סיבוב בבית מוסה שהין שבדרום רחובות

40 משאיות בטון שפך מנהל מקרקעי ישראל לתוך מבנה היסטורי מרשים בשוליים הדרומיים של רחובות. מדובר במבנה לשימור אך אף גורם לא יכול היה לענות לי מה הייתה זהותו של אותו אדם עשיר שהקים את המקום (לבטח ערבי בן הכפר קובייבה ששכן בסמוך עד 48'), לא שקטתי ולא נחתי עד שהגעתי לצאצאים. ועל כך ברשימה זו.

מינהל מקרקעי ישראל מוכן לעשות הרבה בשביל קצת שוחד, זה לא סתם שכל שבועיים קוראים בעיתון על מישהו אחר במינהל שקיבל שוחד על תרגיל כזה או אחר. נדמה שמדובר שם לא בבכירים וזוטאים ובמקריים יחידאים אלא בנורמה. ההתנהלות של המנהל דומה יותר למרכז הליכוד מאשר לגוף ממשלתי שצריך לנהל את הנכס החשוב ביותר שלנו, אבל אולי באמת אני צריך להתעורר ולהבין שפה זה עולם שלישי.

לא מדובר בבית אחד כי אם בשני מבנים זהים השוכנים זה לצד זה בראש גבעה נישאה המשקיפה על פרדסי הסביבה. המבנים המרשימים הוקמו בראשית המאה העשרים והחל משנות החמישים, לאחר שיושביהם המקוריים ברחו/גורשו מהמקום זכה לאכלוסם של פולשים מבני כפר גבירול שהוקם על חורבותיו של הכפר קובייבה שהחליף ידיים ושם בשנת 1948.

בשל הניצפות הגבוהה של המבנים ואיכויות ארכיטקטוניות, הוחלט על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית רחובות כי האתר ראוי לשימור מה שאולי מנע את הריסתו על ידי המינהל. למרות חותמת השימור, הפתרון למניעת מגורים שמצא המנהל (שפיכת 40 משאיות בטון) הוא פתרון "יצירתי" שטרם נתקלתי בו. ברשימה זו אני מבקש להתעקב על הבניין ולהעניק את השם והזהות של מי שבנה והתגורר בו עם משפחתו.

.

מראה האתר מכביש 411

 .

השכונה הפחות יוקרתית ברחובות מוכרת לכל תחת השם כפר גבירול, אך השם שניתן לה בשנות החמישים, הוא רק אחד משמות רבים שניתנו לנקודת היישוב הזו שמלווה את ההיסטוריה של הארץ במהלך אלפי השנים האחרונות.

על פי החפירות ארכיאולוגיות הייתה בסביבה זו התיישבות כבר בתקופת הברונזה. במקום התקיימה בעת תקופת הישראלית עיר הלוויים אלתקה, ובגלגול האחרון שלפני שניתן לה השם כפר גבירול הייתה נקראת אל-קובייבה, בה התגוררו קרוב ל-2,000 תושבים. כיום לא נותר אחד מהם במקום ובעוד אלה הפכו לפליטים, התיישבו בבתיהם פליטים אחרים.

למי שטרם התאפס על מה אני מדבר, אז כפר גבירול שוכן בדרומה של העיר רחובות ועדיין ניתן לראות את בתי הכפר הערבי אל-קובייבה בתוכו. מעבר לאוטוסטרדה החדשה (כביש 411) שהוקמה זה מכבר ניצבים שני בתי המידות של משפחת שהין. אני מביא פה מפה מהאתר "עמוד ענן" המציגה את הסביבה בשנת 1880 ולאחריה מפה מ"וואלה מפות" עדכנית להיום:

  .

מפת הסקר הבריטי משנת 1880 (מקור: עמוד ענן) המציגה את הכפר קוביבה שהשיק לאתר / כיום כפר גבירול שוכן על שרידיו

.

הסיפור הזה על משאיות הבטון ששלח המינהל כדי למלא שני מבנים לשימור הוא בהחלט סיפור שהיה שווה כתבה בחדשות ערוץ 2. את הקישור לכתבה ששודרה לפני חודשים ספורים קבלתי בפורום פרש המרתקו והנה הקישור אליה. זהותו של מי שהקים את המבנים באתר סקרנה אותי שבעתיים, בעקבות העובדה שפניתי לשלל גורמים שלא ידעו לענות לי על השאלה. פניתי לאדריכלית השימור של עיריית רחובות, למועצה לשימור אתרים וגם למומחה מספר אחת לתולדותיה של רחובות אוריה בן-ישראל – ולא התקבלה תשובה.

בשני מקורות לבסוף הצלחתי לאתר מידע לגבי זהותו של מי שהקים את המבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת: המקור הראשון הוא אתר הסוקר את היישובים הערבים שלפני 1948 והמקור השני הוא הספר "רחובות – אתרים ומסלולים" (שהוצא על ידי עיריית רחובות והחברה להגנת הטבע במהדורה שניה בשנת 1995) מאת ישראלה קומפטון תושבת רחובות שפעלה לשימור אתריה ונפטרה בינתיים.

מקור נוסף שהעניק יותר רקע כללי למקום בעבר ובהווה (אך כלל לא התייחס לאתר המדובר) פורסם בשנת 2006 על ידי הסוציולוגית שלומית בנימין בכתב העת 'תיאוריה וביקורת': 'נוכחים נפקדים: המקרה של קוביבה/כפר גבירול' ומייצג מצוין את אחד ממאמרי הביקורת על המרחב הישראלי שהחלו לצוץ בישראל לפני למעלה מעשור.

קומפטון מציינת שאת המבנים הקים מוסה שהין בליבה של החלקה המשפחתית שהייתה בבעלות משפחתו ולבד משני המבנים ששרדו בו, היה מוקף בעבר בבוסתן עשיר בעצי פרי שנגדעו ונעקרו במהלך השנים. כפר גבירול שהתאפיין באוכלוסיית קשת יום, שלח את זרועותיו לשני המבנים הללו ובמשך שנים רבות התגוררו בו פולשים מאחת ממשפחות הכפר. בין השאר פעל בו גן אירועים שנסגר בנתיים והמקום חזר לשמש למגורים – עד שבאו מהמינהל והטביעו אותו בבטון.

מוסה שהין: בתמונה הראשונה שהועלתה לאתר של הכפר באתר palestineremembered הגיבו מספר רב של קרובים למשפחה. כמעט כל התגובות הן בערבית וקשה היה לי להבין באופן מוחלט על מה הם מדברים אך יחד עם זאת אני מאמין שניתן לבנות התחלה של תמונה מהתגובות האלה. משפחת שהין הייתה אחד מענפיו של שבט שהתקיים בחצי האי-ערב ונחשב היה לשבט של עבדים. בשלב מסוים הגיעה משפחת שהין לאזור הזה והתיישבה בקובייבה. חלקים אחרים של המשפחה התשייבו במצרים, ירדן, כווית ועירק.

גם מאזן עבדאללה מוסא שהין – נכדו של מוסה שהין היה בין המגיבים לתמונת בית סבו. הוא מספר שבבית היו שבעה חדרים וחדר מגורים רחב ידיים. כמו כן כלל המבנה מטבח ושני חדרי שירותים, דבר שנחשב היה לחידוש עצום באותה העת באזור. הוא עצמו בא לבקר בבית ומספר שמצא שם משפחה ממוצא תימני. מאזן שהין הוא יליד 1966, מתגורר כיום בחאן יונס ובעל תואר ראשון במינהל עסקים ופעיל פוליטית, נשוי עם שבעה ילדים, חבר הפת"ח שבילה כבר כמה פעמים במחנות המעצר הישראלים.

בין המגיבים הופיעה הודעה של צאצא המשחה המתגורר בשכונת עג'מי שביפו – והחלטתי ליצור עימו קשר בכדי לברר את הפרטים על המקום והאיש. אבו נאר חוולה היא מורה בבית ספר ביפו ונכדתו של ריפעת שהין שהקים יחד עם אחיו מוסה שהין את שני בתי המידות בראש הגבעה. את המידע הבא אני מביא בעקבות השיחה שערכתי עם חוולה.

משפחת שהין הייתה המשפחה הנכבדת והידועה ביותר לא רק בכפר קובייבה אלא באזור כולו, עד כדי כך שהייתה אימרה שמי שזכה להתחתן עם אחד מבני משפחת שהין – כאילו התחתן עם המלוכה. למשפחה היו נכסים רבים, משרתים, סוסים ובריכת שחיה פרטית ומעל לכל היו להם פרדסים. ענף הפרדסנות שהיה הענף הרווחי ביותר בארץ ישראל של ראשית המאה העשרים הביא למשפחה עושר וכבוד. בעקבות זאת, בחרו שני ראשי המשפחה מוסה ורפעת להקים את בתיהם בראש גבעה סמוכה, מחוץ לכפר – ממנה יוכלו לצפות על שטחיהם הנרחבים ולהנות מהבריזה שהגיעה מהים. האחים החליטו להקים את שני בתיהם כך שיהיו זהים וכך הם ניצבים להם עד היום. המבנים שכונו בפי כל "קאצר", בעברית: ארמון, אף חיזקו את מעמדם וחשיבותם של ראשי המשפחה ורפעת  בחר לו לנשים את בחורות מהעליתה במזרח התיכון. שתיים מנשותיו היו מיפו ואחת מסוריה.

מלחמת 1948 שמה קץ לעושרה של משפחת שהין ופירקה אותה: רפעת נמלט מביתו יחד עם שניים מבניו ושלושת בנותיו וכן כל שאר בני המשפחה לעזה. לאחר מכן התפזרו כולם בין ארצות ערב. חוולה ציינה את סוריה, עזה, כווית, סעודיה, דובאי ומחנה סברא בלבנון כמקומות בהם חיים בני המשפחה. למוסה שהין "שיחק" המזל והוא ניפטר מן העולם קודם שפרצה המלחמה והוא ניטמן בקבר מפואר מצופה פסיפס, שלטענת חוולה – מצוי עד היום בחלקת הקבורה המשפחתית לצד הכפר. לכל צאצאיו לא שפר הגורל והם פזורים כולם בכל העולם, רק לא כאן כמובן.

היחיד מבין כל משפחת שהין שנותר בארץ היה עבדל קאדר שהין – בנו בן ה-18 בשנת 1948 של רפעת שקבע את מקום מושבו בלית ברירה בלוד ועבד כחקלאי פשוט במדינת ישראל שמאוחר יותר שפכה לו 40 משאיות בטון בסלון אותו הקים אביו. עבדל קאדר היה אדם שקט ומופנם שביכה את גורלו המר עד יומו האחרון וסרב אף לדרוש להשיב את נכסיו היקרים לידיו, חוולה מסבירה: "אבא סיפר על הארמון, הוא היה אדם שקט ולא נילחם אלא אמר שמה שלקחו – לקחו וצריך להמשיך הלאה".

כששאלתי את חוולה אם ביקרה בבית, הופתעתי לגלות שלמרות כל הסיפורים הרבים ששמעה על הבית מאביה, מעולם לא לקח אותה אל הבית ומיוזמתה לא הגיעה לשם. אין להם ניירות וכנראה שהם התייאשו כי למעט זיכרון לא נותר להם כל קשר לארמונות שהותירו מאחור.

.

רעפאת שהין (מקור: אוסף משפחת שהין)

.

עבדל קאדר שהין (מקור: אוסף משפחת שהין)

.

אני לא מבין איך מתחם כל כך יפה וייחודי בנצפות גבוהה ביותר הודות לעובדה שהוא ניצב על ראש גבעה המשקיפה על שכונות דרום רחובות ועל כביש ראשי – אינו הופך למוקד.

השכונות הסינטטיות שהולכות וכובשות את רחובות, הורסות את כל מה שאפיין את המקום הזה עד לפני שנים לא מעטות. רחובות בשיתוף המועצה לשימור אתרים לקחה כבר אתרים והפכה אותם לאיזה דיסנילנד מקומי באמצעות שימור קפדני, אני חושב שהיה צריך לקחת את אותם מקומות ולהפוך אותם לחלק בלתי ניפרד מחיי היום יום בעיר ולא לנתק אותם ולהפוך אותם למרכזי מבקרים שנועדו לביקור חד פעמי. בנתיים עיריית רחובות שבתחומה ובתחום אחריותה שוכן המבנה – לא נראית כאילו היא מזדרזת לקדם את הטיפול במקום.

…ואולי צריך להשיב את הנכס למי שהקים אותו ולא ידוע כי מכר אותו אי פעם למינהל מקרקעי ישראל או מישהו אחר.

האם תהפוך רחובות תוך שנים ספורות למה שהפכה ראשון לציון חסרת הזהות? האמת שזה נראה ככה, ועובדה שרחובות מנסה למתג את עצמה כ"עיר המדע" דבר שלא דורש שום עבודה מצד העירייה, שבוחרת לתלות את יהבה במוסד אקדמי שלא קשור אליה מהותית.

דברים נמחקים כאן כל הזמן, ולכן כדאי שבמקום למחוק יתחילו לפתח ולחדש את הנכסים שרחובות מחזיקה וטומנים בהם ערכים מגוונים, ולא לעשות מהם פורנוגרפיה בגרוש שזו הדרך הכי קלה להתמודדות עם מבנים לשימור. יש לבחון ולבדוק כיצד הם משתלבים במערך העירוני ומעשירים אותו. האתרים עדיין רבים ובכוחם לחזק את העיר כבעלת מקום ייחודי במטרופולין. הדקה ה-99 כבר כאן.

.

המבנה עם אחד מעצי הדקל הצמודים אליו

.

חזית ראשית (פונה לצפון)

.

תמונת הבית ככל הנראה משנות ה-80 (מקור: סריקה מספרו של ד"ר וואליד חלילי)

.

הבטון הרב ששפכו אנשי מינהל מקרקעי ישראל נישפך מהמדרגות על האדמה

.

חזית אחורית שככל הנראה עברה לא מעט שינויים

.

אחד מעמודי המרפסת בחזית הצפונית ופתח הכניסה למבנה (צילום: טל)

.

עמודי הבטון יוצרו בראשית המאה ונחשבים לפרטי בניין טיפוסיים בבנייה בתל אביב של אותה העת

.

עמוד קבור בחלקו בבטון

.

המרפסת 01

.

המרפסת 02

.

המרפסת 03

.

כפר גבירול (כפי שנשקף מהמרפסת) השוכן על שרידי הכפר אל-קובייבה

.

> > > ברשימה הזו מופיע רק אחד משני המבנים, הם ממילא זהים…

* * *

זו ההזדמנות לדווח כי הרחבתי שתי רשימות שפרסמתי כאן בחודש האחרון בעקבות ביקור חוזר וקבלת חומר מחוקרים:

סיבוב במפעל ארגמן ביבנה (בתכנון אדר' רם כרמי)

סיבוב במה שנותר מתחנת רכבת שמובילה לשומקום ליד מושב אחיטוב

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 25/08/2010 at 9:29

    כל הכבוד על התחקיר המעמיק, באמת. גם אני הייתי שם לפני כמה חודשים אבל אין לי זמן לתחקירים כאלו. אגב, לא היו זוג כלבים שם?…
    נראה כי עדיין גרים פולשים במבנה מרשים זה. אני בעד לפנותם בכל דרך נחרצת. אבל שפיכת הבטון שם היא מגוחכת וטיפשית באופן מהמם. לא יאומן.
    מסכים איתך לגבי הכתוב, גם שצריך בכלל לבחון החזרת המקום למי שזה שייך לאבותיו (לא, לא יהודים כי אם ערבים פלסטינים, הנכדים והצאצאים של מי שבנה את זה) וגם לגבי הפורנוגרפיה של השימור.
    נהניתי לראות את הצילום הסרוק משנות השמונים. כמה חשוב לצלם.

  • דקל גודוביץ  On 25/08/2010 at 12:06

    כל הכבוד לך על עבודות התחקיר והמידע שאתה מביא לידיעת הציבור.
    הלואי ויבוא יום והבית הזה ישומר.

  • מוריס  On 25/08/2010 at 12:49

    שרון – התכוונת להחזיר את נכדי בעלי הבית (במקרה זה ערבים)

    אתה חושב כך גם בכפר סילוואן או בשכונת שמעון הצדיק?

    א"כ – אני לימינך

  • אלון  On 25/08/2010 at 15:32

    רחובות היא באמת מקרה עצוב מבחינת ניהול תיכנון ובנייה. עיר כ"כ חשובה עם עבר עשיר ומפואר, ועדיין לדעת מנהיגי העיר "חיזוק רח' הרצל" משמעו מגדלי מגורים מכוערים ופרוייקטי פינוי בינוי למיניהם.

    מספיק לראות את פניה של עיריית רחובות- מתחבאת בתוך הקניון החדש, כדי לקבל מושג.

    לאחרונה הציגו סאטירה עצובה שם על שיתוף הציבור בתהליכי תכנון עיר.

    שווה לעקוב אחרי מאבק תושבים אחד שמנסה לשמר את השטח הפתוח שממזרח לעיר, בין רחובות לישרש, כפארק אזורי.

  • אמיר פ.  On 25/08/2010 at 20:19

    כמי שגדל באזור עם נוף תמידי לגיבעה המדהימה הזו קשה לשכוח את הרושם האדיר שעשתה עלי כילד הגיבעה הנישאה עם שני המבנים המיוחדים שהייתה מוקפת פרדסים ואקציות.
    מצד אחד היו שם פולשים מהזן הגרוע ביותר, וכל מי שניסה להתקרב לשם החל משנות ה70 ובעיקר בשנים האחרונות סבל מיחס עויין עד אלים. מצד שני בידודו של המתחם והעובדה שהתקיימה בו לאורך כל השנים פעילות , סייעה לזה שהמתחם נישמר כמעט במצבו המקורי.
    באמצע שנות ה 80 הגישה למתחם הייתה חופשית למדי עת פעל בו פאב-מסעדה בשם "הגיבעה" שאת השלט עם שם זה על הגג לא היה ניתן לפספס.
    לאחר מכם דיירי/פולשי המקום סיבנו את העירייה בסיפורים מסיפורים שונים על כך שהם הולכים להפוך את המקום למעיין חווה חקלאית פתוחה לציבור מה שכמובן לא התקיים ואף לא היה קרוב להתקיים..
    יש לציין כי בכפר גבירול יש פושעים גרועים לא פחות שהחריבו את גיבעת הכורכר הניפלאה עליה שכן "נבי ג'נדה" קבר עתיק המיוחס לגד בן יעקב אבינו.

  • ערן  On 25/08/2010 at 21:51

    וואלה, כל הכבוד!
    בדיוק עשיתי סיבוב בכפר-גבירול ביום שישי ותמהתי בליבי מה הסיפור של הארמונות האלה.
    אני גם לגמרי מסכים שהפיתוח שמתרחש בכפר גבירול הוא בכייה לדורות.
    כל האופי של המקום נמחק בין הכבישים והמגדלים והלב נחמץ.

  • אזרח.  On 25/08/2010 at 22:07

    מכיר מי הפולשים.כל הפולשים פונו זה כבר.את פרדסי משפחת שהין חמס בין היתר מושב גליה ,שתושביו הפכו עשירים מאוד לאחר שינוי יעוד הקרקע ובינוי רחובות ה"הולנדית".
    תומך בהצעתו של מוריס/הלל/ישראל ישראלי/עודד ישראלי .יש להוציא את המשפחות הפלסטיניות היושבות בסילוון ובשייח' ג'ארח/שמעון הצדיק ,להחזירם לאדמות סראפאנד ושאר מקומות שבהם ישבו לפני 48 ,ולתת את האדמה והבתים שכיום הם יושבים בהם לצאצאי היורשים היהודים המקוריים.

  • אסתי ממליצה  On 27/08/2010 at 7:14

    תודה.
    מאמר מעולה.

    מומלץ.

    אסתי.

  • ish  On 27/06/2013 at 9:28

    בסד חשבתי רבות אים לכתוב את מה שבליבי.הורי וארבעת מאחיי נולדו בבית העליון בשנות ה60 ןה70 כולם עזבו גם השכנים מהבית התחתון וגם מהבית העליון כך הורי נשארו לבד ובלית בררה הצטרכו לעזוב .בגלל הבידוד והפחד וההצקות וההיומים.יש לציין שאז לו היה חשמל מצוי כמו היום שנות ה70 .אבי זכרונו לברכה תמיד רצה לחזור .נקווה בעקבות הכתבה וההכרה שלי עים השכנים עוד יבוא יום ונחדש את ביתנו בחזרה כבתחילה. ובא לציון גואל

  • שירה  On 03/12/2013 at 0:48

    כפר גבירול או בשמה הרשמי, אבן גבירול שוכנת במערב רחובות.
    עם זאת, עבודה נפלאה.
    יישר כח!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: