ההזנחה. השעמום. השממון. רואים בעיקר את החום, את השמש ואת הרצון לברוח לצל, שאיננו. כל המבנים ששופצו רע, עם הטורקיז והגרנוליט, זוועות, והמבנים החדשים השוממים לגמרי או למחצה, באמת דיכאון רב היקף. החנויות הריקות. לא מפליא אותי מיקום בית הקולנוע, איך שהוא נראה ואיך שהוא נטוש. אופייני. לא הגעתי לשם עד היום. תודה על המחווה. גם החיבור שלו אגב לגגון מסדרון המוצל אינו בלתי אופייני למקומות כאלו. לי בעיקר עצוב, וחם, לראות את התמונות. מדינה בקרשים.

  • אלון  On 12/09/2010 at 10:28

    מה עם להכניס ייעודים חדשים כמו סדנאות זעירות?
    אם יש גישה טובה לפריקה/טעינה. זה יכול לשחרר מהצורך בלקוחות, לפחות קצת.

  • DOT  On 12/09/2010 at 10:43

    שרון מדייק..
    עצוב.

  • לבנה מאופקים  On 29/09/2010 at 19:24

    עצם פרסום הידיעה מורה על כך שהעיר אופקים נראית יוצאת דופן לזרים, לנו כתושבים היא גם מורגשת במצב של קיפאון יצירתי, חברתי וכלכלי.
    כתושבת אופקים אני מאוד מעוניינת שיהיה שינוי חיובי לפני העיר,
    אנו משתדלים כל-כך לשמר את סביבתנו ולא כל התושבים נמצאים במצוקה קיומית ישנם אנשים (לא מעטים) רגילים כמו בכל מקום כאלה שמשלמים מיסים ומים בזמן, ששולחים את ילדיהם למוסדות החינוך בעיר ומשתדלים מאוד לבצע קניותיהם בעיר על מנת לסייע לצמיחה אך במקביל לא מקבלים תמורה הולמת ומינימלית הנקראת איכות חיים, סביבה נאה וירוקה וגרשי משחקים דברים מינימליים הקיימים ברוב המקומות בארץ.

  • עירית סולסי  On 06/10/2010 at 19:44

    מיכאל
    כתבה טובה מאוד.
    אנחנו, עירית סולסי דרור גרשון אדריכלים, התחלנו בתהליך של שאררט-תהליך תכנון משתף של כל בעלי העניין והתושבים למרכז העיר אשר יערך בין ה 18 – 21 לאוקטובר 2010 (כן בעוד פחות משבועיים). במהלך הדרך אנחנו מקוים ללמוד האם העיר מוכנה לשינוי והאם יש אנשים באופקים שמסוגלים לקחת אחריות על העיר שלהם. אנחנו גם יודעים, מניסיונינו שיהיו תוצרים מעניינים לסדנאות העבודה שיהיו חלק מהשאררט. למידע נוסף על התהליך http://www.iritdror.co.il

  • אסתר  On 24/10/2010 at 12:52

    תודה על הכתבה. אני מכירה את הסיפור העצוב של אופקים כבר 30 שנה. לעיר יש שפע מוסדות ציבור ותשתיות ספורט – תולדה של רצון טוב של כל מיני תורמים, ארגונים וממסדים. אך אין אפשרות כלכלית להפעילם ואנשים לא יכולים לשלם כדי לצרוך את השירותים האלה.
    לכן, לטעמי, העיר זקוקה להתערבות מינורית, בלי תוכניות גרנדיוזיות. זו עיר שחוותה אירועים טראומטיים (כלכלה, חברה, תדמית) וזקוקה להתאוששות עדינה וממושכת. נסו לחשוב מה טוב, מה עובד, מה אפשרי ולכו על זה.

  • Ayala Dvir  On 08/04/2012 at 23:50

    האם נותרו תצלומים של העיר בשנות ה60 המוקדמות?צילומי המנפטה בשולי העיירה,שם ביליתי את שנות ילדותי?.אשמח לקבל תצלומיםאלה ושל בית ספר אשלים מאותה התקופה.
    בתודה,איילה dayala1@walla.co.il

  • Guy Anchelovich  On 25/02/2013 at 17:02

    היי, הבניין עם המעלית הוא בניין הספריה הישן והמתנס העירוני. שככל הנראה נסגר יחד עם פתיחת הספריה החדשה בחלק אחר של העיר. עצוב לחשוב שזה מה שנותר מבניין ציבורי שוקק. בשנות השמונים תשעים מוקדמות הוא היה די עמוס בתלמידים וילדים. מה שנותר מגן הבנים זה בגדר פשע.

  • טניה  On 01/06/2013 at 15:06

    כתושבת אופקים אני מאוד מסכימה עם התמונות אבל אני חושבת שבמקום לבכות עם כל אחד, יקום ויתן קצת מעצמו נוכל לשנות את אופקים…אם המדינה הייתה נותנת לנו תקציב לבנייה באופקים אני חושבת שהיינו יכולים לשנות המלון דברים

    • מיכאל יעקובסון  On 01/06/2013 at 20:30

      המדינה כבר נתנה הרבה לאופקים, אולי יותר מידי. חיבוק הדוב של המדינה במהלך שנות ה-50 וה-60 הוא אולי הסיבה להדרדרות העיר ברגע שהמדינה צמצמה את אותו חיבוק. תנהלו את עצמכם ותהיו יצירתיים.

  • aviv49  On 05/11/2014 at 1:59

    כבר שנה אנ י עוקב אחרי הבלוג שלך,אבל לכאן הגעתי כשעשיתי חפוש גוגל לקולנוע כוכב. בשנת 1977 הייתי בתחילת דרכי כצלם ובאתי עם עתונאית לאופקים וצלמתי במקום. היום חפשתי משהו בין הצלומים הסרוקים משם והבחנתי פתאום בקולנוע, לכן פניתי לחפש מידע.תודה.

  • איציק עגם - קידום  On 02/08/2016 at 15:22

    אם מישהו יחליט לקחת את אופקים לידיים, אפשר לעשות ממנה אחלה מקום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: